פונצית גירל האמיתית
New member
מאחורי השירים – ניתוח כללי וחפירה
טוב, כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על זה, והיום הייתי חולה ולא היה לי יותר מידי לעשות, אז אני מניחה שהגיע הזמן
אתם מוזמנים לפרם תגובות ותוספות אם יש לכם. מקווה שלא תרצחו אותי על האורך... ~הולכת להתחבא מתחת לשולחן~ בשירים של נייטוויש יש מספר מוטיבים חוזרים המקשרים את השירים יחדיו ומראים לנו שכל השירים הם למעשה מעין שיר אחד ארוך, סיפור חייו, חלומותיו והפנטזיות של תומאס. תומאס מזמין אותנו להלך בעולם של השירים שלו ("Walk within my poetry, this dying music..." Dead boy's poem) עולם פנטזי המכיל מפלצות, אלפים, בנות ים, מלאכים, דברים סמליים מהטבע כמו ליקוי חמה או ירח, אך מאחורי הדברים האלו גם הרבה אמת וביקורת על החברה. "בעולם שלי, האהבה היא למשוררים בלבד". תומאס מסביר לנו שוב ושוב את הסיבות אשר גרמו לו להתחיל לכתוב, במיוחד בשיר dead boy's poem: "שיר את מה שאתה לא יכול להגיד, תשכח את מה שאתה לא יכול לשחק" כלומר, במילים שהוא כותב הוא למעשה מבטא את כל מה שהוא לא יכול להגיד, כפי שנאמר בשיר, המילים הן דמעותיו של הכותב. בעזרת המוזיקה הוא כותב את המחשבות הכמוסות שלו שהוא חושש שילעגו להן אם יבטא אותן בקול רם. "הפסנתר המתוק כותב את החיים שלי" השירים שלו מספרים את סיפור חייו כפי שהם, ללא צנזורה, בעזרת מטאפורות. כל הסודות נכספים אל השומע. תומאס מגלה לנו את המהות האמיתית שלו, את האני האמיתי שלו. "Every thought the music I write, everything a wish for the night" בשירים הוא מבטא את מחשבותיו, והן כולן מתקשרות לדבר אחד, למשאלות שלו. גם השם של להקה מופיע פה (a wish for the night – nightwish) אחד מתוך הרבה רמזים שמסביר למה הם נקראים ככה. המשאלות של תומאס הן להיות יפה ונאהב, כפי שהוא מעולם לא היה. "להיות רצוי זאת התרגשות שמעולם לא ידעתי" הוא מבטא את הרצונות שלו דרך המוזיקה והמילים שהוא כותב, כפי שנאמר במפורש בשיר oceansoul: I only wished to become something beautiful, through my music, through my silent devotion. ובשיר beauty of the beast שבו נאמר שהמוזיקה שהוא כתב באה מתוך הכאב שלו, בדיוק כפי שאומרים שאומנות טובה באה תמיד מתוך כאב, "All of my songs can only be composed of the greatest of pains Every single verse can only be born of the greatest of wishes" את החיבור בין השירים שלהם אפשר לראות טוב בעזרת הריפרנסים, למשל בשיר bless the child שבפתיחה שלו מכיל שני שמות של שירים שיופיעו בהמשך האלבום: " Dead to the world, alive for the journey. ", and witnessed the beauty of the Beast" בפסקת סיום מופיע גם השם Oceansoul. כמו כן, גם בשיר dead boy's poem וגם בשיר dead to the word מופיעה השורה "A lonely soul... An ocean soul..." יש עוד דיי הרבה אזכורים, אני לא אכנס לזה. דבר נוסף המחבר בין השירים הוא המוטיבים החוזרים המופיעים ברוב השירים של נייטוויש, המוטיב של האוקיינוס, מוטיב החלומות, מוטיב היפה מול החיה, מוטיב המלאכים, מוטיב הילדות וכו'. נתחיל ממוטיב האוקיינוס, תומאס שכפי שמשתמע מהשירים שלו הוא אדם הקשור מאוד אל הטבע, ויותר מכול, אל הים, בהרבה מאוד שירים שלו הוא מופיע, בעיקר הביטוי "נשמת האוקיינוס". " Long hours of loneliness between me and the sea" (oceansoul) כאשר הוא מרגיש בדידות תומאס הולך אל הים, הים הוא נצחי, שקט ורגוע. הוא לא מעביר עלייך ביקורת כמו אנשים ולא שופט אותך, הוא מקבל אותך כמו שאתה. לכן תומאס מבלה איתו שעות ארוכות ורוצה אף להעלם בתוכו." Should I dress in white and search the sea. As I always wished to be - one with the waves. Ocean Soul" (oceansoul) המפלצת הנוראית, השטן, שעמד להביא את סוף העולם היא ילידת האוקיינוס, (בשיר Devil & The Deep Dark Ocean) על שם המפלצת הזאת גם מקבל האלבום oceanborn את שמו. גם בשיר beauty and the beast האוקיינוס מופיע מספר פעמים, האוקיינוס שלה הוא שמשך אותו, האוקיינוס הוא זה שיביא לפרידה שלהם."As the world without a glance, of the ocean's fair expanse. Such the world would be if no love did flow in thee." (beauty and the beast) במוטיב החלומות חוזר שוב ושוב המצב שאדם יודע שהוא יכול או לחיות באשלייה, בחלום, או לבחור במציאות ולסבול, אך בשירים האדם בוחר תמיד בחלום, בבריחה "תכנס לממלכה, אל תשאר ער, החלומות נשארים, הם רק נשברים" nightquest "הרחק מן העולם, בחלום, הממלכה חסרת הזמן" beauty of the beast החלומות קיימים, הם נשארים, אך לבסוף הם נשברים וחייבים להתעורר. בחלום הכול אוטופי והכול בו אפשרי, בניגוד למציאות הקודרת והנוקשה שבה הכללים ברורים ואין מקום לשאלות ולתקוות. " Joy of living is no more a mask" (Know Why The Nightingale Sings) הפתרון, והדבר היחידי שיכול להציל את בני האדם הוא הילד הפנימי אשר קיים בכל אחד מאיתנו, התמימות, התקווה. עלינו לאמץ את הילד שבתוכנו אם אנחנו רוצים לחיות ולא להיהפך ליצורים חסרי רגשות ותחושות, כמו מכונות או רובוטיים. לאבד את הילד שבתוך שווה ללאבד את עצמך זה נאמר במפורש בשיר end of all hope. בו תומאס מצהיר שהוא איבד את התמימות שלו, וכך גם את הילד שבתוכו. ולכן הוא כמו מת. אנשים נוטים לאהוב ולהבין את החשיבות של דברים רק כשהם מאבדים אותם. ככה תומאס הרגיש כאשר הוא הבין שהוא איבד את הילד שבתוכו,"Why am I loved only when I'm gone? Gone back in time to bless the child." הוא מזכיר לנו שוב ושוב שעלינו לשמור עליו ושבלעדיו אנחנו אבודים."Remember my child: without innocence the cross is only iron, hope is only an illusion, an oceansoul's nothing but a name... The Child bless thee and keep thee forever" בלי התמימות אין אמונה ואין תקווה. בלי התמימות אין למעשה שום דבר בעל ערך או משמעות. " The child gave thought to the poet's words, gave comfort to the fallen" (dead to the world) הילד הוא שנותן את המילים לכותב השירים, כלומר הכתיבה מושפעת מאוד מהילדות, אולי אפילו אפשר להגיד שהכתיבה היא בעצמה מעשה תמים. הילד הוא שמנחם את המת, כלומר הזיכרונות של העבר שלו, של התקופות המאושרות. הוא מראה לו שגם אם עכשיו קשה, בעבר היה לו טוב, היו לו רגעים שהיה שווה לחיות למענם.
טוב, כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על זה, והיום הייתי חולה ולא היה לי יותר מידי לעשות, אז אני מניחה שהגיע הזמן
