מה אסור ומותר כשמגיעים לבית הילדים ברוסיה

[ראובן77]

מה אסור ומותר כשמגיעים לבית הילדים ברוסיה

אנחנו בהמתנה להצעת ילד מעמותה לאימוץ בין ארצי. אנחנו מגייסים לצורך האימוץ את כל מה שיש לנו מבחינה נפשית וכספית.
האם מישהו שכבר היה ברוסיה יודע לענות על שאלות שנובעות מהצורך שלנו להתכונן כמה שיותר טוב לתהליך :
1. האם מותר לצלם את הילד בבית הילדים ?
2. האם בכלל מותר לצלם בבית הילדים ?
3. מה נהוג לעשות ברוסיה בנסיעה הראשונה ? האם בכל יום נפגשים עם הילד ?

אלו שאלות שנובעות מהתרגשות מהבאות וגם אם מי שקורא לא יודע את התשובות לכולן אשמח למידע.

בברכת חג שמח.

 

[KallaGLP]

למיטב זיכרוני התשובה לכל השאלת היא כן,

אבל בהסתייגות שאימצתי מזמן וגם ייתכן שבמקומות שונים יש כללים שונים. בנסיעה הראשונה שנמשכה אצלנו 3 ימים נפגשנו גם עם השופטת.

 

[tarabara]

שאלה קטנה

בוקר טוב, כמה זמן חיכיתם להצעת הילד? תודה ויום נעים

 

[חייכנית2]

הי ראובן 77

רוסיה גדולה מאד,ונוהגי כל מחוז- שונים כמו שציינו לפני.
אימצתי לא ברוסיה ,אלא במולדובה,אבל הבנתי במשך הזמן דברים שישימים למזרח אירופה בכלל.
הנוהגים אינם קבועים ויכולים להשתנות אפילו מאימוץ לאימוץ. למשל אם נדמה להנהלת בית הילדים שההורים הישראלים ב"מחזור" מסויים היו מדי דרשנים או בלגניסטים או רעשנים- הם יכולים מרגע לרגע לשנות מה שהיה מקובל קודם לכן בקשר לביקורים בחדרי הקבוצה ,משך ביקורים,צילומים
ויש גם קריזות שנוגעות למדיניות ארצית. למשל ,רגע לפני האימוץ שלי,כשהייתי בטוחה שרופא העמותה [אז תשלום הרופא נכלל בתשלום לעמותה] יבדוק את הבן שלי,פתאום מהרגע להרגע יצא כלל גורף במולדובה ששום רופא מהארצות המאמצות לא ידרוך בבתי הילדים למטרות בדיקה.במזל מיוחד עבדתי פה בארץ מול רופאה פסיכיאטרית שבמקרה עלתה ממלודובה וידעה להגיד לי שהרופאה המקומית שמיועדת לבדוק את בני ,ונמסר לי שמה,היא מפורסמת וטובה מאד,היתה להן בעבר הכרות אישית ועבודה משותפת והפכתי שקטה.
שלא תדעו מצרות,אבל היו משפחות שארץ נסגרה להם לאימוץ באמצע תהליך וחזרו בידיים ריקות.[אוקראינה ברגע מסויים,ביאלורוס,רומניה]
הודאי בהליך האימוץ הוא עצם אי הודאות ושינויים שיכולים להתרחש מהיום להיום.. במובן זה גם עמותות שהן גדולות [והגדולות שרדו את השנים] הן קטנות יחסית למדיניות כללית וחילופי שילטון.
סבלנות,סובלנות,מוכנות להפתעות,ניצול זמן ההמתנה לפעילויות שאתם משערים שלא יהיו נגישות כשכבר תחבקו את אוצרכם והוא יעסיק אתכם 24/7.....כל אלה ממולצים מאד.!!
חג שמח .

 

[זואילי]

מהנסיון האישי שלי

1. היה מותר לצלם את הילדה אבלללל- ביקשתי רשות... אז נכון שמאוד מפתה לשלוף מצלמה ולהתפרע אבל עדיף לבקש רשות דרך המלווה (אם אינך דובר את השפה. ) ברגע שפעם אחת נתנו לי אוקיי לצלם- כבר לא שאלתי.
2. צילמתי גם את המבנה והסביבה. אבל בעיקר כשלא היו סביבי אנשים מבית הילדים. בנסיעה האחרונה כשבאתי לקחת את בתי ביקשתי דרך המלווה שיבקש בשבילי שיקחו אותי לחדר שלה וכו. הסכימו וגם נתנו לי לצלם.
אני מניחה שלבקש יפה יכול להועיל. אבל תמיד- לא לפתח ציפיות.
3. מניחה שזה תלוי מחוז. היכן שאימצתי- בבוקר בו נחתתי כבר נסעתי לבית הילדים (אחרי שקיבלתי אישור לבקר אותה ממרכז האימוצים או איך שלא קוראים לזה). בכל נסיעה ביקרתי אותה 3, 4 ימים. כל ביקור היה שעתיים בלבד.

בביקור הראשון שלי- הגעתי למחוז מוקדם בבוקר. נסענו למלון. התרעננתי מהטיסות. נחתי. ניסיתי לאכול משהו ואז נסענו למרכז האימוצים שם נערך לי ראיון. ואז קיבלתי מסמך שמאשר לי לבקר את בתי. משם נסענו לבית הילדים. כאמור הביקור היה שעתיים בכל יום. בשאר הזמן הייתי במלון או הסתובבתי קרוב אליו להכיר את השטח. חוץ מזה לא היה כלום. בבית הילדים זה התחיל בפגישה עם המנהלת. היא פתחה תיק של הילדה והקריאה לי. ממליצה מאודדדדד לבקש יפה שיתנו צילומים של התיק הסוציאלי. אחכ הביאו את בתי והלכנו לחדר הביקורים. הרופא התחיל בבדיקה שלה. אחרי כשעה כשסיים אז אני שיחקתי איתה ובעיקר היא מילאה את הזמן בלהימרח עלי. בימים הבאים הגענו ישר לחדר הביקורים והיינו ביחד. ביום האחרון המנהלת שוב דיברה איתי. לוודא שאני רוצה את הילדה ולחתום על זה...

המלצה מהרופא- תלטפו את הילד/ה עם כף היד... כי אם הנטייה היא ללטף בגב האצבעות- אז שם מלטפים ככה בעלי חיים ולא ילדים...
ומכיוון שצפו עלי גם מטפלות וצוות שהסתובבו פיסית בחדר, צפו עלי גם עם מצלמות. אז כל הזמן במודעות אתה יודע שבוחנים כל תנועה שלך.

בהצלחה.
לכל שאלה אפשר גם לפנות אלי במסר.

 

[נוני 75]

תשובות

הרבה הצלחה
אכן יש הבדל בין מחוז למחוז -הן מבחינת זמן המפגש עם הילד והן מבחינת היחס של בית הילדים הגמישות שלהם בכל תהליך האימוץ
מהניסיון שלי (לפני שנתיים)

- לצלם את הילד לא הייתה לי בעיה .את המבנה מבחוץ גם אין בעיה. הבעיה מתחילה מבפנים .בנסיעה הראשונה הם היו גמישים בנסיעה השנייה (למשפט ) השתנו החוקים( ורק עברו שלושה חודשים) במחוז ואסור היה לי לצלם את הבפנים - להתקרב לאזור שבו משחקים הילדים ,הייתי צריכה לשים מסיכות על הפנים (כי אולי יש לי חיידקים) כשהם לא הסתכלו הורדתי כי חשבתי שזה יפחיד את המתוקי, אבא שלי כל הזמן נלחץ "שיתפסו אותנו" ובאמת פעם אחת פתאום הגיעה העו"ס של בית הילדים וכעסה עלינו.
-מפגשים ,שעתיים ביום פעמיים ביום- בבוקר ואחה"צ -נסיעה ראשונה נמצאים שם 3- 4 ימים ,לפני המשפט התבקשנו להיות שם חמישה ימים
-שאר הדברים כמו שכתבה לכם זואילי -נוחתים -ראיון במשרד הרווחה ומיד רואים את הילד +בדיקת רופא .רוב הזמן אתם מסתובבים באזור (שבד"כ שכוח אל ) ומצלמים אותו. אני הייתי שם בחורף -מינוס 20 מעלות ואח"כ מינוס 30 ... אז פחות כיף לטייל

נ.ב
זואילי לא ידעתי על נושא הליטוף. מדהים .אני עכשיו לא זוכרת איך ליטפתי אותו בהתחלה...

אח"כ הוא כבר נמרח עלי.....

גם אני אשמח לענות על עוד שאלות במסר

 

[ראובן77]

תמשיכו לתת תגובות אם יש. זה עוזר למי שמתחיל

תודה למגיבים הנהדרים. אתם משתפים אותנו בנסיון האישי שלכם וזה עוזר לנו להתכונן ולתכנן. יישר כוח.

 

[נתנאלה2]

בשעה טובה גם אני יכולה לשתף

מסכימה עם השאר ומוסיפה
הנסיעה הראשונה מרובה בהתרוצצויות, התרגשויות, התבלבלויות.
בבוקר הראשון נוסעים למשרד החינוך, שם מקבלים את ההזמנה לבית הילדים, לאחר ששומעים פרטים
ראשונים על הילד: שם תאריך לידה ועוד כמה פרטים .
לאחר מכן נוסעים לבית הילדים.
שלנו היה מרחק של כשעתיים וחצי נסיעה,
הגענו בצהריים, ישבנו בחדר המנהלת , שם קיבלנו הסבר על הילד המאומץ ( במקרה שלנו ילדה)?
לאחר מכן הכניסו את הילדה כך שהיינו יחד 5 אנשים בחדר,
כולל המלווה והעובדת הסוציאלית המחוזית, שתגיע למשפט.
למחרת ראינו את הילדה פעמיים, בוקר ואחר הצהריים,
זמן המפגש תלוי במחוז ובבית הילדים,
הרופא שאיתנו אמר שיש מחוזות ובתי ילדים שנותנים בן שעה לשעתיים.
אנחנו קיבלנו כ-3 שעות מפגש כל פעם.
היום השלישי לשהותנו הוקדש לבדיקות רפואיות שלנו,
זה משהו חדש, 7-8 שעות של בדיקות רפואיות מקיפות בבית חולים ציבורי ,
בדיקות על ידי 8 מומחים, בנהם: פסיכיאטר, דרמטולוג, נוירולוגית, רופאה כללית, ועוד
צילומי חזה, א.ק.ג בדיקות דם ושתן,
לאחר מכן הולכים לנוטריון על מנת לחתום, שאנו מעוניינים לאמץ את הילדה המיועדת,
המידע נכון ללפני מספר ימים,
מבחינת צילום,
גם אני צילמתי את בית הילדים מבחוץ, כולל בווידאו,
בתוך בית הילדים צילמתי רק את הילדה שלנו.
לפי מה ששמעתי ניתן לתת למנהלת את המצלמה בפעם הבאה ולבקש ממנה לצלם את
החדרים בהם שהתה הילדה.
ניתן להבין את הרצון לגונן על הילדים,
שיהיה בהצלחה רבה!

עוד עיצה ששווה זהב,
אנחנו שמרנו על קשר עם זוגות שהיו איתנו בסדנת ההורים, התהליך עצמו קשה והעזרה
והעצה של אנשים שעברו את אותו התהליך כל כך חשובה ועוזרת,
אני התייעצתי ושיתפתי און ליין כשהייתי בבית הילדים, ונתקלתי בסוגיה שחששתי ממנה
ואין כמו נסיון של אחרים
מעבר להם ,יש לי כאן את חברתי הנהדרת שאין שניה לה סביון !! שעזרה והרגיעה
ואת נוני המקסימה שמרגע שהתחלתי את התהליך לפני שנה פשוט מלווה אותי בחיבוק
כל צעד ושעל.
אסוף לך אנשים טובים,
תמיד תצטרך אותם
בתקווה שיום יבוא וגם לך יהיה הנסיון והכלים לסייע לבאים אחריך.

גם אני אשמח להיות לעזר .

 

[נוני 75]

נתי -זו חתונה קתולית בינינו -חיבוק|

ראי הוזהרת !

 

[סביון1]

 

[בהתחדשות3]

במקרה שלנו-לפני 8 שנים- התשובה כן לכל השאלות

 

[פסיפלורה החדשה]

הנסיון שלנו ...

קודם כל ברכות, שיהיה בהצלחה.
הנסיון שלי כבר קצת 'ותיק', אבל ביקשת לשמוע עוד, אז אשתף ברצון.
מתשובותי תוכל לראות שיש הבדלים, כפי שכבר נאמר כאן, בין המחוזות השונים, ומן הסתם שגם עם השנים מחמירים.
בכל מקרה, מדובר בשני אימוצים - אחד לפני כשבע שנים מסיביר, ואחד מלפני כשלוש שנים וחצי, מסנט פטרבורג.
1. בשום מקום לא אמרו לנו לא לצלם.
2. בסיביר נתנו לנו לצלם הכל, כולל את המיטה שהגדולה ישנה בה, הארונית שלה, הילדים שהיו איתה בקבוצה והמטפלות והצוות. בס"פ זה לא היה כך. נציג העמותה צילם ושלח לי תמונות של החדר והמיטה לבקשתי.
3. ככלל, בסיביר ראינו את הילדה פעמיים ביום לשעתיים, ו אף אחד לא עמד על השעון. בס"פ פעם ביום, עד שעתיים, וזה אף פעם לא הגיע לשעתיים! בסיביר הוסיפו לנו 2 ביקורים על המתואם מראש, ובס"פ לא תמיד קוימו כל הביקורים שהובטחו. בסיביר לא היה הרבה מה לראות, והימים היו מאוד עמוסים, דווקא בס"פ יש המון מה לראות, אבל לי לא היה ראש לזה עקב כל מיני מורכבויות שהיו שם. מציעה שאם אפשר תטיילו, תצטלמו ותאספו כמה שיותר מזכרות וחוויות שתוכלו אח"כ לחלוק עם הילד. לאחרונה ביתי הגדולה התחילה לשאול איך נראית העיק שבאה ממנה. מזל שנילי ברושי יזמה בזמנו שרשור עם תמונות ויכולתי לקחת משם כמה, כולל של בית הילדים עצמו [הרי תמונות בגוגל לא חסר].
באופן כללי הצעתי בענייני התנהלות היא - לבקש רשות, אך אם יש משהו שמאוד חשוב לך לצלם - פשוט לצלם בצניעות ובשקט, שהרי אם תבקש ותקבל תשובה שלילית, לא תוכל אח"כ לצלם. קצת התלבטתי אם לכתוב זאת, כי בד"כ אני אדם שמאוד מכבד את ציפיות זולתו. רק שכאן יש לעתים דברים שהם חשובים מאוד, ובסדר העדיפויות בין אטיקט למחויבויות שלך לילדך לעתיד, הייתי חושבת שוב...

בהצלחה, ואל תהססו לשאול עוד!

 

[Noga Lavie]

משתנה

אנחנו אימצנו לפני חמש שנים מקזחסטן, כך שהמידע שלי יהיה מאוד לא מדוייק עבורך, אך הנסיון הראה לנו שהמותר והאסור משתנה מזוג לזוג אפילו באותו בית ילדים באותם ימים.
אנחנו היינו חייבים לפגוש את זיו פעמיים במיום למשך שבועיים לפני שאפשר היה להמשיך למשפט. במהלך הזמן הזה מותר, כמובן, לצלם את הילדה, כי אחר כך צריך להציג הוכחות לחיברות בבית המשפט. צילומי בית ילדים וסביבה הם בעייתיים יותר, ותלויים הרבה בהלך רוח. אנחנו צילמנו כשהרשו, ולא צילמנו כשנראתה מורת רוח, כי הרגשנו אחריות גם כלפי הבאים אחרינו. בסופו של דבר, אם שומרים על כללי נימוס בסיסיים, ומתנהגים בנחמדות, אפשר לצלם די הרבה. אם לא יוצא לצלם משהו שרציתם, סביר להניח שמישהו אחר הצליח ביום אחר, אז כדאי להיות בקשר עם הורים אחרים שאימצו מאותו מקום.

 

[אמא193]

לא השתתפתם בקבוצה להכנה לקראת האימוץ?

לנו נתנו תשובות לכל השאלות בקבוצה שהשתתפנו. מאד מומלץ הקבוצה התקיימה בפסיפס והיתה מאד מאד מקצועית ועוזרת ואחכ היה לנו קשר עם הורים מהקבוצה ששיתפו אותנו בנסיון שלהם. אם לא הייתם בקבוצה תבקשו מהעמותה להשתתף בקבוצה כזאת כי היא מאד מכינה ועונה על הצורך של כולם להתכונן נפשית וטכנית לנסיעה ולאימוץ בכלל

 

[בהתחדשות3]

העמותה אמורה לארגן פגישות עם העובדת הסוציאלית

שלה. לקבוצה שלנו היו 3 פגישות. (היתה קבוצה ליחידניות וקבוצה לזוגות). אנו הרגשנו שהמפגשים עושים לנו טוב ולכן המשכנו בהם, באופן עצמאי, כל פעם באירוח בבית אחר, ללא העובדת הסוציאלית. במפגשים אלה ניתן היה לקבל ולתת תמיכה הדדית ולשמוע מידע "לא רשמי" שידעו לספר המשתתפים שהכירו מאמצים שכבר אימצו. במפגשים עם העובדת הסוציאלי של העמותה המידע היה, כמובן, זה שהיה ענין לעמותה למסור.

 

[ראובן77]

קבוצות ההכנה מתקיימות אחרי או לפני ההצעה ?

אנחנו לפני הצעה. למיטב הבנתי הקבוצות שמכינות להורות מתקיימות אחרי הצעת הילד ובמידה ואנחנו מקבלים את ההצעה. האם זה נכון ? בכל מקרה בהנחה שאת צודקת והמסגרת של ההכנה אכן מיועדת לשאלות לא פורמאליות נוספות ולהפגת חששות אכן זה מעודד. בכל מקרה כמו שהציעו כאן כדאי להתכונן להפתעות ולקחת הכל לאט לאט...

 

[אמא193]

אם אתם רשומים בעמותה

ונאמר לכם שאתם לקראת הצעה של ילד אז תבררו בעמותה לגבי קבוצת הכנה. השאלה גם מה זה לקראת הצעה של ילד. רק נרשמתם? כבר היה לכם קשר עם פסיכולוג ועובדת סוציאלית? אם כן יש לכם את מי לשאול על הקבוצה. מפתיע שאתם לא יודעים אם אתם לא בתחילתו של תהליך בדיקה של אימוץ

 

[סביון1]

בדרך כלל לפני, אלא אם כן קיבלתם הצעה כל כך

מהר, שלא הספקתם להגיע להכנה בזמן.

 

[בהתחדשות3]

בזמנו (לפני למעלה מ-8 שנים) ההכנה התקיימה

לפני ההצעה. אני מניחה שכך זה גם היום. חלק נכבד מההכנה היה רלוונטי לתקופה שלפני ההצעה ועסק בהליך עצמו. אם היו דברים שעסקו בנושאים אחרים, הם הועלו ע"י חברי הקבוצה ולא ע"י העו"ס. אחת מבנות הקבוצה שלנו קיבלה הצעה מוקדם מאוד (כ-4 חודשים לאחר פגישת ההכנה הראשונה), אך זה היה חריג.

 

[ראובן77]

אז יתכן ואתם צודקים.

אם אתם אומרים אתם ככל הנראה צודקים כי אתם כבר הייתם בתהליך. אנחנו הגשנו תיק לפני כחודשיים וחצי. אמרו לנו שהתיק מסתובב במחוזות השונים ברוסיה. מזה הסקתי שאנחנו בהמתנה להצעת ילד. בכל מקרה, מה שיבוא קודם נשמח. אבל שוב השאלות ששאלתי היו מסקרנות בלבד.