מדעי הטבע או הרוח, קשיים למגמגמים.

[מירב של פעם]

בחירת מקצוע וגמגום

כשבחרתי ללמוד את המקצוע אותו למדתי כלל לא חשבתי על הגמגום, חשבתי רק על ללמוד תחום שהוא בנפשי והיה לי ברור לחלוטין על איזה מגדר מקצועות אני הולכת. לרגע לא חשבתי על מה יהיה ובאילו מצבים איאלץ לעמוד ומול מה אתמודד. כשהתחלתי ללמוד קיבלתי "מכה" קשה כשנודע לי שלפחות פעם בשבועיים עושים הצגת פרוייקט מול כל הכיתה ולפעמים שתי כיתות. כבר סיפרתי פה בעבר שביום שהמורה אמר ששבוע הבא כל סטודנט בוחר נושא כלשהו ועושה עליו הרצאה, חשבתי שאני פשוט אוספת את התיק שלי, יוצאת מהכיתה ולא חוזרת יותר בחיים...לקחתי את זה ממש קשה, בכיתי ורעדתי ובאמת שחשבתי לפרוש מהלימודים. לבסוף הרצאתי כמו גדולה, הגשתי פרוייקטים ואף קיבלתי ציונים מעולים. אני לא יודעת אם זה נכון לשלוח אדם שמטבעו לא מתחבר למדעי הטבע ללמוד מקצוע ריאלי, אני לא הייתי מצליחה לשבת בכיתה וללמוד משהו שאני לא מתחברת אליו והוא לא מעניין אותי או לא "עושה לי את זה", פשוט לא הייתי מצליחה. חוץ מזה שאין מקצוע או יותר נכון לומר- מקום עבודה בו אין צורך בתקשורת מילולית, גם בתוכנה, מספיק שיש פעם ביומיים ישיבת צוות והמגמגם כבר לא מוצא את עצמו. מבחינתי, להושיב אותי במשרד ולשים לידי טלפון זה מכה שלא כתובה, אבל אני מניחה שבסופו של תהליך לכל דבר מתרגלים, מפתחים טכניקות התמודדות וזורמים.

 

[avi9]

יש הרבה בדבריך אבל אנו מחפשים את

הרע במיעוטו. נכון שגם בתוכנה יש ישיבות צוות(4-6 חברים בד"כ),אבל אילו חברים שאת עובדת איתם תקופה ארוכה,מכירים אותך,מודעים לגמגום ולכן אין התרגשות כמו בהתכוננות למפגש בלתי נודע עם אנשים חדשים, או צורך בשיחה טלפונית חשובה לאדם שלא מכירך. לדעתי יש להבין שלימודים נועדים להכנת מקצוע לכל החיים. לכל אחד יש שיקולים שונים. אם אדם רוצה לעבוד בכל מחיר בהוראה למרות גימגום קשה, רק הוא ישא בתוצאות. לדעתי אך טבעי שמגמגם לאחר צבא שמתחיל בלימודים ישקיע מחשבה רבה בבחירת מקצוע תוך מחשבה אלו מגבלות הגימגום יטיל עליו.

 

[R O N Y1]

אל תוותר תלמד מה שאתה אוהב !

שהתחלתי ללמוד לא חשבתי בכלל על הגימגום. שהתחלתי לעבוד אמרתי לעצמי ראש צוות בחיים לא, צריך לדבר להדריך ,יום אחד קראו לכולם לישיבה והמנהל הודיע ללא ידעתי "רוני ראש צוות בהצלחה" מרוב פחד הפכתי לכחול אדום ירוק איך שהוא ראיתישאפשר להםתדר לשנות דברים שמתאימים לי .אחרי כמה שנים שוב קראו לכל החברה הפכתי למנהל מחלקה .מה שאני אומר אם מסתכלים על התפקיד מהצד זה די מפחיד אבל שאתה בתוך התפקיד הכל ניראה שונה. בקיצור אל תתיאש עוד לפני שהתחלתה . נ.ב לכל המיאשים למינהם אני לא מבין איך אתם מיאשים בן אדם עוד לפני שהתחיל ללמוד ולקבוע לו איזה מקצוע הוא צריך ללמוד ועוד מקצוע שהוא בכלל לא אוהב מה אנחנו "לוזרים"!!!!!! RONY

 

[avi9]

לרוני, אין בכוונתי ליאש ואין בכוונת

בכוונתי לקבוע איזה מקצוע כל אחד ילמד. ניסתי לתת קו מחשבה נוסף, קו שאני מאמין בו כחומר למחשבה לשיקוליו של המגמגם הצעיר שמנסה לבחור מקצוע. הסברת את דעתך. תהיה סבלני גם לדעות של אנשים שאינן תואמות את דעותיך.

 

[R O N Y1]

על איזה קו מחשבה ?.

לא ניראה לי שהגימגום יקבע לנו באיזה מקצוע לעבוד!!! אם הקו מחשבה של מגמגם זה להתחבה מאחורי מחשב ולרעוד מפחד מהטלפון ולדבר רק דרך הדאר האלקטרוני אז מזל שלא קיבלתי ""יעוץ""כזה שהתחלתי לעבוד !! תנו לבן אדם הזדמנות שלא יחיה בהרגשה של פיספוס!!!!! RONY

 

[avi9]

למה אינך סבלני ולומד שיש אנשים

שונים ממך? אז אתה מוכשר, ושאפתן ובעל יכולת שליטה עצמית, לא כולם כמוך!! יש לי מכר, מגמגם,נשוי,עם תואר שלישי במקצוע יוקרתי,חי עם אשתו הלחצנית בחיי חברה אינטנסיבים. אורח החיים הזה,הלחיץ אותו מאד,כל ארוע כזה עלה בבריאות,אולם הוא הסתיר זאת,בגלל הילדים,האשה,העבודה. לפני מספר שנים,לא יכול היה לעמוד בלחץ וניסה להתאבד,הניסיון שכשל, נודע לסביבה שהתרחקה ממנו, כולל אשתו. הבחור אושפז לתקופה מסויימת,וכיום חי בסביבה שקטה,במקצוע לא מלחיץ ונראה שדי נהנה מהחיים החדשים. המקרה הנ"ל הוא אמיתי,אבל קיצוני.יש הרבה מגמגמים במשרות מחיייבות שמרבית חייהם אינם ישנים טוב, וחיים בחרדה מתמשכת. כושר השרידות של כל מגמגם הוא שונה.לא כל מגמגם מוכן לחיות חיים מלאי חרדה רק כדי לרצות את מאוויו הכמוסים שלו או של בני משפחתו. לכן תן לכל אדם לשקול מה המחיר שהוא מוכן לשלם עבור אורח חיים מסוים. אל תשפוט אנשים שאין להם את כישוריך.

 

[R O N Y1]

למה לתאר את המגמגם כלא שאפתן !

שהתחלתי לעבוד אני זוכר שפחדתי מכולם פחדתי שישאלו אותי כל מיני שאלות שיחקתי אותה דביל שלא מבין רק לא לדבר .שהטלפון צילצל הייתי בורח רק לא לענות, לישיבות לא הייתי מגיע בכלל.שהמנכל עבר הייתי על סף התקף לב. עם הזמן מגיעים אנשים חדשים ואפשר כבר להרים את הראש לדבר פה ושם לתפוש ביטחון עם הזמן אתה נעשה לותיק ואומר מה לעשות שואלים לעצתך מתקדם בתפקיד צובר ניסיון מרים את הראש עד שהופכים להיות מנהלים . לי קרה שככל שהביטחון גדל הגימגום ירד מתחילים לקבל שליטה עצמית אנשים מתחילים לפחד ממך בקצור הביטחון בשמיים הגמגום יורד פלאים .תתאר לך איך זה לעמוד מול מחלקה ולדבר בביטחון . לפי דעתי המגמגמים הם אנשים מוכשרים מאוד ושאפתנים זה שאין להם ביטחון זה לא אומר שהם לא יכולים לנסות את מה שהם אוהבים .עם התפקיד מגיע הביטחון למה לעזאזל אנחנו צרכים להיות עם רגשי נחיתות עוד לפני שהתחלנו.. RONY

 

[בתיה של פעם]

אבי , אבי מילים כדרבנות - ממש נכון

היו לי הרבה לילות כאלה

 

[mgamgem]

חשבתי שלא אגיב שוב בפורום

אבל פתאום נכנסתי וראיתי את ההודעות האחרונות, ולאור חלק מהתגובות נראה לי שחשוב שאגיב, ולו לטובת מי שחושש לפנות לעיסוק המועדף עליו: גם אני חשבתי בעבר שהגמגום תוחם את אפשרויות העיסוק, ואכן פניתי לתחום המחשוב (למרות שכבר לאחר הצבא לא גמגמתי באופן חזק מדי כפי שהייתי בעבר). לבסוף החלטתי שאין סיבה שלא אעסוק במה שאני באמת רוצה, ופניתי ללימודי משפטים. אמנם באוניברסיטה עלו בי ספקות אם הצעד היה נכון, אך מזה כמה שנים שאני עו"ד, ואין בי רגע אחד של חרטה. אין ספק, שמדובר בעיסוק שלכאורה אינו "תואם גמגום" (זוכרים את הסרט "בן דודי וויני"?), אך כשיש לך מה להגיד ולמי שמולך חשוב להקשיב לך, הגמגום הוא שולי, ובכל מקרה, צודק RONY1 שעם הזמן בא הבטחון וככל שהבטחון עולה הגמגום יורד. נכון שרמת הגמגום שלי היום היא נמוכה מאד, אך בהחלט ייתכן שאחת הסיבות לירידת הגמגום היא דווקא המקצוע בו בחרתי. כך שהצעתי לכל המתלבטים - אל תציבו לעצמכם מחסומים ואל תתנו לגמגום לשמש כסיבה כלשהי לאי מימוש היכולות והרצונות שלכם (אלא אם כן אתם רוצים להיות שדרן ברדיו, שזה כבר באמת מוגזם, אפילו לדעתי...).

 

[yurim]

שאלה ל mgamgem

אני שוקל ללמוד משפטים. עד כמה הגמגום מפריע גם במהלך הלימודים וגם בעבודה? יש לי בטחון עצמי אבל קשה לי למשל להרצות מול קבוצה.

 

[avi9]

אומנם לא פנית אלי,אבל ארצה להעלות

שתי נקודות. 1. משפטים כיום מקצוע מוצף ביותר,קשה למצוא עבודה.גם התגמול הכספי נמוך,רבים מבוגרי המשפטים עוברים הסבה. על כל משרה למעלה מ- 50 מתחרים.כך שבאמת צריך להיות מצטיין.תוסיף נקודות אלה לשיקולי בחירת המקצוע. 2.קראתי בזמנו על שופט אמריקאי מגמגם שמשפטיו היו מענינים מאד ומושכי קהל.הכל היה יפה עד שמונה לשופט פדרלי שבו נשבר. הסתבר, שבתפקידו הקודם כשופט,היה מותר לו לשחק ולהחליף מילים והכל הלך יפה. כשופט פדרלי בכיר, היה כפוף לשימוש בביטוים משפטיים כפויים שלא יכול היה לברוח מהם או להחליפם, כאן הוא נשבר ומי כמונו מבין את הקושי בלומר מילים או משפטים שאנו חושבים כי ניתקע בהם ואיננו מסוגלים להחליפם.

 

[mico24]

לגבי השופט הזה

לא יודע אם זה אותו אחד, אבל בספר של מרטין שוורץ הוא מספר על איזה שופט, שהיה טוב מאוד בתפקידו כשופט מחוזי (כי היה יכול להחליף מילים וזה.. כמו שאבי כתב). וכשרצו לתת לו את תפקיד השופט הפדרלי, הוא פשוט סירב, כי ידע במה זה כרוך. וכמו שכתוב שם, הוא היה אצלו בטיפול, יצא כמעט לא מגמגם וקיבל עליו את התפקיד. יכול להיות שבסוף גם הטיפול הזה לא משנה הרבה, והוא ויתר...

 

[shuky63]

טעית לגבי סוף הסיפור אצל שוורץ

בסיפור השופט מגיע לשוורץ לטיפול והוא מבקש ממנו לדבר בלי להחליף מילים כדי שיגמגם וכך יוכל לאבחן אותו ולעזור לו.השופט מסרב לגמגם ובוחר לוותר על הקידום בתפקיד ולהשאר שופט זוטר אבל בתפקיד שיאפשר לו להחליף מילים ולא לגמגם.

 

[mgamgem]

ספור קטן על שופט קטן

לא ממש קשור אבל בכל זאת - במהלך הלימודים לקחתי קורס אצל שופט בדימוס. באחד השיעורים, כשרצה לתת דוגמא לדבר שלא יכול להיות, אמר "זה כמו שיופיע מולי עו"ד מגמגם". למרבה הצער, זו כנראה הגישה, אך לדעתי יש להצטער יותר, שאותו שופט מכהן היום כנציב הדורות הבאים בכנסת. לא ברור לי (למישהו?!) מהות התפקיד, אך אם דעתו אמורה לאפיין את דור העתיד - מצבנו לא מזהיר... [אגב, אני מופיע בבתי משפט וחייב לציין שלא כולם חושבים כמוהו]

 

[mgamgem]

תשובה

לגבי מהלך הלימודים - לדעתי אין הבדל בין תחומי הלימודים, שכן השתתפות בשיעור, העברת מצגת לדוגמא בסמינריון וכו' קיימים בכל החוגים. העניין הוא שבמהלך הלימוד יוצא לשמוע הערות שונות על חשיבות הדיבור הרהוט וכיו"ב, ולכן כתבתי שעלו בי ספקות. לגבי מהלך העבודה עצמה - לא כל עורכי הדין מופיעים בבתי משפט, תחום הליטגציה הוא מוגדר, ומרחב העיסוק הוא כזה שבהחלט ניתן למצוא נישה שאינה מצריכה הופעות, אם הדבר ממש מלחיץ אותך, כי אתה אמור ליהנות מהעבודה ולא לקום בלחץ כל בוקר. לא ארחיב בפרטים על תחום העיסוק הספציפי שלי, אבל רוב העבודה שלי אינה מצריכה הופעות בבתי משפט אלא בעיקר ישיבות, פגישות והרבה הרבה טלפונים, מכתבים וכו'. ולגבי ההודעה של avi9, השיקול שהוא העלה הוא אכן כללי ואינו נוגע דווקא למגמגמים. השוק אכן מוצף, כך לפחות עולה מהפרסומים, אבל כמו בכל דבר, מי שטוב מצליח, ומי שמגמגם כדאי שיהיה טוב יותר מאחרים, זה תופס בכלל ועוד יותר בתחום המשפטים. בכל אופן, במשרד שאני עובד בו היינו יחד חמישה מתמחים ומתוכם הוחלט להשאיר אותי כעו"ד במשרד, ומדובר במשרד בהחלט גדול ונחשב. כך שלא (רק) הגמגום קובע. לסיכום, אם אתה מעוניין ללמוד משפטים - אל תהסס, המקצוע מעניין, ובהחלט פותח לך אפשרויות אחרות, גם אם לא תהיה עו"ד (בסה"כ, היום תואר במשפטים הוא כמו B.A כללי...)