מדינת תל-אביב...
מי שעוקב אחר התקשורת ובעיקר אחר זו העוסקת בתחום התכנון,בוודאי ששם לב לשלל המאמרים והכתבות בנוגע ל-"עידכוני תמ"א 35". אביא כאן מעט קישורים לחלק מהכתבות, ובהחלט שיש לי מה לאמר בנושא. דברים אולי "לא מקובלים". לא אוכל להרחיב כרגע, אבל אני רוצה להעלות מספר סוגיות ונקודות שלדעתי שוות מחשבה ודיון:
1. מדינת ישראל היא מדינה בעייתית ומיוחדת, בשל עשרות סיבות. אחדות מהבולטות הינן: המבנה הפיזי, הצפיפות הנתפסת (גיאופוליטית...) והאבסולוטית, מבנה הבעלויות בקרקע, שחלקו הופך חלקים ניכרים מקרקעות/שטחי המדינה לבלתי-סחירים (שטחים בשליטת מערכת הביטחון, קרקעות פרטיות במגזרי המיעוטים, קרקעות מושבים וקיבוצים שלאחר בג"צ הקשת המזרחית...).
2. נקודות אלה ונוספות, מעלות את השאלה בדבר אופי צורת התפרוסת הכלכלית והיישובית-אנושית במרחב.
3. לכך יש להוסיף גם את הלחץ על משאבי הטבע והתחרות על השטחים הפתוחים (תחרות פיתוח למשל. תיירות מול תעשיה, חקלאות מול בניה...).
לאור מצב זה, התחלתי לתהות בדבר התפרושת הרצויה, ולאט לאט נראה לי שאני מתחיל להזדהות עם בינת (לא שדיברתי איתה בעניין, אבל אין לי ספק שהיא העומדת מאחורי תכנית "עידכון תמא 35", וייתכן שהגיע להחלטות ממסקנות דומות). והשאלות/סוגיות העולות הינן:
1. מה הייתרון הגדול ב-"פיזור המרוכז" (עיקרון מרכזי בתמ"א 35 וב-"ישראל 20202")? האם לא נכון יהיה - מבחינת התחרות על שימושי הקרקע ויצירת ושמירת הטרוגניות רבה יותר, בשימושי הקרקע וב-"צורות/מאפייני החיים" במדינה - לרכז פעילויות בנקודות ספציפיות במדינה (למשל: מרכז העסקים, העיר הראשה, יהיה במדינת תלאביב...), ולחזק את מערך התחבורה הציבורית, כך שתושבי הפריפריה יוכלו - בקלות, בנוחות, ביעילות ובזול להגיע למרכזי התעסוקה?
2. כן. אני יודע שאחת הבעיות הגדולות במבנה זה היא ריכוז המשאבים הכלכליים הידי מספר רשויות עשירות, כאשר - לכאורה - רשויות הפריפריה משמשות ערי-לינה, ללא מקורות הכנסה/ארנונה. אין ספק שבמשטר חלוקת ההכנסות הנוכחי זו בעיה קשה! ולכן, כדי שהמהפיכה התפיסתית-תכנונית של בינת תהיה גם מוצלחת וגם צודקת והוגנת היא חייבת לשלב את השינוי התכנוני גם בשינוי מינהלי: הוצאת אזורי התעסוקה וארנונות העסקים מידי הרשויות המקומיות, והכפפתן לרשות מרכזית, שתדאג לחלוקה הוגנת ושיוויונית של ההכנסות, בהתאם לפרמטרים שייקבעו.
בינת, אני מקווה שאת קוראת, ובהצלחה!
מי שעוקב אחר התקשורת ובעיקר אחר זו העוסקת בתחום התכנון,בוודאי ששם לב לשלל המאמרים והכתבות בנוגע ל-"עידכוני תמ"א 35". אביא כאן מעט קישורים לחלק מהכתבות, ובהחלט שיש לי מה לאמר בנושא. דברים אולי "לא מקובלים". לא אוכל להרחיב כרגע, אבל אני רוצה להעלות מספר סוגיות ונקודות שלדעתי שוות מחשבה ודיון:
1. מדינת ישראל היא מדינה בעייתית ומיוחדת, בשל עשרות סיבות. אחדות מהבולטות הינן: המבנה הפיזי, הצפיפות הנתפסת (גיאופוליטית...) והאבסולוטית, מבנה הבעלויות בקרקע, שחלקו הופך חלקים ניכרים מקרקעות/שטחי המדינה לבלתי-סחירים (שטחים בשליטת מערכת הביטחון, קרקעות פרטיות במגזרי המיעוטים, קרקעות מושבים וקיבוצים שלאחר בג"צ הקשת המזרחית...).
2. נקודות אלה ונוספות, מעלות את השאלה בדבר אופי צורת התפרוסת הכלכלית והיישובית-אנושית במרחב.
3. לכך יש להוסיף גם את הלחץ על משאבי הטבע והתחרות על השטחים הפתוחים (תחרות פיתוח למשל. תיירות מול תעשיה, חקלאות מול בניה...).
לאור מצב זה, התחלתי לתהות בדבר התפרושת הרצויה, ולאט לאט נראה לי שאני מתחיל להזדהות עם בינת (לא שדיברתי איתה בעניין, אבל אין לי ספק שהיא העומדת מאחורי תכנית "עידכון תמא 35", וייתכן שהגיע להחלטות ממסקנות דומות). והשאלות/סוגיות העולות הינן:
1. מה הייתרון הגדול ב-"פיזור המרוכז" (עיקרון מרכזי בתמ"א 35 וב-"ישראל 20202")? האם לא נכון יהיה - מבחינת התחרות על שימושי הקרקע ויצירת ושמירת הטרוגניות רבה יותר, בשימושי הקרקע וב-"צורות/מאפייני החיים" במדינה - לרכז פעילויות בנקודות ספציפיות במדינה (למשל: מרכז העסקים, העיר הראשה, יהיה במדינת תלאביב...), ולחזק את מערך התחבורה הציבורית, כך שתושבי הפריפריה יוכלו - בקלות, בנוחות, ביעילות ובזול להגיע למרכזי התעסוקה?
2. כן. אני יודע שאחת הבעיות הגדולות במבנה זה היא ריכוז המשאבים הכלכליים הידי מספר רשויות עשירות, כאשר - לכאורה - רשויות הפריפריה משמשות ערי-לינה, ללא מקורות הכנסה/ארנונה. אין ספק שבמשטר חלוקת ההכנסות הנוכחי זו בעיה קשה! ולכן, כדי שהמהפיכה התפיסתית-תכנונית של בינת תהיה גם מוצלחת וגם צודקת והוגנת היא חייבת לשלב את השינוי התכנוני גם בשינוי מינהלי: הוצאת אזורי התעסוקה וארנונות העסקים מידי הרשויות המקומיות, והכפפתן לרשות מרכזית, שתדאג לחלוקה הוגנת ושיוויונית של ההכנסות, בהתאם לפרמטרים שייקבעו.
בינת, אני מקווה שאת קוראת, ובהצלחה!
