כל היום אני מנסה לענות לך.
יש אלפי מילים שרצות לי בראש ולא נותנות לי מנוח,
אני מנסה במשך כל היום להרכיב משפט אחד או שניים על הנושא הזה- ולא מצליחה.
ודווקא מה שיחפנית כתבה קצת איפס אותי וגרם לי להיות מסוגלת להתנסח.
מבחינתי, תשוקה זה הכוח הגדול ביותר בחיי.
הכל מתחיל מתשוקה ונגמר בתשוקה.
אני קמה בבוקר מתוך תשוקה ותו לא.
תשוקה שמתמקדת בדברים הכי מזעריים (מי שלח לי סמס בלילה? אילו מיילים מחכים לי בתיבה?) ועד הדברים הכי גדולים (איזה דבר מופלא וגדול יקרה לי היום?).
מבלי התשוקה הזו- לא אצליח לקום.
אני עובדת בתשוקה ליצור.
כל התהליך הזה מלא תשוקה, בין אם אני מכינה עוגיות או יוצרת משהו במחשב.
אני פוגשת את החברים שלי בתשוקה לדעת ולחלוק.
מה עבר עליהם? מתי היו שמחים, מתי היו עצובים, איך אוכל לעזור, איך אוכל לחלוק איתם את חייהם?..
אני כותבת בפורום בתשוקה לשתף.. את המחשבות הכי קטנות וטיפשיות שלי ואת ההרהורים הכי עמוקים וכואבים שלי.
אני שומעת מוסיקה בתשוקה. אני נותנת למוסיקה להיות וסת החיים שלי. הי מרימה אותי ומורידה אותי, מסובבת אותי ומרגיעה אותי. היא מעלה דמעות על לחיי, וגורמת לפרפרים להסתובב לי בבטן.
היא גורמת לי לרצות להיות אדם אחר לגמרי שחי חיים אחרים לגמרי
והיא גורמת לי גם לשמוח ולחגוג את מי שאני.
היא התשוקה הכי משמעותית בחיי.
אבל התשוקה הכי קשה- היא זו הלא ממומשת.
התשוקה שמציפה ולעולם לא מוצאת מענה.
את אומרת "סיפוק הוא מות התשוקה"
ואני לא מסכימה.
תשוקה אמיתית לעולם לא גוועת.
סיפוק הוא מענה לתשוקה. מזור לה, אפילו.
מכיוון שתשוקה יכולה להיות מחלה אמיתית, לעיתים.
כתבתי פעם בבלוג שלי קטע שהוא בעיניי מהות התשוקה הלא ממומשת עבורי-
"אני רוצה לאכול את העולם,
להרגיש את כל הדברים באמת,
כשהם קורים לי.
אני רוצה שברון לב עצום ואני רוצה אהבה סוחפת,
אני רוצה לראות את המקומות שסיפרו לי עליהם,
אני רוצה שיהיו לי דעות על כל הדברים, ושהדעות תהיינה שלי, כי אני חשבתי עליהן, כי אני חוויתי את הדברים.
אני רוצה להפסיק לכאוב בכאבם של אחרים ולהפסיק לשמוח את שמחתם.
אני רוצה לא לשתוק יותר.
עדיף לרוץ לאש
לדרוש, לא לבקש
ממה את מפחדת?
אין מה לחשוש כשהוא אומר- אין זמן יפה יותר
הביאי את היום."
http://www.youtube.com/watch?v=6rhP_BqUcbI
(למרות שבאמת ניסיתי, לא יצא לי רהוט בכלל.
)
