מדופרס.
בשבוע האחרון אני מרגיש כאילו עליתי על רכבת הרים מטורפת.
אשתי מאד תומכת בי בכל מה שקשור לג'נדר ומנסה לעזור לי בכל דרך אפשרית. אני חייב לומר שאני מאד מעריך את כל מה שהיא עושה עבורי ואת התמיכה וכלל לא לוקח דבר כמובן מאליו.
בשנה האחרונה השתניתי הרבה- למדתי לקבל את העובדה שאני יותר גבר מאישה ושיש בי את שניהם במינונים שונים, שאני אוהב שמתייחסים אלי כאל גבר ומכירים בשוני בין הצדדים שבי ושאף פעם לא אהיה לגמרי מאושר מאיך שאני נראה. מעבר למה שלמדתי השניתי מאד מבחינה חיצונית- בעבר נראיתי כאישה טומבויית בעיקר והיום אני נראה יותר כמו גבר או לכל הפחות בוצ'ה.
אשתי לקחה את כל התהליך טוב יותר משחשבתי, אבל אם לומר את האמת, אני רואה עד כמה היא מתקשה עם דברים מסויימים, למרות שהיא דוחפת אותי קדימה לחקור וללמוד עוד על עצמי תוך התנסות בדברים שונים. אתמול התחלתי לחפש אונליין ביינדר ו- packer . בתחילה אשתי עזרה לי עם זה אך בשלב מסויים היא יצאה מהחדר. כשבדקתי איתה מה קורה, התחילה שיחה מאד ארוכה ורגשית. היא אמרה לי שהיא פוחדת לאבד את האישה שבי לגמרי ושמאז שהתחלתי לחשוב על ביינדר וכדומה (לפני חודשיים בערך), יותר ויותר אני נוטה להיות גבר ופחות ופחות נותן ביטוי חיצוני לאישה שבי. אמרה שקשה לה לפעמים עם המראה שלי והיא מתגעגעת לזמנים בהם נראיתי יותר נשי, זמנים בהם לבשתי חזיה ותחתונים סקסייםעבורה, זמנים בהם התלבשתי בבגדי נשים כשיצאנו לבלות. שאלתי אותה אם היא רוצה שאחזור לאיך שהייתי נראה קודם אבל היא אמרה שלא...שאני צריך להיראות כפי שאני אוהב ונוח לי להראות ושאני חייב לחיות כפי שאני כי זה עושה אותי מאושר יותר. היא צודקת- מאז שאני מתלבש ונראה יותר כמו גבר הפכתי להרבה יותר מאושר וגם קל לי יותר לקבל את הגוף איתו נולדתי (מוזר לא?!). בשנה הזו לא חשתי כמעט דיספוריה. כן, אני מאד רוצה ללבוש ביינדר כשאנ יוצא אבל בכללי מפריע לי הרבה פחות שיש לי חזה ואני חי עם עצמי הרבה יותר טוב. הבעיה היא שלאשתי, שהיא לסבית, קשה מאד עם המראה הגברי שלי. עם האישיות הגברית וזה שאני לוקח תפקיד גברי יותר אין לה בעיה (התכונות היותר נשיות שלי יוצאות החוצה לא מעט גם כגבר) אבל עם המראה לפעמים יש לה. עד עכשיו איכשהו היא הסתדרה עם זה אבל עכשיו שהיא מנסה לדמיין אותי ללא חזה (כשאלבש ביינדר) או עם "חבילה" במכנסיים, קשה לה עוד יותר. אמרתי לה שאני מוכן לעצור הכל- לא לקנות דבר ולא לשנות כלום יותר. גם שאלתי אם היתה מעדיפה שאגדל שיער שוב ואתלבש כמו שפעם, אבל היא שללה על הסף ואמרה שהיא רוצה ללמוד לאהוב את המראה הגברי שלי והיא תעבוד על עצמה בקשר לזה, כל מה שהיא רוצה ממני זה לאפשר לה ע"י זה שאמשיך לחקור, להתנסות ולהראות כפי שאני מרגיש. נשמע פרפקט, נכון?! אבל כשאני רואה כמה קשה לה, כמה מפריע לה ואיזה מאמץ היא צריכה להשקיע בלחיות עם כל השינוי הזה, זה נורא כואב לי. היא האדם האחרון שהייתי מוכן להכאיב לו במודע! מאד קשה לי להמשיך בדרך שלי בידיעה שאני עושה לה חיים קשים כל כך ו"לוקח" ממנה את הצד אליו היא נמשכת יותר, מצד שני אני לא יודע מה לעשות כי אני אישית כן זקוק להיראות כגבר משום שככה אני מרגיש רוב הזמן.
אני יודע בבירור שלעולם לא אעבור שינוי פיסי, מתוך בחירה אישית וזה מרגיע אותה די הרבה. הדרך היחידה שלי להרגיש טוב עם עצמי היא להיראות כגבר, אם בלבוש, בתספורת ואם בקשירת החזה. לגבי ה-packer אני עדיין לא יודע אם בכלל אני צריך את זה, אבל הייתי רוצה לנסות ולו רק בכדי לעבור תהליך אלימינציה ולשים את זה מאחוריי במידה וארגיש שזה לא מה שאני צריך.
איך אני יכול לשמור על באלאנס, עוד לא הבנתי. אני יודע שהיא מקווה ומצפה שמדי פעם אתלבש כאישה בשבילה אבל מצד שני היא רוצה שזה יבוא מצורך פנימי שלי להיראות נשית אבל איך אני יכול לעשות את זה כשהצורך הפנימי שלי הוא להיראות גברי גם כשאני מרגיש נשי יותר?! תמיד התלבשתי יותר כבן מאשר בת ורק לעיתים רחוקות הייתי לובש חזיה ותחתונים סקסיים וגם אז יותר בשבילה מאשר בשבילי. אני מרגיש תקוע ולא יודע מה לעשות. איך להקל עליה ועדיין להמשיך עם הדרך שלי, איך לעזור לה ובו בזמן להיראות גברי ולספק לה הזדמנויות להתמודד עם הקושי, כפי שהיא רוצה.
מעבר למראה אין לנו כל בעיה- היא אוהבת את הגבר שבי ואת התפקיד שאני לוקח במערכת היחסים שלנו (אפילו אוהבת שאני הגבר שלה במיטה), אבל המראה הוא בעיה.
כל הלילה חלמתי שאני ממשיך ככה ובסוף מאבד אותה, בחמש בבוקר התעוררתי עם תחושת מועקה ודכאון נוראי. איך מתגברים על בעיה כזו לעזעזאל, אני לא יודע.
בשבוע האחרון אני מרגיש כאילו עליתי על רכבת הרים מטורפת.
אשתי מאד תומכת בי בכל מה שקשור לג'נדר ומנסה לעזור לי בכל דרך אפשרית. אני חייב לומר שאני מאד מעריך את כל מה שהיא עושה עבורי ואת התמיכה וכלל לא לוקח דבר כמובן מאליו.
בשנה האחרונה השתניתי הרבה- למדתי לקבל את העובדה שאני יותר גבר מאישה ושיש בי את שניהם במינונים שונים, שאני אוהב שמתייחסים אלי כאל גבר ומכירים בשוני בין הצדדים שבי ושאף פעם לא אהיה לגמרי מאושר מאיך שאני נראה. מעבר למה שלמדתי השניתי מאד מבחינה חיצונית- בעבר נראיתי כאישה טומבויית בעיקר והיום אני נראה יותר כמו גבר או לכל הפחות בוצ'ה.
אשתי לקחה את כל התהליך טוב יותר משחשבתי, אבל אם לומר את האמת, אני רואה עד כמה היא מתקשה עם דברים מסויימים, למרות שהיא דוחפת אותי קדימה לחקור וללמוד עוד על עצמי תוך התנסות בדברים שונים. אתמול התחלתי לחפש אונליין ביינדר ו- packer . בתחילה אשתי עזרה לי עם זה אך בשלב מסויים היא יצאה מהחדר. כשבדקתי איתה מה קורה, התחילה שיחה מאד ארוכה ורגשית. היא אמרה לי שהיא פוחדת לאבד את האישה שבי לגמרי ושמאז שהתחלתי לחשוב על ביינדר וכדומה (לפני חודשיים בערך), יותר ויותר אני נוטה להיות גבר ופחות ופחות נותן ביטוי חיצוני לאישה שבי. אמרה שקשה לה לפעמים עם המראה שלי והיא מתגעגעת לזמנים בהם נראיתי יותר נשי, זמנים בהם לבשתי חזיה ותחתונים סקסייםעבורה, זמנים בהם התלבשתי בבגדי נשים כשיצאנו לבלות. שאלתי אותה אם היא רוצה שאחזור לאיך שהייתי נראה קודם אבל היא אמרה שלא...שאני צריך להיראות כפי שאני אוהב ונוח לי להראות ושאני חייב לחיות כפי שאני כי זה עושה אותי מאושר יותר. היא צודקת- מאז שאני מתלבש ונראה יותר כמו גבר הפכתי להרבה יותר מאושר וגם קל לי יותר לקבל את הגוף איתו נולדתי (מוזר לא?!). בשנה הזו לא חשתי כמעט דיספוריה. כן, אני מאד רוצה ללבוש ביינדר כשאנ יוצא אבל בכללי מפריע לי הרבה פחות שיש לי חזה ואני חי עם עצמי הרבה יותר טוב. הבעיה היא שלאשתי, שהיא לסבית, קשה מאד עם המראה הגברי שלי. עם האישיות הגברית וזה שאני לוקח תפקיד גברי יותר אין לה בעיה (התכונות היותר נשיות שלי יוצאות החוצה לא מעט גם כגבר) אבל עם המראה לפעמים יש לה. עד עכשיו איכשהו היא הסתדרה עם זה אבל עכשיו שהיא מנסה לדמיין אותי ללא חזה (כשאלבש ביינדר) או עם "חבילה" במכנסיים, קשה לה עוד יותר. אמרתי לה שאני מוכן לעצור הכל- לא לקנות דבר ולא לשנות כלום יותר. גם שאלתי אם היתה מעדיפה שאגדל שיער שוב ואתלבש כמו שפעם, אבל היא שללה על הסף ואמרה שהיא רוצה ללמוד לאהוב את המראה הגברי שלי והיא תעבוד על עצמה בקשר לזה, כל מה שהיא רוצה ממני זה לאפשר לה ע"י זה שאמשיך לחקור, להתנסות ולהראות כפי שאני מרגיש. נשמע פרפקט, נכון?! אבל כשאני רואה כמה קשה לה, כמה מפריע לה ואיזה מאמץ היא צריכה להשקיע בלחיות עם כל השינוי הזה, זה נורא כואב לי. היא האדם האחרון שהייתי מוכן להכאיב לו במודע! מאד קשה לי להמשיך בדרך שלי בידיעה שאני עושה לה חיים קשים כל כך ו"לוקח" ממנה את הצד אליו היא נמשכת יותר, מצד שני אני לא יודע מה לעשות כי אני אישית כן זקוק להיראות כגבר משום שככה אני מרגיש רוב הזמן.
אני יודע בבירור שלעולם לא אעבור שינוי פיסי, מתוך בחירה אישית וזה מרגיע אותה די הרבה. הדרך היחידה שלי להרגיש טוב עם עצמי היא להיראות כגבר, אם בלבוש, בתספורת ואם בקשירת החזה. לגבי ה-packer אני עדיין לא יודע אם בכלל אני צריך את זה, אבל הייתי רוצה לנסות ולו רק בכדי לעבור תהליך אלימינציה ולשים את זה מאחוריי במידה וארגיש שזה לא מה שאני צריך.
איך אני יכול לשמור על באלאנס, עוד לא הבנתי. אני יודע שהיא מקווה ומצפה שמדי פעם אתלבש כאישה בשבילה אבל מצד שני היא רוצה שזה יבוא מצורך פנימי שלי להיראות נשית אבל איך אני יכול לעשות את זה כשהצורך הפנימי שלי הוא להיראות גברי גם כשאני מרגיש נשי יותר?! תמיד התלבשתי יותר כבן מאשר בת ורק לעיתים רחוקות הייתי לובש חזיה ותחתונים סקסיים וגם אז יותר בשבילה מאשר בשבילי. אני מרגיש תקוע ולא יודע מה לעשות. איך להקל עליה ועדיין להמשיך עם הדרך שלי, איך לעזור לה ובו בזמן להיראות גברי ולספק לה הזדמנויות להתמודד עם הקושי, כפי שהיא רוצה.
מעבר למראה אין לנו כל בעיה- היא אוהבת את הגבר שבי ואת התפקיד שאני לוקח במערכת היחסים שלנו (אפילו אוהבת שאני הגבר שלה במיטה), אבל המראה הוא בעיה.
כל הלילה חלמתי שאני ממשיך ככה ובסוף מאבד אותה, בחמש בבוקר התעוררתי עם תחושת מועקה ודכאון נוראי. איך מתגברים על בעיה כזו לעזעזאל, אני לא יודע.
