מהפכה תקשורתית סלש כבוד הבבון...

[ריקי זו אני]

אני באה ממקום שנכדי ונכדותי מקשיבים לי... אבל בשיקול דעת יאמרו שסבתא כנראה שתתה משהו... חזק. הרי איך אני יכולה לספר לשלושת רבעי אשכנזים ורבע משהו אחר... בעשור השלישי של המאה ה-21...
מה זה ואיך היה להיולד בשנות ה-60 של האלף הקודמת להורים שהגיעו הנה בוגרים חסרי כל ממש... ובעיקר חסרי כלים להתמודד מול חיים אחרים לגמרי... בעולם מושגים הפוך...
איך יבינו נכדי את דרכיהם של הדור ההוא, שאיננו כאן ביננו, אבל דור שידע לשמוח שמחה מוחלטת כשנולד בן... ולהתעצב שנולדת בת... שחוגגים עד השמחה המוחלטת ברי מצוה ובתי מצוה??? לא קיים, אין.
איך נסביר את עניין כבוד המשפחה..., עניין מהותי, אכזרי לעיתים שלא קיים אצל הדור הבא וימחק כך לא היה בדור שאחרי...
כך לא אוכל להסביר איך גדלתי לתוך משפחה קשה... אבל עם אבא שהדבר היחיד שהיה לו חשוב לצעוק ולזעוק כלפי חוסר הצדק שהיה מונח לפני בעזרת שלט בצבע כחול לבן ומילה אחת רשומה בו... - חרות
ואז, בימי, במקום חייהם של הורי... קרי שיכוני מפוני המעברות מי שהיה תולה כזה שלט... ידע שהתשלום על המעשה יהיה גבוה ובמזומן... קש מני...
ועל מה שהיתה מרפסת ביתי שנסגרה לשמינית חדר... היה קבוע שלט.
עברו חלפו השנים... ואין שלט... ואין עוד הורים... ובדירה ההיא גרה משפחה אתיופית סימפטית שעוברת את הדרך שעברו הורי בארץ חדשה ישנה... שמקפידים הקפדה יתרה לשלם לי שכ"ד בזמן... כי הם חוששים... ולא בדיוק יודעים ממה...
ואני המשכתי הלאה... אבל המשכתי 'מקועקעת' בשלט כחול לבן והמילה 'חרות'...
קצר ואומר רק שעברתי על כל האיסורים שבת כמוני מחוייבת בהן למשפחתה ובעיקר בעיקר להוריה... ועוד קצת קצת יותר לאביה...
הוא ידע שלא אצליח לעמוד במשימה... הוא ידע, גם אמר... אבל היה כ"כ חולה, כ"כ היה משתעל את כל כולו... שנכנע.
נכנע ושיחרר. נכנע שחרר אבל ידע...
ואני? אני כביכול ישראלית... צברית, אמנם בחברת מפוני מעברה אבל... ידעתי שעשיתי משהו נורא... משהו שלאשכנזיות מותר, משהו שלנו לא רק שאסור... אלה יהיה עונש. זה יכאב, זה ישפיל... והרע מכל... הרע מכל... אוף... הכרתי בנות שלא עמדו במבחן כמוני... חסרות המזל שנלקחו לבתי מחסה ילדו... מסרו וחזרו הביתה... כאילו דבר לא היה... מכירה ומבינה את הדרך...
ברת מזל אני... אצבעו של המלאך הושטה לכיווני...
בין הצורך לספר לאמא... לבין הצורך לספר לו... הימרתי על ה'לספר לו'... חשבתי וחישבתי שלספר לאמא התוצאה ידועה... לספר לו... קיים סיכוי...
את חלקי האחוז חיבקתי...
ידעתי להביט אל המציאות בעיינים... מציאות אמיתית חסרת צבע...
אני
משפחת עולים בשכונת מצוקה...
הורים חסרי השכלה... אמא שלא יודעת לחתום את שמה... שני אחיה כלואים ואחות אחת נעדרת שנים..., צה"ל ויתר על שרותה... ברצון..., מזרחית עם חת ועין כמעט כמו של תימנים, חזות מזרחית... פה מזרחי...
הוא -
יפה הבלורית והתואר, בוגרת סיירת מטכ"ל... חי את החיים הטובים, אחות רופאת ילדים מדופלמת... אח נכה צה"ל, אקדמאי...
אמא מורה ואבא פקיד ממשלתי בכיר... הכל בבית פרטי... חצר מטופחת. אין חוסר בדבר...
נשאר לי הסיכוי שהוא כבש אותי... שהביחד שלנו היתה מתוך אהבה... זהו.
הבאנו לעולם ארבע צאצאים. נפרדנו חזרנו התחתנו... עברו שנים... ואנחנו מזדקנים...
אני מקועקעת מאז ימי הילדות בשלט כחול לבן 'חרות' שאחרי שנות דור השלט שינה כותבת והצבעים נשמרו ו'חרות' הפכה ל'ליכוד'...
ומנחם בגין התגלגל התגלגל... התגלגל... ונהיה לביבי...
לא הייתי חלק ממהפכה של שנות ה-80... או אפילו של 77...
אני כבר קועקעתי קודם...
והאיש שלי? הסבא של נכדי בא ממקום אחר... פגש אנשים אחרים... אני לגביו 'המיוחדת', בכל מקום שם אגיע לצידו... לעולם אהיה לא במקומי הטבעי... אהיה השונה, הזרה ומכאן גם המאיימת. אני זו האשה שלא יאמרו עליה 'לביאה' או 'נמרה' מה פתאום... אני היא הצבוע... הטורף המגעיל הזה...
בעייני בני משפחתו אני מואשמת בחטיפת האח... הגיס, אפילו הבן דוד...
כשגיל הבכורה שלי... נושק לארבעים שנה... נשואה ואם לחמישה... הם עדיין אומרים בקול... 'כשהזין עומד השכל בתחתונים'...
מאז בחירות של שנת 81 אני מצביעה 'ליכוד' ומנחם בגין עשה אותי לקלס בעיניהם שכינו אותנו... ב'גיניסטים'... והאיש שלי??? הוא בא ממקום טוב... אינטליגנטי... כזה... הוא לא הלך אחרי אמא בחושך שלפני הנץ לנקות בתים עבור פרוטות... הוא תמיד היה מימין... הוא לא יכול היה לקעקע את עצמו ב'חרות'... היו תחליפים... מימין.
זרמו עוד מים בירדן... וכיום אני נשואה לביביסט... ליכודניק... - לא יאמן, והוא עוד גאה שקוראים לו 'בבון'... בעלי יצא מהארון... בנובמבר 2022... איזה תהליך...
ואני? אני גאה בדרך שלו...
גאה במי שהיה לפני שהכרתי את לוחם המטכ"ל האישי שלי... על כל אותם שעווברים ועברו את התהליך הנפלא הזה של אהבת העם, ואהבת הארץ והמדינה... והגיעו למקום למרות שהדרך קשה... כואבת... מציקה ומתסכלת... ושאישי אומר למי שאומר 'אני בבון'... חחח זה כמו מכה קשה בבטן... 'אתה????'

 

[משתפרת1]

ריקי, מה מנע מכם להנשא כשגילית שאת בהריון? הרי משפחתו של הגבר שלך קיבלה אותך לביתם.

 

[ריקי זו אני]

האמת תאמר שבימים הראשונים היינו בהלם שנינו...
על הגבר שלי נפלה הידיעה כרעם ביום בהיר... אז כן
הוא התרגש והוא רקד כשאני בכיתי ליטרים של דמעות...
האבל על עצמי... הפך לשמחה מטורפת... הוא נסע לדבר עם אמא שלי

בימים הראשונים בביתו... אשה צעירה מנטליות לא מוכרת... הריחות
של הבית זרים... הפינוקים מצד ההורים שלו
לא היו מוכרים לי. עולם לא אמיתי.
אבל...היו עליו המון לחצים. המון.
משפחה אשכנזית מאוד מכובדת בסביבתם... הבן הצעיר במשפחה
מצאו לו המון פתרונות... איך 'לצאת מזה' איך 'לפתור את הבעיה'...
היו שיחות שנערכו במטבח... בקול רם די בכדי שאשמע בבירור את
הדיבור. לא הייתי אופטימית בכלל...
אחרי מספר ימים במקלט... הוא חזר לתל אביב ואני נשארתי עם הוריו...
היו דיבורים... משפחה, חברים, שכנים מי לא... כולם שם ניסו לפתור את הבעיה
ואז דיברנו על חתונה... אני כבר הייתי גדולה (גם ככה אני לא קטנה...) ועוד גדלתי
והבחור הביא לי ידיעת איוב... שאבי במצב סופני...
אמר לי שלא אתיחס בכלל לכל מה שנאמר... הוא לא יותר עלי... ולא יותר על הבת שלו...
ובקש ממני שאראה את עצמנו כזוג נשוי. האמנתי לו...
כשבקושי זזתי (עליתי ביותר מ35 ק"ג), אחרי שאבי נפטר הבנתי
שאני לא ראויה... סביב הגבר הזה נשים חתיכות פצצות... ואני במצבי?
הוא לא יבוא אלי בחיים... מי ירצה אשה כזו... כל רגל כמו...
נורא...
ואני? אני חיה בין תקוה ליאוש. בין חלומות על חתונה גדולה ונהדרת... (של אותם הימים)
מול הכרת המצב הגופני שלי...
אחרי שהלחץ הסבבתי פחת בהמון... הלחץ האישי החל ללחוץ...
שנה אחרי הולדת הבת הבכורה... נולדה לנו הבת השניה... עברנו
להתגורר בדירה משלנו (הכסף מההורים שלו...), טבעת על האצבע... ונשאר החלום...

 

[אבי בן 1231]

אני באה ממקום שנכדי ונכדותי מקשיבים לי... אבל בשיקול דעת יאמרו שסבתא כנראה שתתה משהו... חזק. הרי איך אני יכולה לספר לשלושת רבעי אשכנזים ורבע משהו אחר... בעשור השלישי של המאה ה-21...
מה זה ואיך היה להיולד בשנות ה-60 של האלף הקודמת להורים שהגיעו הנה בוגרים חסרי כל ממש... ובעיקר חסרי כלים להתמודד מול חיים אחרים לגמרי... בעולם מושגים הפוך...
איך יבינו נכדי את דרכיהם של הדור ההוא, שאיננו כאן ביננו, אבל דור שידע לשמוח שמחה מוחלטת כשנולד בן... ולהתעצב שנולדת בת... שחוגגים עד השמחה המוחלטת ברי מצוה ובתי מצוה??? לא קיים, אין.
איך נסביר את עניין כבוד המשפחה..., עניין מהותי, אכזרי לעיתים שלא קיים אצל הדור הבא וימחק כך לא היה בדור שאחרי...
כך לא אוכל להסביר איך גדלתי לתוך משפחה קשה... אבל עם אבא שהדבר היחיד שהיה לו חשוב לצעוק ולזעוק כלפי חוסר הצדק שהיה מונח לפני בעזרת שלט בצבע כחול לבן ומילה אחת רשומה בו... - חרות
ואז, בימי, במקום חייהם של הורי... קרי שיכוני מפוני המעברות מי שהיה תולה כזה שלט... ידע שהתשלום על המעשה יהיה גבוה ובמזומן... קש מני...
ועל מה שהיתה מרפסת ביתי שנסגרה לשמינית חדר... היה קבוע שלט.
עברו חלפו השנים... ואין שלט... ואין עוד הורים... ובדירה ההיא גרה משפחה אתיופית סימפטית שעוברת את הדרך שעברו הורי בארץ חדשה ישנה... שמקפידים הקפדה יתרה לשלם לי שכ"ד בזמן... כי הם חוששים... ולא בדיוק יודעים ממה...
ואני המשכתי הלאה... אבל המשכתי 'מקועקעת' בשלט כחול לבן והמילה 'חרות'...
קצר ואומר רק שעברתי על כל האיסורים שבת כמוני מחוייבת בהן למשפחתה ובעיקר בעיקר להוריה... ועוד קצת קצת יותר לאביה...
הוא ידע שלא אצליח לעמוד במשימה... הוא ידע, גם אמר... אבל היה כ"כ חולה, כ"כ היה משתעל את כל כולו... שנכנע.
נכנע ושיחרר. נכנע שחרר אבל ידע...
ואני? אני כביכול ישראלית... צברית, אמנם בחברת מפוני מעברה אבל... ידעתי שעשיתי משהו נורא... משהו שלאשכנזיות מותר, משהו שלנו לא רק שאסור... אלה יהיה עונש. זה יכאב, זה ישפיל... והרע מכל... הרע מכל... אוף... הכרתי בנות שלא עמדו במבחן כמוני... חסרות המזל שנלקחו לבתי מחסה ילדו... מסרו וחזרו הביתה... כאילו דבר לא היה... מכירה ומבינה את הדרך...
ברת מזל אני... אצבעו של המלאך הושטה לכיווני...
בין הצורך לספר לאמא... לבין הצורך לספר לו... הימרתי על ה'לספר לו'... חשבתי וחישבתי שלספר לאמא התוצאה ידועה... לספר לו... קיים סיכוי...
את חלקי האחוז חיבקתי...
ידעתי להביט אל המציאות בעיינים... מציאות אמיתית חסרת צבע...
אני
משפחת עולים בשכונת מצוקה...
הורים חסרי השכלה... אמא שלא יודעת לחתום את שמה... שני אחיה כלואים ואחות אחת נעדרת שנים..., צה"ל ויתר על שרותה... ברצון..., מזרחית עם חת ועין כמעט כמו של תימנים, חזות מזרחית... פה מזרחי...
הוא -
יפה הבלורית והתואר, בוגרת סיירת מטכ"ל... חי את החיים הטובים, אחות רופאת ילדים מדופלמת... אח נכה צה"ל, אקדמאי...
אמא מורה ואבא פקיד ממשלתי בכיר... הכל בבית פרטי... חצר מטופחת. אין חוסר בדבר...
נשאר לי הסיכוי שהוא כבש אותי... שהביחד שלנו היתה מתוך אהבה... זהו.
הבאנו לעולם ארבע צאצאים. נפרדנו חזרנו התחתנו... עברו שנים... ואנחנו מזדקנים...
אני מקועקעת מאז ימי הילדות בשלט כחול לבן 'חרות' שאחרי שנות דור השלט שינה כותבת והצבעים נשמרו ו'חרות' הפכה ל'ליכוד'...
ומנחם בגין התגלגל התגלגל... התגלגל... ונהיה לביבי...
לא הייתי חלק ממהפכה של שנות ה-80... או אפילו של 77...
אני כבר קועקעתי קודם...
והאיש שלי? הסבא של נכדי בא ממקום אחר... פגש אנשים אחרים... אני לגביו 'המיוחדת', בכל מקום שם אגיע לצידו... לעולם אהיה לא במקומי הטבעי... אהיה השונה, הזרה ומכאן גם המאיימת. אני זו האשה שלא יאמרו עליה 'לביאה' או 'נמרה' מה פתאום... אני היא הצבוע... הטורף המגעיל הזה...
בעייני בני משפחתו אני מואשמת בחטיפת האח... הגיס, אפילו הבן דוד...
כשגיל הבכורה שלי... נושק לארבעים שנה... נשואה ואם לחמישה... הם עדיין אומרים בקול... 'כשהזין עומד השכל בתחתונים'...
מאז בחירות של שנת 81 אני מצביעה 'ליכוד' ומנחם בגין עשה אותי לקלס בעיניהם שכינו אותנו... ב'גיניסטים'... והאיש שלי??? הוא בא ממקום טוב... אינטליגנטי... כזה... הוא לא הלך אחרי אמא בחושך שלפני הנץ לנקות בתים עבור פרוטות... הוא תמיד היה מימין... הוא לא יכול היה לקעקע את עצמו ב'חרות'... היו תחליפים... מימין.
זרמו עוד מים בירדן... וכיום אני נשואה לביביסט... ליכודניק... - לא יאמן, והוא עוד גאה שקוראים לו 'בבון'... בעלי יצא מהארון... בנובמבר 2022... איזה תהליך...
ואני? אני גאה בדרך שלו...
גאה במי שהיה לפני שהכרתי את לוחם המטכ"ל האישי שלי... על כל אותם שעווברים ועברו את התהליך הנפלא הזה של אהבת העם, ואהבת הארץ והמדינה... והגיעו למקום למרות שהדרך קשה... כואבת... מציקה ומתסכלת... ושאישי אומר למי שאומר 'אני בבון'... חחח זה כמו מכה קשה בבטן... 'אתה????'

גם הוריי הגיעו חסרי כל לפלסטינה, התחתנו וני איני יודע האם אני אשכנזי או ספרדי!!
לא היו לי אף פעם קומפלקסים בנושא הזה, הייתי בצעירותי חבר הסתדרות מעט שמאלני עד אשר התפכחתי ועברתי ימינה מאז אני ימני.
ימני לא רגיל, אנטי דתי, ולא מאמין בפולחן אישיות, איני ביביסט, אך חושב שראש ממשלתנו הוא אלוף בניהול המדינה בזמן כה קשה!!!

 

[Harrington]

איני ביביסט, אך חושב שראש ממשלתנו הוא אלוף בניהול המדינה בזמן כה קשה!!!

מהו "ביביסט" לדעתך?

 

[אבי בן 1231]

מהו "ביביסט" לדעתך?

אני איני משתמש במושג הזה, אך כוונתם של אלה שכן משתמשים בו
היא סגידה, הערצה עיוורת או פולחן אישיות לראש הממשלה שלנו!
אינני סוגד לו וכל זמן המשפטים שיש והיו לו טענתי שאם אכן יימצא אשם בשחיתות מסויימת שישא בעונש.
מעבר לזה אני טוען כמו שחוק השיפוט האזרחי קובע, זכאי כל עוד לא הוכחה האשמה!!

 

[פולגאר]

גם הוריי הגיעו חסרי כל לפלסטינה, התחתנו וני איני יודע האם אני אשכנזי או ספרדי!!
לא היו לי אף פעם קומפלקסים בנושא הזה, הייתי בצעירותי חבר הסתדרות מעט שמאלני עד אשר התפכחתי ועברתי ימינה מאז אני ימני.
ימני לא רגיל, אנטי דתי, ולא מאמין בפולחן אישיות, איני ביביסט, אך חושב שראש ממשלתנו הוא אלוף בניהול המדינה בזמן כה קשה!!!

מזל גדול שהתברכנו במנהיג כזה. לא סתם אומרים שנתניהו גאון

 

[אבי בן 1231]

מזל גדול שהתברכנו במנהיג כזה. לא סתם אומרים שנתניהו גאון

אכן כך, בפרוש!!!
לכל מה שביידן התנגד שישראל תבצע נתניהו אמר אמן כך יהיה.
אך בפועל מבלי שהאמריקאי הסקלרוטי הבחין ישראל ביצעה ואף קיבלה את ברכתו של הסקלרוטי.
רק אדם חכם מאוד כמו נתניהו מסוגל לתמרן ולתכמן בצורה כזו!!!

 

[SupermanZW]

אכן כך, בפרוש!!!
לכל מה שביידן התנגד שישראל תבצע נתניהו אמר אמן כך יהיה.
אך בפועל מבלי שהאמריקאי הסקלרוטי הבחין ישראל ביצעה ואף קיבלה את ברכתו של הסקלרוטי.
רק אדם חכם מאוד כמו נתניהו מסוגל לתמרן ולתכמן בצורה כזו!!!

ממילא אף אחד לא החזיק מביידן הדמנטי ולא צריך להיות גאון כדי להבין את זה.

 

[אבי בן 1231]

ממילא אף אחד לא החזיק מביידן הדמנטי ולא צריך להיות גאון כדי להבין את זה.

אך מסתבר ש"רוב הציבור", כ 120,000מפגיני קפלן לא קלטו זאת!!

 

[Harrington]

ממילא אף אחד לא החזיק מביידן הדמנטי ולא צריך להיות גאון כדי להבין את זה.

האמנם "אף אחד"? כי השמאל הישראלי (הרל"בי וכו') דווקא צווח שעל ישראל לעשות מה שביידן אומר וכו'.

 

[mיטלמן]

רחמי.
באמת, תסכול מתמשך,
רגשי נחיתות איומים, תגידי לא, ברור.
ולא אספר על הורי האשכנזים שהגיעו כמובן חסרי כל, לא שייך.
מה את רוצה? לא מבינה.
אבל עושה לך טוב להתמסכן? לבריאות, לא מובן לי מה זה משרת אצלך.
מרחמת על מי שהולכת כל חייה בהרגשה שהיא דפוקה,
ומה את עושה בנושא חוץ מלהצביע לביבי?

 

[nothing but the truth]

רחמי.
באמת, תסכול מתמשך,
רגשי נחיתות איומים, תגידי לא, ברור.
ולא אספר על הורי האשכנזים שהגיעו כמובן חסרי כל, לא שייך.
מה את רוצה? לא מבינה.
אבל עושה לך טוב להתמסכן? לבריאות, לא מובן לי מה זה משרת אצלך.
מרחמת על מי שהולכת כל חייה בהרגשה שהיא דפוקה,
ומה את עושה בנושא חוץ מלהצביע לביבי?

לא קראתי את דבריה שלי ריקי הפעם, אבל מהתגובה שלך אני יכול לתאר לעצמי שמדובר בסיפור חייה שהיא נוהגת לכתוב שוב ושוב...
אין מה לעשות, היא גדלה למציאות מסוימת שהפכה אותה לגזענית בעלת רגשי נחיתות. זה לא ישתנה.
כנראה שהכתיבה החוזרת מהווה עבורה תרפיה מסויימת. כמו לחטט בפצע שמגרד. וגם כאן כמו בפצע, זה אולי גורם להקלה זמנית, אבל הפצע לא יחלים.
אם השינוי לא קרה עד עכשיו הוא כבר לא יקרה.

 

[Harrington]

רחמי.
באמת, תסכול מתמשך,
רגשי נחיתות איומים, תגידי לא, ברור.
ולא אספר על הורי האשכנזים שהגיעו כמובן חסרי כל, לא שייך.
מה את רוצה? לא מבינה.
אבל עושה לך טוב להתמסכן? לבריאות, לא מובן לי מה זה משרת אצלך.
מרחמת על מי שהולכת כל חייה בהרגשה שהיא דפוקה,
ומה את עושה בנושא חוץ מלהצביע לביבי?

הערה ניהולית:
נא לשמור על כבודם של גולשות וגולשי הפורום, תודה מראש.

 

[mיטלמן]

הערה ניהולית:
נא לשמור על כבודם של גולשות וגולשי הפורום, תודה מראש.

XXXX XXXXX:
נא לשמור על כבודם של גולשות וגולשי הפורום, תודה מראש.
שלום להערה ניהולית,
את מוכנה לפרט?

 

[Harrington]

XXXX XXXXX:
נא לשמור על כבודם של גולשות וגולשי הפורום, תודה מראש.
שלום להערה ניהולית,
את מוכנה לפרט?

לשאלתך: לא. קראי שוב את דברייך ואני משוכנע שתביני לבד היכן הבעיה, ללא כל קושי מיוחד.

למען הגולשות והגולשים: יצוין שתחת כובעי כ(חלק מ)הנהלת הפורום ערכתי את התגובה לעיל (#6).

מיצינו. המשך יום טוב ונעים.

 

[mיטלמן]

ואיפה שרה כשצריך אותה?

 

[raya]

כמעט כמו בכל פעם, ריקי מעלה את הקשיים שחוותה בארץ .
הורי עלו ארצה בשנת 1934 (אבא) ו- 1936 (אמא).
לא קבלו כלום, להיפך, היו ממקימי קיבוץ הזורע. אחותי הגדולה נולדה בקיבוץ, אני נולדתי כמה שנים אחריה כבר במושב אליו ההורים עברו.
עזבו את הקיבוץ כי לא מצא חן בעיניהם שאחותי (ועוד 3 ילדים נוספים שנולדו בערך באותו הזמן) "נחשבו" לילדים של כולם.
(רכוש שיתופי).
גם במושב לא חיכה להם עולם ומלואו. עבדו קשה כל חייהם, ואמי התנדבה בזמנו ללמד עברית בשכון ותיקים בנתניה. נסעה לשם באוטובוס וברגל כולל בחורף.
אז לא ברור לי מדוע צריך ל"בכות" על תנאי החיים שהיו בעבר.

 

[boriska1]

אז לא ברור לי מדוע צריך ל"בכות" על תנאי החיים שהיו בעבר.

חלק מתרבות. כל התרבויות יפות

 

[משתפרת1]

כמעט כמו בכל פעם, ריקי מעלה את הקשיים שחוותה בארץ .
הורי עלו ארצה בשנת 1934 (אבא) ו- 1936 (אמא).
לא קבלו כלום, להיפך, היו ממקימי קיבוץ הזורע. אחותי הגדולה נולדה בקיבוץ, אני נולדתי כמה שנים אחריה כבר במושב אליו ההורים עברו.
עזבו את הקיבוץ כי לא מצא חן בעיניהם שאחותי (ועוד 3 ילדים נוספים שנולדו בערך באותו הזמן) "נחשבו" לילדים של כולם.
(רכוש שיתופי).
גם במושב לא חיכה להם עולם ומלואו. עבדו קשה כל חייהם, ואמי התנדבה בזמנו ללמד עברית בשכון ותיקים בנתניה. נסעה לשם באוטובוס וברגל כולל בחורף.
אז לא ברור לי מדוע צריך ל"בכות" על תנאי החיים שהיו בעבר.

הורי החלוצים (עלו כעשור לפני הוריך, הכירו בארץ) עבדו מאד קשה. אמי סיפרה כיצד לא יכלה לקנות בננה לאחי הפעוט, כיצד אם בישלה עבורו דייסה לא יכלה להכין לו קקאו כי לא היה לה מספיק חלב. גם בילדותי אכלנו מה שגידלנו (עד היום אני מעדיפה תפוחים על אגסים, כי עץ התפוחים שלנו נפגע ע"י מזיק ולא הניב, וכל ילדותי רק ראיתי תפוחים אך לא קנינו כאלה). כבר סיפרתי לא פעם על המכנסים שאמי תפרה לי משקי סוכר ריקים. חקלאים חיו קשה. אני לא הלכתי לנקות בתי עשירים, אך מרגע שהלכתי על רגלי היו לי מטלות במשק שהתרבו לפי הגיל והיכולת שלי. להאכיל את העגלים והעגלות, לאסוף ביצים, לנקות אותן לפני המשלוח, לפזר תערובת לעופות, לעזור בקטיף ובמיון וכן הלאה.
עם זאת המצוקה שריקי מתארת קשה הרבה יותר. אנחנו לא היינו רעבים. כל דבר אחר היה צריך לתכנן ולתקצב זמן רב, אך לפחות לא רעבנו. בנוסף לא היה עלי הלחץ התרבותי שהעיק על ריקי, הבת במשפחה בה רק הגברים והבנים נחשבו לבעלי ערך. עבור החינוך שלי (וזה כולל חוגים למיניהם) הורי היו מוכנים להמנע מכל הוצאה אחרת ולוותר על צ'ופרים לעצמם.
אני קוראת את ריקי ונחשפת לתרבות שונה.