מאמר לתחרות
המוזה באה בסוף הנה המאמר שלי "אני מקווה שעם הזמן תוכלי לדבר בטלפון". את המשפט הזה שמעתי ממפקד היחידה הצבאית שאליה הוצבתי. אותו מפקד שאל אותי כמה שאלות ובין השאר הוא שאל אם אני מדברת בטלפון ועניתי שלא. הוא המשיך לשאול עוד שאלות ואת משפט המחץ שלעיל אמר בסופה של השיחה...והשאיר אותי כמעט פעורת פה (עד היום לא התאוששתי מהמשפט הזה). נו, טוב לא למדתי לדבר בטלפון אבל הצלחתי לתפקד ביחידה גם בלי לדבר בטלפון.ולדעתי האישית עצם העובדה שלא דברתי בטלפון והיכולת שלי להגיע לריכוז גבוה גרמה למצב שהציבו אותי לביצוע עבודות קבלנות שעשיתי לבד עבודה שעשו 3-4 חיילים וזו לא הגזמה – כך היה בפועל. כשהגעתי למקום העבודה הנוכחי לא רצו לקבל אותי בתחילה למרות שתלו מודעות לחיפוש סטודנטים לעבודה בתחום והצעתי להם הצעה מפתה מאד – "קחו אותי, לנסיון של שבוע, חודש או כל תקופה ללא תשלום ותנסו ולא תתאכזבו". מה חשבתם? אחרי יומיים אמרו לי "תשארי פה"... והידעתם? גם פה עבדתי וכרגע עוד עובדת בקבלנות. "הקבלנות" – זו תופעה שנראה לי, משיחה עם כמה חברים, די אופיינית לאלו מאתנו שרוצים להוכיח שהם כן יכולים לעבוד עם שומעים ולהתקבל מבחינה מקצועית ומאחר ונתוני הפתיחה, לצערנו, נחותים עלינו לעבוד יותר כדי להוכיח שאנחנו שווים משהו מבחינת העבודה. "סדרת חינוך לתרבות" - נראה לי ש"חינכתי" את שאר העובדים במשרד לתרבות של אמירת בוקר טוב ולהתראות כשמגיעים וכשמסיימים את העבודה. אצלנו אין שעות קבועות אז כל אחד מתחיל ומסיים בזמנים שונים ונוצר מצב שרק אחרי כמה שעות גליתי שמישהו הגיע לעבודה ולא ידעתי בכלל וזה מהסיבה שאותו אדם היה מגיע לעבודה ואומר בחלל האוויר "בוקר טוב" שלא הגיע אלי. וכך, החלטתי ללמד את האנשים שאתי לא עושים אוויר ובאים אלי אישית ואומרים לי בוקר טוב או להתראות. ואתמול אפילו סיימתי את סדרת החינוך אצל אחת חדשה. "זה לא לטלפון" – מה לעשות שוב הטלפון – במקומות עבודה רבים נהוג להשתמש בטלפון כדי למסור דברים ומאחר ואיני יכולה להשתמש בכלי זה אני מנסה ללמד את האנשים ליצור אתי קשר בפקס, או באי מייל – לקח הרבה זמן עד שהמסר הופנם ועד שאנשים למדו להשתמש בכלים אלו וכיום כמעט כולם משתמשים באמצעים אלו ואני שולחת ומקבלת פקסים או אי מיילים ומסכמת דברים שקשורים לעבודה בדרכים אלו. וזה נהדר שכיום יש אפשרויות ושהמצב כיום אילץ את האנשים ללמוד להשתמש באמצעים אלו כך שעבורי וודאי גם לרובנו ישנן יותר דרכים ליצור קשרים בענייני העבודה. "סדנאות ופגישות מרובות משתתפים" – החלק הלא פשוט במסגרות העבודה זה השתתפות בימי עיון, סדנאות, או בדיונים שבהם משתתפים הרבה אנשים – מאחר ואני עובדת כבר כמה שנים אז יצרתי לי כבר כמה דרכים להקל עלי בעניין כזה : באה מוקדם למקום חדש ומאתרת לי מקום שבו נראה לי שאוכל להבין הכי טוב , אני יושבת בשורה הראשונה או השנייה באמצע או בצד – תלוי איפה עומד הנואם או המרצה ובמיקום המצגות והאור ומבנה החדר, אם אני רואה את המרצה אז אני מספרת לו שאני לא שומעת טוב וקוראת שפתיים ומיידעת אותו שכדאי לו לעמוד ולדבר כך שאוכל לראות את השפתיים. אם אני מכירה את האנשים – בפרט במקום העבודה – אז אין בעיה כי מכירים אותי ויודעים שצריך לעמוד מולי כדי שאראה מה אומרים והגעתי גם למצב שכיבו את האורות כדי "שיראו יותר טוב את המצגת" ובאותו זמן דברו בחושך אז ביקשתי שידליקו לפחות אור קטן איפה שהמרצה עמד והדליקו . "כשהבוסית מודיעה משהו חשוב" – למזלי, יש לי בוסית שמבינה עניין וכשיש לה משהו חשוב להודיע היא מודיעה באחת משתי הדרכים – לכולם ואח"כ לי באופן אישי או לכולם ועמידה במקום שבו אוכל לראות אותה. יפה לא? בסה"כ, בשנים האחרונות יש יותר מודעות ונכונות ללכת לקראתנו בדברים שיקלו עלינו את ההשתלבות במקום העבודה. וכדי להיות הוגנת, אגיד שמקום העבודה שלי הוא מקום נהדר ובאמת מתחשבים בי והולכים לקראתי ואני משתדלת להחזיר את התמורה המתאימה כך ששני הצדדים מרוויחים – הם עובדת שמפיקה תפוקה טובה ואני – השתלבות והתקדמות מבחינה מקצועית וסיפוק.
המוזה באה בסוף הנה המאמר שלי "אני מקווה שעם הזמן תוכלי לדבר בטלפון". את המשפט הזה שמעתי ממפקד היחידה הצבאית שאליה הוצבתי. אותו מפקד שאל אותי כמה שאלות ובין השאר הוא שאל אם אני מדברת בטלפון ועניתי שלא. הוא המשיך לשאול עוד שאלות ואת משפט המחץ שלעיל אמר בסופה של השיחה...והשאיר אותי כמעט פעורת פה (עד היום לא התאוששתי מהמשפט הזה). נו, טוב לא למדתי לדבר בטלפון אבל הצלחתי לתפקד ביחידה גם בלי לדבר בטלפון.ולדעתי האישית עצם העובדה שלא דברתי בטלפון והיכולת שלי להגיע לריכוז גבוה גרמה למצב שהציבו אותי לביצוע עבודות קבלנות שעשיתי לבד עבודה שעשו 3-4 חיילים וזו לא הגזמה – כך היה בפועל. כשהגעתי למקום העבודה הנוכחי לא רצו לקבל אותי בתחילה למרות שתלו מודעות לחיפוש סטודנטים לעבודה בתחום והצעתי להם הצעה מפתה מאד – "קחו אותי, לנסיון של שבוע, חודש או כל תקופה ללא תשלום ותנסו ולא תתאכזבו". מה חשבתם? אחרי יומיים אמרו לי "תשארי פה"... והידעתם? גם פה עבדתי וכרגע עוד עובדת בקבלנות. "הקבלנות" – זו תופעה שנראה לי, משיחה עם כמה חברים, די אופיינית לאלו מאתנו שרוצים להוכיח שהם כן יכולים לעבוד עם שומעים ולהתקבל מבחינה מקצועית ומאחר ונתוני הפתיחה, לצערנו, נחותים עלינו לעבוד יותר כדי להוכיח שאנחנו שווים משהו מבחינת העבודה. "סדרת חינוך לתרבות" - נראה לי ש"חינכתי" את שאר העובדים במשרד לתרבות של אמירת בוקר טוב ולהתראות כשמגיעים וכשמסיימים את העבודה. אצלנו אין שעות קבועות אז כל אחד מתחיל ומסיים בזמנים שונים ונוצר מצב שרק אחרי כמה שעות גליתי שמישהו הגיע לעבודה ולא ידעתי בכלל וזה מהסיבה שאותו אדם היה מגיע לעבודה ואומר בחלל האוויר "בוקר טוב" שלא הגיע אלי. וכך, החלטתי ללמד את האנשים שאתי לא עושים אוויר ובאים אלי אישית ואומרים לי בוקר טוב או להתראות. ואתמול אפילו סיימתי את סדרת החינוך אצל אחת חדשה. "זה לא לטלפון" – מה לעשות שוב הטלפון – במקומות עבודה רבים נהוג להשתמש בטלפון כדי למסור דברים ומאחר ואיני יכולה להשתמש בכלי זה אני מנסה ללמד את האנשים ליצור אתי קשר בפקס, או באי מייל – לקח הרבה זמן עד שהמסר הופנם ועד שאנשים למדו להשתמש בכלים אלו וכיום כמעט כולם משתמשים באמצעים אלו ואני שולחת ומקבלת פקסים או אי מיילים ומסכמת דברים שקשורים לעבודה בדרכים אלו. וזה נהדר שכיום יש אפשרויות ושהמצב כיום אילץ את האנשים ללמוד להשתמש באמצעים אלו כך שעבורי וודאי גם לרובנו ישנן יותר דרכים ליצור קשרים בענייני העבודה. "סדנאות ופגישות מרובות משתתפים" – החלק הלא פשוט במסגרות העבודה זה השתתפות בימי עיון, סדנאות, או בדיונים שבהם משתתפים הרבה אנשים – מאחר ואני עובדת כבר כמה שנים אז יצרתי לי כבר כמה דרכים להקל עלי בעניין כזה : באה מוקדם למקום חדש ומאתרת לי מקום שבו נראה לי שאוכל להבין הכי טוב , אני יושבת בשורה הראשונה או השנייה באמצע או בצד – תלוי איפה עומד הנואם או המרצה ובמיקום המצגות והאור ומבנה החדר, אם אני רואה את המרצה אז אני מספרת לו שאני לא שומעת טוב וקוראת שפתיים ומיידעת אותו שכדאי לו לעמוד ולדבר כך שאוכל לראות את השפתיים. אם אני מכירה את האנשים – בפרט במקום העבודה – אז אין בעיה כי מכירים אותי ויודעים שצריך לעמוד מולי כדי שאראה מה אומרים והגעתי גם למצב שכיבו את האורות כדי "שיראו יותר טוב את המצגת" ובאותו זמן דברו בחושך אז ביקשתי שידליקו לפחות אור קטן איפה שהמרצה עמד והדליקו . "כשהבוסית מודיעה משהו חשוב" – למזלי, יש לי בוסית שמבינה עניין וכשיש לה משהו חשוב להודיע היא מודיעה באחת משתי הדרכים – לכולם ואח"כ לי באופן אישי או לכולם ועמידה במקום שבו אוכל לראות אותה. יפה לא? בסה"כ, בשנים האחרונות יש יותר מודעות ונכונות ללכת לקראתנו בדברים שיקלו עלינו את ההשתלבות במקום העבודה. וכדי להיות הוגנת, אגיד שמקום העבודה שלי הוא מקום נהדר ובאמת מתחשבים בי והולכים לקראתי ואני משתדלת להחזיר את התמורה המתאימה כך ששני הצדדים מרוויחים – הם עובדת שמפיקה תפוקה טובה ואני – השתלבות והתקדמות מבחינה מקצועית וסיפוק.
