מגיע לכם מכל ה

  • פותח הנושא rolan
  • פורסם בתאריך

rolan

New member
מגיע לכם מכל ה../images/Emo23.gif

קודם כל
עם
ושנית לדעת מה קורה... וואוווו אני מרגישה כמו מי שמתעוררת מחלום רע... מסיוט... רק עכשיו מתחילה לראות בעיניים את העולם הזה. אז היא שם, מאושפזת, רחוקה מאיתנו ויחד עם זאת עמוק בלבנו. הילדה שלי, המקסימה והנפלאה, שניחנה בכוחות מדהימים, איתם ניצחה את כל הבלתי אפשריים והיו הרבה כאלה בחייה, מתומדדת כעת עם מחלה קשה וארורה. אני הולכים איתה צעד צעד, יד ביד במשעול המתפתל ועולה מעלה מעלה. קשה לה לקטנה, היא עברה טראומות וקשיים אך מתמודדת. התחילה לאכול, לאט לאט, עם הרבה התנגדות וכעס, אך בשיתוף פעולה. מה שיפה אצלה שהיא מציבה לעצמה אתגרים. היא החליטה שלא תפסיד את עונת התחרויות שמתחילה בעוד כחודשיים שלושה ושמה לה את זה כיעד. אני כל כך מקווה שיצליח לה! בשיחה עם הרופא שלה היום, הבנו שזה לא בלתי אפשרי, ויתכן שתזכה גם לזה. אנחנו עדיין לא משתפים אותה באפשרות הזו, כמו גם בעוד אפשרות, שבתוך פרק זמן של כחודש, ייתכן ואפשר יהיה להביא אותה הביתה עם תוכנית תזונה, בה אנחנו לוקחים חלק חשוב של "מדריכים" שלה. זה עדיין בגדר מחשבות ואנחנו לא רוצים לחשוף אותה אליהן. הרופא הוסיף ואמר שאין איתה כרגע משא ומתן, יש רק יעד ברור ומוחלט - היא צריכה לאכול ולהגיע למשקל הרצוי לנערה עם הנתונים שלה. בהמשך, כמובן שיתחילו הטיפולים הפסיכולוגיים שמטרתם להביא לתובנות חדשות וריפוי לנפש, כרגע זה לא רלוונטי משום שאין בהם טעם, בעיקר משום שהמחלה מקננת שם חזק מאוד. ושוב אני רוצה לומר לכם יקרים ויקרות שלי - תודה ע נ ק י ת על התמיכה המופלאה לה אנו זוכים מכם, על המסרים, ההודעות טקסט, הטלפונים והחיבוק החם שלכם.
 

yaeli4

New member
גיבורים ואהובים שלי../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

כמה אני שמחה לקרוא את זה עכשיו. אתם בדרך הנכונה. אתם נפלאים וחזקים ומלוכדים ואני סומכת עליכם במאתיים אחוזים. אנחנו כאן חושבים עליכם כל הזמן, ממש כך. את, רולן, בליבי, רוב שעות היממה. משדרת לך אנרגיות חיוביות ויונים חיוביים, רק כדי שהכול יילך חלק ורגוע. לאט לאט היא תעלה על הגל. תמשיכו לגייס את כל הכוחות ולהיות שם אחד בשביל השני. וחיבוק ענקי לאוהי שמלווה אתכם בדרך הקשה הזו. מגיע לו כל האהבה שבעולם.
 
היי יקרים שלי

גם אני מאושרת לקרוא ולדעת שהסייחה שמה לה למטרה את התחרויות הקרבות. כמה חשוב שיש מטרה.... תמשיכו להיות מלוכדים לתמוך ולעודד,וכך גם אנחנו מכאן ממשיכים להחזיק אצבעות ולהתפלל. נשיקות
 

*יערית

New member
מגיע לך ולאוהי ../images/Emo24.gifמכל ה../images/Emo23.gif

לא קלה היא לא קלה דרככם/דרכה.... אך הנה מבצבץ לו אור בקצה המינהרה.. אם ליווי כמו שלך אוהב ותומך בכל יום ויום להזכיר לה את הדרך חזרה הביתה... אני בטוחה שהיא תעמוד במשימה שמוטלת לפניה, אני בטוחה שהיא מתחזקת מיום ליום יותר... אמרתי לך כבר...אפשר לאמץ אותך בתור אמא?
 

rolan

New member
../images/Emo42.gif שתאיר על כולנו

שיהיה לכולנו יום נפלא!
חוזרת היום לעבוד, לאחר שבוע היעדרות.... מקווה להצליח ולהתחבר שוב.
 

yaeli4

New member
בוקר טוב לכולם../images/Emo96.gif

שיהיה לכולם יום נעים ורגוע, עם בשורות טובות ומרגוע לנפש. רולן, שיהיה לך יום פורה בעבודה. המון בהצלחה, ועלמה, שובי כבר הביתה... נו.
 

מורכב

New member
שיננו יחד תחת מטריה אחת ../images/Emo79.gif../images/Emo42.gif

לא מצליחה להחליף את הכרטיס במחשב של מורכב, אני משתמש בשמו. יום נפלא, מלא חיוניות, רגוע ושלו לכולם. ולך רולן, מחזקת את ידייך אתם בדרך הנכונה למרות כל הקשיים בסוף זה יעבור. ולסייחה המתוקה והמקסימה - עושה לך עיסוי לנפש, מלטפת ומתפללת עבורך שתתחזקי ותתפקחי כמה שיותר - אמא אוהבת אותך
ואני מקווה לחזור מהר לשיגרה, היום המחשבים חוזרים ומקווה שיפתר כבר. תודה לכן יקרותיי, על הדאגה והקריאות. יום נפלא וקסום
 
יום נפלא לכולם../images/Emo24.gif../images/Emo42.gif

מורכבת איזה כיף שאת שוב כאן,כל כך התגעגעתי
רולן,עבודה נעימה ורק בשורות טובות,שתפי איך היה המפגש בין החתולה לסייחה? יעלי ,תרימי קצת את הראש מהעבודה ,היא לא תברח....מה שלום אור שלנו? נשיקות
 

yaeli4

New member
הנה, הרמתי קצת ראש, יונתי

אור בסדר. חייבת לספר לכם קטע. מיותר לציין שאבא שלה לא הרים טלפון שבוע. לפני שבוע הייתה החתונה המדוברת, שאז היא הלכה עם אבא שלה. מאז הוא לא התקשר אליה אפילו פעם אחת, הבנז****. ועכשיו, לפני עשר דקות. היא מתקשרת מבית ספר. היא אמרה שהמורה העבירה דף קשר וביקשה שיעשו תיקונים אם יש. עד עכשיו חמש שנים בשמות ההורים, הופיעו שמי ושמו של בעלי. זה מעולם לא הפריע לה. עכשיו, היא הודיעה שהיא משנה את שם האב לשם של אבא שלה ומוחקת את שמו של בעלי. אמרתי לה שזה בסדר. שתעשה מה שטוב לה, אבל בלב הלכתי למות. ועוד לראות את השם של החרא הזה ליד השם שלי בצוותא, לא בדיוק עושה לי טוב. מעבר לזה, שאין לי מושג מאיפה זה בא לה? כמה שאבא שלה זורק אותה לכלבים, ככה היא יותר רוצה אותו. לאלוהים פתרונים. יום נפלא לכולם,
 

*יערית

New member
יעלי../images/Emo141.gif

יכול להיות שהכל כתוצאה ממה שעובר עליה, אני גם חושבת ועושה חשבון אחד ועוד אחד אולי הכל בא כתוצאה של הדחייה וההתנהגות של אביה? אולי היא כועסת וכ"כ רוצה אותו ואת התיסכולים היא מורידה עליך....גם הדרך הזו לכתוב את שמו במקום שמו של בעלך עוד דרך התקוממות ורצון פנימי גדול שלה...לאבא נורמלי.
תכבדי את רצונה גם אם הוא לא שווה זאת וגם אם זה כואב.... היא יום אחד תתבגר ותדע בדיוק מי עומד מולה
 

yaeli4

New member
בוודאי שאני מכבדת את רצונה

רק בלעתי רוק מריר.... אין ברירה. כואב לי הלב בשבילה. בחיי. תודה, יעריתה.
 

blonda3

New member
יעלי../images/Emo91.gif../images/Emo140.gif

האמת שקצת נדהמתי ממה שסיפרת כאן. אצלינו ואצל כל ההורים הגרושים שהכרתי היו מופיעים שני השמות של שני ההורים הביולוגים או שהיה רשום שם של הורה אחד הבת שלי פעם אחת נתנה רק את השם שלי ופעם רק את השם של אביה אבל באסיפות ההורים תמיד הגענו שנינו ותמיד מילאנו שנינו את השאלונים הפרטים שלנו ובד"כ הופיעו שני מספרי הטלפון והכתובות של שנינו. יש ילדים שמתביישים שהוריהם התגרשו ולכן לא איכפת להם שתופיע רק כתובת אחת אבל לדעתי הרבה יותר נכון ובריא לכתוב ולציין את שני השמות בנפרד כולל מספרי הטלפון אתמול הייתי באסיפת הורים של הבן שלי (ובאותו הזמן הגרוש היה באסיפה של הבת) מילאתי שם שני טפסים אחד שלי ואחד בשם הגרוש שלי-(אפילו נידבתי אותו להרצות בביה"ס....בתחום שלו....כי הוא אוהב את זה אני לא חושבת שהוא רשם אותי... אבל אני אדאג ליידע את המורה לגבי הפרטים שלי אם אין לה. לילדים חשוב הקשר עם האבא הביולוגי שלהם. זה משהו בטבע ולנו אסור להתערב בכך. בהצלחה
 

blonda3

New member
שוחחנו

התקשרתי לגרוש להעביר מידע בינינו מסתבר שהוא כן רשם את מספר הפלפון שלי....
 

rolan

New member
יעלי שלי

באמת אין לי מילים כרגע לומר לך את שעל לבי. אותי זה מיד הכעיס, לכן לא מיד הגבתי. גם בקריאה שניה ושלישית לא מצאתי מילים מנחמות ומרגיעות למשהו פוגע כמו זה. אולי זה הכעס שמקנן בי כרגע, אולי זה באמת כך. אך אני רוצה לומר לך שוב - את אמא נהדרת, את פועלת מתוך הבטן פנימה ונותנת לאור את כל כולך. אין לך מה לדאוג בקשר לעתיד, תמשיכי כך, תמשיכי לתת את כל שיש לך לתת. אני אומרת לך כל הזמן, זה יבוא לבד - הצדק מנצח מעצמו, היא תתבגר ותבין.
אוהבת אותך
 

blonda3

New member
רציתי לשאול../images/Emo35.gif../images/Emo24.gif

מתי בעצם יודעים שמישהו חולה במחלה הזאת? כמה זמן לדעתכם היא חולה? האם היו סימנים מקדימים?ואם כן אז מהם? (למרות שזה לא פורום הפרעות אכילה) מאחלת לכם החלמה מהירה. והצלחה בהמשך הדרך.
 

rolan

New member
תשובות

לא ממש יש לי אותן... אבל יש לי בהקשר לזה סיפור... עכשיו אנחנו בשלב ה"אינטק" - זה שלב איסוף המידע על הסייחה. מראיינים אותנו, אוספים מידע מבתי הספר, המרפאה וכד' ביום ראשון ישבנו בשיחה עם המקשרת של "המקרה", אבא של סייחה ואני, נשאלנו שאלות לגביה - איך היתה ילדותה, התפתחותה וכל השאלות הללו ששואלים בדר"כ כאשר באים לטיפול. אני שלפתי מידע על חודשי חייה הראשונים ואבא שלה אמר, אוי איך את זוכרת את כל הפרטים הקטנים האלו, מזמן שכחתי מהם. המקשרת ענתה לו - היא צמחה בבטן שלה... אז ככה זה בלונדיק, אנחנו האמהות קיבלנו עוד חושים שאין לאף אחד, גם לא לאמהות אחרות, והם עבור ילדינו, אנחנו חשות עמוק בבטן מה קורה להם ומיד יודעות אם משהו משתבש חלילה. אני בטוחה שגם לך יש את החושים האלה בשביל ילדייך, ואם חלילה יקרה משהו, תדעי לזהותו מיד.
 

rolan

New member
../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif טפו טפו מלח מים ../images/Emo57.gif

בלי עין רעה, שדים ורוחות ומרעין בישין אחרים... תחזיקו חזק אנחנו ממריאים... ברדיו אני שומעת דיווחים על הפיגוע הנורא בצריפין, כתבים צועקים למקרופונים, ברקע קולות סירנות וצעקות אנשים, אני נוסעת על כביש הצפון, ממהרת לחזור הביתה והשמש בעיניים. שומעת לא שומעת את הדיווחים, מנסה לעכל עוד אסון, ובראש מתגלגלות לי המילים שרק עכשיו שמעתי. חמסה חמסה וכל ההגנות אני ממלמלת לעצמי, רק שלא יתהפך לו הגלגל, הבת שלי עולה על מסלול ההמראה. הגעתי אליה אחה"צ, אחרי יום שקט יחסית, בו ניסיתי לחזור לשיגרת העבודה. מצאתי אותה רגועה ומחוייכת משהו, מן שלווה כזאת בפניה והיא יפה כל כך. נשיקת אמא - מה נשמע?, איך היה היום?, מה עשית? והיא עונה חלקי תשובות. ביקשה לרדת איתי למטה לטייל. שאלו את רשות הרופא וזה הסכים. תוך שניה דילגנו שתינו במדרגות הקומה השניה עד לכניסה ומשם מהר מהר למשק החי המקסים שיש שם. טיילנו בין הביתנים והכלובים, הברבורים שטו באגם, ממש תמונה פסטוראלית. דיברנו, קישקשנו וצחקנו. בין המילים, הבנתי שהסייחה מתחילה להבין, להפנים, שהפחד הנורא מהשמנה פוחת והולך, שיש שיתוף פעולה והיא מסכימה לקבל עזרה. זה חלום? לא יכול להיות שזה קורה לנו כל כך מהר. אני פוחדת עכשיו שזה מהר מדי, שאולי משהו כאן רץ מהר ומתפספס לו בדרך. ממשיכה להאמין בטוב, להאמין שאנחנו חזקים ונשרוד גם את זה - אף על פי ואולי בזכות דארווין... פסססס אתם עוד כאן? כי אולי נרדמתם מהנאום הארוך....
 
למעלה