מדוע לדעתכם הורים כל כך כמהים להיות סבים וסבתות?

[אורלנדה]

מה שאני חוויתי, ולקח לי להבין את זה שנים, זה שימוש במוסד

המשפחה כמסגרת הממלאת חלל. עצם השמירה על הקשר בתוך המשפחה - ראש השנה, פסח, פה ושם אירועים כמו חתונות בנות/בני מצווה - היא תחליף להבעת רגש ישירה. המקום הבולט ביותר הוא פסח. יושבת קבוצת אנשים שביומיום לא מחליפה מילה בדרך כלל, או רק בנות/בני משפחה בודדים בינן/ם לבין עצמן/ם בקשר אישי, פונקציונלי. וזה אמור להיות ערב של יחד. בעוד שמה שמתקיים הוא הריטואל, אך אני מרגישה ניכור עצום שם. ואפשר גם לראות את פער הדורות בכך שהדור המבוגר ביותר זרוק בצד ולא מהווה חלק מהשיחה מפני שהשאר מדברים מהר מדי, על נושאים לא רלוונטיים לדור המבוגר.

ואני מעדיפה אלף פעם להישאר לבד בבית בערב כזה מאשר לחוות את השקר הזה. לכן אני מתייחסת למוסד הזה בחשדנות גדולה. כי מסגרת שנמצאת שם מכוח "מסורת" ו"צריך" לא ממלאת את הצרכים הרגשיים שלי ומבחינתי אין בה צורך. חשוב לנפץ את המיתוס הזה.

 

[KallaGLP]

אני מכירה לא מעט מקרים הפוכים.

שבהם החגים זה עוד תירוץ (אחד מני רבים) למפגש משפחתי. אצל חילוניים לרוב אפילו לא מדובר בשמירת מסורת, אלא מפגש משותף שבו מדברים ושמחים ביחד.
אצלנו, מאז שקרה אסון במשפחה, הפסיקו לחגוג את החגים שקודם היו אירועים של שמחה משותפת ועכשיו להורים שבתם נרצחה כבר אין שמחה ואינם מסוגלים להתנהג כאילו הכל רגיל, ולי זה כואב כל פעם מחדש כשאני נזכרת במפגשים החמים והשמחים האלה, ובאהבה ביני לבין הנרצחת. בשבילי משפחה זה מקור של אהבה, קרבה, חום ותמיכה, ותמיד הצטערתי שהמשפחה כזו קטנה, ומאז שקרה המקרה - במיוחד.

 

[מ י כ ל10]

כי רוצים

אין לי מושג - עדיין לא הגעתי לשלב שאני רוצה נכדים, ומעולם לא הופעלו עליי לחצים מהוריי.
מנחשת שרוצים, כי רוצים חיים מלאים וטובים לילדים (כן, יכולים להיות חיים מלאים וטובים ללא ילדים, אבל לחלק מההורים נראה שהלא הורים מפספסים חוויה משמעותית ואושר גדול).
חוץ מזה שלראות צמיחה של ילד זה פלא גדול

 

[דנידין1813]

אם הדאגה היתה רק לי, המצב היה טוב

אני חושב שגם אם הם מבינים שלי עדיף בלי, הם עדיין רוצים את זה עבור עצמם. ראיתי במשפחות מסוימות שגם כאשר ההורים ראו שנכדים יגרמו לצרות קשות לילדיהם, עדיין נלחמו מלחמת חורמה שלא תהיה הפלה, כי רצו נכדים עבור עצמם. ההרגשה היתה ממש כאילו הילד שלהם הוא רק כלי עבורם, כלי שמטרתו לזכות אותם בפרס הגדול - נכדים.

 

[KallaGLP]

אני מאמינה שיש סיבות שונות, כמו להורות.

רק חלקן קשורות ללחץ חברתי.

 

[SolarFlares]

לדעתי

- כדי שיהיה אפשר להגיד בגאווה שיש נכדים לכל מי ששואל
- כי נכדים זה החלק היותר כיפי בילדים, משחקים איתם ונהנים מהם ואז הם הולכים הביתה בלי שצריך לחנך אותם
- אותה הסיבה שאנשים רוצים ילדים - זה נחשב חלק טבעי ממעגל החיים, ובלי זה, בנאדם לא שלם.

 

[דנידין1813]

מה שאת מתארת זה לא ממש סיבות, אלא אינרציה

- כדי שיהיה אפשר להגיד בגאווה שיש נכדים לכל מי ששואל

השאלה היא, מדוע הגאווה? להתרבות כל אחד יכול, גם בע"ח.

- כי נכדים זה החלק היותר כיפי בילדים, משחקים איתם ונהנים מהם ואז הם הולכים הביתה בלי שצריך לחנך אותם

בשביל כיף אפשר לעשות המון דברים, זה לא חייב להיות נכדים. לדעתי אפילו עצוב אם זה רק הנכדים או אפילו בעיקר הנכדים, כי זה אומר שהחיים די רקניים פרט לכך.

- אותה הסיבה שאנשים רוצים ילדים - זה נחשב חלק טבעי ממעגל החיים, ובלי זה, בנאדם לא שלם.

הרבה דברים היו חלק טבעי של החיים: לקבל מחזור כל חודש, להיכנס להריון כל שנה (כי אין אמצעי מניעה), למות כתינוק (רוב התינוקות בעבר הרחוק היו מתים בלידה) למות מחיידקים שניתן בקלות להרוג עם אנטיביוטיקה, למות צעירים (כי הסביבה פראית ומסוכנת)... בני אדם קצת התעלו מעל הביולוגיה שהביאה אותם עד הלום, ועדיין מרגישים שלמים...

 

[evanescent]

הפסקנו לקבל מחזור כל חודש?

למה אף אחד לא סיפר לי על זה?? �� ����

 

[evanescent]

 

[דנידין1813]

 

[SolarFlares]

אין צורך לשכנע אותי

אלה לא הסיבות שלי...

 

[אוניברסאליסט]

לדעתי הכמיהה הזאת יותר חלשה מהכמיהה להורות

להתרשמותי ולא רק להתרשמותי, כאשר בני אדם מתקשים להיות הורים הם במצוקה יותר גדולה מאשר בני אדם שיש להם ילדים ואין להם נכדים.

בכל זאת הצורך בנכדים קיים ולדעתי הוא כן מסיבות דומות לצורך בילדים.

ראשית, הצורך בהמשכיות. אם יש רק ילדים ואין נכדים אז ההמשכיות נעצרת.

שנית, הצורך לחוות "הורות שנייה" באינטראקציה עם הנכדים. חווית האינטראקציה עם נכדים תינוקות, פעוטות וילדים היא נחווית כנעימה. יותר מכך, כאן מדובר בהנאות בלי החובות. בניגוד להורים, הסבאים מקבלים את טובות ההנאה מהאינטראקציה בלי לשלם את מחיר האחריות והחובות כי הם לא ההורים האפוטרוספים של הנכדים.

טענת שיש המון דברים אחרים שגם הם כיף: טיולים בעולם, תחביבים, רומנטיקה, תרבות ואומנות...

אבל הדברים האלה לא סותרים הנאה מנכדים. אפשר גם להנות עם הנכדים וגם לטייל בעולם ולעסוק בתחביבים. אפשר אפילו לצאת לטייל בעולם יחד עם הנכדים. אני מכיר כרגע, נכון לרגע זה סב שנסע לחו"ל עם נכדו.

אם מישהו מעוניין בכיף מסוג אחד ואין לו את זה הוא צפוי להרגיש בחסרונו גם אם יש לו כיף מסוג אחר. לא בהכרח יש כאן פיצוי. לפעמים אנשים אומרים נכון יש לי כיף מ- א', ב' ו- ג' אבל עדיין חסר לי את הכיף מ- ד'. אין כאן הרגשת מיצוי.

 

[KallaGLP]

ואולי, בין היתר, בגלל התשובה לשאלה

"כמה פנים יש לדמעות" (שוב פוסט מקרי לגמרי שקפץ מול עיניי בפייסבוק כשנכנסתי למטרה אחרת לגמרי). כמובן שמידע כללי ומניסיון אישי עם הסבים של ילדיי אני יודעת שרגעים כאלה בחיים יש לא מעט ומרבית השמחות וההתרגשויות הקטנות לא קשורות בהשגי הנכדים בזירה הבינלאומית, אלא בדברים אישיים וקטנים בהרבה, אך חשובים לא פחות, כמו חיוך, חיבוק, הישג יפה בבית ספר או בחוג, תמונה משמחת עין או כל דבר קטן אחר שזר לא יבין.

 

[חייבתלהגיב]

כי הם אוהבים ילדים ונהנים בחברתם.

גם בלי כל הסיבות האחרות, וגם אצל סבים במצב דמנטי - המפגש עם תינוק או עם ילד קטן מאירים את חייהם וגורמים להם אושר. פשוט אושר. ועוד ילד שמעניק להם אהבה ומחבק אותם ואכפת לו מהם? זו פשוט תרומה אדירה לחיים שלהם, וזה ממש לא זניח.
הסבים של ילדיי מחכים לכל שיחת סקייפ וכל מפגש איתם, ומודים לנו עליהם רבות.
כשאתה הולך ברחוב, נסה לשים לב לפנים של אנשים מבוגרים כשעובר לידם תינוק או ילד קטן. אפילו זה מאיר את עולמם לרגע - על אחת כמה וכמה כשמדובר בנכד שלהם, שהם יכולים לחבק ולנשק ולעקוב אחרי התפתחותו, וכו'.