קורן בן אשר
New member
מי אמר שלא מעודדת?
אנסה להתייחס לנקודות שעלו בשרשור, בערבוביה ולא לפי הסדר:
1. הפקת חשמל מהשמש נראית אולי מאוד אטרקטיבית למי שלא בקי במספרים, מעשית היכולת שלנו בני המין האנושי (להבדיל מצמחים) להפיק חשמל מאור השמש מוגבלת לנצילות של בערך עשרים אחוזים בסופו של דבר (אמרתי מעשית, בבקשה בלי סיפורים על תאים מרובי-צמתים וכדומה). כשמחברים זאת עם העלות הגבוהה של התשתית מקבלים עלות הפקת חשמל גדולה פי שניים-שלושה מכל מקור קונבנציונלי (וגם מרוח שמבחינת עלויות הפקה מתחילה להיות תחרותית בדלקים פוסיליים). לא לחינם תעריפי ההזנה של PV (תאים פוטו-וולטאים) לרשת בישראל הם מעל שקל לקוט"ש.
2. מדינת ישראל שריינה מכסה לא גדולה במיוחד ל-PV, לדעתי עשו בחוכמה רבה, מצד אחד לנושא ה-PV חשיבות הצהרתית ברמת המודעות של הציבור, מצד שני אנו לא רוצים להגיע למצב שבו מחירי החשמל מזנקים פי שניים בגלל שצריך עכשיו לסבסד מאות מגהוואטים ברחבי המדינה.
3. אף על פי כן אני אישית מאמין שכן צריך להשקיע בהפקה סולארית בקנה מידה גדול (בעיקר בטכנולוגיה תרמו-אלקטרית דוגמת סולל, אאורה ואחרים), משום שכך יש סיכוי שעוד שלושים שנה הטכנולוגיה תהיה כלכלית. בכל מקרה לא ב-PV שלדעתי פשוט לא מתאים להפקה בקנה מידה גדול.
4. הסיבה שכבר לא רואים ושומעים כל כך פרסומות בנושא פשוטה: נגמרו המכסות, ואיתן נגמרו גם לא מעט חברות בתחום.
5. קצת על ביורוקרטיה, ופה אני מתייחס בעיקר להפקה של אנרגיות חלופיות בקנה מידה גדול: כולנו שונאים ביורוקרטיה, מצד שני ההפך זה אנרכיה ואני לא חושב שזה מה שהיינו רוצים פה. הבעיה האובייקטיבית היא שלמדינה עד לפני כמה שנים לא היייתה כלל תשתית ביורוקרטית לטפל בנושא אנרגיות חלופיות. לא תוכניות מתאר, לא הסדרה מול רשות החשמל, לא היתרים. בתחום הזה יש התקדמות ניכרת אבל אנחנו עדיין בפיגור לעומת מה שהיה צריך כבר להיות. נוסף על כך יש את הבעיה הסובייקטיבית של מדינת ישראל ככאוס שלטוני. במדינה מתוקנת, מרגע שיש החלטה על מדיניות, כל גופי השלטון מתיישרים לפיה כאשר כל רמה גוזרת מההוראות שבאות מלמעלה את מה שהיא צריכה לעשות וכך הלאה. בסופו של דבר מתקבל תהליך סדור שבו מבחינת היזם יש one stop shop אליו פונים בכל ענייני הביורוקרטיה ויש מסלול מסודר וברור לאורך כל הדרך. בישראל, כאמור, כל גוף שלטוני תופס עצמאות ופועל כמעט על דעת עצמו, והיזמים צריכים לריב עם כל אחד בנפרד. ועוד לא דיברנו על הבעיות היחודיות של משהב"ט והירוקים הנלחמים כאריות על כל פיסת קרקע פנויה בארצנו (לפעמים בצדק ולפעמים לא).
6. גרמניה ועוד מדינות באירופה רואות עצמן נושאות דגל איכות הסביבה ואנרגיות חלופיות, חלק ניכר מזה נובע מפוליטיקה ולא משיקולי סביבה. בפועל בסופרמרקטים ממשיכים לראות גם בינואר ערימות של מלונים ואבטיחים שטסו כל הדרך מדרום אמריקה, וד"ל. מי שחי בצפון אירופה ורוצה בטובת הסביבה, הדבר האחרון שהוא צריך לעשות זה לשים מערכת PV על הבית.
יש עוד נראה לי שמספיק להפעם...
אנסה להתייחס לנקודות שעלו בשרשור, בערבוביה ולא לפי הסדר:
1. הפקת חשמל מהשמש נראית אולי מאוד אטרקטיבית למי שלא בקי במספרים, מעשית היכולת שלנו בני המין האנושי (להבדיל מצמחים) להפיק חשמל מאור השמש מוגבלת לנצילות של בערך עשרים אחוזים בסופו של דבר (אמרתי מעשית, בבקשה בלי סיפורים על תאים מרובי-צמתים וכדומה). כשמחברים זאת עם העלות הגבוהה של התשתית מקבלים עלות הפקת חשמל גדולה פי שניים-שלושה מכל מקור קונבנציונלי (וגם מרוח שמבחינת עלויות הפקה מתחילה להיות תחרותית בדלקים פוסיליים). לא לחינם תעריפי ההזנה של PV (תאים פוטו-וולטאים) לרשת בישראל הם מעל שקל לקוט"ש.
2. מדינת ישראל שריינה מכסה לא גדולה במיוחד ל-PV, לדעתי עשו בחוכמה רבה, מצד אחד לנושא ה-PV חשיבות הצהרתית ברמת המודעות של הציבור, מצד שני אנו לא רוצים להגיע למצב שבו מחירי החשמל מזנקים פי שניים בגלל שצריך עכשיו לסבסד מאות מגהוואטים ברחבי המדינה.
3. אף על פי כן אני אישית מאמין שכן צריך להשקיע בהפקה סולארית בקנה מידה גדול (בעיקר בטכנולוגיה תרמו-אלקטרית דוגמת סולל, אאורה ואחרים), משום שכך יש סיכוי שעוד שלושים שנה הטכנולוגיה תהיה כלכלית. בכל מקרה לא ב-PV שלדעתי פשוט לא מתאים להפקה בקנה מידה גדול.
4. הסיבה שכבר לא רואים ושומעים כל כך פרסומות בנושא פשוטה: נגמרו המכסות, ואיתן נגמרו גם לא מעט חברות בתחום.
5. קצת על ביורוקרטיה, ופה אני מתייחס בעיקר להפקה של אנרגיות חלופיות בקנה מידה גדול: כולנו שונאים ביורוקרטיה, מצד שני ההפך זה אנרכיה ואני לא חושב שזה מה שהיינו רוצים פה. הבעיה האובייקטיבית היא שלמדינה עד לפני כמה שנים לא היייתה כלל תשתית ביורוקרטית לטפל בנושא אנרגיות חלופיות. לא תוכניות מתאר, לא הסדרה מול רשות החשמל, לא היתרים. בתחום הזה יש התקדמות ניכרת אבל אנחנו עדיין בפיגור לעומת מה שהיה צריך כבר להיות. נוסף על כך יש את הבעיה הסובייקטיבית של מדינת ישראל ככאוס שלטוני. במדינה מתוקנת, מרגע שיש החלטה על מדיניות, כל גופי השלטון מתיישרים לפיה כאשר כל רמה גוזרת מההוראות שבאות מלמעלה את מה שהיא צריכה לעשות וכך הלאה. בסופו של דבר מתקבל תהליך סדור שבו מבחינת היזם יש one stop shop אליו פונים בכל ענייני הביורוקרטיה ויש מסלול מסודר וברור לאורך כל הדרך. בישראל, כאמור, כל גוף שלטוני תופס עצמאות ופועל כמעט על דעת עצמו, והיזמים צריכים לריב עם כל אחד בנפרד. ועוד לא דיברנו על הבעיות היחודיות של משהב"ט והירוקים הנלחמים כאריות על כל פיסת קרקע פנויה בארצנו (לפעמים בצדק ולפעמים לא).
6. גרמניה ועוד מדינות באירופה רואות עצמן נושאות דגל איכות הסביבה ואנרגיות חלופיות, חלק ניכר מזה נובע מפוליטיקה ולא משיקולי סביבה. בפועל בסופרמרקטים ממשיכים לראות גם בינואר ערימות של מלונים ואבטיחים שטסו כל הדרך מדרום אמריקה, וד"ל. מי שחי בצפון אירופה ורוצה בטובת הסביבה, הדבר האחרון שהוא צריך לעשות זה לשים מערכת PV על הבית.
יש עוד נראה לי שמספיק להפעם...
