ניצה יניב1
New member
להתחבר לילד הפנימי שבתוכי
הי רינה,
שאלה טובה
לחיבות לילד הפנימי יש כמה יתרונות גדולים
1. ראשית כל, לא כולם זכו להיות ילדים, אם זה בגלל שאיבדו הורה,
או בגלל שההורה שהיה להם לא היה ראוי, לא תיפקד,
היה תלותי (למשל, עלה ממדינה אחרת ודיבר שפה אחרת ונאלץ
להעזר בהם כמתורגמנים של העולם / המדינה / הרשויות)
או היה כזה שהם נאלצו להיות ההורים שלו (זה נקרא בעגה החינוכית ילד הורי...)
לצערי הרב הרבה ילדים בעולם היו "בוגרים לגילם" פשוט כי החיים
הציבו אותם בפני העובדה הזאת, שעליהם להיות הכל חוץ מילדים
מגיל צעיר.
לילדים אלה כדאי ומומלץ לעשות עבודה על הילד הפנימי שבתוכם.
העבודה עם הילד הפנימי מחזירה אותם להיות ילדים, עוזרת להם לרפא את המקום שבו כילד
הם נאלצו מגיל צעיר לקחת אחריות לא להם.
במקרים רבים, מצב זה (בו תפקדו כהורים מגיל צעיר) גורם להם
להמנע מלקיחת מחוייבות מאוחר יותר כמבוגרים:
למשל, יטו להתחתן מאוחר ולהקים משפחה מאוחר
פשוט כי התעייפו מתפקידם כילדים.
זה לא מחייב, אבל אני רואה את זה בקליניקה לא מעט.
2. גם כאלה שזכו להיות ילדים מחזיקים בתוכם זכרונות
כואבים, אם זה בעקבות לידת אח או אחות שדחק את מקומם,
מעבר לבית ספר או שכונה חדשה או חרם שעשו עליהם בכיתה.
אני חושבת, בכנות, שרוב הילדים סוחבים איתם איזשהו עניין
לא פתור של דימוי עצמי וערך עצמי מימי בית הספר
שמבוסס הצקה, של ילד, ילדה, מורה או כל דבר אחר.
אלה דברים שסוחבים הלאה בזמן והם משפיעים על הדימוי העצמי שלנו
ועל התפיסה שלנו את עצמנו כמצליחנים וכראויים.
את יכולה לראות את זה מעולה בכנסי מחזור מטעם בית ספר,
אם הוזמנת לכזה את יודעת כמה זה מציף זכרונות ורבים לא הולכים
בדיוק בגלל הזכרונות האלה, למרות הסקרנות הרבה והרצון לראות
לאן החיים גלגלו כל אחד ואחד מחברי הכיתה.
3. כאשר אנחנו מתחברים לילד הפנימי בתוכנו,
אנחנו מתחבירם לאיכויות ילדיות אותן הוא מחזיק ומייצג
כגון היכולת להתפעל ולהתפעם מדברים קטנים, היכולת לשמוח
ולצחוק מכל הלב
וגם היכולת להשתטות.
ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו פחות ופחות צוחקים ובמקום מחייכם
(ואצל חלק אפילו גם זה לא) ואנחנו הופכים לרציניים.
אז החיבור לילד שבתוכי עושה בדיוק את זה,
מחבר אותנו למקומות השמחים בתוכנו.
בקיצור, מומלץ בחום
הי רינה,
שאלה טובה
לחיבות לילד הפנימי יש כמה יתרונות גדולים
1. ראשית כל, לא כולם זכו להיות ילדים, אם זה בגלל שאיבדו הורה,
או בגלל שההורה שהיה להם לא היה ראוי, לא תיפקד,
היה תלותי (למשל, עלה ממדינה אחרת ודיבר שפה אחרת ונאלץ
להעזר בהם כמתורגמנים של העולם / המדינה / הרשויות)
או היה כזה שהם נאלצו להיות ההורים שלו (זה נקרא בעגה החינוכית ילד הורי...)
לצערי הרב הרבה ילדים בעולם היו "בוגרים לגילם" פשוט כי החיים
הציבו אותם בפני העובדה הזאת, שעליהם להיות הכל חוץ מילדים
מגיל צעיר.
לילדים אלה כדאי ומומלץ לעשות עבודה על הילד הפנימי שבתוכם.
העבודה עם הילד הפנימי מחזירה אותם להיות ילדים, עוזרת להם לרפא את המקום שבו כילד
הם נאלצו מגיל צעיר לקחת אחריות לא להם.
במקרים רבים, מצב זה (בו תפקדו כהורים מגיל צעיר) גורם להם
להמנע מלקיחת מחוייבות מאוחר יותר כמבוגרים:
למשל, יטו להתחתן מאוחר ולהקים משפחה מאוחר
פשוט כי התעייפו מתפקידם כילדים.
זה לא מחייב, אבל אני רואה את זה בקליניקה לא מעט.
2. גם כאלה שזכו להיות ילדים מחזיקים בתוכם זכרונות
כואבים, אם זה בעקבות לידת אח או אחות שדחק את מקומם,
מעבר לבית ספר או שכונה חדשה או חרם שעשו עליהם בכיתה.
אני חושבת, בכנות, שרוב הילדים סוחבים איתם איזשהו עניין
לא פתור של דימוי עצמי וערך עצמי מימי בית הספר
שמבוסס הצקה, של ילד, ילדה, מורה או כל דבר אחר.
אלה דברים שסוחבים הלאה בזמן והם משפיעים על הדימוי העצמי שלנו
ועל התפיסה שלנו את עצמנו כמצליחנים וכראויים.
את יכולה לראות את זה מעולה בכנסי מחזור מטעם בית ספר,
אם הוזמנת לכזה את יודעת כמה זה מציף זכרונות ורבים לא הולכים
בדיוק בגלל הזכרונות האלה, למרות הסקרנות הרבה והרצון לראות
לאן החיים גלגלו כל אחד ואחד מחברי הכיתה.
3. כאשר אנחנו מתחברים לילד הפנימי בתוכנו,
אנחנו מתחבירם לאיכויות ילדיות אותן הוא מחזיק ומייצג
כגון היכולת להתפעל ולהתפעם מדברים קטנים, היכולת לשמוח
ולצחוק מכל הלב
וגם היכולת להשתטות.
ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו פחות ופחות צוחקים ובמקום מחייכם
(ואצל חלק אפילו גם זה לא) ואנחנו הופכים לרציניים.
אז החיבור לילד שבתוכי עושה בדיוק את זה,
מחבר אותנו למקומות השמחים בתוכנו.
בקיצור, מומלץ בחום