רב = בעל סמיכה, לא עלינו לסווג
לא עלינו לסווג ולקבוע. יש מי שמחליט על כך על סמך פרמטרים שבהם אין תוכן הצהרות שכאלו. לכן נאמר "עשה לך רב" שכל אחד בוחר לו את רבו לנטות אחריו ולשמוע לפסקיו. כל אחד על פי דעתו שלו יבחר את רבו ומכך שהפסיקות מראש תתאמנה למה שרוצה לשמוע. יש בכך גם חוכמת חיים רבה, כדי להביא לקיום הדברים מתוך רצון ולא בכפיה שלרוב אין בה קיום אמיתי בכוונה אמיתית. לכן למשל במקרים העוסקים בהגדרות היהדות והקבלה לגדר עם ישראל אני נוטה אחר דבריו של הרב מיכאל שודריך מוורשה ולא אחר דברי ההבל של כמה "רבנים" בישראל, שהשררה העבירה אותם מזמן על דעתם. ושמעתי כבר דברים גרועים יותר, מכל גווני הקשת. צריך רק ללכת ולשמוע וללמוד. בזמנו הלכתי במתכוון כדי לשמוע, גם אם לא היו הדברים תואמים את דעותי או כוונת הרב שאחר פסיקותיו נטיתי, רק כדי ללמוד. גם שמעתי את התירוצים להצדקת רצח בשל חילול שבת (אחרי שבירושלים נרצח פלומבו הי"ד על ידי מחרידים הקרויים גם חרדים). לכן למדתי כי סמיכה (כמו גם תואר אקדמי) אינם מעידים על חוכמה, רק על שקדנות. מה שמאד לא מוצא חן בעיני זו הגישה הבלתי חכמה בעליל של הגדרת "שנאה לחרדים" או "שנאה לדת" או "הסתה כנגד החרדים" או "הוצאת שם רע" בכל דבר שאינו מוצא חן או בכל דבר שאינו מחמיא לחרדים כחברה או לחרדי זה או אחר כפרט. השימוש בטיעונים כאלו מעיד על המשתמש בהם כי השנאה, ההסתה ודברי ההבל הם המניעים היחידים עליהם יכול לחשוב, כי הם המניעים היחידים שבעולמו שלו. כפי שהפטריוטיות היתה תמיד מפלטו של הנבל כך גם טיעונים כאלו תמיד היו מפלטו של מי שאין לו טיעונים עניניים יותר. דרך אגב, רק ככה כרמז קטן על רקע והתיחסות: עד היום נשמר בביתי לכבוד ולשם הוקרה שני שטרי דולר חתומים על ידי הרבי מלובאוויטש, בכתב ידו אישית שנתן למזל וברכה. יחד עם זה אני רואה בתיעוב וזלזול את הנקרופיליה ועבודת האלילים בהם שיקעה עצמה היהדות גרסת הוודו בת זמננו אצל עמי הארצות בכל הקשור למיסטיקה של מוות של גדולי תורה. עוד משהו: כשאני קורא מדברי רבני מזרח ומרכז אירופה מלפני מאה שנה, ומשווה לדברי ולפסיקות כמה מרבני ישראל דהיום, אני מבין עד כמה חשוכי דעה ודעת יש לנו כאן המתקראים "רבנים" אשר אז ושם לדרגת מטאטא הרצפה בבית הכנסת לא היו יכולים להגיע.
