אולי כדאי להבין מה זה ה"בלה בלה בלה" של החוק
כיף אדיר לקנות ספרים במחירי רצפה, אבל מלחמות המבצעים בין צומת וסטימצקי (הרי הם לא עושים מבצעי ארבעה במאה מתוך אהבת הקוראים) הביאו את שוק הספרים למצב קטסטרופלי, כי כל המבצעים האלה הם על חשבון הוצאות הספרים. אם ספר נמכר ב-25 שקלים, זה אומר שבערך חצי מזה מקבלת הוצאת הספרים (השאר לצומצקי, שלא השקיעו שקל בייצור של הספר). זה מספיק בדוחק לפרנס את כל מי שמשתתף ביצירת הספרים (סופרים, מתרגמים, עורכים, מגיהים, מעצבים, בעלי הוצאות וכו' וכו' וכו'), לפעמים זה מחיר הפסד עבור הוצאת הספרים. זה אומר שההוצאה מפסידה על כל ספר שהיא מוכרת. ההוצאות בארץ פשוט קורסות. הוצאות קטנות נסגרות, בהוצאות גדולות מפטרים אנשים, מוציאים פחות ספרים. ספרים עוברים פחות שלבים בדרך (הגהה אחת במקום שלוש, נניח). ההוצאות פונות לאנשי מקצוע זולים יותר ומנוסים פחות. בוחרות ספרים בצורה שמרנית יותר - פחות הימור על ספרים מיוחדים, מעניינים, של סופרים חדשים, ספרים שהם לא הימור בטוח (ספרות ז'אנר, למשל, היא ברוב המקרים ממש לא הימור בטוח). הרבה הוצאות הפסיקו לגמרי להוציא ספרי מקור חדשים, כי ההימור גדול מדי. אני לא מדברת על דברים שיקרו אולי בעתיד, אני מדברת על מה שקורה בפועל בחודשים האחרונים.
חוק הספרים היה אמור לשנות את זה. להגביל את המבצעים, כדי שההוצאות ירוויחו משהו. הרעיון היה שאם חוזרים למכור ספרים חדשים לפי המחיר הקטלוגי, הוצאות הספרים יוכלו לתת מחיר קטלוגי נמוך יותר (נניח 50 ש"ח במקום 90) ועדיין להרוויח. בפועל מה שקרה זה שסטימצקי כבר הכריזו שהם מעלים את ההנחה שהם דורשים מההוצאות ל-63%, כלומר שוב מה שיישאר בידי ההוצאות קטן מאוד. הצרכן ישלם יותר, הוצאות הספרים יקבלו אותו דבר, וכל ההפרש יישאר בידי סטימצקי (צומת עדיין על הגדר ולא אמרו מה ההנחה שידרשו). השוק קפא בגלל זה. אף אחד לא יודע מה יהיה, ואף אחד לא מעז להוציא ספרים כרגע.
מה אפשר לעשות? לא לקנות בצומת וסטימצקי. לקנות בחנויות עצמאיות, לקנות ישירות מהוצאות הספרים, אבל לא לשתף פעולה עם הדבר הזה, שאולי נחמד לכיס בטווח הקצר, אבל בטווח הלא מאוד ארוך, פשוט הרסני לכולם. ואני חושבת שעדיף לקנות פחות ספרים, אבל טובים, מיוחדים, מעניינים, מאשר שקים של מוצרים שעשויים ברשלנות ונראים כולם אותו דבר.