בנימין נתניהו הוא אשף יחצ"נות, ששיכנע את תומכיו ואף רבים ממתנגדיו שהוא שליט פופולרי, נואם מזהיר, והחשוב מכל — "מר ביטחון" שאין בלתו, היחיד שיציל אותנו כשיצלצל הטלפון האדום, ובלעדיו נהיה כילדים מפוחדים שתועים בעלטה שורצת שדים, טרור ונשק גרעיני.
התדמית הביטחונית האולטימטיבית היא בסיס כוחו של נתניהו, והוא מודע לכך.
בינואר 2016 שאל אותו פריד זקריה מסי־אן־אן איך ירצה להיזכר, והוא השיב: "מגן ישראל, זה מספיק בשבילי".
יוצא שכאילו אי אפשר לנצח את נתניהו בקלפי. אבל זו הערכה שגויה, והיא יוצרת בקרב מתנגדיו תבוסתנות שעלולה להגשים את עצמה.
הבה נבחן אפוא את יומרותיו של נתניהו לפי מבחן התוצאה.
היעד הביטחוני העיקרי שלו הוא חיסול תוכנית הגרעין האיראנית. אמנם תוכנית הגרעין האיראנית הוקפאה, אבל היא קיימת. אם כן הציון במקרה הזה הוא "נכשל".
תדמיתו כ"מגן ישראל" היא בסיס כוחו של נתניהו, אבל מבחן התוצאה מראה שאין כלום ולא היה כלום, מלבד גרימת נזק ביטחוני.
בתחילת כהונתו של נתניהו חנה צבא איראן במרחק של כ–2,000 ק"מ מישראל.
מאז, הגיעו כוחות איראן עד לגבולנו בגולן וחברו לחיזבאללה, הסוכן של איראן בלבנון, שרכש בתקופת נתניהו כמויות אדירות של טילים, המסוגלים לזרוע הרס בישראל.
הציון: "נכשל".
לדימיר פוטין, שנתניהו התפאר בידידותו, דחה את בקשתו לפנות את הכוחות האיראניים מסוריה, ומסתפק בהרחקתם המפוקפקת לטווח מזערי מגבולנו. מאז הפלת המטוס הרוסי על ידי הסורים מגביל פוטין את הפעילות האווירית הישראלית, ודוחה בזלזול מופגן את תחנוני נתניהו לפגוש אותו. הציון: "נכשל".
דונלד טראמפ, בעל בריתו של נתניהו, מוציא מסוריה את הכוחות ש"אויב ישראל" אובמה הכניס לשם.
דווקא בעידן טראמפ צץ לראשונה חשש שישראל לא תוכל לסמוך על הגנת ארה"ב.
ממשלות ישראל טיפחו קשרים עם הרפובליקאים והדמוקרטים ועם יהודי ארה"ב, שתרמו לחיזוק המחויבות האמריקאית לביטחוננו.
נתניהו פגע בקשרים אלה, ואנו עלולים לשלם על כך מחיר כבד.
בכהונתו הארוכה מנשוא לא הצליח נתניהו לבלום את התפתחות המשבר ההומניטרי המעמיק בעזה.
כשלעזתים אין מה להפסיד, אנחנו מפסידים בגדול.
כל סבבי הלחימה בעזה החזירו אותנו לאותה נקודת מוצא, בתחושת החמצה ותיקו מדמם ומייאש.
נתניהו, "מגן ישראל", התעלם מהצעת החמאס ל"הודנה" לטווח ארוך, שהיתה יכולה למנוע את סבב הלחימה האחרון והמיותר.
בסיומו הסכים נתניהו לאפשר העברת כסף לטרוריסטים מחמאס.
הציון: "נכשל".
בעסקת שליט שילם נתניהו לחמאס, בשחרור שערורייתי ופופוליסטי, 1,027 מחבלים בתמורה לחייל חטוף.
כ–40% מהם חזרו לעסוק בטרור, כולל רצח 10 ישראלים. עסקת שליט פגעה גם ביכולת המבצעית של צה"ל.
החשש משחרור מחבלים המוני הפך כל חטיפת חייל לאיום אסטרטגי, שבגללו מבטלים פעולות צבאיות ומשקיעים משאבים עצומים בסיכול חטיפות.
שיא העיוות הוא "נוהל חניבעל", תקיפות נרחבות וקטלניות של החוטפים ובקירבתם, גם כשהן מסכנות את החטוף, רק מפני שעדיף הרוג על חטוף!
הציון: "נכשל".
מתחילת כהונתו הנוכחית מונחת על שולחנו של נתניהו הצעת השלום הערבית, שאין ולא תהיה טובה ממנה: הקמת מדינה פלסטינית תמורת שלום עם הפלסטינים ומדינות ערב.
מנהיג שדואג באמת לביטחון ישראל היה מביא אותנו אל היעד הנכסף הזה לפני שנים.
נתניהו פשוט התעלם מההצעה.
הציון: "נכשל".
אלה הם רק חלק מכשלי נתניהו.
הטענה ש"מי שלא הולך קדימה הולך אחורה" מסכמת היטב את הקדנציה הארוכה מדי שלו, שבה קיפאון מדיני וכוחני גרם לדעיכת הסיכוי לשלום ולהידרדרות ביטחונית.
בחודשים האחרונים קרסו כליל הרכיבים המרכזיים במדיניות הביטחון של נתניהו, ואין סיכוי שיעשה בעתיד מה שסירב לעשות עד היום.
כשליו הביטחוניים יכולים להיות נשק אלקטורלי חשוב, בניסיון לשכנע את תומכיו שמדובר בסיכון ביטחוני ולא ב"מגן ישראל".
אפשר וצריך להוכיח לבוחרים שההפחדות של נתניהו, מפני סכנות אמיתיות ומדומות, ציורי הבריסטולים ומדפי הקלסרים והצילומים עם חיילים בפתחי מנהרות כאיזה רמטכ"ל־על הם שטיקים אופייניים, וכשמנטרלים את הרעש והצלצולים מתברר שאין כלום מפני שנתניהו לא עשה כלום, מלבד גרימת נזק ביטחוני.
ההתפכחות מנתניהו כבר החלה גם ב"בייס" הימני שלו, שהתאכזב מכישלונו בעימות האחרון עם החמאס.
הסקרים עדיין מפרגנים לו, אבל מחלצות הביטחון המדומות חושפות את מערומי מחדליו.
נתניהו עוד זוכה לתשואות נלהבות בליכוד, אבל רבים מהמריעים לכבודו מזייפים אורגזמה.
הוא כשל במבחן התוצאה ויש להחליפו במנהיג שאינו חוזר בלי סוף, בבס־בריטון סמכותי המלווה במבט מאיים על אותה מנטרה שחוקה: "יידעו כל אויבינו שנכּה קשות במי שיפגע בנו עד שיתחרט על פשעיו".
אנו זקוקים למנהיג אקטיבי, שפותר בעיות ביטחוניות ואינו מנציח אותן ואת המלחמות נגדן.
התדמית הביטחונית האולטימטיבית היא בסיס כוחו של נתניהו, והוא מודע לכך.
בינואר 2016 שאל אותו פריד זקריה מסי־אן־אן איך ירצה להיזכר, והוא השיב: "מגן ישראל, זה מספיק בשבילי".
יוצא שכאילו אי אפשר לנצח את נתניהו בקלפי. אבל זו הערכה שגויה, והיא יוצרת בקרב מתנגדיו תבוסתנות שעלולה להגשים את עצמה.
הבה נבחן אפוא את יומרותיו של נתניהו לפי מבחן התוצאה.
היעד הביטחוני העיקרי שלו הוא חיסול תוכנית הגרעין האיראנית. אמנם תוכנית הגרעין האיראנית הוקפאה, אבל היא קיימת. אם כן הציון במקרה הזה הוא "נכשל".
תדמיתו כ"מגן ישראל" היא בסיס כוחו של נתניהו, אבל מבחן התוצאה מראה שאין כלום ולא היה כלום, מלבד גרימת נזק ביטחוני.
בתחילת כהונתו של נתניהו חנה צבא איראן במרחק של כ–2,000 ק"מ מישראל.
מאז, הגיעו כוחות איראן עד לגבולנו בגולן וחברו לחיזבאללה, הסוכן של איראן בלבנון, שרכש בתקופת נתניהו כמויות אדירות של טילים, המסוגלים לזרוע הרס בישראל.
הציון: "נכשל".
לדימיר פוטין, שנתניהו התפאר בידידותו, דחה את בקשתו לפנות את הכוחות האיראניים מסוריה, ומסתפק בהרחקתם המפוקפקת לטווח מזערי מגבולנו. מאז הפלת המטוס הרוסי על ידי הסורים מגביל פוטין את הפעילות האווירית הישראלית, ודוחה בזלזול מופגן את תחנוני נתניהו לפגוש אותו. הציון: "נכשל".
דונלד טראמפ, בעל בריתו של נתניהו, מוציא מסוריה את הכוחות ש"אויב ישראל" אובמה הכניס לשם.
דווקא בעידן טראמפ צץ לראשונה חשש שישראל לא תוכל לסמוך על הגנת ארה"ב.
ממשלות ישראל טיפחו קשרים עם הרפובליקאים והדמוקרטים ועם יהודי ארה"ב, שתרמו לחיזוק המחויבות האמריקאית לביטחוננו.
נתניהו פגע בקשרים אלה, ואנו עלולים לשלם על כך מחיר כבד.
בכהונתו הארוכה מנשוא לא הצליח נתניהו לבלום את התפתחות המשבר ההומניטרי המעמיק בעזה.
כשלעזתים אין מה להפסיד, אנחנו מפסידים בגדול.
כל סבבי הלחימה בעזה החזירו אותנו לאותה נקודת מוצא, בתחושת החמצה ותיקו מדמם ומייאש.
נתניהו, "מגן ישראל", התעלם מהצעת החמאס ל"הודנה" לטווח ארוך, שהיתה יכולה למנוע את סבב הלחימה האחרון והמיותר.
בסיומו הסכים נתניהו לאפשר העברת כסף לטרוריסטים מחמאס.
הציון: "נכשל".
בעסקת שליט שילם נתניהו לחמאס, בשחרור שערורייתי ופופוליסטי, 1,027 מחבלים בתמורה לחייל חטוף.
כ–40% מהם חזרו לעסוק בטרור, כולל רצח 10 ישראלים. עסקת שליט פגעה גם ביכולת המבצעית של צה"ל.
החשש משחרור מחבלים המוני הפך כל חטיפת חייל לאיום אסטרטגי, שבגללו מבטלים פעולות צבאיות ומשקיעים משאבים עצומים בסיכול חטיפות.
שיא העיוות הוא "נוהל חניבעל", תקיפות נרחבות וקטלניות של החוטפים ובקירבתם, גם כשהן מסכנות את החטוף, רק מפני שעדיף הרוג על חטוף!
הציון: "נכשל".
מתחילת כהונתו הנוכחית מונחת על שולחנו של נתניהו הצעת השלום הערבית, שאין ולא תהיה טובה ממנה: הקמת מדינה פלסטינית תמורת שלום עם הפלסטינים ומדינות ערב.
מנהיג שדואג באמת לביטחון ישראל היה מביא אותנו אל היעד הנכסף הזה לפני שנים.
נתניהו פשוט התעלם מההצעה.
הציון: "נכשל".
אלה הם רק חלק מכשלי נתניהו.
הטענה ש"מי שלא הולך קדימה הולך אחורה" מסכמת היטב את הקדנציה הארוכה מדי שלו, שבה קיפאון מדיני וכוחני גרם לדעיכת הסיכוי לשלום ולהידרדרות ביטחונית.
בחודשים האחרונים קרסו כליל הרכיבים המרכזיים במדיניות הביטחון של נתניהו, ואין סיכוי שיעשה בעתיד מה שסירב לעשות עד היום.
כשליו הביטחוניים יכולים להיות נשק אלקטורלי חשוב, בניסיון לשכנע את תומכיו שמדובר בסיכון ביטחוני ולא ב"מגן ישראל".
אפשר וצריך להוכיח לבוחרים שההפחדות של נתניהו, מפני סכנות אמיתיות ומדומות, ציורי הבריסטולים ומדפי הקלסרים והצילומים עם חיילים בפתחי מנהרות כאיזה רמטכ"ל־על הם שטיקים אופייניים, וכשמנטרלים את הרעש והצלצולים מתברר שאין כלום מפני שנתניהו לא עשה כלום, מלבד גרימת נזק ביטחוני.
ההתפכחות מנתניהו כבר החלה גם ב"בייס" הימני שלו, שהתאכזב מכישלונו בעימות האחרון עם החמאס.
הסקרים עדיין מפרגנים לו, אבל מחלצות הביטחון המדומות חושפות את מערומי מחדליו.
נתניהו עוד זוכה לתשואות נלהבות בליכוד, אבל רבים מהמריעים לכבודו מזייפים אורגזמה.
הוא כשל במבחן התוצאה ויש להחליפו במנהיג שאינו חוזר בלי סוף, בבס־בריטון סמכותי המלווה במבט מאיים על אותה מנטרה שחוקה: "יידעו כל אויבינו שנכּה קשות במי שיפגע בנו עד שיתחרט על פשעיו".
אנו זקוקים למנהיג אקטיבי, שפותר בעיות ביטחוניות ואינו מנציח אותן ואת המלחמות נגדן.
