שלחתי! שלחתי!
אז זהו, הפשלתי שרוולים ושלחתי מכתב אישי לכל חבר וחבר בוועדת הכספים (טוב, לא ממש אישי, רק הכותרת). ולמי שמעוניין, להלן הנוסח: לכבוד ח"כ חבר ועדת הכספים ביום חמישי אתה עומד לדון בגורלי ובגורל משפחתי ואני מבקשת ממך לעשות זאת בכובד הראש הראוי ולאחר שתקרא בעיון את דברי. החוק החדש שמנסה האוצר להביא, זה שימנע טיפולי פוריות לילד השני יפגע בנו. בגלל החוק הזה לא נוכל להביא עוד ילד לעולם ולהפוך זוג הורים וילד למשפחה שלמה. לאחר שמשרד האוצר חזר בו מההחלטה לצמצם את טיפולי הפוריות לילד הראשון, הוא מנסה עתה למנוע מזוגות רבים את ילדם השני. נסיון זה של האוצר מקומם אותנו במיוחד. אנחנו הורים לילד אחד שהגיע לעולם ללא כל טיפולים או התערבות רפואית. היום, לצערנו, אנחנו נזקקים לעזרת הממסד הרפואי בכדי להביא לעולם ילד שני. בעלי ואני לא מיהרנו להביא ילד לעולם. רצינו ללמוד ולהתבסס בעבודה, להכין את עצמנו נפשית וכלכלית בכדי שנוכל לתת לילדינו את המיטב, כדי שנוכל לגדל אותם להיות אזרחים פרודוקטיביים, התורמים למדינה, לכשיגדלו. רק בגיל 30, לאחר שהגענו למסקנה כי אנחנו מוכנים, הן כלכלית והן נפשית, להביא לעולם ילד – עשינו זאת. היום אנחנו בני 35 ויש לנו ילד מקסים בן 5 מהריון טבעי, ללא כל טיפולים. כשהחלטנו שהגיע הזמן להגדיל את המשפחה לא תיארנו לעצמנו שניתקל בבעיה. הרי הילד הראשון הגיע "בעצמו". אבל להפתעתנו, לא כך רצה הגורל וכבר כשלוש שנים אנחנו מנסים להרות. מאשימים את אלו שמבקשים לעבור הפרייה חוץ גופית כי הם ממהרים לנצל את המשאבים והידע הרפואי מהר מדי. זה לא נכון במקרים רבים וגם לא במקרה שלנו. רק לאחר יותר משנה בה לא הצלחנו להרות, פנינו לעזרת הרפואה. וגם כיום, לאחר שמומחה לפריון המליץ לנו לעבור להפריית מבחנה, אנחנו לא ממהרים לנצל זאת. במקרה שלנו, ניתוח פשוט יחסית יכול, אולי, לפתור את הבעיה. הסיכויים לא גדולים ונצטרך להמתין כשנה בכדי לדעת האם הצלחנו. אף אחד לא רוצה לעבור טיפולי הפרייה חוץ גופית. גם לאחר מימון המדינה, נאלצים המטופלים להוציא סכומי כסף גדולים מכיסם. לכך מצטרף העול הנפשי הכבד, טלטלות התקווה והייאוש, הטיפולים החודרניים והתרופות הרבות. לא בקלות ראש נסכים לעבור את זה. אבל אולי, למרות הכל, למרות הדברים שעברנו בכדי למנוע הפרייה חוץ גופית, למרות הזמן הארוך בו אנחנו מנסים להביא ילד לעולם מבלי להזדקק לטיפולי הפרייה חוץ גופית, ייתכן ולא תהיה לנו ברירה וזו תהיה הדרך היחידה העומדת בפנינו להביא ילד נוסף לעולם. לאורך כל השנים הללו תמיד ידעתי, שאם דרך חלופית לא תביא אותנו ליעדנו – בסופו של דבר נוכל להיעזר בטכנולוגיה המופלאה הזו שנקראת הפרייה חוץ גופית. זה תמיד היה המגדלור שהאיר את דרכנו הקשה. אבל החוק החדש משים ללעג את מה שעברנו. יכולנו להיות כבר אחרי הכל. אחרי כל הטיפולים והטרטורים, אחרי ההוצאה הכספית למדינה – עוד לפני שעבר החוק. אבל כמו שכבר כתבתי – לא בקלות אנחנו ניכנס להרפתקאה הזאת. ועכשיו, רוצה משרד האוצר לקחת מאיתנו את התקווה להשיג אח לילדינו היחיד – זה ששואל מדוע אין לו אחים. זה שבגיל 18 יתבקש על ידי המדינה להתגייס לצבא כבן יחיד. יתרה מכך – אמנם יש לנו כבר ילד אחד, אך ילד זה לא עלה למדינה כסף מכיוון שנולד בהריון טבעי. נהפוך הוא, ילד זה, הגדל במשפחה שבה שני הורים בוגרים נפשית ובעלי יכולת כלכלית סבירה, יגדל להיות אזרח מועיל התורם למדינה ויחזיר את כל ההשקעה שתושקע בו ועוד יותר מכך. נסיון משרד האוצר, למנוע מאיתנו את הילד השני מקוממת במיוחד. בפעם היחידה בה אנחנו נאלצים להזדקק לעזרתה של המדינה – היא מפקירה אותנו, לאחר שנים ארוכות של תרומה למדינה כאזרחים משלמי מיסים, אשר שירתו בצבא ומשרתים במילואים, זו התמורה שאנחנו מקבלים. לאחר כל מה שכתבנו, יש לנו רק בקשה קטנה אחת, ממך, חבר ועדת הכספים. בתקופה קשה זו של קיצוצים וגזירות כלכליות, המקשים על חיינו, אל תיתן את ידך לרעה מכל הגזירות. אל תיתן למשרד האוצר לכבות את נקודת האור שעוד נותרה לנו, להשיג את מה שנראה כמובן מאליו לרוב האנשים - ילד נוסף למשפחתנו הקטנה. בתודה מראש ובברכה השמות, כמו שאומרים, שמורים במערכת. אני מקווה שמכתב זה, וכל המכתבים אחרים שיישלחו ביומיים הקרובים, יעשו את המלאכה, או לפחות ירככו את העמדות ויקלו על הנציגים שלנו במלאכתם.
