מבצע פסקה 2 ביום 2!
- פותח הנושא אלודאה
- פורסם בתאריך
והיום הזה מתחיל באצה אחת, חדורת מוטיבציה, שהתיישבה מול המחשב ואז הבינה שהיא צריכה למחוק... רגע, תנו לי לבדוק...
2,817 מילה!
יש לנו מנצח בתחרות "מה מבאס את האצה יותר מזה שיום ראשון, היא מאחרת לעבודה, קור אימים בחוץ, המכנסיים בכביסה והיא לא מוצאת את הגרביונים שלה!"
 
רציתי לתת לכם דוגמה למה שצריך למחוק, אבל הכל כל כך רע שעדיף שלא אחשוף אותו לאור יום.
או, מצאתי דוגמה
מכאן אני מתחילה למחוק:
התעוררתי כשראשי פועם. הרחתי זיעה. היה לי חם. ידי היו כבולות מאחורי גבי וקרסולי היו מהודקים אחד לשני. מישהו דיבר אלי, אך לא הבנתי מה הוא אומר. זו אכן היתה מפרצת. או שבץ. אני רק בת ארבעים, למה מגיע לי שיהיה לי שבץ? אולי אפילו היה לי פרכוס. ללא ספק כבלו אותי כיוון שהייתי מסוכנת לעצמי. לעיתים אין ברירה, ובמקום בו הנאנואים לא מתפקדים אי אפשר לכפות הרגעה מבחוץ.
 
הסיבה - זה החלק שבו דברים אמורים להסתבך אבל במקום זה המתח נעלם והכל מוחלף בדיאלוגים משמימים של גילוי עולם. אני לא רוצה שתגלו את העולם עליו התרסקתם! אני רוצה שתסבלו!!!!!!1
מכאן אני מתחילה למחוק:
התעוררתי כשראשי פועם. הרחתי זיעה. היה לי חם. ידי היו כבולות מאחורי גבי וקרסולי היו מהודקים אחד לשני. מישהו דיבר אלי, אך לא הבנתי מה הוא אומר. זו אכן היתה מפרצת. או שבץ. אני רק בת ארבעים, למה מגיע לי שיהיה לי שבץ? אולי אפילו היה לי פרכוס. ללא ספק כבלו אותי כיוון שהייתי מסוכנת לעצמי. לעיתים אין ברירה, ובמקום בו הנאנואים לא מתפקדים אי אפשר לכפות הרגעה מבחוץ.
 
הסיבה - זה החלק שבו דברים אמורים להסתבך אבל במקום זה המתח נעלם והכל מוחלף בדיאלוגים משמימים של גילוי עולם. אני לא רוצה שתגלו את העולם עליו התרסקתם! אני רוצה שתסבלו!!!!!!1
עוץליגוץלי
New member
לבנון '83
יוסי ישב בתובה, סרחון הצוות שלא זכה למקלחת כבר חודש "חורך את האף", רק רוני המט"ק נהנה מהאויר שבחוץ. הם "פתחו ציר" באזור השקט, הזחלים רומסים את כל מה שאפשר, החבצלות והחצבים בשולי הדרך נותנים "קונטרה" כלשהו לצחנה שבפנים, והעשב היבש על רקע העצים הירוקים מזכיר את הכרמל בסוף הקיץ. מעבר לעיקול עמדה ילדה קטנה, דומה לנורית, אחותו הקטנה של רוני. הילדה שיחקה בצעצוע של בנים - אולי של אחיה הגדול - חתיכת צינור שהחזיקה כאילו היה נשק, מחכה דמויות שראתה בטלויזיה. יוסי חייך כשנזכר בנורית הקטנה, בת העשר, משחקת עם חברותיה בבובות והופכת קופסת נעליים לטנק. הילדה כוונה את הצינור לעברם, כאילו רוצה לרחוץ את הטנק מאבק הסתיו. נראה שהיה לה קצת כבד, ופתאום הצינור רשף. העשב מאחורי הילדה התלקח, ושובל אדים חלף מעל הטנק. רוני צנח במהירות חזרה לטנק, המים החמי... הדם שלו ניתז מהעיסה שעד לפני שניה היתה הכתף הימנית שלו. שלושתם היו המומים רגע, יוסי קפץ מהמושב שלו, הוציא ראש מהצריח, והתחיל לרסס עם המק"ח את הילדה, את העצים, את הוילה שמאחוריה, מרסס את הכעס ואת הפחד, התרמילים מתגלגלים על הסיפון המתכתי. רוני מת. בפעם הבאה שהצוות יראה את נורית, היא לא תשחק עם החברות שלה. בדיוק כמו שאיציק מת, וריח הרפת של כפר מכבי התערבב בריח הפרחים, ואלה בכתה.
יוסי ישב בתובה, סרחון הצוות שלא זכה למקלחת כבר חודש "חורך את האף", רק רוני המט"ק נהנה מהאויר שבחוץ. הם "פתחו ציר" באזור השקט, הזחלים רומסים את כל מה שאפשר, החבצלות והחצבים בשולי הדרך נותנים "קונטרה" כלשהו לצחנה שבפנים, והעשב היבש על רקע העצים הירוקים מזכיר את הכרמל בסוף הקיץ. מעבר לעיקול עמדה ילדה קטנה, דומה לנורית, אחותו הקטנה של רוני. הילדה שיחקה בצעצוע של בנים - אולי של אחיה הגדול - חתיכת צינור שהחזיקה כאילו היה נשק, מחכה דמויות שראתה בטלויזיה. יוסי חייך כשנזכר בנורית הקטנה, בת העשר, משחקת עם חברותיה בבובות והופכת קופסת נעליים לטנק. הילדה כוונה את הצינור לעברם, כאילו רוצה לרחוץ את הטנק מאבק הסתיו. נראה שהיה לה קצת כבד, ופתאום הצינור רשף. העשב מאחורי הילדה התלקח, ושובל אדים חלף מעל הטנק. רוני צנח במהירות חזרה לטנק, המים החמי... הדם שלו ניתז מהעיסה שעד לפני שניה היתה הכתף הימנית שלו. שלושתם היו המומים רגע, יוסי קפץ מהמושב שלו, הוציא ראש מהצריח, והתחיל לרסס עם המק"ח את הילדה, את העצים, את הוילה שמאחוריה, מרסס את הכעס ואת הפחד, התרמילים מתגלגלים על הסיפון המתכתי. רוני מת. בפעם הבאה שהצוות יראה את נורית, היא לא תשחק עם החברות שלה. בדיוק כמו שאיציק מת, וריח הרפת של כפר מכבי התערבב בריח הפרחים, ואלה בכתה.
יש לי 2. ואני מתנצלת.
1.
טיפסתי במעלה ההר, התגלגלתי במורד הגבעה. שחיתי להנאתי בים, צללתי למעמקים. תפסתי דגים טעימים, אבל שחררתי אותם כי גם הם חברים שלי. אני יודעת שהם טעימים כתוצאה מניחוש מלומד, לא מניסיון. הרמתי את ידיי אל על, והכרזתי, "כיפאק היי, יש לי פסקה."
בת קול קטנה בקעה בין העננים ואמרה, "מה את מנסה להוכיח, בדיוק?"
"לא, אני רצינית לגמרי, זה הטוב ביותר שאני יכולה לעשות כרגע. אני לא עושה לך דווקא."
ואחרי כמה עשרות שנים לכל היותר, חיי חסרי המשמעות הגיעו אל קיצם, מה שהוכיח שאפשר להרוג את הדמות הראשית בסיפור שכתוב בגוף ראשון עבר. עובדה.
2.
בהתחלה דברים התחילו. הם התחילו, וחשבתי לעצמי, זה יפה. אני אוהבת דברים שמתחילים. וסביח של עובד. אחר כך דברים המשיכו. הם המשיכו להם ככה להנאתם, ואני אמרתי, או! זה מעניין! דברים ממשיכים! כלומר, באמת, הגענו מנקודה א' ל-ב', כמו שאומרים. אחרי כן דברים נגמרו. הם פשוט נגמרו, בחיי, באופן מאוד סופי וסיומי. לא ניתן היה לבלבל בכלל בין האופן שבו דברים התחילו לאופן שבו דברים הסתיימו. אז הלכתי לאכול סביח של עובד אורגינל, אין תחרות. ביי.
1.
טיפסתי במעלה ההר, התגלגלתי במורד הגבעה. שחיתי להנאתי בים, צללתי למעמקים. תפסתי דגים טעימים, אבל שחררתי אותם כי גם הם חברים שלי. אני יודעת שהם טעימים כתוצאה מניחוש מלומד, לא מניסיון. הרמתי את ידיי אל על, והכרזתי, "כיפאק היי, יש לי פסקה."
בת קול קטנה בקעה בין העננים ואמרה, "מה את מנסה להוכיח, בדיוק?"
"לא, אני רצינית לגמרי, זה הטוב ביותר שאני יכולה לעשות כרגע. אני לא עושה לך דווקא."
ואחרי כמה עשרות שנים לכל היותר, חיי חסרי המשמעות הגיעו אל קיצם, מה שהוכיח שאפשר להרוג את הדמות הראשית בסיפור שכתוב בגוף ראשון עבר. עובדה.
2.
בהתחלה דברים התחילו. הם התחילו, וחשבתי לעצמי, זה יפה. אני אוהבת דברים שמתחילים. וסביח של עובד. אחר כך דברים המשיכו. הם המשיכו להם ככה להנאתם, ואני אמרתי, או! זה מעניין! דברים ממשיכים! כלומר, באמת, הגענו מנקודה א' ל-ב', כמו שאומרים. אחרי כן דברים נגמרו. הם פשוט נגמרו, בחיי, באופן מאוד סופי וסיומי. לא ניתן היה לבלבל בכלל בין האופן שבו דברים התחילו לאופן שבו דברים הסתיימו. אז הלכתי לאכול סביח של עובד אורגינל, אין תחרות. ביי.
טוב, נו, טוב, נו. בסדר.
אחרי שהוא נעל אותה בתא המגורים הוא הבחין ברונה שהייתה מצויירת בשכבת האבק שעל הזגוגית. לפושעים היו רונות שבאמצעותן הם היו מעדכנים זה את זה בסכנות או הזדמנויות, והוא הכיר את רוב הסמלים השימושיים. המשפט שמוח עצם כתבה אמר, פחות או יותר, 'תתרחקו. זה ה' -וכאן הייתה מילה שהמשמעות שלה הייתה משהו בין 'בשר' ל'רכוש'. הוא יצטרך לבדוק את זה מאוחר יותר- 'שלי'. בין כה וכה הגיע הזמן לנגב את השמשה.
אחרי שהוא נעל אותה בתא המגורים הוא הבחין ברונה שהייתה מצויירת בשכבת האבק שעל הזגוגית. לפושעים היו רונות שבאמצעותן הם היו מעדכנים זה את זה בסכנות או הזדמנויות, והוא הכיר את רוב הסמלים השימושיים. המשפט שמוח עצם כתבה אמר, פחות או יותר, 'תתרחקו. זה ה' -וכאן הייתה מילה שהמשמעות שלה הייתה משהו בין 'בשר' ל'רכוש'. הוא יצטרך לבדוק את זה מאוחר יותר- 'שלי'. בין כה וכה הגיע הזמן לנגב את השמשה.
שתי ציפורים במכה
גם חוב ישן שיש לי מלפני עידנים, וגם כתבתי את הפסקה האחרונה שלו היום. אז זה נחשב גם לתרגיל של פסקא ביום. נכון?
שמתי גם בוורד למי שמעדיף
העקבים של דוקטור אטיאס הדהדו ברחבי החדר. אבנר פינקל, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי על שם ויקטור פרנקל, ישב על כורסתו, ועקב אחריה במבטו.
"הצעדים שלך לא יעבירו את הזמן מהר יותר, את יודעת."
מיכל עצרה לרגע גירדה את צווארה בעצבנות, והמשיכה לפסוע בחדר.
"אני לא מבינה כמה זמן כבר לוקח לכתוב את מה שקרה? היינו צריכים פשוט לדבר איתו"
"לא את זאת שהצעת שניתן לו לכתוב את זה?"
"כן, כי הוא לא הצליח להגיד יותר ממשפט וחצי בלי להתקע. בקצב הזה היינו ממשיכים את התחקיר עד הלילה, ועדיין לא היינו מגלים איך הוא ברח מפה."
אבנר השתמש בטון האבאהי שלו "אז את חושבת ש..." הטלפון שלה צלצל. היא הוציאה אותו מכיסה והצמידה אותו לאוזן שלה
"יש חדש?"
"את חייבת להחליף פאנטון." אמר חיים בצד השני של הקו
"יש חדש?" שאלה מיכל בשנית.
"כן. הוא הפסיק לכתוב"
מיכל סגרה את הטלפון ויצאה מהחדר. היא הלכה במסדרון ממשרדו של אבנר אל עבר החדר בו החזיקו את דור לתחקיר. החדר היה ריק לגמרי פרט לשולחן ושלושה כיסאות, והיה לו חלון גדול שפנה אל תוך המסדרון, וחלון קטן שפנה החוצה. מיכל נכנסה לחדר.
"נו, סיימת את הנובלה שלך?"
דור הושיט לה את הדף שעליו כתב.
"זה הכל?" שאלה מיכל בפליאה מדומה "עם כמות הזמן שזה לקח ציפיתי לפחות לטרילוגיה."מיכל לקחה מדור את הדף ויצאה מהחדר. בחוץ חיכה לה אבנר.
"בואי," אמר אבנר "נקרא את זה במשרד שלי, ונדון מה הלאה"
"פתחתי את הדלת. הפעמון בכניסה עשה דינג. אני שונא דברים שעושים דינג. צוחקים עלי מאחורי הגב עם הצלצולים שלהם. הכנסתי את היד לכיס. מקנאעם שם את היד שלו על הכתף שלי, ועשה לא עם הראש. התיישבנו לייד שולחן עם שתי כיסאות ליד הבר.
אז נטלי באה, ואמרה לנו שלום, וברוכים הבאים לבית הפנקייק, ושקוראים לה נטלי. אמרתי שלום, ושקוראים לי דור. לקחתי מפית, כתבתי עליה מקנאעם, ונתתי אותה לנטלי. אמרתי לה שזה השםם של מקנאהם. היא שאלה אותי איך מבטאים את זה. מקנאעם אמר ששמו אינו נועד לביטוי, אך ורק לכתיבה.
נטלי שאלה מה נרצה להזמין. אני אמרתי טוסט עם ריבה. מקנאעם אמר שהוא רוצהקערה עם סירופ מייפל. נטלי שאלה אם אנחנו בטוחים שאנחנו לא רוצים עוד משהו. מקנאעם אמר שהוא אינו יכול להיות בטוח יותר אפילו ינסה. נטלי הלכה למטבח.
הפעמון עשה דינג. מישהו נכנס בדלת. הכנסתי את היד לכיס והחזקתי את האקדח שלי.
מקנאעם צעק עלי בשקט שאני אפסיק. ושזהחוסר אחריות מוחלט. ואם אני זוכר מה מונח על הכף.ואם אני רוצה שיתפסו אותנו שוב. ושאם אני אמשיך לעשות בעיות הוא יאלץ להמשיך בלעדיי.
נרגעתי, והחזרתי את הרובה לכיס.
נטלי שמה על השולחן קערה עם סירופ מייפל וצלחת עם ריבה. מקנאעם אמר לה שהוא מודה לה מקרב לב. נטלי אמרה שזה קצת מוזר לבוא למסעדת פנקייקים, ולהזמין קערה עם סירופ מייפל וטוסט עם ריבה. מקנאעם אמר שזה הגיוני ביחס לעובדה שהם נמלטו מבית משוגעים. נטלי צחקה. מקנאעם צחק. אני צחקתי. הטוסטר צחק. יריתי בטוסטר. נטלי צרחה. כולם התחילו לצרוח.
אני אוהב שצועקים. זה תמיד מרגיע אותי.
הלכתי לטוסטר. הוצאתי את הטוסט שלי. היה בו חור. חזרתי לשולחן, ומרחתי עליו ריבה. הטוסט דימם מהחור. מקנאעם הלך לדלת עם הקערה עם המייפל. אמרתי למקנאעם שלא סיימתי לאכול, ושאני צריך פלסטר לטוסט שלי. יצאתי גם. מקנאעם אמר לי שאני מטרד ושאפסיק ללכת אחריו, והלך. הלכתי אחריו. נסעו לידנו מכוניות מהבהבות שצעקו על המכוניות האחרות לזוז.
מקנאעם הלך ימינה לסמטה. הוא נראה כאילו יש לו ענן בראש. הוא הלך לפח הירוק הגדול שהיה בסמטה והוציא מהלמטה שלו מזוודה. הוא פתח את המזוודא, והוציא מתוכה מבחנות. הוא אמר שהוא אינו מאמין שהוא נענה לתחינותי שיקח אותי איתו. הוא שפך למבחנות את המייפל ושם עליהן פקק.
חשבתי על קוף בחליפה. התחלתי לצלצל. מקנאעם אמר שעכשיו שיש לו דלק לחללית הוא יוכל סוף סוף להפרד מגרגר האבק המטונף ומלא החשיבות העצמית הזה, ולא יאלץ לעבור את הסבל שבלנסות לתקשר עם הומוספיאנים. תפסתי אותו בצוואר של החליפה, ואמרתי לו שאני לא יודע מה זה הומואיספני אז שיפסיק לקרוא לי ככה. הוא קרא לי קוף נחות והוריד את הידיים שלי מהצוואר של החליפה שלו. הרמתי אותו, וזרקתי אותו לפח הירוק הגדול. הלכתי למזוודה והסתכלתי על הבפנים שלה. מקנאעם יצא מהפח הגדול הירוק, סגר את המזוודה ולקח אותה. הוא אמר לי שהוא מודה לי שהפכתי את הפרידה להרבה יותר פשוטה למענו. הוא הלך לכלום שהיה ליד הקיר של הסמטה ונכנס אליו. ניסיתי ללכת אל הכלום ולהכנס אליו גם, אבל הכלום נבח קמו אקדח, והפך לחללית שעפה משם.
אז האנשים הכחולים הגיעו והצביעו עליי עם האקדחים שלהם. ניסיתי לצעוק למקנאעם שיחזור, אבל לא היה לי שלט גדול מספיק."
קול פיצוץ עמום נשמע מהמסדרון. מיכל קפצה מעט בכיסאה, והרימה מבטה אל הדלת. היא קמה במהרה וצעדה לכיוון החדר של דור. חיים רץ, מתנשף, והגיע אל החדר יחד איתם. דור נעלם. מיכל פתחה את הדלת, ונכנסה לחדר. החלון היה פעור לרווחה.לידו על הרצפה הייתה שלולית דביקה, ובתוכה שברי זכוכית. חיים התקרב אל השלולית. "זה רק אני או שיש לזה ריח של מייפל"
"איפה לעזאזל היית?" אמרה מיכל "עזוב,אל תענה לי. סגור את הרוכסן של המכנסיים שלך, החנות שלך פתוחה. ולך הביתה, אתה מפוטר."
"מקנאעם חושב שאני טיפש. הוא חושב שאני קוף מטומטם. אבל עוד מעט הענן בראש שלו יתפזר, והוא יראה שבמקום שתיים מהמבחנות שלו יש אוויר. ואז הוא יחזור לקחת אותי. "
גם חוב ישן שיש לי מלפני עידנים, וגם כתבתי את הפסקה האחרונה שלו היום. אז זה נחשב גם לתרגיל של פסקא ביום. נכון?
שמתי גם בוורד למי שמעדיף
העקבים של דוקטור אטיאס הדהדו ברחבי החדר. אבנר פינקל, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי על שם ויקטור פרנקל, ישב על כורסתו, ועקב אחריה במבטו.
"הצעדים שלך לא יעבירו את הזמן מהר יותר, את יודעת."
מיכל עצרה לרגע גירדה את צווארה בעצבנות, והמשיכה לפסוע בחדר.
"אני לא מבינה כמה זמן כבר לוקח לכתוב את מה שקרה? היינו צריכים פשוט לדבר איתו"
"לא את זאת שהצעת שניתן לו לכתוב את זה?"
"כן, כי הוא לא הצליח להגיד יותר ממשפט וחצי בלי להתקע. בקצב הזה היינו ממשיכים את התחקיר עד הלילה, ועדיין לא היינו מגלים איך הוא ברח מפה."
אבנר השתמש בטון האבאהי שלו "אז את חושבת ש..." הטלפון שלה צלצל. היא הוציאה אותו מכיסה והצמידה אותו לאוזן שלה
"יש חדש?"
"את חייבת להחליף פאנטון." אמר חיים בצד השני של הקו
"יש חדש?" שאלה מיכל בשנית.
"כן. הוא הפסיק לכתוב"
מיכל סגרה את הטלפון ויצאה מהחדר. היא הלכה במסדרון ממשרדו של אבנר אל עבר החדר בו החזיקו את דור לתחקיר. החדר היה ריק לגמרי פרט לשולחן ושלושה כיסאות, והיה לו חלון גדול שפנה אל תוך המסדרון, וחלון קטן שפנה החוצה. מיכל נכנסה לחדר.
"נו, סיימת את הנובלה שלך?"
דור הושיט לה את הדף שעליו כתב.
"זה הכל?" שאלה מיכל בפליאה מדומה "עם כמות הזמן שזה לקח ציפיתי לפחות לטרילוגיה."מיכל לקחה מדור את הדף ויצאה מהחדר. בחוץ חיכה לה אבנר.
"בואי," אמר אבנר "נקרא את זה במשרד שלי, ונדון מה הלאה"
"פתחתי את הדלת. הפעמון בכניסה עשה דינג. אני שונא דברים שעושים דינג. צוחקים עלי מאחורי הגב עם הצלצולים שלהם. הכנסתי את היד לכיס. מקנאעם שם את היד שלו על הכתף שלי, ועשה לא עם הראש. התיישבנו לייד שולחן עם שתי כיסאות ליד הבר.
אז נטלי באה, ואמרה לנו שלום, וברוכים הבאים לבית הפנקייק, ושקוראים לה נטלי. אמרתי שלום, ושקוראים לי דור. לקחתי מפית, כתבתי עליה מקנאעם, ונתתי אותה לנטלי. אמרתי לה שזה השםם של מקנאהם. היא שאלה אותי איך מבטאים את זה. מקנאעם אמר ששמו אינו נועד לביטוי, אך ורק לכתיבה.
נטלי שאלה מה נרצה להזמין. אני אמרתי טוסט עם ריבה. מקנאעם אמר שהוא רוצהקערה עם סירופ מייפל. נטלי שאלה אם אנחנו בטוחים שאנחנו לא רוצים עוד משהו. מקנאעם אמר שהוא אינו יכול להיות בטוח יותר אפילו ינסה. נטלי הלכה למטבח.
הפעמון עשה דינג. מישהו נכנס בדלת. הכנסתי את היד לכיס והחזקתי את האקדח שלי.
מקנאעם צעק עלי בשקט שאני אפסיק. ושזהחוסר אחריות מוחלט. ואם אני זוכר מה מונח על הכף.ואם אני רוצה שיתפסו אותנו שוב. ושאם אני אמשיך לעשות בעיות הוא יאלץ להמשיך בלעדיי.
נרגעתי, והחזרתי את הרובה לכיס.
נטלי שמה על השולחן קערה עם סירופ מייפל וצלחת עם ריבה. מקנאעם אמר לה שהוא מודה לה מקרב לב. נטלי אמרה שזה קצת מוזר לבוא למסעדת פנקייקים, ולהזמין קערה עם סירופ מייפל וטוסט עם ריבה. מקנאעם אמר שזה הגיוני ביחס לעובדה שהם נמלטו מבית משוגעים. נטלי צחקה. מקנאעם צחק. אני צחקתי. הטוסטר צחק. יריתי בטוסטר. נטלי צרחה. כולם התחילו לצרוח.
אני אוהב שצועקים. זה תמיד מרגיע אותי.
הלכתי לטוסטר. הוצאתי את הטוסט שלי. היה בו חור. חזרתי לשולחן, ומרחתי עליו ריבה. הטוסט דימם מהחור. מקנאעם הלך לדלת עם הקערה עם המייפל. אמרתי למקנאעם שלא סיימתי לאכול, ושאני צריך פלסטר לטוסט שלי. יצאתי גם. מקנאעם אמר לי שאני מטרד ושאפסיק ללכת אחריו, והלך. הלכתי אחריו. נסעו לידנו מכוניות מהבהבות שצעקו על המכוניות האחרות לזוז.
מקנאעם הלך ימינה לסמטה. הוא נראה כאילו יש לו ענן בראש. הוא הלך לפח הירוק הגדול שהיה בסמטה והוציא מהלמטה שלו מזוודה. הוא פתח את המזוודא, והוציא מתוכה מבחנות. הוא אמר שהוא אינו מאמין שהוא נענה לתחינותי שיקח אותי איתו. הוא שפך למבחנות את המייפל ושם עליהן פקק.
חשבתי על קוף בחליפה. התחלתי לצלצל. מקנאעם אמר שעכשיו שיש לו דלק לחללית הוא יוכל סוף סוף להפרד מגרגר האבק המטונף ומלא החשיבות העצמית הזה, ולא יאלץ לעבור את הסבל שבלנסות לתקשר עם הומוספיאנים. תפסתי אותו בצוואר של החליפה, ואמרתי לו שאני לא יודע מה זה הומואיספני אז שיפסיק לקרוא לי ככה. הוא קרא לי קוף נחות והוריד את הידיים שלי מהצוואר של החליפה שלו. הרמתי אותו, וזרקתי אותו לפח הירוק הגדול. הלכתי למזוודה והסתכלתי על הבפנים שלה. מקנאעם יצא מהפח הגדול הירוק, סגר את המזוודה ולקח אותה. הוא אמר לי שהוא מודה לי שהפכתי את הפרידה להרבה יותר פשוטה למענו. הוא הלך לכלום שהיה ליד הקיר של הסמטה ונכנס אליו. ניסיתי ללכת אל הכלום ולהכנס אליו גם, אבל הכלום נבח קמו אקדח, והפך לחללית שעפה משם.
אז האנשים הכחולים הגיעו והצביעו עליי עם האקדחים שלהם. ניסיתי לצעוק למקנאעם שיחזור, אבל לא היה לי שלט גדול מספיק."
קול פיצוץ עמום נשמע מהמסדרון. מיכל קפצה מעט בכיסאה, והרימה מבטה אל הדלת. היא קמה במהרה וצעדה לכיוון החדר של דור. חיים רץ, מתנשף, והגיע אל החדר יחד איתם. דור נעלם. מיכל פתחה את הדלת, ונכנסה לחדר. החלון היה פעור לרווחה.לידו על הרצפה הייתה שלולית דביקה, ובתוכה שברי זכוכית. חיים התקרב אל השלולית. "זה רק אני או שיש לזה ריח של מייפל"
"איפה לעזאזל היית?" אמרה מיכל "עזוב,אל תענה לי. סגור את הרוכסן של המכנסיים שלך, החנות שלך פתוחה. ולך הביתה, אתה מפוטר."
"מקנאעם חושב שאני טיפש. הוא חושב שאני קוף מטומטם. אבל עוד מעט הענן בראש שלו יתפזר, והוא יראה שבמקום שתיים מהמבחנות שלו יש אוויר. ואז הוא יחזור לקחת אותי. "
באנה, זה חומר טוב, אחי.
מקומות שצחקתי בהם בקול רם:
"נטלי צחקה. מקנאעם צחק. אני צחקתי. הטוסטר צחק."
"אמרתי לו שאני לא יודע מה זה הומואיספני אז שיפסיק לקרוא לי ככה."
אהבתי את זה שהוא יורה בטוסטר, שזה מרגיע אותו כשצועקים, שהם מזמינים צלחת עם ריבה וקערת סירופ, שמקנאעם קורא לו 'קוף טיפש', ושמיכל אומרת למהשמו לסגור את החנות ושהוא מפוטר. ומקנאעם המסכן, למוד הסבל! נאלץ לתקשר עם הומוספייאנס. אני מבינה ללבו.
יש משהו בו זמנית מבדר ומשעשע אך גם מתיש ומייגע במונולוג הפנימי של דור.
"עם כמות הזמן שזה לקח ציפיתי לפחות לטרילוגיה" אווו, ערס פואטי!
מקומות שצחקתי בהם בקול רם:
"נטלי צחקה. מקנאעם צחק. אני צחקתי. הטוסטר צחק."
"אמרתי לו שאני לא יודע מה זה הומואיספני אז שיפסיק לקרוא לי ככה."
אהבתי את זה שהוא יורה בטוסטר, שזה מרגיע אותו כשצועקים, שהם מזמינים צלחת עם ריבה וקערת סירופ, שמקנאעם קורא לו 'קוף טיפש', ושמיכל אומרת למהשמו לסגור את החנות ושהוא מפוטר. ומקנאעם המסכן, למוד הסבל! נאלץ לתקשר עם הומוספייאנס. אני מבינה ללבו.
יש משהו בו זמנית מבדר ומשעשע אך גם מתיש ומייגע במונולוג הפנימי של דור.
"עם כמות הזמן שזה לקח ציפיתי לפחות לטרילוגיה" אווו, ערס פואטי!
"לאחרונה סיימתי לקרוא את הסיפור שלך, ומצאתי את החווייה כל כך משמימה, כל כך מזוויעה, כל כך מייגעת, עד שהיא גרמה לי לתכנן מסע אל עיר מגוריך, שם אני מתעתדת לאתר אותך, ולנגוח בך נמרצות עם צידו הקשה של ראשי, היכן שהפלטינה נמצאית. הבעיה עם סיפורך, היא שהוא אינו מדבר אל האדם הפשוט, ה.. אדמונצ'יק. אנשים קוראים סיפורים כי הם רוצים לדמיין את עצמם בעולם קסום ומופלא, ובסיפור שלך בולט יותר מכל חוסר הרצון לגרום לקוראים לדמיין משהו מלבד אותיות. זה סיפור נטול עלילה, נטול קונפליקט, נטול דמויות, נטול סיפור. אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, לחדול מכתיבת סיפורים ו/או מהתקיימות.
בברכה,
דוקטור חדווה כהן יששכר."
הכנסתי את המכתב למעטפה ושלחתי אותו לכתובת אקראית.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.