דרקונית מזל
New member
אמנם זה כבר קצת חורג מנושא הספרים
אבל כיוון שהיית כל כך גלויית לב אתנו, אני רוצה להיות גלויית לב בחזרה, ומקוה מאוד שדבריי לא יתפרשו כחוצפה או התערבות(אני מתנצלת מראש). מהדברים שלך עולה תסכול גדול מאוד ומובן, על כך שבתך לא אוהבת לקרוא ובעיקר טענות כלפי זה שהיא לא אוהבת לקרוא מה שאת אהבת או לקרוא כמוך(או כמו שקראה בילדותה). נראה לי מהתיאור שלך שיש כאן סוג של "דוקא"- שהוא,אגב, מאוד מאוד טבעי ושכיח בגילה. היא נמצאת כעת בשלב בו היא מנסה למרוד בך כדי לגבש את הזהות שלה. הלחץ שלך על קריאה מוביל בדיוק לתוצאה ההפוכה! קריאה, כפי שאת יודעת מנסיונך האישי, היא חוייה אישית, אינטימית ומהנה. לטעמי אי אפשר (ואסור!) להכריח מישהו אחר לאהוב לקרוא, בדיוק כפי שאי אפשר להכריח לאהוב אדם מסויים או מאכל מסויים. אני יודעת כמה קריאה היא דבר חשוב, אבל בדיוק בגלל זה אסור ללחוץ או לדחוף. הניחי לה! אם הילדה אהבה לקרוא פעם, אם היא אוהבת לכתוב, אם היא גדלה בבית קורא- סביר להניח שבשלב מסויים היא תחזור לזה. אולי עוד חודש, אולי עוד שנה ואולי עוד עשר שנים. אם תמשיכי ללחוץ עליה ולהפוך את הקריאה למוקד של ויכוח והתנצחות ביניכן היא רק תתבצר בשנאת הקריאה ותתרחק מהספרים עוד יותר. אני מבינה שאת רוצה לחלוק אתה את הנאותייך מאותו גיל,וגם לי יוצא להמליץ לילדים על ספר שאהבתי בילדותי או להקריא ספר כזה. רגעים שכאלה הם אושר צרוף- אבל בתנאי שהילדים אכן רוצים ומעוניינים בכך. אחרת זה משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה. נסי לראות את בתך כפי שהיא- מה שמעניין אותה ומושך אותה, ולא איך היית את בגילה או איך אחותה מתנהגת. על מנת להצליח צריך הרבה סבלנות, איפוק ואורך רוח אבל התוצאה שווה כל מחיר- אפשרות להתחבר לבתך באמת, כפי שהיא. שיהיה לשתיכן רק טוב! ואגב, רבות מחברות הפורום(ולעיתים גם חברים) הן מבוגרות שאוהבות ספרי ילדים(גם אני עצמי מבוגרת לא מאוד אבל מבוגרת)- זה מבורך ולגיטימי לגמרי!
אבל כיוון שהיית כל כך גלויית לב אתנו, אני רוצה להיות גלויית לב בחזרה, ומקוה מאוד שדבריי לא יתפרשו כחוצפה או התערבות(אני מתנצלת מראש). מהדברים שלך עולה תסכול גדול מאוד ומובן, על כך שבתך לא אוהבת לקרוא ובעיקר טענות כלפי זה שהיא לא אוהבת לקרוא מה שאת אהבת או לקרוא כמוך(או כמו שקראה בילדותה). נראה לי מהתיאור שלך שיש כאן סוג של "דוקא"- שהוא,אגב, מאוד מאוד טבעי ושכיח בגילה. היא נמצאת כעת בשלב בו היא מנסה למרוד בך כדי לגבש את הזהות שלה. הלחץ שלך על קריאה מוביל בדיוק לתוצאה ההפוכה! קריאה, כפי שאת יודעת מנסיונך האישי, היא חוייה אישית, אינטימית ומהנה. לטעמי אי אפשר (ואסור!) להכריח מישהו אחר לאהוב לקרוא, בדיוק כפי שאי אפשר להכריח לאהוב אדם מסויים או מאכל מסויים. אני יודעת כמה קריאה היא דבר חשוב, אבל בדיוק בגלל זה אסור ללחוץ או לדחוף. הניחי לה! אם הילדה אהבה לקרוא פעם, אם היא אוהבת לכתוב, אם היא גדלה בבית קורא- סביר להניח שבשלב מסויים היא תחזור לזה. אולי עוד חודש, אולי עוד שנה ואולי עוד עשר שנים. אם תמשיכי ללחוץ עליה ולהפוך את הקריאה למוקד של ויכוח והתנצחות ביניכן היא רק תתבצר בשנאת הקריאה ותתרחק מהספרים עוד יותר. אני מבינה שאת רוצה לחלוק אתה את הנאותייך מאותו גיל,וגם לי יוצא להמליץ לילדים על ספר שאהבתי בילדותי או להקריא ספר כזה. רגעים שכאלה הם אושר צרוף- אבל בתנאי שהילדים אכן רוצים ומעוניינים בכך. אחרת זה משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה. נסי לראות את בתך כפי שהיא- מה שמעניין אותה ומושך אותה, ולא איך היית את בגילה או איך אחותה מתנהגת. על מנת להצליח צריך הרבה סבלנות, איפוק ואורך רוח אבל התוצאה שווה כל מחיר- אפשרות להתחבר לבתך באמת, כפי שהיא. שיהיה לשתיכן רק טוב! ואגב, רבות מחברות הפורום(ולעיתים גם חברים) הן מבוגרות שאוהבות ספרי ילדים(גם אני עצמי מבוגרת לא מאוד אבל מבוגרת)- זה מבורך ולגיטימי לגמרי!