מדע בדיוני עברי...?

Boojie

New member
מי שאומר שלשפה העברית חסרה דרמטיות

(או רומנטיות, או מה שזה לא יהיה), לא יודע להשתמש בה. מצטערת. רומנטיות, דרמטיות ושאר ירקות הם פונקציה של יכולת כתיבה. לא של שפה. (כל עוד יש בשפה אוצר מילים מספק). שפה שאפשר לאהוב, לשנוא, לריב, להלחם, לקנות, למכור, ללמוד, להתווכח ובאופן כללי לחיות איתה חיי יומיום, היא שפה שיכולה לספק את כל הדרמטיות, הרומנטיות ושאר ירקות שלבך יחפוץ. ויוכיחו את זה עשרות, מאות, אלפי ספרים בעברית שמכילים את כל אלה ועוד. אבל מי שלא יודע לרקוד, תמיד יאמר שהרצפה עקומה.
 

Boojie

New member
מדע בדיוני ישראלי - יש, אך לא הרבה.

וכוונתי לספרים. שוק קטן, מה לעשות. אפילו סופרים גדולים ומפורסמים לא מוכרים ממש טוב (בטח לא ברמה של ספרי בישול...), אז סופרים ישראליים לא מוכרים - על אחת כמה וכמה. הכי מדע בדיוני ישראלי שאני מכירה הם שני הספרים של פרופ´ רם מואב ז"ל (יצאו בשנות השמונים) - "זרמת חכמים" ו"לונה", שני ספרים על אוטופיה גנטית שקמה/תקום על הירח, כששני הספרים מבוססים חזק מאד בישראל ובהוויה הישראלית (צה"ל, פוליטיקה, קיבוצים, יהדות הגולה וכולי). אני אוהבת אותם - יש מה לשפר מבחינה ספרותית, אבל אחלה ספרים עם אחלה רעיונות. סיפורים? המון. ב"פנטסיה 2000" המנוח התפרסמו די הרבה סיפורים של כותבים ישראליים, כולל כאלה שמבוססים על ההוויה הישראלית. על "המימד העשירי" שמעת? גם בו התפרסמו סיפורים של כותבים ישראליים (כולל שפחתכם הנאמנה והצנועה להפליא...) בפורום הסיפורים של האגודה מתפרסמים כל הזמן סיפורים של כותבים מקומיים, אבל מומלץ להיזהר בו ולפרסם רק סיפור מוכן לפרסום, ולא משהו חצי מבושל, כי זה פורום חסר סבלנות והקטילות בו רבות... גם באתר האגודה התפרסמו כמה סיפורים מקוריים. בנוסף, מתפרסמים פה ושם סיפורים בפורומים, וחלקם מרוכזים (כמו למשל "בלי פאניקה", המגזין של פורום אורט, שגרומיט נתן אליו לינק, וכמו קהילת פורום יואל המנוח, שהיו בה הרבה סיפורים מקוריים עד שהלכה בדרך כל בשר). בנוסף, להרבה אנשים (כולל אותי!
) יש אתרים פרטיים שבהם הם מפרסמים את הסיפורים שלהם. בקיצור, אתה לא ממש מגלה את אמריקה. יש, בהחלט, כותבי מד"ב מקורי, אפילו אם הם לא ממש מוציאים ספרים. ואגב, הרבה מהם כותבים על ההוויה הישראלית, וזה אפילו יוצא מרתק ונפלא. זכור לי סיפור נהדר של דוד כפרי שהתפרסם בזמנו בפורום יואל, בשם "התנים בוכים בלילה" (למרות שפורום יואל עדיין קיים, מנוע החיפוש הלך לו, אז אין לי אפשרות למצוא לך לינק), שמתרחש כולו בעמדת שמירה צה"לית (באבט"ש, אם זכרוני אינו מטעני). השילוב נפלא. נכון, התרגלנו שמד"ב זה דבר אמריקאי, אבל מסתבר שאפשר גם להתרגל להפך.
 

חובבן

New member
מי מכיר , ספר מד"ב תוצרת הארץ:

קראתי לפני כמה שנים ספר מד"ב של סיפורים קצרים, שחובר, אם אני זוכר נכון, ע"י סופר ישראלי. הסיפור הראשון מספר על שתי מדינות המנהלות מלחמה, עד שאחד הצדדים מפתח נשק שמשתמש ברעידות אדמה. הנשק מאפשר מחיקה מדויקת של שטחים עירוניים בלי לפגוע בשטחים אחדים. מי זוכר את הספר / סופר?
 

tsahee

New member
אגב סיפורים מהפורום

עד היום הסיפור הכי זכור לי לטוב משם (את הרוב לא קראתי, אז מישהו חושב ששלו יותר טוב אולי זאת הסיבה...) היה "הרוטשילדים". ניתנו משהו כמו שני חלקים ראשונים וזהו, תוך הבטחה להמשך. דיבר בכלליות על יחידה צה"לית שחוזרת לעבר וטובחת בכלמיני אנשים שרוצים לפרוע ביהודים. עכשיו כשאני חושב.. אולי זה היה באורט? אז עוד הסתובבתי גם שם... מה קרה עם זה? היה המשך? סוף?
 

Boojie

New member
סיפור של ירון פלג.

הופיע לראשונה ב"סוכנות ארוטיקה". צונזר קשות בפורום אורט, בגלל תכניו הפורנוגרפיים הבוטים. פורסם לאחר מכן בפורום המד"ב למבוגרים. ואגב, אם את זה אהבת, אני ממליצה לך על "משחק המונופול הגדול". סיפור נפלא, מרתק שמתפרש על פני הרבה מהעולם ומההיסטוריה. נמצא באותו אתר. ואגב, באתר "סוכנות ארוטיקה" נפתח גם פורום מד"ב למבוגרים, למי שמעוניין. הרבה ממשתתפי האתר חובבי מד"ב, כך שיש שם דברים מעניינים.
 

הייזל

New member
יש גם

בקישורי הפורום כמה קישורים לסיפורי מד"ב ופנטסיה עיבריים.
 
משהו מרתיע...

כל הקטע של הכנסת "ישראליות" למד"ב גורמת להסס אפילו לבדוק את העניין כיוון שככל הנראה כל ספרות ישאלית ידועה סובבת אך ורק סביב היהדות ו/או שמירה על מדינתנו בזמן שמד"ב אמור לדבר על עתיד שונה וטכנולוגי בדרך כלל. אולי אין לנו את הזמן או הרצון לחשוב על דברים אחרים חוץ ממחבלים ומלחמות... או אולי אין לנו את הדמיון... בקיצור.. יתכן שכל עוד אנו חיים בעולם בו אנו רדופים (כיהודים) אין ביכולתנו לעשות כלום חוץ מלברוח או להילחם. [זו לא תלונה, אולי רק מעט תקווה וציפיה לתת לדמיון חופש]
 
כנס לפורום הסיפורים של האגודה

עכשיו, ותראה שם סיפור שהוא לגמרי מד"ב ועל נושא ישראלי: הקק"ל. הסיפור נקרא "קופסה כחולה". (יש לינק לפורום בהודעה של בוג´י). ולמען הסר ספק, זה לא סיפור ציוני במיוחד ובטח לא סיפור יהודי.
 
למעלה