שמע
סתם הבאתי את scenes כדוגמה, אני יודע שהאלבום הזה מטורף לגמרי, ופטרוצי ופורטנוי מבינים במוסיקה ומלחינים מעולה, זה מטורף איך שהם עוברים בסולמות וסגנונות (הקטע דיקסי בדאנס אוף איטרניטי, הסולמות הערביים בהום והסולם היהודי בפאטל טרדגי הם דוגמאות מעולות). אבל מלמסטין וסימפוני מנסים כאילו להחזיר את הבארוק. הסגנון הבארוקי מאופיין בהרמוניה של שלושה או ארבעה קולות ובפוליפוניה מורכבת (רוב הזמן) המוסיקה בתקופה הייתה נורא טכנית ועדיין לא שברה מוסכמות דתיות ומוסיקאליות (באך לא נחשב). הדבר היחידי מהרשימה הזו שמלמסטין ורומאו ממלאים זה הטכניות. אין פוליפוניה אין הולכת קולות ואין שום דבר קלאסי, ואני באמת מחשיב את זה כעלבון. זה עושה לי רע כשמישהו אומר שזה כמו מוסיקה קלאסית וגם שמעתי שאנשים אומרים שזה אפילו יותר טוב ממוסיקה קלאסית. כשאני שומע כאלו דברים ואני יודע שהדבר היחידי שהאנשים האלו שמעו זה החמישית של בטהובן כצלצול בפלאפון זה עושה בחילה. אנשים מכירים רק את ויואלדי ובאך וזה רק בגלל שהם רואים חשמלטורים שמנגנים איזה קטע של המלחינים האלו. אני מציע לכל אותם אנשים להקשיב לשופן ובטהובן ואז נראה אותם אומרים שמלמסטין עדיף, זה פשוט עושה בחילה. אין שום דבר רע בהשפעות למשל, אני סתם לא אוהב את מלמסטין ורומאו אבל זו העדפה שלי ואין לי שום בעיה שאנשים ישמעו אותם כל עוד זה עושה להם טוב, אבל אי אפשר לטעון שזה קלאסי. יש גם דוגמא טובה, יש את הלהקה פלוגינג מולי. למי שלא מכיר זו להקה שלקחה פולק קלטי (סקוטי לא אירי) והפכה אותו למטאל. פלוגינג מולי זו להקת מטאל ולא להקת פולק. בגלל שיש כמה מהמאפיינים של הפולק זה לא אומר שזה פולק סקוטי, ואתו דבר על ה"ניו קלאסי", זה לא קלאסי לא משנה מה.