מבקש לקבל חוות דעת בעיקר מהנשים
סיפור קצת ארוך ואני לא במייטבי כרגע אשמח להבנה.
אז ככה אני בן 36 נשוי + ילדה בת 5 ועוד ילד שצריך להגיע לעולם ממש בימים אלה.
היחסים בני לבין אשתי לא יחסים כמו כל זוג נורמלי.
שאני אומר לא יחסים כמו כל זוג נורמלי הכוונה היא -
אין לנו שום שיתוף כלכלי ביחד, לפני שהחלטנו להתחתן לאשתי היה סכום של כ 200K ההורים שלה והיא החליטו שכדי לשמור על הכסף שלה הם יקנו דירה ביחד.(כמובן שעשינו הסכם ממון וכל התהליך)
חיינו בדירה שנה שבמהלך השנה הזאת כל ההוצאות עליי
(אבל כל ההוצאות) זרמתי עם זה. חשוב לי לציין שבמהלך כ-3 שנים גידלתי כמעט לבד את הילדה שלי, אישתי עובדת כאשת קבע שעות לא שעות.
אני בן זוג שעושה הכלללל בבית. אני היחיד שמבשל, אני מנקה,תולה כביסה לוקח את הילדה בבוקר ומחזיר כמה פעמים בשבוע, מקלח את הילדה בערבים,דואג לארוחת ערב(מן עקרת בית) ועובד במשרה מלאה כמובן.
העניין הוא כזה (אני אנסה לקצר ולתמצת כמה שאפשר )
לפני כשנתיים אשתי התחילה לחשוד בי שאני עושה משהו לילדה שלי, למה?
כי פעם הילדה באה אליה ואמרה לה "שאבא הביא לה גלידה ומהגלידה יצאה גלידה". מפה לשם היא פנתה לרווחה, שלקחו את הילדה לפסיכלוגית ילדים(כמובן שלא מצאו כלום) במקביל סיפרה לכל החברות שלה שהיא חושדת בי. עברנו גם את זה למרות שהבטחון שלי בה ירד ממש ומאותו הרגע היה עוד מספר פעמיים שתפסתי אותה על חם לפני כשנה שהיא מנסה לשים מצלמות נסתרות בכל הבית כדי לעקוב אחרי ולראות מה אני עושה.
חשוב לי לציין שאני בחיים ולעולם לא נגעתי בילדה שלי.
גם על זה הבלגתי.
אשתי מעולם לא דאגה לי והיה אכפת לי ממני בקטע של אישה לבעלה.
בחיים לא באתי הביתה והיה לי ארוחה חמה, שאלה איך אני בקטע הכלכלי(כמו שאמרתי אני משלם על הכל כולל הכל)
היא טסה שנה שעברה 5 פעמים לחול עם חברות, שהיא טוענת שאני לא "רוצה" לבוא איתה. ברור שאני לא רוצה (ציניות) לאחר שכבר לקחתי את כל הימי חופש שלי על חופשות ביחד וכבר לא נשאר לי כסף לטיולים אז "אני לא רוצה".
אני לא בא להצטייר כמלאך וכצדיק.
היא טוענת שחסר לה המגע והאינטימיות(נכון שהיא נפגעה)
אני פגוע וכועס עליה על כמה שעשתה ועושה, על החוסר ההערכה של כל מה שאני עושה בבית, וזה ממש לא מובן מאליו.
תמיד מבשל מה שהיא אוהבת,עושה לה עוגות שהיא אוהבת ותמיד בסוף שאנחנו רבים היא ישר מזלזלת בכל זה "אז עשית עוגה"
או " אם היית רוצה לעשות במיוחד בשבילי אז לא היית שם פטריות" (בתפוח אדמה מוקרם )
אני פשוט מתוסכל כבר מכל הדבר הזה. כל פעם שאנחנו רבים היא אומרת שהיא משתדלת לעשות מה שאני מבקש ממנה, אבל בפועל היא ממש לא עושה( הכוונה לדאגה שלה אליי)
חודש אחרי שהתחתנו היא החליטה על דעת עצמה ללכת לקנות משרד להשקעה (הכושי משלם את החשבונות אז יש כסף פנוי)
פה כבר ממש התעצבנתי ורבנו ממש, היא הצטערה על זה.
וגם על זה הבלגתי.
ביומיים האחרונים רבנו עוד פעם וכרגיל כמו בכל ריב כל מה שקורה בינינו ב8 שנים האחרונות צף חזרה, התלונות שלא אכפת לי ממנה, שאני לא דואג לה.
למרות שאמרתי אני לא מושלם אבל כן אכפת לי ממנה, אולי אני לא מראה את זה כמו שהיא רוצה לראות.
אבל ראבק כל ריב בינינו אבל כל ריב היא מאיימת שאני אקח את הדברים שלי מהבית ואלך מפה, ואחכ היא מתלוננת למה אני לא רוצה להשקיע בכל מה שקשור לבית .
עכשיו היא רוצה שנתגרש בגלל זה כי היא לא מרגישה שהיא מקבלת מגע כמו שהיא רוצה ואינטימיות.
גם לי זה ממש חסר אני אדם חם מאוד (לראייה היא תמיד אומרת לי איך דאגתי לה פעם) לי ממש נמאס שלא מעריכים אותי שכל ריב צריך לשבור את הכלים, שחושדים בי שאני עושה משהו לבת שלי,
אם אני צוחק איתה אחכ בריב היא הופכת את זה לזה שאני רק מסתלבט עליה כל היום. פשוט הזוי.
בגדול פרקתי אולי רשמת קצת מבולגן זה כי אני בסערת רגשות קצת.
אבל את הסיפור בגדול אפשר להבין.
אשמח לתובנות בעיקר מהצד הנשי.
אני באמת עד כדי כך לא בסדר שככה קמים והולכים ומפרקים משפחה בכזאת קלות(וזה לא פעם ראשונה שהיא עושה את זה)
מי שנלחם על המשפחה כל פעם זה אני
אבל אני ממש מותש כבר, הלב שלי ממש כואב רק מהמחשבה לא לראות את הילדה שלי כל יום ואת הילד שיוולד לי בימים הקרובים.
תודה
סיפור קצת ארוך ואני לא במייטבי כרגע אשמח להבנה.
אז ככה אני בן 36 נשוי + ילדה בת 5 ועוד ילד שצריך להגיע לעולם ממש בימים אלה.
היחסים בני לבין אשתי לא יחסים כמו כל זוג נורמלי.
שאני אומר לא יחסים כמו כל זוג נורמלי הכוונה היא -
אין לנו שום שיתוף כלכלי ביחד, לפני שהחלטנו להתחתן לאשתי היה סכום של כ 200K ההורים שלה והיא החליטו שכדי לשמור על הכסף שלה הם יקנו דירה ביחד.(כמובן שעשינו הסכם ממון וכל התהליך)
חיינו בדירה שנה שבמהלך השנה הזאת כל ההוצאות עליי
(אבל כל ההוצאות) זרמתי עם זה. חשוב לי לציין שבמהלך כ-3 שנים גידלתי כמעט לבד את הילדה שלי, אישתי עובדת כאשת קבע שעות לא שעות.
אני בן זוג שעושה הכלללל בבית. אני היחיד שמבשל, אני מנקה,תולה כביסה לוקח את הילדה בבוקר ומחזיר כמה פעמים בשבוע, מקלח את הילדה בערבים,דואג לארוחת ערב(מן עקרת בית) ועובד במשרה מלאה כמובן.
העניין הוא כזה (אני אנסה לקצר ולתמצת כמה שאפשר )
לפני כשנתיים אשתי התחילה לחשוד בי שאני עושה משהו לילדה שלי, למה?
כי פעם הילדה באה אליה ואמרה לה "שאבא הביא לה גלידה ומהגלידה יצאה גלידה". מפה לשם היא פנתה לרווחה, שלקחו את הילדה לפסיכלוגית ילדים(כמובן שלא מצאו כלום) במקביל סיפרה לכל החברות שלה שהיא חושדת בי. עברנו גם את זה למרות שהבטחון שלי בה ירד ממש ומאותו הרגע היה עוד מספר פעמיים שתפסתי אותה על חם לפני כשנה שהיא מנסה לשים מצלמות נסתרות בכל הבית כדי לעקוב אחרי ולראות מה אני עושה.
חשוב לי לציין שאני בחיים ולעולם לא נגעתי בילדה שלי.
גם על זה הבלגתי.
אשתי מעולם לא דאגה לי והיה אכפת לי ממני בקטע של אישה לבעלה.
בחיים לא באתי הביתה והיה לי ארוחה חמה, שאלה איך אני בקטע הכלכלי(כמו שאמרתי אני משלם על הכל כולל הכל)
היא טסה שנה שעברה 5 פעמים לחול עם חברות, שהיא טוענת שאני לא "רוצה" לבוא איתה. ברור שאני לא רוצה (ציניות) לאחר שכבר לקחתי את כל הימי חופש שלי על חופשות ביחד וכבר לא נשאר לי כסף לטיולים אז "אני לא רוצה".
אני לא בא להצטייר כמלאך וכצדיק.
היא טוענת שחסר לה המגע והאינטימיות(נכון שהיא נפגעה)
אני פגוע וכועס עליה על כמה שעשתה ועושה, על החוסר ההערכה של כל מה שאני עושה בבית, וזה ממש לא מובן מאליו.
תמיד מבשל מה שהיא אוהבת,עושה לה עוגות שהיא אוהבת ותמיד בסוף שאנחנו רבים היא ישר מזלזלת בכל זה "אז עשית עוגה"
או " אם היית רוצה לעשות במיוחד בשבילי אז לא היית שם פטריות" (בתפוח אדמה מוקרם )
אני פשוט מתוסכל כבר מכל הדבר הזה. כל פעם שאנחנו רבים היא אומרת שהיא משתדלת לעשות מה שאני מבקש ממנה, אבל בפועל היא ממש לא עושה( הכוונה לדאגה שלה אליי)
חודש אחרי שהתחתנו היא החליטה על דעת עצמה ללכת לקנות משרד להשקעה (הכושי משלם את החשבונות אז יש כסף פנוי)
פה כבר ממש התעצבנתי ורבנו ממש, היא הצטערה על זה.
וגם על זה הבלגתי.
ביומיים האחרונים רבנו עוד פעם וכרגיל כמו בכל ריב כל מה שקורה בינינו ב8 שנים האחרונות צף חזרה, התלונות שלא אכפת לי ממנה, שאני לא דואג לה.
למרות שאמרתי אני לא מושלם אבל כן אכפת לי ממנה, אולי אני לא מראה את זה כמו שהיא רוצה לראות.
אבל ראבק כל ריב בינינו אבל כל ריב היא מאיימת שאני אקח את הדברים שלי מהבית ואלך מפה, ואחכ היא מתלוננת למה אני לא רוצה להשקיע בכל מה שקשור לבית .
עכשיו היא רוצה שנתגרש בגלל זה כי היא לא מרגישה שהיא מקבלת מגע כמו שהיא רוצה ואינטימיות.
גם לי זה ממש חסר אני אדם חם מאוד (לראייה היא תמיד אומרת לי איך דאגתי לה פעם) לי ממש נמאס שלא מעריכים אותי שכל ריב צריך לשבור את הכלים, שחושדים בי שאני עושה משהו לבת שלי,
אם אני צוחק איתה אחכ בריב היא הופכת את זה לזה שאני רק מסתלבט עליה כל היום. פשוט הזוי.
בגדול פרקתי אולי רשמת קצת מבולגן זה כי אני בסערת רגשות קצת.
אבל את הסיפור בגדול אפשר להבין.
אשמח לתובנות בעיקר מהצד הנשי.
אני באמת עד כדי כך לא בסדר שככה קמים והולכים ומפרקים משפחה בכזאת קלות(וזה לא פעם ראשונה שהיא עושה את זה)
מי שנלחם על המשפחה כל פעם זה אני
אבל אני ממש מותש כבר, הלב שלי ממש כואב רק מהמחשבה לא לראות את הילדה שלי כל יום ואת הילד שיוולד לי בימים הקרובים.
תודה