מדעי הטבע או הרוח, קשיים למגמגמים.

[avi9]

מדעי הטבע או הרוח, קשיים למגמגמים.

מדעי הטבע,יש פתרון אחד,התרגילים מתבצעים במחשב, בלוח.קל לדעת מה אתה שווה.הגימגום מהווה מכשול קטן. מדעי הרוח בנויים יותר על התפלספויות, משחקי מילים, בקיצור ברבה דיבורים כאשר השיפוט לגבי מה אתה שווה הוא סוביקטיבי ותלוי בבטחון שאתה מפגין,באוצר המילים בשטף הדיבור!בקיצור לא הצד החזק של המגמגם. רציתי להוסיף זאת בהקשר להודעותי הקודמת על מקצועות שראוי למגמגם ללמוד,לפי דעתי,מקצועות שבהם לגמגום יהיה משקל נמוך. גם לימודם של מקצועות אלה קל. לסיום,"כל" הגדירה יפה מהו גמגום שניתן לחיות איתו בשלום.כאשר אתה מחליט לומר דבר מה ואתה אומר אותו,אף במחיר של גמגום קל,אינך נרתע, ואינך סובל מפיק ברכים. רובנו הגדול שואף לכך.

 

[b e ll]

טוב עשית שהדגשת את זה.

אני חושבת שחשוב לשים את זה בפוקוס. גימגום שלא מפריע להעברת המסר שאותו רוצים לומר - הוא בסדר גמור. אני חושבת שאם הציפיות יהיו ראליות גם התסכול וחוסר האונים יהיו נמוכים יותר. קראתי באיזה מאמר על גימגום שההפרעה בדיבור היא קצה הקרחון, שכל שאר ההשפעות על החיים בגלל הגימגום הם הם ההפרעה האמיתית. חשבתי לי מה אפשר לעשות? איך אפשר להקטין את השפעות הלוואי של הגימגום על כל שאר תחומי החיים? המסקנה שלי היתה שפשוט לנסות לקבל את הגימגום. כלומר, השאיפה היא להעלות את אחוזי השטף אבל לא לשאוף להגיע ל- 100% שטף כל הזמן. וגם אם יש מקרים של גימגום, לדעת לקבל את זה בהשלמה והכי חשוב לעבור הלאה. אני כל הזמן עם היד על הדופק בקטע הנפשי של הגימגום בגלל בתי. אני משתדלת להעביר לה מסר של השלמה וקבלה ואהבה עצמית, וכמה שפחות ביקורת עצמית קטלנית שלדעתי היא המכשול הגדול להרבה מגמגמים.

 

[mico24]

מספר שאלות

למה אני צריך לבזבז את החיים שלי ולהתעסק בתחום שאני לא אוהב? בגלל הגמגום הדפוק הזה? כי אני לא מסוגל להצליח בתחום שאני כן טוב בו? שכן מעניין אותי? זה צחוק מר של הגורל. אלוהים נתן לי יכולת התבטאות יוצאת מהכלל, יכולת ללימוד שפות, אהבה וסקרנות למילים.. אבל סגר לי את הפה...

 

[avi9]

מאחר ואין צדק בעולם, אין צדק שילדים

נהרגים בתאונות ופיגועים,אין צדק שחלקנו מתים צעירים ממחלות.אין צדק שחלקנו נולדנו מגמגמים! אתה יכול לשבת לבכות ולקטר, אתה יכול לשקול בהגיון קר,בנסיבות הקיימות כיצד אעביר את חיי בצורה המהנה ביותר!!! ברור לך שתתקשה לעבוד בתרגום סימולטני ובמקצועות שהדיבור הרהוט הוא חיוני עבורם!! תחשוב היטב,אל תפתח רחמים עצמיים. תערוך מאזן בכתב של האלטרנטיבות העומדות לפניך ותבחר את הרע במיעוטו.

 

[בתיה של פעם]

הי מיקו , גם לי היתה תקופה של |כלני

רחמים עצמיים כאלה . . אבל חבל לך על הזמן. גם אני מלאת כישורים אבל הגימגום חסם אותי. ובכלל , כל החלום שלי היה להיות מורה לתולדות עם ישראל , חלום אמנם קטן , אך מבחינתי אין לי כל אפשרות להגשימו. . . מה לעשות. אמנם המון שנים ייסרתי את עצמי בשאלות דומות לשלך , ניסיתי להלחם - הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית , בהכשרה המעשית היה לי קשה מאוד מאוד עם המדריך המקצועי בגלל הענין של הגמגום , בתרגילי אתה חייב לדבר ולתאר את הפעילות שלך , בקושי שרדתי בחיים. . . עברתי למדעי ההתנהגות ווסיימתי תואר ראשון. תקופה מסוימת עבדתי כמדריכה של ילדים במחלקה לבריאות הנפש בפ"ת , הדיבור הקשה עלי , ישיבות הצוות עייפו אותי בצורה איומה , מצאתי את עצמי במלחמת קיום , הייתי מדריכה מצוינת , אבל השיחות הפשוטות עם מנהלת המחלקה ועוד דברים טריוואלים ביותר כמעט קיצרו לי את החיים ועזבתי. . . ולא תאמין , כיום אני עובדת כמזכירה במוסד גדול , נכון יש קטעים דיבליים אבל למדתי לשרוד , וחברות טובות עושות מה שלי קשה , אז מסתדרים תודה לאל. חבל לך לבזבז זמן ע תיסכולים , זה רק מקצר את החיים ופוגם בבריאות שמור על עצמך

 

[בתיה של פעם]

מיקו , חבל על הכח ועל העצבים

גם אני ניסיתי להלחם ללא סוף וכולי מלאה תיסכולים , יש בי המון כשרים ויכולות עשיה אך אני משותקת בגלל הציבור , ויש לי כ"כ הרבה מה להגיד. אז בתיכון , זה היה נורא עד שהמורים הכירו אותי (רק במבחני סוף המחצית), שהגעתי לאוניברסיטה , היה לי רק חלום קטן להיות מורה לתולדות עם ישראל , אבל מורה מגמגמת לא יעלה על הדעת - ואז נשארתי מתוסכלת ונלחמתי כנגד כל הכוחות שרק נותרו בי. נרשמתי לבי"ס לעבודה סוציאלית , וזה היה קשה מנשוא (ממש כך) , ההכשרה המעשית היתה בסדר , אבל הפגישות השבועיות עם המנחה היו איומות והוא הקשה עלי , בנוסף חובת הדיווח בתרגיל השבועי כמעט קיצר את חיי , כל אחד היה צריך לספר על הכשרתו ולי זו היתה מטלה בלתי אפשרית עד שבסוף השנה התיאשתי ועברתי למדעי התתנהגות . . . גם שם לא ליקקתי דבש אבל היה יותר קל. בסיום התואר התחלתי לעבוד במדריכת נוער במחלרה לבריאות הנפש בבית חולים , את עבודתי עשיתי בצורה מצוינת , עם מלא חום ואהבה , ובאמת הילדים וההורים אהבו אותי - אבל דווקא המפגשים השבועיים עם ראש המחלקה וההדרכות השבועיות איתה הצריכו ממני כוחות שנגמרו לי (כמעט. . . ). ואחרי חצי שנה עזבתי. . . כיום (לא פחות ולא יותר) אני עובדת כמזכירה במשרד גדול , מנסה לקבל את עצמי איך שאני וזה עוזר לו מעט . . . אמנם גם פה יש קטעים אינפניטלים)אבל אני מחליקה. . . בקיצור שמור על שנות חייך , חבל לבזבז אנרגיות על כך , זה בסוף עולה ביוקרררררר

 

[avi9]

לבתיה, תרומת ה OUTLOOK

איני יודע האם במשרדכם נכנס ה OUTLOOK לשימוש, בכל אופן במקום עבודתי שבו מאות רבות של עובדים ועשרות מזכירות ברמות שונות ה OUTLOOK הוא הכלי המרכזי לעבודת המזכירות, החל מזימון ישיבות,קבלת דו"חות, רישום שעות נוספות. לפני מספר שנים היתי נאלץ לבקר את המזכירות פעמים ביום לבירורים שונים. בתקופה האחרונה אין לי קשר ויזואלי או טלפוני איתם,הכל מתבצע דרך המחשב. זה רק שאלה של זמן שהוא יכנס גם למשרדים בינונים וישמש ככלי המרכזי לתקשורת גם בין משרדית,כך שהצורך בקיום שיחות טלפון ידעך מה עוד של EMAIL יתרון נוסף על הטלפון בכך שניתן לשמרו,לתייקו ולהעבירו לידיעה. ברור שבכך יוקלו חייה של מזכירות/מזכירים וכל אלה שכיום הטלפון הוא כלי חיוני ביותר עבורם,והם מגמגמים. עצתי, למדי את הנושא,יש המון ספרים בנושא.הפכי לבר סמכא בנושא במשרדך ודחפי להעברת כמה שיותר פעילויות למחשב.בכך תתרמי גם ליעילות המשרד ובעיקר להורדת הנטל הפסיכולוגי והחששות מעצמך.

 

[בתיה של פעם]

אחלה רעיון , תודה אבי

 

[b e ll]

לא כדאי להשתמט מדיבור, זה רק

הופך קשה יותר בפעם הבאה. מתרגלים מהר מאוד להשתמט ומפסיקים להעיז. צריך ללמוד outlook רק בגלל הקידמה ובגלל שזה כלי מצוין. אסור ללמוד אותו כדי להשתמט מדיבור. למדתי על בשרי שכל "מקפצה" בעניין הדיבור הפכה ברבות הזמן קלה להשגה והעלתה את השטף. בהתחלה הייתי נרתעת מדיבור בפני קהל (נרתעת - זו לא מילה הייתי פשוט משותקת) ונמנעת מזה בצורות הכי מוזרות שאפשר היה למצוא. אח"כ כשלא היתה ברירה ונאלצתי לעמוד בזה ראיתי שהפחד מזה הרבה יותר גרוע מכל דבר אחר. אני לא יכולה לשכוח את הפעם הראשונה שהכריחו אותי לדבר בפני חמישה אנשים - זה היה בקורס בהדסה. היו נוכחים חברי לקבוצה והקלינאיות תקשורת (לכאורה אנשים שמכירים את הגימגום שלי מצוין ולא שופטים אותי בכלל בגללו), כחלק מהתירגול היינו צריכים כל אחד בתורו להכין הרצאה בת 5 משפטים. עמדתי בפניהם ולא הצלחתי לדבר בכלל, רעדתי והאדמתי ופשוט גרוני נסתם. כשראיתי שלא הולך בכלל ברחתי מהחדר. כמובן שמיד יצאה אחרי אחת מהצוות ושכנעה אותי לחזור פנימה ולנסות שוב. כך זה חזר על עצמו עוד פעמיים שניסיתי ולא הצלחתי בכלל להוציא הגה. בסוף פתאום נפל לי האסימון שכנראה לא יוותרו לי על המשימה וכדאי כבר לסיים אותה ודי. וזהו. הצלחתי איכשהו להוציא את חמשת המשפטים ההם - מגומגמים ולחוצים אבל בפעם הראשונה בחיי אמרתי בפני קהל משהו. ראיתי שזה לא כל כך נורא, שהפחד היה יותר גרוע מהכל. בפעם הבאה שהיתה לנו משימה דומה כבר היה הרבה הרבה יותר קל וגם הרבה יותר שוטף. גם שיחות בטלפון - אם אני מוותרת לעצמי השיחה הבאה תהייה הרבה יותר קשה, מפחידה ומאיימת. גיליתי שכשיש לי משהו לומר יקשיבו לי, גיליתי גם שהגמגום הוא לא נורא. למדתי להתייחס לגימגום כמו למשקפיים - זה מה שיש. ביחס למקצוע נלמד - צריכים להיות מציאותיים, לבחור את המקצוע לפי היכולת וצריך לקחת בחשבון את הגימגום. האם הייתי יכולה לעבוד בבורסה בחדר העיסקאות? אני מניחה שממש לא. אם מישהו היה אומר לי שאהיה מורה, הייתי מאשפזת אותו בדחיפות בבית חולים פסיכיאטרי. אבל עובדה - זה מה שאני עושה היום, ומכל מה שעשיתי בחיי את זה אני הכי אוהבת ובזה אני מוצאת את הסיפוק הכי גדול. יחד עם כל זה אני הראשונה להודות שלימוד מקצועות מתמטיים קל בהרבה מלימוד מקצועות עיוניים - במקצועות מתמטיים יש שימוש נרחב בלוח ובעזרים אחרים בעוד שלימוד מקצועות עיוניים נשען כולו על יכולת הדיבור של המורה. כל אחד מכיר את כוחו ויכולתו לעמוד בלחצים, וכל אחד בוחר לעצמו את דרכו.

 

[avi9]

OUTLOOK ככלי שיאפשר לה להתמודד

עם משימות משרדיות בתנאים שווים עם פקידות אחרות. OUTLOOK אין בכוונתי שתעבור לתענית דיבור.לכולנו יש הרבה נסיבות שבהם אנו חייבים בדיבור.למה לא להשתמש בכלי טכנולוגי מצוין שיקל עלינו מאד לחצים בעבודה. גם כך ישארו מספיק לחצים. ל"בל", לא לכולם יש את כח הרצון שלך,את ציפור די נדירה, ואני מכיר הרבה מגמגמים.מגמגם ממוצע ישמח על כל כלי שיקל עליו בדיבור ויחסיך ממנו לחצים מיותרים.

 

[b e ll]

../images/Emo118.gif אני?

אני לא חושבת שאני כל כך נדירה. לכל פקידה יש יתרונות אחרים. לא כל פקידה חייבת להיות רהוטה. בתיה מספרת על עצמה שיש לה כל כך הרבה לומר (ואני מאוד מאמינה לה) והיא לא מרשה לעצמה לומר, וכל שיחה עם דמות סמכותית הופכת לגביה סיוט. כל החיים בתיה התנהגה בצורה כזו ולא עזר לה. אולי דרך אחרת תלך יותר? ובאמת, אני כותבת מנסיון ארוך וכואב מאוד שלי. עוד לא נתקלתי כאן בפורום בסיטואציה שהיתה זרה לי. ראיתי שכשאני משיבה "מלחמה" ולא מרשה לעצמי לוותר - זה כל כך משפר את מצב הרוח שלי ואת הדימוי העצמי, ולכן גם את השטף. חשוב לי לספר לאחרים על נסיוני העשיר בגימגום, אולי מישהו יאמץ לעצמו משהו מדרכי ויילך לו ואולי ישפר את השטף שלו. מי יודע? הלוואי. וסתם שאלה, למה אתה כל כך מקפיד לפנות אלי עם גרשיים ("בל"), ברור שבל הוא כינוי ולא שמי האמיתי. אתה מכיר אותי?

 

[avi9]

למה "בל " בסוגריים ולא פשוט בל.

מאחר והשם בל אינו כה מקובל,לפחות לפי נסיוני,הרי יתכן שהוא יחשב כחלק מהמשפט. לכן כאשר אני כותב "בל" זה כמעין כתובת. בכל מקרה, אם זה מפריע,אכתוב פשוט בל.

 

[b e ll]

פוינטר לבל? ../images/Emo6.gif

אין שום בעיה, לא מפריע בכלל. רק חשבתי שאולי אתה מכיר אותי.

 

[b e ll]

מיקו, תראה מה שאתה עושה לעצמך

אתה יודע, שנים הייתי בטוחה שאני טובה רק במקצועות הראליים. בתיכון הייתי מצויינת בזה. המקצוע שלי הוא הנדסה העיסוק שלי הוא במקצועות כאלה. שנים... אבל גם תמיד אמרו לי שיש לי יכולת עיצוב פנים, שהבית שלי מאוד נעים וכו וכו ואף פעם לא עשיתי עם זה משהו, עד לפני כשנתיים. החלטתי שאני הולכת ללמוד לצייר. והלכתי. נפתח בפניי עולם קסום במיוחד. ברגעים הלחוצים שלי אני הולכת לצייר. מי אמר שאתה צריך לוותר על הכישרונות שלך? יש מספיק מסגרות לכתיבה יצירתית (או יוצרת?). תלמד שפות, מי מפריע לך בזה? תכתוב ספרים, מי מונע בעדך? אבל כדי להתפרנס תלך ללמוד מה שהציע לך אבי. כך תרוויח מכל העולמות - תרוויח טוב ותוכל להתפרנס (וגם לפרנס משפחה) ובשעות הפנאי שיהיו לך תפתח תחביב. אני מכירה הרבה אנשים רהוטי דיבור שהלכו ללמוד מקצוע כדי להתפרנס וכדי לפרנס את התחביב היקר שלהם (לדוגמא נגרות, טיסנאות, ימיה, קונדיטוריה ובישול ובטח יש עוד). בדעה צלולה ובעין קרה הם החליטו שחשוב להם להתפרנס ולפרנס את עצמם ומשפחתם, ולמדו מקצוע אחר מזה שליבם נטה. והיום הם מאושרים כי בחרו במקצוע שלהם שמאפשר חיים נוחים ומאפשר להם לפתח גם את כישרונם האחר. אנחנו אנשים חד מימדיים? יש לנו רק דבר אחד ויחיד שבו אנחנו טובים ואותו אנחנו מסוגלים לעשות טוב? חצי הכוס המלאה שווה בדיוק לחצי הכוס הריקה, תלוי בנקודת ההשקפה שלך. אתה זה שתחליט באיזו חצי כוס להשתמש.

 

[omadawn]

לבזבז את החיים?

מיקו יקר, אני מכיר הרבה אנשים לא-מגמגמים שבזבזו את החיים שלהם והיום הם בני 50+ שלא עשו שום דבר חשוב בחייהם. כולנו אולי עברנו את התקופה של "למה דווקא אני, אני כ"כ מוכשר!", אבל בסוף אתה מגיע למסקנה שאין בכלל מה להצטער. מה יגיד בחור אילם, או חרש, או משותק ברגליו, או עיוור..? לפחות אנחנו יכולים לדבר, יכולים לשמוע, יכולים לרוץ בשדות ויכולים לראות את השקיעה! הגמגום אמנם מנע מאיתנו להיות מה שאולי רצינו - להרצות, לנהל צוותי עובדים גדולים, לקריין חדשות, להכנס לפוליטיקה, לשוחח שעות בטלפון וכו'.. אבל כל אחד מוצא בסוף את מה שמתאים לו ולמגבלותיו. אני, כמו מגמגמים רבים, מצאתי את תחום התוכנה. היום אני מוצא את פרנסתי בתחום הזה, וזה מה שאני אוהב ומכיר. ברור שהייתי רוצה גם להרצות, לעמוד מול קהל או כל דבר אחר שקשור בדיבור. אבל אני יודע שאין טעם להצטער על מה שאי אפשר, וצריך לעשות את מה שאני כן יכול על הצד הטוב ביותר.

 

[בתיה של פעם]

הבעיה אצלי , שבזמנו בחרתי להלחם

התחום שהיה הכי מתאים לי ומוצלח היהאומנות וגרפיקה . . . אבל אני הייתי חייבת להוכיח לעצמי דברים אחרים. מה שכתבתה מתאים לחשיבה בוגרת ולא לחשיבה של ילד או נער מתבגר. . .

 

[mico24]

כמספר המגיבים, כך מספר הדעות

היה מרתק לקרוא את התגובות של כולכם. שום דבר לא משתווה לניסיון של בו אדם. האמת שאת "המקצוע לחיים" שלי כבר בחרתי, אני לומד שנה שניה הנדסת חשמל, ודי מצליח. הקטע הוא שזה ממש לא מעניין אותי. אני לא מצליח להכריח את עצמי ללמוד ומרגיש תסכול וחוסר עיניין מתמשך בדרך הזאת.. נראה שכל אחד צריך לשקול את השיקולים שלו, ולעשות מה שטוב לו. הקטע שגם אז אתה לא יכול לדעת שום דבר (חוץ מזה שהגמגום והפחד לדבר לא ילכו לשום מקום). כולכם צודקים בשביל עצמכם! על כל אחד ליפול את הנפילות שלו, לקום אחריהן (או לא) ולנסות להוציא את המירב מעצמו בכל דרך..

 

[b e ll]

מיקו, וזה קשור בכלל לגימגום?

זה שאתה לא אוהב את מה שאתה לומד או שזה לא מעניין אותך קשור לגימגום? תנסה לחשוב עם עצמך האם הבחירה שלך מתאימה לך אישית (ללא קשר לגימגום).

 

[mico24]

מה זה מתאימה ?

זאת שאלה, שאנשים פה היו צריכים 2 עמודים לענות עליה. מבחינה מעשית, כן. זה יותר קל לי מבחינה מעשית. אני בתחום הזה שנים וזרמתי עם זה לאקדמיה.. יש פחות לחץ, אין כמעט דיבורים, הכל בכתב. יש לי קצת ראש, אז אני די מצליח. אבל מבחינה נפשית אני סובל.. זה לא מעניין אותי. אני לא נהנה מזה. אין לי מוטיבציה בגרוש להתעסק עם הדברים האלה. בכל מקרה, נראה לי שעם דעתך אני מסכים הכי הרבה חייבים להתפשר. ז"א לרכוש מקצוע טכני, "בשביל הפרנסה" קודם כל. בלי לחץ, בלי חרדות יומיומיות מיתרות. (למען האמת אני כבר בסרטים מההגנה על הפרויקט גמר, אבל.. אין מה לעשות, אני אעשה אותו, ואני גם אגן עליו בצורה הטובה ביותר שאוכל). ואחרי זה אולי להתפנות למה שהנפש נוטה, ללמוד משהו אחר, שונה לגמרי, ולא להיות מוטרד מבעיית "התעסוקה בתחום".

 

[בתיה של פעם]

ואני למדתי במדעי החברה. . .