גם אותי
סליחה, לא הצגתי את עצמי - שמי TMAZ ואני עוד לא בהריון - אבל כבר מאוד מאוד רוצה להגיע לשם... מה עצבן אותי בסיפור? שכל התגובות היו "כל הכבוד", ורק אני לא מבינה מה כל הכבוד פה - הרי ידוע לכולם שיש מדי פעם לידות בזק שקורות בבית. אז למה לא להתכונן אליהן? למה לא לתרגל ולבנות תסריטים אפשריים גם על האפשרות הזאת? כשהתחלתי לחשוב על הריון חברתי הטובה שלחה אותי ללמוד על לידה - היא אמרה "לידה זה אירוע חשוב. תתכונני אליו, ותגיעי לשם מתוך מודעות ובחירה". טוב. דיברתי אתה, קראתי כל ספר שיכולתי למצוא, ועוד כמה אתרים. עכשיו פתאום אני חושבת ש"להתכונן ללידה" זה אולי אומר להתכונן לכל תסריט אפשרי - מלידה ללא ליווי ועד לניתוח קיסרי. על כל האפשרויות שבאמצע. על כל הפרטים: איך אני עשויה להרגיש אז, מה אוכל לעשות, מה כדאי לעשות, מה אני צריכה לדעת על הסיטואציה. ואז אולי אפשר באמת לתת לחיים להפיל עלייך את הדבר האמיתי. שיהיה כמובן שונה לחלוטין מכל התסריטים... אבל לפחות בטווח הידיעה, בלי פאניקה של "אבל זה לא היה אמור לקרות לי!!". לי כבר שנתיים יש בראש תסריטים לא רצוניים על לידה שמתחילה בבית ו... אופס - גם נשארת שם. ובלי ליווי אמיתי. וזה עוד מלפני שבכלל ידעתי שיש אופציה ללידת בית. (זה לא שאני בהכרח רוצה ללדת בלי ליווי - אבל זה מה שהדמיון שלי מקפיץ עלי כל פעם). אז מה זה אומר עלי?