על גורל,סיכויים ועוד
שמעי,את הסיפור הזה סיפרתי כבר בפורום אחר.לא יודע אם להאמין בגורל.נראה לי שלפעמים מקבלים הזדמנויות בחיים שאסור פשוט לפספס.אבל אם קורה דבר נהדר לא לחכות לגורל שיעשה את שלו.אפשר לעזור לו. הסיכויים לפגוש אדם שוב באופן אקראי הם די קלושים.הסיפור הוא כזה:ביום ראשון עליתי על קו 25 וישנתי. בחורה העירה אותי לשאול אם אני בסדר. התעוררתי. אמרתי לה תודה ששאלת. התחלנו לדבר. אמרה שהיא חוזרת משיעורי התעמלות.ושכל יום א לאחר שיעור ההתעמלות,שאין לי מושג מה הוא יכול להיות,היא כותבת לו מכתב.ובאמת ראיתי שהיא כותבת.שאלתי אותה למי זה מיועד והיא אמרה שלידיד שלה בארה"ב שהיא כבר שנתיים מתכתבת איתו.ואז התחלתי לספר לה שלי גם קרה מקרה כזה.התכתבתי עם מישהי כשנתיים -שנתיים וחצי ואז נסעתי אליה,לאחר שאזרתי הרבה אומץ,לבקר אותה בארה"ב.היא היתה סטודנטית שם ואני אז בן 22. הבחורה שדיברתי עכשיו איתה נראית כבת 22-23 . בכל אופן דיברנו קצת וכשירדה מהאוטובוס החלפנו מבט די ארוך וחיוכים.יותר מכמה פעמים.האוטובוס נוסע לצידה והיא הולכת ומשיבה למבטיי. הקליק היה שם. התחרטתי שלא לקחתי שום פרט מזהה ,ואמרתי לעצמי שאת הדבר הזה,בניגוד לשאר הזדמנויות כאלו בחיי,אני לא מפספס.הרי מי יודע מה יכול היה להיות היום אם הייתי מעז ומנצל הזדמנויות שהחיים הואילו בטובם לתת לי.אולי אותו מבט,שיחה או צחקוק היה יכול להוביל למשהו אם רק הייתי מעז.ככל שאנו מתבגרים אנו נעשים שמרניים יותר,פחדניים יותר,הרפתקניים ומעיזים פחות.ולכן הפעם אמרתי שאני לא מפספס הפעם ,רצתי לנהג ואמרתי לו שיפתח לי את הדלת. הרגשתי שהיה שם משהו ששווה לבדוק.הנהג לא הסכים לפתוח.הוא פתח לי רק תחנה אח"כ,בכיכר מסריק.אני יורד בריצה מהאוטובוס ורץ לכיוון כיכר רבין.בדרך נקרע הרוכסן של התיק וכל הקלסר והדפים עפו ברוח.התעכבתי להרים הכל ורצתי לכיכר.היא כבר לא הייתה שם.הייתי מבואס רצח.חיפשתי אותה בערך חצי שעה ונסעתי הביתה.היתה לי הזדמנות.העזתי.ולא הצלחתי.באמת שרציתי לדבר איתה.אז מי אמר שהחיים הם לא סרט? הם כן,אם רק נעז. המציאות אכן עולה על כל דמיון.יכול להיות שיש עולם מקביל אי שם במרחבי היקום שבו אני כן תופס אותה. אבל זה עדיין לא מונע ממני לנסות לתפוס אותה שוב בעולם הזה. לכן אני הולך לחפש אותה ביום ראשון.לעלות שוב על אותו קו.ויהיה מה שיהיה.הגורל נותן לנו הזדמנות פעם אחת.בפעם השנייה אנחנו צריכים ליצור הזדמנות בעצמנו.וזו האמונה שלי.