מהפכה במטבח – מישהו צופה? (זהירות חפירה
)
אחרי שביקר במקומות מוכרים (לי) רמת גן ובחיפה, היה פרק (4) די סטנדרטי באשדוד (שהזכיר לי קצת פרק מהעונה הראשונה). אחריו הגיע פרק מעיק על אולם אירועים... שוב מוזיקה דרמטית מחרידה (בחייאת, די עם התופים האלה, טחנתם לי ת'מוח), עוד מנהלת שצועקת על כולם... מיאוס ושעמום. נכון שבסופו של דבר גם באולם חשובים השירות, האווירה והאוכל (אם כי אנשים כמעט תמיד מקטרים על אוכל באירועים כך שנראה לי שכבר לא באמת מצפים...) אבל זה נראה קצת רחוק מעולמו הטבעי של גרניט וקיווינו שהוא יחזור למסעדות ולבתי קפה ויפסיק לנסות "לגוון" בכוח.
אז הגיע הפרק השישי
על שיפודייה גרועה בתחנת דלק (מזל שטשטשו את שם החברה, אחרת לא היינו מזהים
) שהפכה למסעדה קווקזית מעניינת בזכות אסף. באמת לא ברור למה אנשים מתעקשים לעשות דברים שהם לא יודעים לעשות ועושים גרוע. למה להגיש בשר אם לא מוכנים להשקיע ולא יודעים לטפל בו ולהכין אותו? למה להרוג אותו פעמיים?
וכמובן, התשובה המביכה הנצחית ללקוחות (או לאסף) שמתלוננים שהאוכל לא טעים להם: "בדרך כלל לקוחות ממש אוהבים את המנה הזאת".
לכאורה עוד מסעדה משפחתית של אנשים שלא יודעים לנהל מסעדה או להחזיק מטבח, וגם לא יודעים להתמקד במה שהם כן יודעים... הילדים מנהלים, ההורים מבשלים ו/או שופכים כסף... והעסק מתערבב בחיים הפרטיים. הפעם לפחות לא היו האשמות הדדיות עד אין קץ (באמת תש כוחי). הכיוון הנכון היה ברור מלכתחילה – אימא יודעת לבשל אוכל קווקזי טעים, מה יותר מתבקש מזה? לא ברור למה היו זקוקים לאסף לשם כך. בעצם חצי ברור – אחד השותפים לא מאמין באוכל קווקזי. אמנם הוא קווקזי ולא יודע להכין בשר (או לבשל כל דבר אחר שמופיע בתפריט) אבל זה לא מה שימנע ממנו להיות שלילי קטלני ולהחליט שישראלים לא יאהבו את האוכל שחמותו כן יודעת להכין היטב. מתברר שהוא היה צריך את אסף כדי להיווכח שהלקוחות דווקא אוהבים אוכל טעים ולא אבנים. מדהים
ועדיין היה פרק מעניין. במהלכו הקפיץ אסף שחקן חיזוק – עוזי שירם, מעצב השיער (לשעבר) הטורקי מהנבחרת שלו. בתחילת הפרק הזכירו את מלכת הקווקז שרית חדד, ובעודי חושבת לעצמי "נו, גם היא עובדת ב'רשת', למה שלא יביאו אותה" מתברר שכבר קראו את מחשבותיי והיא הפציעה במערכה השלישית. התפעמה מהעיצוב, התחבקה עם כולם, עפה על האוכל של אבישג, שרה לה שיר בקווקזית וריגשה אותה עד דמעות. ללא ספק רגע מושלם ליציאה לפרסומות (אין לי באמת מושג, אני צופה באתר).
הפרק הסתיים בנימה אופטימית ובתחושה שסוף סוף יש כיוון נכון, יש ייחוד, יש סיבה להחזיק את המסעדה. אסף נראה מעודד מהרגיל. אבל בכתוביות הסיום (שנראה שמשכו אותן כמה שיותר, כדי לא לבאס) נכתב רק שהמנהלים עזבו את המסעדה, ולא היה ברור מה עלה בגורלה. מחיפוש בגוגל התברר לי שכבר יש כמה מסעדות קווקזיות בשם "באקו" (אז למה לבחור בשם כ"כ לא מקורי? בהפקה לא עשו שיעורי בית?
) אבל את זו בפתח תקווה לא מצאתי. הרמז אולי היה בצילום שפתח את הפרק – "בראשית". זה גם השם הנוכחי בבעלות הנוכחית, מסעדת בשרים בוכרית כשרה שעושה גם אירועים.
מבאס.
נכנסתי לעמוד התכנית בפייסבוק והתמונה החלה להתבהר: התכנית צולמה לפני כשנה; חרף האופטימיות המסעדה לא הצליחה להתרומם ולהרוויח ונמכרה אחרי כחצי שנה. עכשיו אני מבינה גם את דברי ההפקה שנאמרו בתחילת העונה, שהפרסום בעונה הראשונה עזר למסעדות: לפי התגובות בפייסבוק צופים רבים הביעו רצון וסקרנות לאכול בה ואכזבה לגלות שהכול היה לשווא... הפעם עבר זמן רב, המסעדה לא החזיקה מעמד. לא פשוט לנהל מסעדה (ובכלל לנהל עסק) וגם אם מקבלים זריקת עידוד וכמה כלים (תרתי משמע) זה לא הופך אדם למנהל מוצלח ומצליח... אבל חבל.
כשצפיתי בפרק על "קפה גידי" לא חשבתי שיש יותר מדי עתיד והפרק לא עורר בי רצון לחזור למקום; למעשה שמחתי לגלות שהמקום נמכר ואף החליף את שמו סוף סוף (עם כל הכבוד, גידי הוא לא שודד הים רוברטס). הפעם הייתה תקווה והייתה סקרנות (לא רק לי) ומכאן תחושות ההחמצה והאכזבה. לא סביר שהייתי ממהרת לאם המושבות רק כדי לאכול אוכל קווקזי (אני גם לא כ"כ בטוחה שזה בשבילי, אם כי מוכנה לנסות) אבל הייתי בהחלט שוקלת לקפוץ לו הזדמנתי לאזור. החלופה לא נראית מעניינת במיוחד (מישהי מטעם המסעדה מגיבה לכולם בפייסבוק ע"י הדבקת אותה הודעה ילדותית ועילגת).
ולסיום (אם שרדתם עד כאן...) פרודיה חביבה על התכנית (מישהו קישר בפייסבוק). קצת מוקצנת וקצת חבל שהבחור החמיץ לגמרי את חיתוך הדיבור החתוך של אסף (בעיקר כשהוא מתעצבן) אבל בסה"כ משעשעת. אין ספק שלפחות אסף גרניט יוצא מנצח. הוא ממשיך לחזק ולמנף את המותג שלו. גולשים מתים עליו בפייסבוק, מצלמים אותו מניף בצק בדומינוס, יוצרים עליו פרדיות ביוטיוב וכמובן, הוא כבר זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת". סלב סלב.
אחרי שביקר במקומות מוכרים (לי) רמת גן ובחיפה, היה פרק (4) די סטנדרטי באשדוד (שהזכיר לי קצת פרק מהעונה הראשונה). אחריו הגיע פרק מעיק על אולם אירועים... שוב מוזיקה דרמטית מחרידה (בחייאת, די עם התופים האלה, טחנתם לי ת'מוח), עוד מנהלת שצועקת על כולם... מיאוס ושעמום. נכון שבסופו של דבר גם באולם חשובים השירות, האווירה והאוכל (אם כי אנשים כמעט תמיד מקטרים על אוכל באירועים כך שנראה לי שכבר לא באמת מצפים...) אבל זה נראה קצת רחוק מעולמו הטבעי של גרניט וקיווינו שהוא יחזור למסעדות ולבתי קפה ויפסיק לנסות "לגוון" בכוח.
אז הגיע הפרק השישי
לכאורה עוד מסעדה משפחתית של אנשים שלא יודעים לנהל מסעדה או להחזיק מטבח, וגם לא יודעים להתמקד במה שהם כן יודעים... הילדים מנהלים, ההורים מבשלים ו/או שופכים כסף... והעסק מתערבב בחיים הפרטיים. הפעם לפחות לא היו האשמות הדדיות עד אין קץ (באמת תש כוחי). הכיוון הנכון היה ברור מלכתחילה – אימא יודעת לבשל אוכל קווקזי טעים, מה יותר מתבקש מזה? לא ברור למה היו זקוקים לאסף לשם כך. בעצם חצי ברור – אחד השותפים לא מאמין באוכל קווקזי. אמנם הוא קווקזי ולא יודע להכין בשר (או לבשל כל דבר אחר שמופיע בתפריט) אבל זה לא מה שימנע ממנו להיות שלילי קטלני ולהחליט שישראלים לא יאהבו את האוכל שחמותו כן יודעת להכין היטב. מתברר שהוא היה צריך את אסף כדי להיווכח שהלקוחות דווקא אוהבים אוכל טעים ולא אבנים. מדהים
ועדיין היה פרק מעניין. במהלכו הקפיץ אסף שחקן חיזוק – עוזי שירם, מעצב השיער (לשעבר) הטורקי מהנבחרת שלו. בתחילת הפרק הזכירו את מלכת הקווקז שרית חדד, ובעודי חושבת לעצמי "נו, גם היא עובדת ב'רשת', למה שלא יביאו אותה" מתברר שכבר קראו את מחשבותיי והיא הפציעה במערכה השלישית. התפעמה מהעיצוב, התחבקה עם כולם, עפה על האוכל של אבישג, שרה לה שיר בקווקזית וריגשה אותה עד דמעות. ללא ספק רגע מושלם ליציאה לפרסומות (אין לי באמת מושג, אני צופה באתר).
הפרק הסתיים בנימה אופטימית ובתחושה שסוף סוף יש כיוון נכון, יש ייחוד, יש סיבה להחזיק את המסעדה. אסף נראה מעודד מהרגיל. אבל בכתוביות הסיום (שנראה שמשכו אותן כמה שיותר, כדי לא לבאס) נכתב רק שהמנהלים עזבו את המסעדה, ולא היה ברור מה עלה בגורלה. מחיפוש בגוגל התברר לי שכבר יש כמה מסעדות קווקזיות בשם "באקו" (אז למה לבחור בשם כ"כ לא מקורי? בהפקה לא עשו שיעורי בית?
נכנסתי לעמוד התכנית בפייסבוק והתמונה החלה להתבהר: התכנית צולמה לפני כשנה; חרף האופטימיות המסעדה לא הצליחה להתרומם ולהרוויח ונמכרה אחרי כחצי שנה. עכשיו אני מבינה גם את דברי ההפקה שנאמרו בתחילת העונה, שהפרסום בעונה הראשונה עזר למסעדות: לפי התגובות בפייסבוק צופים רבים הביעו רצון וסקרנות לאכול בה ואכזבה לגלות שהכול היה לשווא... הפעם עבר זמן רב, המסעדה לא החזיקה מעמד. לא פשוט לנהל מסעדה (ובכלל לנהל עסק) וגם אם מקבלים זריקת עידוד וכמה כלים (תרתי משמע) זה לא הופך אדם למנהל מוצלח ומצליח... אבל חבל.
כשצפיתי בפרק על "קפה גידי" לא חשבתי שיש יותר מדי עתיד והפרק לא עורר בי רצון לחזור למקום; למעשה שמחתי לגלות שהמקום נמכר ואף החליף את שמו סוף סוף (עם כל הכבוד, גידי הוא לא שודד הים רוברטס). הפעם הייתה תקווה והייתה סקרנות (לא רק לי) ומכאן תחושות ההחמצה והאכזבה. לא סביר שהייתי ממהרת לאם המושבות רק כדי לאכול אוכל קווקזי (אני גם לא כ"כ בטוחה שזה בשבילי, אם כי מוכנה לנסות) אבל הייתי בהחלט שוקלת לקפוץ לו הזדמנתי לאזור. החלופה לא נראית מעניינת במיוחד (מישהי מטעם המסעדה מגיבה לכולם בפייסבוק ע"י הדבקת אותה הודעה ילדותית ועילגת).
ולסיום (אם שרדתם עד כאן...) פרודיה חביבה על התכנית (מישהו קישר בפייסבוק). קצת מוקצנת וקצת חבל שהבחור החמיץ לגמרי את חיתוך הדיבור החתוך של אסף (בעיקר כשהוא מתעצבן) אבל בסה"כ משעשעת. אין ספק שלפחות אסף גרניט יוצא מנצח. הוא ממשיך לחזק ולמנף את המותג שלו. גולשים מתים עליו בפייסבוק, מצלמים אותו מניף בצק בדומינוס, יוצרים עליו פרדיות ביוטיוב וכמובן, הוא כבר זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת". סלב סלב.
