עם ישראל חוזר ליהדותו. רואים במציאות ממש את התיאור לתקופת אתחלתא דגאולה, בה מסופר על חזרת העם פיזית לארצו ולאחר מכן על חזרתו לדתו. אמנם יש צעקנים שאוהבים לצווח את ההיפך. אבל אם מסתכלים על זה ברוגע קשה לפספס את הנקודה הזאת שהיטבת לתארו.
אגב ברוח התקופה, ארבעת הבנים שבהגדה מתוארים (גם) כארבע דורות. החל מהסב שהיה שומר מצוות או בכל אופן מחובר חזק ליהדותו, אחריו הרשע כביכול שהתרחק מהיהדות, בעקבותיו התם שגדל בבית הבן המתרחק אבל ראה גם את הסב המקורב, וכצאצא שלו, זה שלא יודע לשאול. פשוט לא מכיר, לא יודע לזהות. כבר לא ראה את הסבא (החכם) ומבחינתו גדל בעולם בו סבו התרחק מהיהדות ואביו סתם לא היה מחובר במיוחד. ובכל זאת, "את פתח לו". העולם קורא לו. היהדות קוראת לו. הנשמה היהודית מבעבעת בקרבו, גם אם הוא לא מבין את פשרה ומהותה. הוא יחזור בסוף, ברמה כזאת או אחרת. הדור הבא כבר ישוב להיות ה"חכם" שבסדר הכרונולוגי.
