אני גרתי לפני החתונה...
ובגלל התקופה הזו כמעט ולא התקיימה חתונה
כשהכרנו, אני (אני הייתי חיילת) כבר גרתי בדירה שכורה, כך שבאופן טבעי מיד הוא עבר לגור אצלי... קצת לפני שהשתחררתי מהצבא, נגמר לי החוזה בדירה, והיו לי התלבטויות מה לעשות. אז באה אמא שלו, והציעה לי "ברוב טובה" שנעבור לגור אצלהם בבית. (ההורים שלי גרים רחוק, כך שלחזור הביתה, לפחות בתקופה שעוד שרתתי בצבא, לא היתה אופציה). התלבטתי רבות, ודי בכורח הנסיבות , הסכמתי (לא מצאתי שום דירה סבירה בתקציב שלי, וחשבתי שככה אני אחסוך קצת ואוכל אח"כ להתחייב לדירה טובה יותר). אין לי שום דוגמה חותכת, ואני אפילו לא יכולה להניח את האצבע על הסיבה, אבל השהות שם היתה בלתי נסבלת!!!!!!!! הכל בקטנות, כמו העדר פרטיות, הערות שלה על כך שאנחנו מתקלחים יחדיו, או אפילו שהוא "נכנס" לי למקלחת (נגיד בכדי לתת לי מגבת) וההפך. דרישה שבשבת בבוקר לא "נבלה" בחדר הסגור, אלא תמיד נהייה בסלון עם כולם וכו´.... אני מצידי, ניסיתי למזער ככל האפשר, את הנזק, השתדלתי תמיד לנקות אחרי (וגם אחרי הבנות הקטנות), את הכביסה שלי תמיד לקחתי להורי (מרחק 3 שעות נסיעה באוטובוס) רק בכדי שלא יהיה מצב שהיא תכבס לי את התחתונים... הסכמתי לשמש "נהגת" לאחיות הקטנות (ברכבי הפרטי) ,השתתפתי בכל מטלות הבית ועוד... בתקופה ההיה, שארכה כ-3-4 חודשים, הייתי פקעת עצבים. לא יכולתי איפלו לריב עם בנגוזי, כי לא היתה לי הפרטיות לעשות זאת... הקש ששבר את גב הגמל היה, שהיא ארזה את כל הבגדים שלי (הכל!!!) ודחפה אותם לשקית, ללא הבחנה בין בגדים נקיים לכביסה, ללא שום סדר וללא לקפל את הבגדים, וטענה שאני צריכה לקחת אותם להורי כי הם עוברים דירה.... מעבר דירה שתוכנן לחודש לאחר מכן!!!! ז"א חודש לפני , היא "סילקה" אותי, בלי שום הודעה מוקדמת... כמובן שאחרי ה"קטע" הזה לא הסכמתי להשאר שם והכרחתי את בנזוגי להחליט אם אנחנו נשארים יחדיו, או שאני אחזור להורי ואפרד ממנו. הוא החליט שאנחנו יחדיו, ובכדי להוכיח לי שכר איתי דירה...(ונשאר איתי עד היום...) מאז עברו אמנם כמעט 7 שנים, אבל את הכאב הזה, אני זוכרת עד היום....
