כמו שכבר נאמר..
הבעייה המרכזית של המדע היא שהוא חוקר רק את הקיים ואינו יכול להוכיח או להפריך אמונות למיניהן כמו למשל קיומו של אל זה או אחר שיצר וברא את העולם . המקום האמיתי שבו ישנו הסבר ,חלקי אמנם אבל הסבר, להיווצרותו של העולם מנקודת האפס שבה לא היה דבר (גם לא החלקיקים הקטנים ביותא או אנרגיה בסיסית כלשהי)- זו הדת. בתנ"ך למשל , ספר בראשית נפתח באות -ב- של בראשית, וזאת כיוון שהאות ב סגורה משלושת הצדדים הפונים אחרונית ופתוחה רק מן הצד הפונה קדימה. כלומר, אל לנו לחקור במה שקדם למה שהביא בפנינו התנ"ך. אלו דברים הנשגבים מבינתו. אך יש לומר שקיומו של אל או ישות כלשהי אכן ממלא פערים שהמדע אינו יכול להוכיח על פי תיאוריות פיזיקליות כלשהן. אני קוראת עכשיו למשל משו בפראפסיכולוגיה על טלפטיה וצחזות וכלמיני, בכל אופן המחבר (משו צייטלין) מסביר באופן מקסים והדרגתי את התופעות הנ"ל כתופעות שאין להן שום הסבר או חוקיות מדעית ושל "רוח" יש חלק מרכזי בה. הרוח , הנשמה, היא חלק שאיננו יכולים לראות או להסביר, בדיוק כפי שאין אנו יכולים להסביר את היווצרותו של היקום. אולי יש דברים שטוב שיהיו מופלאים ושלא ייפתרו לעולם. אולי הרדיפה הזאת אחר דבר בלתי מושג היא בריאה לחיי הנפש ותשמור עליהם מניוון מובטח. אולי יום אחד, באחרית הימים, האל יתגלה ויסביר את הכל. ואולי לא.