בתור מי שגרה בבית הוריה
והצליחה לעשות מידה מסויימת של שינוי תזונתי לא רק בבית, אלא אפילו בצבא, אני יכולה לספר שאיפה שיש הרצון - תמצא הדרך.
 
למשל, אם בן זוגך יחליט לוותר על לחם תעשייתי (שזה רעיון מצויין) הוא יכול לבחור לא רק בין שחור ולבן. הוא יכול למשל לקנות לחם מחמצת שיפון מלא של ד"ר מרק, שהוא לדעתי האפשרותה כי טובה שיש לי ללחם כרגע (כי זה לחם מחמצת. אני לא אוכלת הרבה לחם, לו הייתי מכינה בבית הייתי מכינה לחם עם שמרים). הוא יכול היה לחפש לחם במאפייה קטנה כלשהי (לפני כמה חודשים נפתחה בעיר שלי מאפייה שמוכרת פיתות מקמח מלא, וכל מיני סוגי לחמים. אני עדיין לא סיימתי מאז את הלחם שיש לי במקפיא, אולם מתישהו אני אלך לשם לבדוק מה יש שם), הוא יכול להזמין את הלחם הזה בקואופרטיב אורגני, או למצוא שכנה שאופה לחם כזה לעצמה ולקנות ממנה.
 
אני מסכימה איתך חלקית. אחי הקטן הפך לצמחוני ומשום שהוא לא מבשל הוא אוכל יותר מידי שניצלים תעשייתיים לדעתי. שאמא שלי קונה.
מצד שני, כשאני רציתי להפוך לצמחונית לא הייתה לי אפשרות לעשות את זה בצורה בריאה. אמא שלי אפילו לא קנתה לי במיוחד אגוזים, לא היו בבית קטניות, ולא הייתה שום אפשרות סבירה להיות צמחונית ובריאה בבית. אז וויתרתי. הראתי אחריות לבריאות שלי יותר מאמא שלי (וזה לדעתי מצב שגוי בעליל, שילדה בחטיבה דואגת לבריאות שלה יותר מאמא שלה).
אחי הקטן לא כזה. הוא לא ממש דואג לבריאות שלו, ואמא שלי באופן קבוע דואגת שהוא יאכל בריא. היא דאגה לו לפני הצמחונות ודואגת יותר עכשיו, ולכן גם מספקת לו מצרכים למיניהם.
 
שתי האפשרויות בעיני לא נכונות. לא האפשרות של לתקוע מקלות בגלגלים, ולא האפשרות של לספק הכל מוכן. לדעתי שביל הזהב הוא דרך האמצע. למשל, אמא שלי יכלה לקנות לי אגוזים וקטניות, או להגיד שאני אגיד לה מה לקנות שלא יהיה יקר. העדשים נכנסו לביתנו בגלל השינוי התזונתי שלי בלאו הכי, אבל בדרך אחרת.
 
מה שקרה אצלי הוא שאני החלטתי שאני עושה שינוי, ולכן קונה דברים מסוימים. בין היתר עדשים ירוקות, שהן האהובות עלי מכל הקטניות. והייתי קונה אותן ומכינה אותן. ואחרי כמה זמן גם אמא שלי התחילה לקנות אותן, הן נכנסו למזווה הכללי ולא היו רק בחדר שלי, ואמא שלי אפילו מצאה מתכון לעדשים ומכינה אותן מידי פעם. אני חושבת שהיא התחילה להכין אותם בעצמה (להבדיל מלקנות אותן) כשאחי הפך לצמחוני, שכן זו ארוחה מוצלחת לצמחוני.
 
למה אמא לא יכלה לקנות עדשים כשביקשתי? לו הייתי מבקשת ממנה לקנות פסטה מסויימת, היא כנראה הייתה קונה. זו התנגדות פעילה לשינוי.
 
במקרה ההיפוטטי של הלחם, ובהנחה שאת אחראית על הקניות (אחרת אין בעיה בלאו הכי) הוא יכול לבקש ממך לקנות קמח מלא (אם את שולחת אותו לנסוע לסופר במיוחד לקנות משהו ומסרבת לקנות אותו כשאת שם זו לדעתי התנהגות לא חברית ומלאת התנגדות של ממש). או לקנות לחם מקמח מלא.
 
יש בני זוג שמתנגדים ממש לשינויים. אני במקרים כאלו מייעצת אנשים לבדוק א הזוגיות שלהם. אני מצפה מבן הזוג שלי שיתנהג בצורה חברית ולא יעשה לי דווקא.
 
דווקא זה למשל לסרב למשהו שלא דורש ממך הרבה מאמץ. לכן אם תכיני בשבילו במיוחד לחם ביתי מקמח מלא זה יהיה נמחד מאוד מצידך, אם תקי לו את הקמח המלא או את הלחם המלא בסופר זו ההתנהגות הנייטרלית בעיניי, ואם תסרבי לקנות לו קמח מלא כשאת כבר בסופר זו התנהגות מגעילה בעיניי.
 
אני לא יודעת בני כמה ילדייך ומה התזנה הכללית בבית, אבל אני יכולה לספר מניסיוני (שכולל בהחלט קניית ומצרים ובישולם) שאפשר לעבור לצמחונות בצורה סבירה (במצב הנוכחי בבית אני יכולה להחליט לעבור לצמחונות מבלי שזה ידרוש ממני קנייה או הכנת מזון) כמעט באותה מידת קושי לטבעונות (שכן אני כמעט לא אוכלת מוצרי חלב מלכתחילה), לא לאכול גלוטן זה ממש קל ולא דורש כלום מאף אחד (עשיתי בזמנו ניסוי של כמה שבועות ללא גלוטן בלי להודיע לאף אחד בבית. לא היה צורך, ואף אחד גם לא שם לכך לב). כשרות לעומת זאת כמעט בלתי אפשרית בבית האתאיסטי שלי (וטוב שכך!).
 
יש המון אפשרויות. לא תמיד כולן מוצלחות, אבל כמותן אינסופית. אפשר לקנות אוכל בבישול ביתי של שכנה, אפשר פעם בשבוע, בסופש, להכין המון אוכל ביתי ולהקפיא, אפשר לאכול תזונה נאה, שתסתכם בירקות (שלא חייבים לחתוך לסלט) פירות, אגוזים, והבישול היחידי יהיה הכנת שיקים בבלנדר, וזה לא דורש הרבה זמן.
 
יש המון אפשרויות. שינוי של מישהו הוא לא נגדך. אני מסכימה עם ההודעה של ניקנוR. בחירה במזון היא בחירה אישית שלי, ודעות של אחרים בנושא הזה רלוונטיות בערך כמו דעותיהם על חיי המין שלי - זה פשוט לא עניינם.
לכל אחת יש זכות לבחור מה היא אוכלת, וכפייה על אחרים לאכול או לא לאכול משהו בשמו של קולקטיביזם כלשהו הוא בעיני לא לגטימי ושגוי.
 
מסכימה במיוחד עם הפסקה הנל:
"את אומרת שבנאדם צריך להתאים את עצמו לקבוצה ולא להיפך, אבל בעצם לא מדברת על אילוצים של הקבוצה, שהיחיד נדרש להתיישר לפיהן, אלא על דרישות של יחיד (או כמה אנשים, למשל הורים), שאנשים אחרים נדרשים להתאים את עצמם אליהם."
 
ואני לא רואה סיבה לעשות את זה. למה הדרישות שלהם יותר חשובות משלי?
 
