מהפכה תקשורתית סלש כבוד הבבון...

[boriska1]

הורי החלוצים (עלו כעשור לפני הוריך, הכירו בארץ) עבדו מאד קשה. אמי סיפרה כיצד לא יכלה לקנות בננה לאחי הפעוט, כיצד אם בישלה עבורו דייסה לא יכלה להכין לו קקאו כי לא היה לה מספיק קקאו. גם בילדותי אכלנו מה שגידלנו (עד היום אני מעדיפה תפוחים על אגסים, כי עץ התפוחים שלנו נפגע ע"י מזיק ולא הניב, וכל ילדותי רק ראיתי תפוחים אך לא קנינו כאלה). כבר סיפרתי לא פעם על המכנסים שאמי תפרה לי משקי סוכר ריקים. חקלאים חיו קשה. אני לא הלכתי לנקות בתי עשירים, אך מרגע שהלכתי על רגלי היו לי מטלות במשק שהתרבו לפי הגיל והיכולת שלי. להאכיל את העגלים והעגלות, לאסוף ביצים, לנקות אותן לפני המשלוח, לפזר תערובת לעופות, לעזור בקטיף ובמיון וכן הלאה.
עם זאת המצוקה שריקי מתארת קשה הרבה יותר. אנחנו לא היינו רעבים. כל דבר אחר היה צריך לתכנן ולתקצב זמן רב, אך לפחות לא רעבנו. בנוסף לא היה עלי הלחץ התרבותי שהעיק על ריקי, הבת במשפחה בה רק הגברים והבנים נחשבו לבעלי ערך. עבור החינוך שלי (וזה כולל חוגים למיניהם) הורי היו מוכנים להמנע מכל הוצאה אחרת ולוותר על צ'ופרים לעצמם.
אני קוראת את ריקי ונחשפת לתרבות שונה.

חלק מתרבות. מה שאת מספרת בגאווה, לאחרים זו בושה

 

[ריקי זו אני]

raya יקרה,
כל אחת וכל אחד שרוצה ליכתוב כותב את אשר על ליבו...
משום מה הכתיבה שלי שבד"כ לא מביאה להרבה מידי תגובות...
ותאמיני לי שאני יודעת בדיוק איך לדגדג בכדי שאהיה אלופת התגובות...
אבל זה לא מעניין אותי - בכלל... אני כותבת על עצמי. אני כותבת על נוף ילדותי, נוף נעורי...
והנוף של חיי בכלל... הכל פתוח כי אני מסתתרת וגם כשאני מעורטלת
אני מוגנת... לגמרי. כמו עירומה אבל מאחורי וילון... וכך נח לי....
ולעניין
את לא הראשונה שחוטאת כלפי, ואני מבינה מאין זה בא... ולכן אין בי טיפת כעס...
אפילו לא שמץ... אבל אחרים מתרגמים את הדברים לא נכון. ממש לא נכון.
מוצאי טריפולי שבלוב... משם הגיעו הורי למרות שעברו מסכת עינויים...
אני חיה את המזרחיות שלי... ואני מגיבה, כולל לגזענות הכי שפלה גם בפורום הזה...
אני גזענית? איך?
משהו ראה כאן אשה מזרחית שהיא 'יפת בלורית?'
והנה אני הגזענית הנוראה נשואה לאשכנזי שאבא שלו היה מתפלל בנוסח אשכנז...
ילדי הם חצי חצי... אז מה? אני גזענית מול האיש שלי? אלוף החלומות שלי?
איך?
מספרים לי שיהודי צפון אפריקה הם יהודים עצלים ולכן לא מתקדמים...
נו באמת... נו באמת...
אני אשה עצלה? אני אשה שלא הצליחה בחייה? נו באמת..
נכון... עשיתי בחיי טעיות נוראיות... ממש. אני כואבת על זה... אני חושבת שהכתיבה
כאן הביאה לי מזור... ריפוי אמיתי. מאז הקומונה 'חורזים וכותבים' אני כאן לפי בקשה של חורזת...
ואני יודעת שישנן עוקבות אחרי... וכאלה שמגיבות לי... וסיפרתי...
כיצד ישבתי מול אימו של האיש שלי... לילות ארוכים בזמן ההריונות שלי... והקשבתי לסיפור שלה...
לשואה שעברה בהונגריה... כולל תחושות שלה כשהלכה לצד אלפי יהודים, ברגל להשמדה...
את הימים ולילות הזוועה מרגע שאמא שלה שלחה אותה ואת אחיותיה ואחיה, ליערות מפני
הפשיסטים ההונגרים... כך נראת גזענית באמת!!!
החיים שלי, ההיסטוריה שלי לא באה ע"ח סבלם של אחרים... המנטליות הצפון אפריקאית שנולדתי
אליה, לא באה להוריד ולו רבע אחוז מסיבלם של החלוצים מהעליה השניה... ואחרים.
וכך אני מבקשת שיתיחסו לדברים... ואם לא, אז אהלן וסהלן... כנראה שלא אפסיק לכתוב - ולעצבן...

 

[raya]

raya יקרה,
כל אחת וכל אחד שרוצה ליכתוב כותב את אשר על ליבו...
משום מה הכתיבה שלי שבד"כ לא מביאה להרבה מידי תגובות...
ותאמיני לי שאני יודעת בדיוק איך לדגדג בכדי שאהיה אלופת התגובות...
אבל זה לא מעניין אותי - בכלל... אני כותבת על עצמי. אני כותבת על נוף ילדותי, נוף נעורי...
והנוף של חיי בכלל... הכל פתוח כי אני מסתתרת וגם כשאני מעורטלת
אני מוגנת... לגמרי. כמו עירומה אבל מאחורי וילון... וכך נח לי....
ולעניין
את לא הראשונה שחוטאת כלפי, ואני מבינה מאין זה בא... ולכן אין בי טיפת כעס...
אפילו לא שמץ... אבל אחרים מתרגמים את הדברים לא נכון. ממש לא נכון.
מוצאי טריפולי שבלוב... משם הגיעו הורי למרות שעברו מסכת עינויים...
אני חיה את המזרחיות שלי... ואני מגיבה, כולל לגזענות הכי שפלה גם בפורום הזה...
אני גזענית? איך?
משהו ראה כאן אשה מזרחית שהיא 'יפת בלורית?'
והנה אני הגזענית הנוראה נשואה לאשכנזי שאבא שלו היה מתפלל בנוסח אשכנז...
ילדי הם חצי חצי... אז מה? אני גזענית מול האיש שלי? אלוף החלומות שלי?
איך?
מספרים לי שיהודי צפון אפריקה הם יהודים עצלים ולכן לא מתקדמים...
נו באמת... נו באמת...
אני אשה עצלה? אני אשה שלא הצליחה בחייה? נו באמת..
נכון... עשיתי בחיי טעיות נוראיות... ממש. אני כואבת על זה... אני חושבת שהכתיבה
כאן הביאה לי מזור... ריפוי אמיתי. מאז הקומונה 'חורזים וכותבים' אני כאן לפי בקשה של חורזת...
ואני יודעת שישנן עוקבות אחרי... וכאלה שמגיבות לי... וסיפרתי...
כיצד ישבתי מול אימו של האיש שלי... לילות ארוכים בזמן ההריונות שלי... והקשבתי לסיפור שלה...
לשואה שעברה בהונגריה... כולל תחושות שלה כשהלכה לצד אלפי יהודים, ברגל להשמדה...
את הימים ולילות הזוועה מרגע שאמא שלה שלחה אותה ואת אחיותיה ואחיה, ליערות מפני
הפשיסטים ההונגרים... כך נראת גזענית באמת!!!
החיים שלי, ההיסטוריה שלי לא באה ע"ח סבלם של אחרים... המנטליות הצפון אפריקאית שנולדתי
אליה, לא באה להוריד ולו רבע אחוז מסיבלם של החלוצים מהעליה השניה... ואחרים.
וכך אני מבקשת שיתיחסו לדברים... ואם לא, אז אהלן וסהלן... כנראה שלא אפסיק לכתוב - ולעצבן...

תודה על התגובה האישית.
אין בליבי כעס או כל רגש אחר כלפייך, קצת קשה לי עם ה"מסכנות" שאת מתארת, מבלי לפסול את זה על הסף.
כל אחד מרגיש מה שמתאים לו.
גם הילדים שלי הם "חצי חצי", ואפילו קצת יותר מזה.הנכדים והנכדות - זה כבר בלגן שלם.
לא גדלתי עם כפית כסף בפה, היו ימים קשים, די דומה למה שמשתפרת כתבה.
בתור ילדת סנדביץ' הבגדים של אחותי הגדולה עברו אלי (כולל שמלת הכלה שלה).
האחות הקטנה קיבלה כמובן הכל חדש.
ההורים עבדו קשה, אבא בנה את הבית שלנו במו ידיו, ואני זוכרת שבזמן הבניה, אמא בישלה ואולי גם אכלנו בנגריה- שזה היה מבנה יחסית גדול, מכונות נגרות וכלי עבודה.
חלק מהמשפחה משני הצדדים נספו בשואה, אבא התייתם בגיל 9 ועבר לדודה שלו = אחות אימו. אחיו שהיה צעיר ממנו בכ-3 שנים עבר לדודה מצד האבא.
האבא נעדר ברוסיה במלחמת העולם הראשונה.
אז גם ל"אשכנזים" היו חיים לא קלים.
ואני - מעולם לא הגדרתי את עצמי, או חשבתי על עצמי שאני אשכנזיה. שם התואר הזה מעולם לא דיבר אלי, ולמעשה נחשפתי לעדתיות בגיל מאוחר מאוד.
רעיה

 

[חורזת באהבה]

raya יקרה,
כל אחת וכל אחד שרוצה ליכתוב כותב את אשר על ליבו...
משום מה הכתיבה שלי שבד"כ לא מביאה להרבה מידי תגובות...
ותאמיני לי שאני יודעת בדיוק איך לדגדג בכדי שאהיה אלופת התגובות...
אבל זה לא מעניין אותי - בכלל... אני כותבת על עצמי. אני כותבת על נוף ילדותי, נוף נעורי...
והנוף של חיי בכלל... הכל פתוח כי אני מסתתרת וגם כשאני מעורטלת
אני מוגנת... לגמרי. כמו עירומה אבל מאחורי וילון... וכך נח לי....
ולעניין
את לא הראשונה שחוטאת כלפי, ואני מבינה מאין זה בא... ולכן אין בי טיפת כעס...
אפילו לא שמץ... אבל אחרים מתרגמים את הדברים לא נכון. ממש לא נכון.
מוצאי טריפולי שבלוב... משם הגיעו הורי למרות שעברו מסכת עינויים...
אני חיה את המזרחיות שלי... ואני מגיבה, כולל לגזענות הכי שפלה גם בפורום הזה...
אני גזענית? איך?
משהו ראה כאן אשה מזרחית שהיא 'יפת בלורית?'
והנה אני הגזענית הנוראה נשואה לאשכנזי שאבא שלו היה מתפלל בנוסח אשכנז...
ילדי הם חצי חצי... אז מה? אני גזענית מול האיש שלי? אלוף החלומות שלי?
איך?
מספרים לי שיהודי צפון אפריקה הם יהודים עצלים ולכן לא מתקדמים...
נו באמת... נו באמת...
אני אשה עצלה? אני אשה שלא הצליחה בחייה? נו באמת..
נכון... עשיתי בחיי טעיות נוראיות... ממש. אני כואבת על זה... אני חושבת שהכתיבה
כאן הביאה לי מזור... ריפוי אמיתי. מאז הקומונה 'חורזים וכותבים' אני כאן לפי בקשה של חורזת...
ואני יודעת שישנן עוקבות אחרי... וכאלה שמגיבות לי... וסיפרתי...
כיצד ישבתי מול אימו של האיש שלי... לילות ארוכים בזמן ההריונות שלי... והקשבתי לסיפור שלה...
לשואה שעברה בהונגריה... כולל תחושות שלה כשהלכה לצד אלפי יהודים, ברגל להשמדה...
את הימים ולילות הזוועה מרגע שאמא שלה שלחה אותה ואת אחיותיה ואחיה, ליערות מפני
הפשיסטים ההונגרים... כך נראת גזענית באמת!!!
החיים שלי, ההיסטוריה שלי לא באה ע"ח סבלם של אחרים... המנטליות הצפון אפריקאית שנולדתי
אליה, לא באה להוריד ולו רבע אחוז מסיבלם של החלוצים מהעליה השניה... ואחרים.
וכך אני מבקשת שיתיחסו לדברים... ואם לא, אז אהלן וסהלן... כנראה שלא אפסיק לכתוב - ולעצבן...

☕️
כל אחת וכל אחד שרוצה ליכתוב כותב את אשר על ליבו...
זו הסיבה שהקמתי את הקומונה חורזים וכותבים.
המשכי לכתוב על מה שבליבך, יש לך קוראים נאמנים,מי שירצה יקרא יגיב.

 

[ריקי זו אני]

אני לא מתכוונת לשחרר... (תמיד ברוח הכי טובה...),
שימו לב בפעם הבאה, כי אני לא אבקש שתקראי את הכתוב שנית...
אני לא משווה ולא השוותי בין סבל לסבל...
כמדריכת טיולים (לא זולה במחירים), כמו שעברה הכשרות בנושאים שונים
כולל תואר (ראשון) בהיסטוריה של א"י עם נגיעות לתקופות מודרניות...
אני מכירה את הסבל שסבלו פה בימים עברו - אבל...
כשאני כותבת על עצמי אני ממש... ממש... באה חשבון מול המימסד שהיה
כאן. כן, אני מכירה היטב את הצרך במשטר הצנע... אבל.
אני מבינה למה הורי קבלו צריף דולף שהיה שידרוג לאוהל על חורים בתקרה - אבל...
אני מבינה שכמעט לפתע נוספו למערכת החינוך מאות אלפי תלמידים והיה צורך
במורות חיילות אבל...
וכל האבלים האלה, כל האבלים האלה לא קשורים בכלל לתקופת הניל"י, לא קשורה לימים ששלט פה הפחה התורכי...
אפילו לא לפרוק הפלמ"ח למרות האקטואליה...
ואני רואה לעצמי זכות עצומה להגיד. ואני אומרת... אני אומרת בגלל שאני יודעת
שהבות שלי קוראות את מה שאמא שלהן כותבת... ואני יודעת שגם הנכדה של מציצה...
ובכלל...
אז אני לא גזענית כמו שמנסים להגיד פה מפעם לפעם שאיך גזענית נשואה לאשכנזי...
מביאה איתו ילדים... ונכדים...
אומרים שאני בת לעדה של עצלים... חחחח אנחנו עצלים???
אז איך אני העצלה מספרת על עצמי שלמרות
שדור ההורים חשב שבנות לא צריכות השכלה...
בלי מורים פרטיים
בתי ספר יעודי לנוער כמונו (מפוני מעברות)
מורים לא מוסמכים+מורים שנזקרו מבתי ספר 'טובים'...
בבית ספר ש 10% מבוגריו נבחנו בבחינות בגרות... עברו
ואני אחת מהם...
כל כך עצלה בין עצלים שכל ימי מאז גיל שבע וחצי עובדת... כך שכיום
אני ובעלי מחזיקים בנכסים רבים שנבנו ונרכשו בעשר אצבעות...
וכן יש לכל הדברים האלה שריטות...
אבל אני אי פעם העליתי כאן השוואה לניצולי השואה אותם למדתי ואותם הוכרתי
ואותם חיבקתי ואם מי מהם בכיתי... והתרגשתי??? מעולם לא היה ולעולם לא יהיה...\