מאמר מעניין שקראתי
- פותח הנושא Widsith
- פורסם בתאריך
העורב הצחור
New member
מאמר בהחלט מעניין
הנראטיב התומך באיזבל כמלכה פגנית הנלחמת על חירות דתית אל מול אליהו צמא הדם הוא נראטיב אשר מוכר היטב לפגנים המקומיים וחזר על עצמו מספר פעמים בפורום. במאמר הנ"ל ישנה התייחסות רק לנראטיב התנ"כי בעין דתית-פולחנית, וחסרה לדעתי הסתכלות רחבה יותר. בנוסף ישנן כמה טעויות וקפיצות לוגיות שעושה המחבר (טעות אחרת, אשרה אינה עשתרת, אלו בהחלט שני אלות כנעניות שונות). כמו כן ההנחה שמעמד הר הכרמל היה "גברי בלבד" הוא הנחה. בעברית הקדומה נהוג להשתמש בצורת רבים זכרית גם כאשר נמצאות נשים, והדבר היה נכון עד לאחרונה (ואולי שוב הדבר השתנה מחדש). גם ההנחה של המחבר כי איזבל נשלחת למדבר יבש לעומת הלבנון הירוק ממנו באה, אינו נכון. עמק יזרעאל, אזור שומרון ובודאי שאזור הגליל ומישור החוף - חלקים נרחבים ממלכת ישראל, הם לא בדיוק מדבריים. אני שם לב לכמה דברים נוספים - אחרי מעמד הר הכרמל, נביאי הבעל אכן נקטלים, אך ישנם 400 נביאי אשרה אשר גורלם לא ידוע. הטקסט התנ"כי מוצא לנכון לציין כי שני סוגי הנביאים היו במעמד הר הכרמל, אך מציין רק את הרג נביאי הבעל. השמטה מכוונת? טעות סופרים? הטקסט התנ"כי גם מציין כי איזבל הוציאה להורג את רוב נביאי יהוה בממלכת ישראל, כאשר רק כ-100 ניצלו (100 + 2 בעצם, אם כי לא ידוע מספרם קודם לכן). לפחות לפי הקריטריונים של המוסר הקדום, הרג התגובה של 450 נביאי הבעל הוא הולם, לכאורה. הסבר אשר קראתיו פעם, מסביר כי שמו של אליהו הוא תיאופורי ובא לסמל איזה נסיון שידוך בין אל הכנעני לבין יהוה, ומכן מצביע על ההעדפה של אל כראש פנתיאון או כאל לאומי. גם שם הממלכה - ישראל - מצביע על כיוון זה. באה לה איזבל, ומביאה פולחן אשר מאדיר את בעל על חשבון אל - בעוד זוגתו של אל לפי הנרטיב הכנעני המקובל היא אשרה, איזבל מביאה את בעל כאל העליון ואשרה היא זוגתו (הבן מדיח את האב ונושא לאישה את אימו/אישתו, מתכון מנצח לירושת המלוכה). מכאן הועלתה השערה כי המאבק הוא לא מונותאיזם כנגד פוליתיאזם, אלא מאבק של פוליתאיסטים מסוגים שונים (ומכאן אולי, נובעת גם השמטת אזכור נביאי האשרה - הם לא נקטלים, מאחר והאשרה היא חלק מהפנתיאון הישראלי). אולי מאוחר יותר, בזמן עריכה הספרים, בא עורך הנראטיב המונותיאסטי ומשפץ את הסיפור כך כאילו מדובר במאבק מונותאיזם מול פוליתאיזם, הנראטיב המועדף ע"י היהדות שהתפתחה מאוחר יותר (בדברי הימים, מוזכר נביא יהוה בממלכת ישראל של אחאב, אך שמו כלל אינו אליהו, אלא מיכיהו בן ימלא. גם שם תיאופורי, אך עם השמטת ה"אל". כדאי לקרוא את האזכור הנ"ל, בדברי הימים ב' פרק י"ח, שם מתקבלת תמונה קצת שונה. מעניין לראות שבספר מלכים אליהו הוא תשבי תושב הגלעד, בעוד בפרק שבדברי הימים אחאב רוצה לכבוש את רמות הגלעד). בהמשך הנראטיב במלכים, מוזכר שוב נביא יהוה אחד - ושוב אין זה אליהו אלא אותו אחד המוזכר בספר דברי הימים. האם אליהו הוא בכלל תוספת מאוחרת? האם אליהו הוא מיכיהו? אין ספק שאיזבל היתה אישה חזקה, ואין ספק שעורך התנ"ך לעיתים נדירות אהד נשים חזקות. אבל לא הייתי מצייר אותה, כפי שאוהבים לצייר אותה, כקורבן. אני להציע עוד נראטיב אחד, שהוא לא דתי אלא סוציו-אקונומי (צדק חברתי היתה משאת נפשם כנראה גם של האנשים בתקופת המקרא). בצורת. רעב. אנשים חולים ומתים, הממלכה סובלת. מי לא סובל? בית המלוכה, איזבל וכמובן עוד 450 עד 850 האוכלים משולחנה, רק משום שהם כוהני דת (מעין "מפלגה חרדית" של אז?), בעוד כוהני האל הישן (אל או יהוה או שניהם יחד, לפי ההסבר אותו מעדיפים) והמוכר נרדפים ונרצחים. רפורמטור אחד מוכן לקום וקורא תיגר על אותם כהני דת, אשר אמונים על פתרון הבצורת (הרי הם כהני בעל, אל הגשם! איך זה שישנה עדיין בצורת? למה הם לא עושים כלום?). מבחן קטן, ואופס, כהני הדת של האל החדש נכשלים. העם זועם. נביאי הבעל, אל אשר אמון על הורדת גשמים, לא מצליחים לעשות משהו פשוט כמו להדליק אש (משימה קטנה עבור אל גדול, לא?). בלהט הרגע, הם דורשים דם, וגם מקבלים אותו. כנהוג באותם הימים - לא שולחים משטרה לחקור על שחיתות ואז לבית המשפט - שוחטים את המושחתים...
הנראטיב התומך באיזבל כמלכה פגנית הנלחמת על חירות דתית אל מול אליהו צמא הדם הוא נראטיב אשר מוכר היטב לפגנים המקומיים וחזר על עצמו מספר פעמים בפורום. במאמר הנ"ל ישנה התייחסות רק לנראטיב התנ"כי בעין דתית-פולחנית, וחסרה לדעתי הסתכלות רחבה יותר. בנוסף ישנן כמה טעויות וקפיצות לוגיות שעושה המחבר (טעות אחרת, אשרה אינה עשתרת, אלו בהחלט שני אלות כנעניות שונות). כמו כן ההנחה שמעמד הר הכרמל היה "גברי בלבד" הוא הנחה. בעברית הקדומה נהוג להשתמש בצורת רבים זכרית גם כאשר נמצאות נשים, והדבר היה נכון עד לאחרונה (ואולי שוב הדבר השתנה מחדש). גם ההנחה של המחבר כי איזבל נשלחת למדבר יבש לעומת הלבנון הירוק ממנו באה, אינו נכון. עמק יזרעאל, אזור שומרון ובודאי שאזור הגליל ומישור החוף - חלקים נרחבים ממלכת ישראל, הם לא בדיוק מדבריים. אני שם לב לכמה דברים נוספים - אחרי מעמד הר הכרמל, נביאי הבעל אכן נקטלים, אך ישנם 400 נביאי אשרה אשר גורלם לא ידוע. הטקסט התנ"כי מוצא לנכון לציין כי שני סוגי הנביאים היו במעמד הר הכרמל, אך מציין רק את הרג נביאי הבעל. השמטה מכוונת? טעות סופרים? הטקסט התנ"כי גם מציין כי איזבל הוציאה להורג את רוב נביאי יהוה בממלכת ישראל, כאשר רק כ-100 ניצלו (100 + 2 בעצם, אם כי לא ידוע מספרם קודם לכן). לפחות לפי הקריטריונים של המוסר הקדום, הרג התגובה של 450 נביאי הבעל הוא הולם, לכאורה. הסבר אשר קראתיו פעם, מסביר כי שמו של אליהו הוא תיאופורי ובא לסמל איזה נסיון שידוך בין אל הכנעני לבין יהוה, ומכן מצביע על ההעדפה של אל כראש פנתיאון או כאל לאומי. גם שם הממלכה - ישראל - מצביע על כיוון זה. באה לה איזבל, ומביאה פולחן אשר מאדיר את בעל על חשבון אל - בעוד זוגתו של אל לפי הנרטיב הכנעני המקובל היא אשרה, איזבל מביאה את בעל כאל העליון ואשרה היא זוגתו (הבן מדיח את האב ונושא לאישה את אימו/אישתו, מתכון מנצח לירושת המלוכה). מכאן הועלתה השערה כי המאבק הוא לא מונותאיזם כנגד פוליתיאזם, אלא מאבק של פוליתאיסטים מסוגים שונים (ומכאן אולי, נובעת גם השמטת אזכור נביאי האשרה - הם לא נקטלים, מאחר והאשרה היא חלק מהפנתיאון הישראלי). אולי מאוחר יותר, בזמן עריכה הספרים, בא עורך הנראטיב המונותיאסטי ומשפץ את הסיפור כך כאילו מדובר במאבק מונותאיזם מול פוליתאיזם, הנראטיב המועדף ע"י היהדות שהתפתחה מאוחר יותר (בדברי הימים, מוזכר נביא יהוה בממלכת ישראל של אחאב, אך שמו כלל אינו אליהו, אלא מיכיהו בן ימלא. גם שם תיאופורי, אך עם השמטת ה"אל". כדאי לקרוא את האזכור הנ"ל, בדברי הימים ב' פרק י"ח, שם מתקבלת תמונה קצת שונה. מעניין לראות שבספר מלכים אליהו הוא תשבי תושב הגלעד, בעוד בפרק שבדברי הימים אחאב רוצה לכבוש את רמות הגלעד). בהמשך הנראטיב במלכים, מוזכר שוב נביא יהוה אחד - ושוב אין זה אליהו אלא אותו אחד המוזכר בספר דברי הימים. האם אליהו הוא בכלל תוספת מאוחרת? האם אליהו הוא מיכיהו? אין ספק שאיזבל היתה אישה חזקה, ואין ספק שעורך התנ"ך לעיתים נדירות אהד נשים חזקות. אבל לא הייתי מצייר אותה, כפי שאוהבים לצייר אותה, כקורבן. אני להציע עוד נראטיב אחד, שהוא לא דתי אלא סוציו-אקונומי (צדק חברתי היתה משאת נפשם כנראה גם של האנשים בתקופת המקרא). בצורת. רעב. אנשים חולים ומתים, הממלכה סובלת. מי לא סובל? בית המלוכה, איזבל וכמובן עוד 450 עד 850 האוכלים משולחנה, רק משום שהם כוהני דת (מעין "מפלגה חרדית" של אז?), בעוד כוהני האל הישן (אל או יהוה או שניהם יחד, לפי ההסבר אותו מעדיפים) והמוכר נרדפים ונרצחים. רפורמטור אחד מוכן לקום וקורא תיגר על אותם כהני דת, אשר אמונים על פתרון הבצורת (הרי הם כהני בעל, אל הגשם! איך זה שישנה עדיין בצורת? למה הם לא עושים כלום?). מבחן קטן, ואופס, כהני הדת של האל החדש נכשלים. העם זועם. נביאי הבעל, אל אשר אמון על הורדת גשמים, לא מצליחים לעשות משהו פשוט כמו להדליק אש (משימה קטנה עבור אל גדול, לא?). בלהט הרגע, הם דורשים דם, וגם מקבלים אותו. כנהוג באותם הימים - לא שולחים משטרה לחקור על שחיתות ואז לבית המשפט - שוחטים את המושחתים...
אני מניח שאת התשובה לא נדע
מאחר שגם במה שאמרת יש חור תיאורטי, מאחר שככל הנראה לפי אחת התיאוריות המונותיאיזם הינו בבסיסו המצאה צפונית שהגיעה ליהודה עם גולי שומרון (לדוגמא, סיפור ה"מציאה המופלאה" של מגילות התורה בבית המקדש ע''י חזדקיהו לאחר מאות שנים שלא ידעו מקיומם בפועל), כך שעורך הסיפורים נאלץ לחבר ולשכתב יותר מנראטיב אחד או אפילו שניים בכדי שיתאימו. וגם, עליך לזכור שבישראל אז היה מרכז דתי חזק (בדן אם אני לא טועה), ואתה לא יודע אם מדובר בשחיתות. סיפור נבות יכול להיות גם המצאה מאוחרת לרשעותה או לחלופין סיפור ששמענו עליו רק צד אחד. לומר לך שאיזבל הייתה מלכה מרושעת כמו שמציג התנ''ך? בוודאי שלא. לומר לך שהיה כאן מאבק מונומנטלי בין אמונות ודרכי חיים? גם סביר להניח שלא בצורה מוחלטת כ''כ. לומר לך שאליהו לא יכול להיות כינוי תיאופורי ושם פרטי כאחד? הכל יכול להיות. אנחנו לא יודעים. ממלכת יש/ראל בתקופת אחאב אגב הייתה די עשירה (אגב, וסביר להניח שלאיזבל היה קשר לכך בעקיפין מאחר שחיבור עם הפיניקים אומר זרימת מסחר לתוך ומחוץ לישראל) ודי מפותחת, ואני בספק אם במלוכה שהיא בבסיסה מאוד שבטית בה המלך תלוי בחסדי העם, המלך יכול להרשות לעצמו שהעם יהיה עני מרוד. מצד שני, ידוע שאחאב נלחם הרבה, אז יכול להיות שהיה דיכוי בכוח, כך ששתי האופציות סבירות.
מאחר שגם במה שאמרת יש חור תיאורטי, מאחר שככל הנראה לפי אחת התיאוריות המונותיאיזם הינו בבסיסו המצאה צפונית שהגיעה ליהודה עם גולי שומרון (לדוגמא, סיפור ה"מציאה המופלאה" של מגילות התורה בבית המקדש ע''י חזדקיהו לאחר מאות שנים שלא ידעו מקיומם בפועל), כך שעורך הסיפורים נאלץ לחבר ולשכתב יותר מנראטיב אחד או אפילו שניים בכדי שיתאימו. וגם, עליך לזכור שבישראל אז היה מרכז דתי חזק (בדן אם אני לא טועה), ואתה לא יודע אם מדובר בשחיתות. סיפור נבות יכול להיות גם המצאה מאוחרת לרשעותה או לחלופין סיפור ששמענו עליו רק צד אחד. לומר לך שאיזבל הייתה מלכה מרושעת כמו שמציג התנ''ך? בוודאי שלא. לומר לך שהיה כאן מאבק מונומנטלי בין אמונות ודרכי חיים? גם סביר להניח שלא בצורה מוחלטת כ''כ. לומר לך שאליהו לא יכול להיות כינוי תיאופורי ושם פרטי כאחד? הכל יכול להיות. אנחנו לא יודעים. ממלכת יש/ראל בתקופת אחאב אגב הייתה די עשירה (אגב, וסביר להניח שלאיזבל היה קשר לכך בעקיפין מאחר שחיבור עם הפיניקים אומר זרימת מסחר לתוך ומחוץ לישראל) ודי מפותחת, ואני בספק אם במלוכה שהיא בבסיסה מאוד שבטית בה המלך תלוי בחסדי העם, המלך יכול להרשות לעצמו שהעם יהיה עני מרוד. מצד שני, ידוע שאחאב נלחם הרבה, אז יכול להיות שהיה דיכוי בכוח, כך ששתי האופציות סבירות.
העורב הצחור
New member
ברור שישנם חורים תיאורטיים
המקור הכי קדום לכל הסיפור המלא לכאורה הוא התנ"ך, והתנ"ך תפקידו אחד - להלל את יהוה. בין השאר לתת גם קצת את ההסטוריה של העם הישראלי-יהודי, אך גם זו באספקלריה דתית-לאומית - כך שגם אירועים שאינם דתיים בבסיסם, אלא פוליטיים, כלכליים וחברתיים, יכתבו מנקודת המבט הדתית. את האמת לעולם לא נוכל לדעת. אני פשוט הצעתי פרשנות אחרת מאשר הפרשנות המקובלת ע"י אנשים כאן בפורום. אולי האמת נמצאת היכן שהוא בין הגישות, או בכלל לא.
המקור הכי קדום לכל הסיפור המלא לכאורה הוא התנ"ך, והתנ"ך תפקידו אחד - להלל את יהוה. בין השאר לתת גם קצת את ההסטוריה של העם הישראלי-יהודי, אך גם זו באספקלריה דתית-לאומית - כך שגם אירועים שאינם דתיים בבסיסם, אלא פוליטיים, כלכליים וחברתיים, יכתבו מנקודת המבט הדתית. את האמת לעולם לא נוכל לדעת. אני פשוט הצעתי פרשנות אחרת מאשר הפרשנות המקובלת ע"י אנשים כאן בפורום. אולי האמת נמצאת היכן שהוא בין הגישות, או בכלל לא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.