מה אפשר לעשות כדי להגדיל את מספר המתחרות?

[נועה חורש]

מה אפשר לעשות כדי להגדיל את מספר המתחרות?

כבר שנים רבות, אולי מאז ומתמיד, אין הרבה בנות בהתעמלות מכשירים בנות תחרותית. בעיקר ברמות הגבוהות, אך גם ברמות הנמוכות! יש לכך סיבות מבוססות ומוצדקות מפה ועד להודעה חדשה- זה לא נושא הדיון. מה אפשר לעשות כדי להכפיל ואף לשלש ולהגדיל כל הזמן את מספר הבנות שמתחרות בהתעמלות מכשירים תחרותית? מה יכול לעזור? הקמת אולמות? פתיחת מרכזים נוספים? התנהלות נכונה יותר של האיגוד? תקשורת? הקלה ברמת התחרויות? מה יכול להביא ולמשוך כמות גדולה של ילדות ישראליות לקחת חלק ולהשקיע בהתעמלות תחרותית?

 

[אמא לה3]

הכל הכל הכל

כל מה שאמרת ובנוסף האגו. כן, זה שגורם למאמנות "לשמור" את המתאימות אצלן. אולי כי זאת קב' הופעות וכמה נחמד שיש קטנטנות תותחיות... אולי זה חוג כלשהו והמאמנת "נורא רוצה" להציג הצלחה... אולי ענף האקרובטיקה והג'נרל שרוצה גם את הקטנטנות.... לדעתי, רב הבנות (ההורים שלהן), פשוט לא מודעים מספיק לענף, לא שומעים עליו מספיק בתקשורת, בחוגים לא מדברים עליו.... כבר נתקלתי במאמנות שפשוט מתעלמות מבנות מוכשרות ולא מפנות אותן לענף התחרותי. זה עצוב מאוד....נתקלתי אפילו במאמנת שעובדת בתחרותי שבמקום להקים לה בסיס רחב של מתעמלות פשוט סיננה מהתחלה את הבנות ואחרי תקופה כמעט ולא נשארו לה בנות לדרגות גבוהות יותר. מה שכן אפשר לעשות.... 1. פרסום פרסום פרסום, בכל מקום, בכל מדיה וכמה שיותר. 2. איתור וגיוס מתעמלות, ללכת מבית ספר לבית ספר ולאתר את המתאימות. לשתף פעולה עם חוגים באזור ועם המאמנות על מנת שירצו להעביר מתעמלות מתאימות. האיתור חייב להיות בשיתוף פעולה עם החוגים. 3. בשום פנים ואופן לא "הקלה" בתחרויות!!! גם ככה מצבנו מול הזירה הבינ"ל עלוב למדי.... 4. אולי שינוי השיטה התחרותית, לכל דרגה יש קריטריונים ברורים. בלי קשר לגיל. מי שעומדת בהם, עוברת הלאה מי שלא - נשארת. 5. הסעיף הבא הכי קשה לי לכתוב.....הליגה. אני מאוד אוהבת את המסלול הזה, שנים הייתי חלק ממנו...אבל כן, זה בא על חשבון התחרותי. גם אני (כשהייתי חלק), רציתי את הקטנטנות החזקות והמדהימות לנבחרת שלי ו"מה פתאום שמאמנת אחרת תקח לי אותן", לליגה הרבה יותר קל להגיע, אבל היא לא מגיעה לשום מקום, מקסימום לאליפות ליגה, מה עוד שאני מכירה מאמנות מעולות בליגה שיכולות בקלות לאמן תחרותי ולהצליח (אולי זה המקום לשאול אותן למה הן לא בתחרותי). עד כאן בינתיים, יש לי עוד המון מה לכתוב על הנושא אבל נשאיר משהו לאחרים להביע דעתם.

 

[נעממהה]

לשמור מתעמלות לעצמך????

אצלנו יש כמה וכמה בנות מוכשרות, וזה ממש לא שאנחנו שומרות אותם לעצמנו!!! אני בכלל לא מבינה דבר כזה! מאמנת שעושה כזה דבר בפועל לדעתי משהו מאוד לא בסדר שם! צריך קודם כל לחשוב על טובת המתעמלת! אצלנו זה להפך! כואב לי לראות אותם אצלנו, כשאין להם הרבה לאן להתקדם ברמה תחרותית.. הבעיה היא שמי שיכול להיות בתחרותי הם אלה שגרים במקומות מסויימים בלבד. אני אסביר: אמא של בת מוכשרת רוצה לקחת אותה להתעמלות תחרותית. היא עושה את זה והבת התקבלה להפועל תל אביב לנבחרת (מקרה אמיתי). מכאן אין להם לאן להמשיך, כי המשפחה לא יכולה להסיע את הבת 40 דקות כל יום, כל כיוון, בשביל שתתאמן בתחרותי. מה לעשות.. רק להתעצבן כל אימון מחדש שהקטנטנה הזו לא תממש לעולם את הפוטנציאל.

 

[אמא לה3]

ופה נכנסת השאלה

איפה יש מרכזים תחרותיים? הרי בארץ יש מרכזים במס' מקומות...נכון שלא לכל מתעמלת יש מרכז קרוב, אבל בארצנו הקטנטונת זה לא כזה רחוק.... לגבי נסיעות, תמיד אפשר להסתדר עם עוד בנות באזור. העיקרון הוא שלילדות ולהורים תהיה לפחות את האפשרות להצטרף ולדעת על הענף התחרותי...הרבה פעמים הן פשוט לא מודעות לכך.

 

[FIRES SHADOW]

מעבר למה שאמרתן

ואני מסכימה עם כל הסעיפים, יש ני נושאים שנתקלתי שהם- האחד, גיל הפרישה העיקרי עומד על גילאי 12-13. זה המעבר לחטיבה והחלק החברתי. הבנות נמצאות כל יום באולם, לא זוכות להכיר ולחוות את חיי החברה מחוץ לאולם. העולם הזה מסקרן מאוד, ואני בטוחה שישנו אלמנט של חוסר ביטחון חברתי מסויים. אמנם ישנה ההנאה מהאימונים אך חלק חברתי יכול להוסיף המון. דבר שני הוא משכורות המאמנים-לשלב עבודה בתור מאמן התעמלות עם עבודה נוספת היא דבר קשה-גם מהבחינה של שעות עבודה רבות וגם הקושי למצוא שתי משרות שישתלבו בצורה נוחה מבחינת השעות. עבודה אך ורק בתור מאמן לא מספקת למאמן משכורת שתצליח לקיים אותו, מלבד זאת"הכסף העיקרי" נמצא בחוגים. ומאלה לא חסר. גמישות בגילאים גם תגדיל את התחרות ואווירת התחרות (כי אין כמו לנצח מישהי גדולה ממך בכמה שנים), וגם עשוייה לחשוף ולמשוך יותר מתעניינים לענף, גם אם לא כל אגודה או מרכז יכולים לאפשר לעצמם את הציוד או כמות השעות. כך שגם אם ילדה התחילה בגיל מאוחר, תהיה לה ההזדמנות לגלות פוטנציאל ואולי לממש אותו (ראינו כמה דוגמאות מאוד יפות בארץ). חפרתי =)

 

[Tammie]

אני בהחלט מכירה את זה

הרבה מאמנות שאני מכירה לא רוצות להעביר את המתעמלות שלהן למאמנות אחרות. זה מאוד קשה לראות מתעמלת שגידלת מהגן עוברת למאמנת אחרת שבעצם תקצור את כל השבחים עליה ברמות הגבוהות יותר. כמו כן זה עוד יותר בעייתי כשיש לך קבוצת ג'נרל. את לא כל כך רוצה לוותר על בנות מוכשרות שתורמות לך לקבוצה. מעבר לזה יש מאמנות שלא אוהבות את המסלול התחרותי מסיבות אידיאולוגיות ולכן לא מעבירות לתחרותי. למען האמת אין לי בעייה עם המסלול של האקרובטיקה- כן אני יותר אוהבת התעמלות מכשירים והייתי שמחה לראות יותר מתעמלות בענף, אבל מתבחינתי, ברגע שמתעמלת מתחרה- זה בסדר גמור, היא ממלאה את הפוטנציאל שלה כמתעמלת. מצד שני, אם אני רואה בנות מאוד מוכשרות, שהיו יכולות להיות מתאימות להתעמלות מכשירים, כן הייתי ממליצה להן לנסות, ובמידה והן לא יצליחו שם, או שזה יהיה להן קשה מדי (שעות ארוכות, לחצים וכו') הן תמיד יוכלו לחזור לתחום האקרובטיקה, במקרה הכי גרוע- בתור גדולות...

 

[נועה חורש]

מסכימה איתך, נעמה

משתמע מדברייך, אמא לה3, שאת מבינה מאמנות שאינן מעבירות בנות להתעמלות תחרותית. אני לא מבינה, ובטח שלא מצדיקה, אני חושבת שמדובר בעוולה גדולה אם קורה דבר כזה. אולי אני נאיבית/אופטימית, אבל אני גם לא רוצה להאמין שדבר כזה באופן גורף. אני יודעת שפה ושם יתכנו מאמנות לא טובות, שישמרו ילדות לעצמן, אבל באופן כללי, אני לא מאמינה שהרבה מאמנות ממש שומרות מתעמלות. מאמנת שעושה את זה, היא בעיניי מאמנת גרועה, ואני מאמינה שבסופו של דבר אותה מאמנת לא תצליח בעבודתה, משום שהיא מאמנת גרועה, המתעמלות וההורים בסופו של דבר יצביעו ברגליים ולא יבואו לחוג שלה יותר, לאו דווקא מתוך מודעות שהיא שמרה מתעמלות, אלא מסיבות אחרות. מאמנת שמעודדת מעבר של בנות למסגרת תחרותית, תחשב מאמנת יותר טובה, מקצועית, מכובדת, ישרה, אוהבת התעמלות ואוהבת את הילדות, ואני מאמינה שבסופו של יום יותר ילדים יירשמו לחוג שלה. כלומר, על כל ילדה שמאמנת תעביר לתחרותי, יירשמו אליה עוד 20 בנות חדשות, או על כל ילדה מוכשרת שתתבזבז בחוג בגלל המאמנת, יעזבו או לא יצטרפו 20 בנות חדשות. משהו כזה. לגבי נושא המגורים, אני פחות מסכימה איתך. זה ברור שמי שיכול להיות בתחרותי זה רק כאלה שגרים במקומות מסויימים בלבד. לא הגיוני שיהיה תחרותי בכל מקום. ככה זה גם בארצות אחרות בעולם, גם במפותחות שבהן. 40 דק' כל כיוון זה זמן הגיוני בעיני להסיע ילדה לחוג תחרותי. ולמה ההתעמלות אשמה שהמרכז הקרוב ביותר נמצא 40 דק' מהבית? אולי דווקא המשפחה של הילדה אשמה, שבחרה לגור 40 דק' ממרכז הארץ? התעמלות זה ענף שדורש המון השקעה מצד ההורים והילדים כולל נושא של הסעות. מי שצריך להשקיע כאן זה ההורים והילדים, לא המאמנים וההתעמלות. ובאמת רוב המתעמלות שלנו נוסעות מרחקים גדולים לאימונים, ולא גרות באותו מקום של האולם. למשל: בהפועל ת"א יש ילדות מחיפה, מנתניה, מאשדוד, מגדרות ועוד; בכל האגודות, יש מאז ומתמיד בנות שנוסעות 40 דק' והרבה יותר מזה. לדעתי זה ברור שההתעמלות מתאימה רק למי שגר במקום מסויים. וגם רק למי שיש מבנה גוף מאוד מסויים. ורק למי שבמצב כלכלי טוב. וכהנה וכהנה. לא כל אחד שמוכשר יכול לעסוק בהתעמלות תחרותית. צריך מכלול של דברים.

 

[נעממהה]

לא האשמתי את ההתעמלות

תיארתי מצב שבו המון בנות מוכשרות לא יכולות להגיע למסלול התחרותי מסיבות טכניות-כלכליות. לא האשמתי את ענף ההתעמלות וגם לא את ההורים, תיארתי מצב עצוב, זה הכל. בכל מקרה כתבת שצריך להיות למתעמלת מכלול של דברים, כולל כסף ואמצעים. אני אענה בשאלה: על מי יהיה לך יותר חבל: ילדה בעלת כישרון אבל לא בעלת אמצעים שבגלל זה לא תלך לתחרותי או על ילדה עם אמצעים ובלי כישרון בכלל שבגלל זה לא תלך לתחרותי? הכישרון הוא אלמנט הרבה יותר חשוב בתוך מכלול הדברים האלה! ואם למישהי יש את זה, חבל מאוד אם זה מה שימנע ממנה לממש את הפוטנציאל. יש לי שאלה, יש בארץ מלגות? אני באמת שואלת כי אין לי מושג.

 

[נועה חורש]

לא יודעת על מי יותר חבל

בניגוד למה שחושבים, כשרונות לא חסרים. כשרונות יש בכל מקום. אני יכולה לפחות 1-5 כשרונות מעולים בכל כיתה. חוץ מזה שלא צריך להיות כשרון גדול במיוחד כדי להתעמל תחרותי. אני לא מדברת על אולימפיאדה, אני מדברת סה"כ על תחרויות של גביע האיגוד. לגבי מלגות, אם יש מתעמלת נזקקת, אפשר לעזור לה בצורה כזו או אחרת. אולי הנחה מסויימת של העירייה, ספונסרים שתורמים חלקים קטנים ברמות הגבוהות, בגדי גוף או ציוד, הלוואות או פריסת תשלומים. אבל אין כזה דבר מלגה מלאה, או אפילו מלגה גדולה. עדין חוג התעמלות זה מותרות ולא צורך. ילדה שבאה ממשפחה ענייה, לא יכולה ללכת לחוג התעמלות. ילדה שבאה ממשפחה ממוצעת, צריכה המשפחה לעשות הקרבות כלכליות מאוד גדולות כדי לאפשר לילדה את האימונים. ועם כל זה, עדין, מרכז ספורט שיש בו חוג התעמלות תחרותי, לא מרוויח כסף מההתעמלות. התשלומים של המתעמלות רק מכסים את העלויות, וגם זה בקושי. למטב ידיעתי היחיד בהתעמלות כיום שמקבל סיבסוד הוא אלכס שטילוב.

 

[Tammie]

אני גם חושבת שיש הרבה גורמים

שמשפיעים על כך שילדה תוכל להתעמל במסלול תחרותי, והסיבה הכלכלית היא משמעותית. בכלליות העיסוק בספורט, כמו שנועה כתבה, הוא לא חובה אלא מותרות, וזו אחת הסיבות שלרוב מדינות העולם חשוב להצליח בתחומי ספורט שונים. מדינה שיש לה זמן ומשאבים להשקיע בספורט, נתפסת כמדינה חזקה, כי היא כביכול מבזבזת משאבים על משהו שהוא לא הכרחי. אני לא רוצה להכניס לפה הרבה היסטוריה אז נעשה את זה קצר- זוכרות את אולימפיאדת ברלין של 1936- למה היה להיטלר כל כך חשוב לקיים את האולימפיאדה ולהצליח בה? מכיוון שבכך הוא למעשה הציג את הכוח של גרמניה כמעצמה שלמרות כל הקשיים שעברו עליה- עדיין יכולה להשקיע בספורט ולפתח אותו. בזאת נגמר השיעור בהיסטוריה/מדעי המדינה....

 

[אמא לה3]

LIKE LIKE LIKE

 

[אמא לה3]

טעות!!!!!!

ואוי ואבוי לך אם זה מה שהבנת מדברי...בשום מקום לא כתבתי שאני מבינה מאמנות שלא מעבירות בנות לתחרותי, פשוט ציינתי שהמצב הזה קיים ונעמה ניסחה זאת היטב...מאמנת שגידלה ילדה לא תמיד תשמח להעבירה כדי שמאמנת אחרת "תקצור את הפירות", בשום מקום לא כתבתי שאני מקבלת את זה (בתור אחת שהעבירה ועדיין מעבירה בנות לתחרותי...לא?) בכלל, כל הסעיף הראשון שכתבת, הוא לא נכון מבחינתי. מאמנת לא נחשבת "טובה" יותר כי היא מעבירה בנות לתחרותי, בנות יכולות להדהים ולהיות מעולות גם אם הן לא בתחרותי, וכן, מאמנת יכולה להיות טובה מאוד גם אם היא לא תעביר בנות. מאמנת יכולה להצליח בעבודתה ויהיו לה עשרות מתעמלות טובות מאוד גם לא במסלול הזה - הדבר היחיד הוא, שברגע שילדה מוכשרת לא נשלחת לתחרותי בגיל המתאים היא פשוט תאבד את ההזדמנות במסלול הזה (מה שלא יקרה באף מסלול אחר, לא אקרובטיקה, לא ג'נרל ולא עממי).

 

[צומפי56]

התעמלות

יש כאלה שגם לא מיצו את הפוטנציאל והכישרון שלהם, אפילו לא ברמה רגילה..ואפילו לא הצליחו מעולם להתעמל באיזושהי מסגרת למרות שאילו הם היו הולכים, גם שהם גם היו מוכשרים מאוד והיו יכולים להגיע רחוק!!לדוגמא ,אני. ואני כבר בת 34, לא יכולה כל כך לחזור לאחור!!!!אז לפחות הילדה שלך זכתה להתעמל....ואני מאחלת לה שתגיע רחוק בכל מקרה לרמה תחרותית

 

[אמא לה3]

שלום צ'ומפי וברוכה הבאה

כתבתי בהמשך הדיון, על בחורה שאני מכירה, מתעמלת בעברה, היום מאמנת, שגם התעמלה בנבחרת לא תחרותית (קב' ייצוגית), גם לה, לו ניתנה האפשרות יתכן והיתה מגיעה להשגים תחרותיים גדולים בענף ועד היום היא מצטערת שהמאמנת, אז, לא נתנה לה את ההזדמנות להגיע לקב' תחרותית. אגב, ברור לך שאפילו בגילך (קרוב מאוד לגילי), את עדיין יכולה להתעמל ואפילו להשתפר (לצורך הנשמה, כמובן...).

 

[נועה חורש]

מעגל הקסמים

מעגל הקסם של הנושא (לא בהכרח בסדר הזה): יש לנו מעט מאוד מתעמלות תחרותיות- אין לנו הישגים גבוהים בעולם- התקשורת לא מתעניינת בהתעמלות- אין מספיק אולמות מאובזרים- אין הקצאת שעות, משאבים וכספים- אין הערכה ויוקרה- אין הרבה מתעמלות וכן הלאה וכן הלאה. בהתאם לכך, אין מספיק הצדקה להקצות שעות, משכורות גבוהות למאמנים ואולמות, מאחר ובקושי יש מתעמלות ואין הישגים... וכמובן שלא יהיו הישגים אם לא יהיו אולמות, שעות, משכורות ועוד... איך שוברים את מעגל הקסמים הזה? חיזוק של חולייה אחת בשרשרת (כמו למשל העלאת שכר המאמנים, או בניית אולמות) לא ימריא את הענף התחרותי. חיזוק כוללני של הכל, מהיסוד, אינו כלכלי וכמעט בלתי אפשרי. אז איך בכל זאת אפשר להביא עוד בנות להתעמלות תחרותית, בהתבסס *על מה שיש* ?

 

[אמא לה3]

תקשורת

פרסום - תקשורת - פרסום - תקשורת... שמישהו בעל קשרים ישלח כל יום כל היום ידיעות לתיקשורת, על מתעמלות, על קב', על תככים (חייבים קצת צהוב), על פציעות, על מאמנים, על חוגים, בקיצור - על הכל!!!!! עוד ועוד כתבות בטלויזיה על מתעמלות ובכלל על כל מה שכתבתי למעלה. יותר אירועים קהילתיים (יום מיונים קהילתי כמו שנעשה בארה"ב - שם פעם בשנה יש בכל מרכז תחרותי יום מיונים), אצלנו עשו את זה כשאני התעמלתי והגיעו המון ילדות מכל העיר להבחן לנבחרת, ברגע שארוע כזה מפורסם בקהילה/בעיר, ידיעו גם המון בנות מחוגים רגילים -> מה שייתן בסיס רחב יותר לסינון למתאימות.

 

[Helit11]

קשה לשמור על המתעמלות התחרותיות

כאמא למתעמלת תחרותית, זה נהיה קשה יותר משנה לשנה. קודם כל למתעמלת עצמה: האימונים נעשים יותר תובעניים, האלמנטים יותר קשים, הלימודים בביה"ס יותר תובעניים ומצריכים השקעה, הבידוד החברתי גדל. וזה לא פשוט לעמוד בכל הלחץ הזה. צריך אישיות חזקה מאוד כדי לשרוד את היום-יום ובעיקר כשמגיעים לתחרויות והמתעמלת רק שנה ראשונה באותה דרגה והיא לא זוכה באף מדליה. אז פתאום מתעוררות השאלות למה כל הטירוף הזה? דיברתן על ילדות מוכשרות אבל לי נראה שיותר מכל היא צריכה כושר התמדה, הישגיות ואישיות חזקה (כמובן שבנוסף לנתונים מתאימים). אבל להיות מוכשרת לבד זה לא מספיק. בנוסף המשפחה צריכה להקריב חופשים, הסעות אינטנסיביות. זה די קשה, אם כי אפשרי. והאמת שאם בתי לא היתה עומדת בתוקף על רצונה להיות תחרותית, לא הייתי דוחפת אותה לזה בכח. זה ממש בא ממנה, והיא לא מוותרת על אף אימון, ולכן אנחנו נכונים להשקיע כמה שאנו יכולים. יש דבר נוסף והוא האווירה הקבוצתית: ברגע שכמה מתעמלות חושבות לפרוש, גם השאר מתחילות להתלבט ומודיעות כל כוונתן לפרוש בשנה הבאה. אנחנו האימהות, מרגישות שאם לא נעודד אותן להשאר כקבוצה, הקבוצה תתפרק וסביר להניח שמעט מאוד ימשיכו. אני חושבת שבהחלט צריך למצוא דרכים איך לאפשר את החיים האינטנסיביים האלה למתעמלת תחרותית, ושבנוסף היא תרגיש שיש לה חיים מחוץ לאולם ההתעמלות.

 

[אמא לה3]

יש דרכים!

ואני מאמינה שבהרבה קב' עושים את זה (אני רוצה להאמין), הרבה ימי גיבוש קבוצתיים, מסיבות של הקב', אפילו הליכה משותפת לים. לפני מס' שנים עבדתי עם מאמנת תחרותית, יום אחד היא ביקשה את חוות געתי על בדגי ים שהיא רוצה לקנות לבנות, שאלתי או למה, והיא ענתה לי שהיא מאוד מודעת לזה שאין להן כל כך חיי חברה רגילים והיא כן רוצה לתת להן חוויות "רגילות", אז היא קנתה לכל הקב' שלה בגדי ים והיא מתכננת לקחת אותם - לים...אהבתי אז מאוד את הרעיון.... מעבר לזה, ילדות צעירות ומתבגרות, בכל רגע פנוי שיש להן מאימונים - להקדיש לחיי חברה, אפשר גם להזמין חברות מהכיתה לצפות באימונים ובתחרויות ממש על בסיס קבוע... דוקא אצל הבוגרות יותר, אני כן רואה חיי חברה מחוץ לאולם, יש פייסבוק ועוד רשתות חברתיות, זה אמנם לא "הדבר האמיתי" אבל לפחות זה לא?

 

[אמא לה3]

געתי=דעתי, בדגי ים=בגדי ים...

 

[chuch1]

איזה כיף

שרק עכשיו נכנסתי והספקתי לקרא דיון מעניין מאוד!!! ועכשיו תורי: לדעתי, המודעות לספורט שהוא לא כדורגל/כדורסל/טניס הוא נמוך מאוד בארצנו. אנשים לא מודעים לכמות הענפים שיפים והתחרותיים שיש לנו ולכן המצב עגום כמו שהוא. לגבי מאמנות ששומרות את המתעמלות שלהן: כמו שמישהי כבר אמרה פה- מתעמלת צריכה אופי מתאים ולא רק כשרון, לא מעבירים בת לתחרותי רק על סמך כשרונה המטורף- המאמנת צריכה להכיר מספיק את המתעמלת על מנת שתקבע אם היא מתאימה לתחרותי או לא. אני מאמנת פעמיים בשבוע קבוצה עממית לחלוטין ובשלוש פעמים בשבוע את הנבחרת שלנו- נראה לכן שאני לא מעבירה בנות תותחיות מהקבוצה העממית לנבחרת שלי: ברור שכן! ואני מודה שזה נעשה 60% מאגואיזם מוחלט שלי וב40% הנותרים לטובת הילדה- שתתפתח בנבחרת יותר מאשר בעממי. אני הולכת לכתוב פה משפט שבטח לא יתקבל יפה אבל אני ארשום אותו בכל זאת כי בזה אני מאמינה: קשה לי לפרגן למאמנות ולמאמנים התחרותיים אצלנו בארץ, פשוט קשה לי ברמות שגם אם אמא תתייעץ איתי אם להכניס את הבת שלה לתחרותי- גם אם הילדה מתאימה- אני לא בטוחה שאמליץ. למה? מכמה סיבות- העיקרית שביניהן היא שרוב הסיכויים (כמו שכבר נכתב פה) הילדה תפרוש בגיל 12-13 מתחרותי ועד אז גם רוב הסיכויים שתפתח איזו סלידה מהענף ותקח שנה שנתיים ואפילו יותר חופש מהתעמלות, תשמין ברמות ואח"כ תחזור אלי לנבחרת, תעבור כמה אימונים, תראה שהחיים לא דבש כפי שהיו ואז היא פורשת לגמרי מהתחום. וחוצמזה, אני לא חושבת שהמאמנים בארץ (ביחד עם החוסר תמיכה של הארץ שלנו בענף) יכולים באמת להחזיק נבחרת תחרותית ראויה , בגלל מליון סיבות שנראה לי ברורות מאליהן. לגבי מה אפשר לעשות? הנה כמה דרכים שלדעתי יכולות לעזור: לחנך לאהבת הספורט מגיל צעיר. להכריח הורים לרשום את הילדים לחוגי הספורט! (לא כל החוגים יקרים ולא כולם תחרותיים ודורשים המון) להוסיף למערכת הלימודים (מהיסודי) שעות העשרה של חוגי ספורט שונים.(ומן הסתם התעמלות ביניהם ) לקחת קצת מתקציב הספורט שיש למדינה הזו(באמת קצת) ולהרים אולמות מדוגמים בכמה ערים מרכזיות חוץ מחיפה, ת"א ולא יודעת מה... ושם- לעודד פתיחת בתי ספר להתעמלות מכשירים ואקרובטיקה! לא סיפור- כל מה שצריך זה רצון ועוד ועוד ועוד... אני חושבת ומאמינה שברגע שהבסיס חזק -השאר הולך קל יותר. חבל ומרגיז שהענפים היחידים שמקבלים את "הבמה" הם הענפים עם הכדור- אלא אם כן מישהו כמו איזה אלכס אחד זוכה במדלייה ואז מכבדים אותו באיזו כתבה קטנטונת בעיתון. בא לכן להרים את הכפפה? אולי אנחנו אלו שצריכות להיות הגרעין שיניע קדימה את הענף? בתהליך ארוך וקשה אבל בתהליך שיכול להצליח?