מאד מאד משנה.
המקור לדעותיהם של אזרחי המדינה הוא חשוב ביותר ודרכו אפשר להבין את רצון העם. > ... היתה אולי הצדקה לעגן את העיקרון המקובל על רוב אזרחי המדינה בחוק< להזכירך, דחיית השירות של בני הישיבות מעוגנת היטב בחוק. החוק נחקק באופן חוקי, ע"י מחוקקים - נבחרי הציבור, שאמורים לייצג את בוחריהם. גם אם יקפוץ מאן דהוא ויצביע על תרגילים פוליטיים, אין זה משנה מחוקיותה של הדחיה. שהרי כמעט על כל חוק אפשר לומר שנחקק ע"י תרגילים פוליטיים, אך אין זה מערער את חוקיותו. אפשר לומר שהאמונה היהודית מאפיינת את כל העם. אמנם רוב היהודים במדינת ישראל לא שומרים את מצוות היהדות לגמרי, אך רובם מסורתיים שמחוברים בצורה כזו או אחרת למסורת היהודית, והחיבור הזה חשוב להם מאד. כבר כתבתי, שהסוגיה הזו - כמו רבות אחרות בעניני דת - מוצגות לעם רק ע"י התקשורת החילונית בצורה חד-צדדית ומעוותת. לכן גם אם היה אפשר להאמין לאנשי התקשורת בהציגם את "דעת העם", לא היתה זו דעתו האובייקטיבית, מכיוון שדעת היהדות לא הוצגה לו! זכותנו על הארץ היא בגלל שאנו צאצאי העם שישב בארץ זו לפני שנים רבות. הידיעה הזו - שאנו צאצאיו - מבוססת על המסורת היהודית, וחלק ממנה הוא התנאי למגורים בארץ. אם העובדה שנמצאו ספרים המספרים את קורות העם היהודי בארץ ישראל מהווה הוכחה לזכותנו על הארץ, אין שום סיבה לגזור את הכתובים המדברים על הזכות על הארץ, ולהשליך לאשפה את הכתובים המדברים על התנאים להתיישבות בה. אם מתייחסים ברצינות לדברי הספר, יש להתייחס לכל המאורעות ברצינות. גם לאלו שמתארים את הווצרותו של העם. מדינת ישראל קוראת לעצמה "יהודית" כי תושביה יהודים, והם רוצים לראות גם את ביתם-מדינתם כבית יהודי. הם לא רוצים "מדינה חילונית" כמו שמעטים מרעישים. מספיק לראות את הסקרים על המתנזרים מחמץ בפסח, על הצמים ביום כיפור, ועל הקרובים למסורת - כל אחד ודרכו. המדינה היה מדינה יהודית בה רוב העם מחובר למסורת, ובלעדי המשכיחים והמעוותים את היהדות, הם היו מבינים טוב יותר את דרכה והשקפתה.
