מבקש עזרתכם ותגובתכם למצוקה הרגעית שלי
פרסמתי אשכול בנוגע למצוקה שלי רק שלא ידעתי שיש את הפורום הזה ולכן פרסמתי בפורום הריון ולידה. אני מבצע COPY לאשכול שפרסמתי שבשבל המורכבות והירידה לפרטים דרש אשכול ראשי ו-3 תתי-אשכולות נוספים, אודה על תגובתכם למצוקה: שלום לכולם, אני מתאר לעצמי שרוב מבקרי וקוראי הפורום הינן נשים וזה טוב כי את דעתכן אני מבקש לשמוע למרות שגם חוות דעת הגברים תתקבל בברכה. בשעה טובה אשתי ואני ילדנו בת מקסימה לפני כחודש וחצי. ההריון עצמו לא יכול היה לעבור בצורה מוצלחת יותר (טפו טפו טפו) וגם הלידה עצמה עברה בצורה הכי זוגית ומשותפת שניתן - ממש בכיף. אני מקדים ומתנצל על כך שאני הולך לגולל סיפור ארוך קצת אבל המצוקה שלי היא קשה ואני חייב לשמור על שקיפות בנוגע לכל פרטי המקרה. משפחתה של אשתי מתגוררת בארה"ב ומס' חודשים לפני הלידה הודיעה חמותי שהיא מתכוונת להגיע לארץ - גם על מנת להיות אם ביתה בשעת הולדת נכדתה לעתיד וגם על מנת לתמוך באחיה (גיסי) של אשתי שהוא בחור צעיר במיוחד שחי בארץ לבדו כביכול והיא רוצה למלא את תפקידה כאמא דואגת. אכן כעשרה ימים לפני הלידה הגיעה חמותי ארצה. פחות העסיקה אותנו העובדה שעצם חזרתה לארה"ב מוטלת בספק שכן לצערנו היא מוגדרת כמהגרת לא חוקית שם (כמו ישראלים רבים) ויותר שמחנו על העובדה שאשתי תוכל להנות מעזרתה של אמא כמו שרוב היולדות הטריות רוצות. הבעיה שלי מתחילה לאחר הלידה עם הגיענו הביתה עם הילדונת המקסימה. עוד לא הספקנו להתאקלם ולעקל את העובדה שהאוצר הקטן הזה הוא עכשיו שלנו ואיתנו מעתה והלאה וכבר החלה סופת טורנדו של אורחים (בעיקר מצד המשפחה של אשתי) שלא ממש טרחו להודיע על הגעתם ונמשכה במשך מספר ימים. אני חזרתי לשגרת עבודה כיומיים שלושה אחרי שאשתי והילדה הגיעו הביתה כך שלכל מי שחווה את חווית הלידה יש מושג טוב על מה מדובר מבחינת מינימום שעות שינה ומנגד תפקוד של שגרה רגילה כך שנוצר לי מצב של יום עבודה אחרי לילה לבן וכשאני מגיע הביתה אין לי רגע דל כיוון שכל הזמן מגיעים אנשים וממש נוצר חיץ ביני לבין הבת שלי (שלא נדבר על אשתי). היות ואני אדם שלא מסוגל להסתיר את הרגשתו העדפתי לא להיות צבוע כיוון שלא יכולתי בשום אופן לשים על עצמי את המסכה של המארח המושלם אז העדפתי לקחת את עצמי, את ההרגשות שלי, כוס קפה, סיגריות ולאפ-טופ ולצאת למרפסת. מיותר לציין שעם שכוח הסערה היומית לא הייתה לי אפילו שניה אחת עם אשתי שכן גם היא מרוטה מכל המבחינות - פיזית ונפשית וכמובן שעוד לפנינו לילה של התעוררויות כל פעם שהקטנטונת מתעוררת. ההרגשה הלא נוחה הכפילה את עצמה בעצם כשהקטנה התעוררה, אז מצאתי את עצמי מתעורר בחדר שינה שכלל את אשתי כמובן בתוספת של חמותי שישר נחלצה לעזרתה של אשתי. נוצר מתח וריחוק שלא ניתן לתאר ביני לבין אשתי, היא מצד אחד טענה שאני חוזר הביתה עם פרצוף דכאוני וישר מתנתק מהכל. בשלב הזה לא רציתי להכנס לשום עימות עם זוגתי כיוון שלקחתי בחשבון שהיא חווה סערות פנימיות שחווה כל יולדת לאחר חזרתה הביתה. כשעברו ימים נוספים ושום דבר לא השתנה התחלתי קצת להציג את העמדה שלי (לא שזה עזר ממש) וניסיתי לגרום לזוגתי לראות את הדברים מצד שלי - שאני מרגיש מנותק ובודד, שאין לי שום מגע עם הילדה ואני לא מצליח לקחת שום חלק בגידול שלה כיוון שכשאני חוזר כבר הביתה אז כל קבלת ההחלטות לגבי סדר היום ומה עושים ואיך עושים נעשו כבר על ידיה ועל ידי אמה שבעצם מכתיבה את הטון כיוון שזוגתי כביכול לא יודעת איך עושים ומה עושים (טענה שאני מתכחש לה מכל וכל מהרגע הראשון כי אני חושב שאין חזק מהחיבור הקוסמי בין אם לילודה). מנגד התחיל להתפתח טיעון קבוע שאני לא מעורב רגשית או מעשית, נשמעו דברים שנחרטו עמוק בבשרי לדוגמאת "אולי אתה לא מוכן להיות אבא כי אתה לא עושה שום ויתורים" ו "אתה שאנן והכל עובר מעליך או מצדדיך". גיליתי איפוק למרות שכמו שציינתי המילים הללו חתכו בבשר החי כמו סכין של קצב כי זה ההפך המדיוק מהדמות שלי ומהאופי שלי והמוזר ביותר הוא שהרגשתי שאלו לא המילים של אשתי. אני לא יודע להסביר את זה ופה נכנס כבר אלמנט של חקירות שב"כ כיוון שאתה לא יכול להשמיע את הטיעון הזה בפני זוגתך אבל העובדה היא שאתה שומע אותה משתמשת במילים שהיא לא משתמש בהן אף פעם ומנגד שמעתי את חמותי אומרת אותם לא פעם. המשך בתת אשכול בנושא זה
פרסמתי אשכול בנוגע למצוקה שלי רק שלא ידעתי שיש את הפורום הזה ולכן פרסמתי בפורום הריון ולידה. אני מבצע COPY לאשכול שפרסמתי שבשבל המורכבות והירידה לפרטים דרש אשכול ראשי ו-3 תתי-אשכולות נוספים, אודה על תגובתכם למצוקה: שלום לכולם, אני מתאר לעצמי שרוב מבקרי וקוראי הפורום הינן נשים וזה טוב כי את דעתכן אני מבקש לשמוע למרות שגם חוות דעת הגברים תתקבל בברכה. בשעה טובה אשתי ואני ילדנו בת מקסימה לפני כחודש וחצי. ההריון עצמו לא יכול היה לעבור בצורה מוצלחת יותר (טפו טפו טפו) וגם הלידה עצמה עברה בצורה הכי זוגית ומשותפת שניתן - ממש בכיף. אני מקדים ומתנצל על כך שאני הולך לגולל סיפור ארוך קצת אבל המצוקה שלי היא קשה ואני חייב לשמור על שקיפות בנוגע לכל פרטי המקרה. משפחתה של אשתי מתגוררת בארה"ב ומס' חודשים לפני הלידה הודיעה חמותי שהיא מתכוונת להגיע לארץ - גם על מנת להיות אם ביתה בשעת הולדת נכדתה לעתיד וגם על מנת לתמוך באחיה (גיסי) של אשתי שהוא בחור צעיר במיוחד שחי בארץ לבדו כביכול והיא רוצה למלא את תפקידה כאמא דואגת. אכן כעשרה ימים לפני הלידה הגיעה חמותי ארצה. פחות העסיקה אותנו העובדה שעצם חזרתה לארה"ב מוטלת בספק שכן לצערנו היא מוגדרת כמהגרת לא חוקית שם (כמו ישראלים רבים) ויותר שמחנו על העובדה שאשתי תוכל להנות מעזרתה של אמא כמו שרוב היולדות הטריות רוצות. הבעיה שלי מתחילה לאחר הלידה עם הגיענו הביתה עם הילדונת המקסימה. עוד לא הספקנו להתאקלם ולעקל את העובדה שהאוצר הקטן הזה הוא עכשיו שלנו ואיתנו מעתה והלאה וכבר החלה סופת טורנדו של אורחים (בעיקר מצד המשפחה של אשתי) שלא ממש טרחו להודיע על הגעתם ונמשכה במשך מספר ימים. אני חזרתי לשגרת עבודה כיומיים שלושה אחרי שאשתי והילדה הגיעו הביתה כך שלכל מי שחווה את חווית הלידה יש מושג טוב על מה מדובר מבחינת מינימום שעות שינה ומנגד תפקוד של שגרה רגילה כך שנוצר לי מצב של יום עבודה אחרי לילה לבן וכשאני מגיע הביתה אין לי רגע דל כיוון שכל הזמן מגיעים אנשים וממש נוצר חיץ ביני לבין הבת שלי (שלא נדבר על אשתי). היות ואני אדם שלא מסוגל להסתיר את הרגשתו העדפתי לא להיות צבוע כיוון שלא יכולתי בשום אופן לשים על עצמי את המסכה של המארח המושלם אז העדפתי לקחת את עצמי, את ההרגשות שלי, כוס קפה, סיגריות ולאפ-טופ ולצאת למרפסת. מיותר לציין שעם שכוח הסערה היומית לא הייתה לי אפילו שניה אחת עם אשתי שכן גם היא מרוטה מכל המבחינות - פיזית ונפשית וכמובן שעוד לפנינו לילה של התעוררויות כל פעם שהקטנטונת מתעוררת. ההרגשה הלא נוחה הכפילה את עצמה בעצם כשהקטנה התעוררה, אז מצאתי את עצמי מתעורר בחדר שינה שכלל את אשתי כמובן בתוספת של חמותי שישר נחלצה לעזרתה של אשתי. נוצר מתח וריחוק שלא ניתן לתאר ביני לבין אשתי, היא מצד אחד טענה שאני חוזר הביתה עם פרצוף דכאוני וישר מתנתק מהכל. בשלב הזה לא רציתי להכנס לשום עימות עם זוגתי כיוון שלקחתי בחשבון שהיא חווה סערות פנימיות שחווה כל יולדת לאחר חזרתה הביתה. כשעברו ימים נוספים ושום דבר לא השתנה התחלתי קצת להציג את העמדה שלי (לא שזה עזר ממש) וניסיתי לגרום לזוגתי לראות את הדברים מצד שלי - שאני מרגיש מנותק ובודד, שאין לי שום מגע עם הילדה ואני לא מצליח לקחת שום חלק בגידול שלה כיוון שכשאני חוזר כבר הביתה אז כל קבלת ההחלטות לגבי סדר היום ומה עושים ואיך עושים נעשו כבר על ידיה ועל ידי אמה שבעצם מכתיבה את הטון כיוון שזוגתי כביכול לא יודעת איך עושים ומה עושים (טענה שאני מתכחש לה מכל וכל מהרגע הראשון כי אני חושב שאין חזק מהחיבור הקוסמי בין אם לילודה). מנגד התחיל להתפתח טיעון קבוע שאני לא מעורב רגשית או מעשית, נשמעו דברים שנחרטו עמוק בבשרי לדוגמאת "אולי אתה לא מוכן להיות אבא כי אתה לא עושה שום ויתורים" ו "אתה שאנן והכל עובר מעליך או מצדדיך". גיליתי איפוק למרות שכמו שציינתי המילים הללו חתכו בבשר החי כמו סכין של קצב כי זה ההפך המדיוק מהדמות שלי ומהאופי שלי והמוזר ביותר הוא שהרגשתי שאלו לא המילים של אשתי. אני לא יודע להסביר את זה ופה נכנס כבר אלמנט של חקירות שב"כ כיוון שאתה לא יכול להשמיע את הטיעון הזה בפני זוגתך אבל העובדה היא שאתה שומע אותה משתמשת במילים שהיא לא משתמש בהן אף פעם ומנגד שמעתי את חמותי אומרת אותם לא פעם. המשך בתת אשכול בנושא זה
