מה אתם אומרים שנלמד לקרוא ספרות?

[jonbaum]

רעיון מצויין

אני ממליץ על הסופר 星新一 שכתב בלי סוף סיפורים קצרים (סגנון קצת מדע בדיוני) והם לא קשים בכלל. אם תרצו אני אוכל לבחור איזה משהו, לסרוק אותו ולהעלות אותו לפורום.
יש לי גם עוד סיפור שאני יכול להמליץ עליו, גם מדע בדיוני, שתרגמתי פעם בשביל תחרות תרגום. (הגעתי למקום השני מתוך בערך 100 מועמדים, אבל היות והיה רק פרס ראשון לא קיבלתי על זה כלום).

 

[המובלעת]

בהחלט שווה בדיקה

קראתי קצת על הושי (למרבה הבושה לא שמעתי את השם קודם), האורך והסגנון בהחלט נראים מתאימים.

רק יכולה להיות בעיה עם זכויות היוצרים - הרי יש לפי החוק היפני תקופת הגנה של 50 שנה ממות היוצר, והושי נפטר ב-1997. אגב, זו הגנה יחסית קצרה למה שנהוג בעולם - בישראל וברוב המדינות זה 70 שנה.
אמנם השימוש כאן יהיה ללימוד בלבד, אבל לפחות מבחינה רשמית אסור להשתמש בחומר כזה ללא רשות מבעלי הזכויות, ואני חושב שלא כדאי לקחת סיכון.

זאת הסיבה שאני מעדיף להסתמך על 青空文庫 - יש שם אינסוף חומרים, כולל של כל הסופרים היפניים הגדולים, שכבר הסתיימה תקופת זכויות היוצרים שלהם והשימוש בהם מותר בלי שום הגבלה. כמובן שלא הכל מתאים, ויש גם דברים קשים מאוד בשפה ארכאית, כך שצריך לחפש קצת. אבל בהחלט אפשר למצוא סיפורים ברמה נגישה, כמו זה שהעליתי פה היום.

 

[herouth]

אין בחוק זכויות היוצרים ביפן סעיף שימוש הוגן?

הרבה פעמים שימוש לצורכי לימוד נחשב חוקי, אם כי IANAL.

 

[המובלעת]

זה נושא מסובך מאוד

חוקי זכויות היוצרים - ביפן ובכלל - מלאים בתחומים אפורים שאף אדם מהיישוב לא יכול להבין. קראתי על הנושא לא מעט, ואפילו במאמרים שנכתבו ע"י עורכי דין שמתמחים בתחום, הופיעו שלל התחמקויות והסתייגויות שלפיהן "מאמר זה לא מהווה ייעוץ משפטי"...

אפילו בפרויקט סריקת הספרים של גוגל משתמשים בניסוח הפחדני - "אל תניחו שהספר הזה חופשי מזכויות יוצרים במדינה שלכם רק מפני שגוגל מאמינה שהוא ברשות הרבים". הבנת? הם רק "מאמינים" לתומם, אבל מי שמשתמש בזה עלול להפסיד את המכנסיים בתביעה, וזה יהיה לגמרי על אחריותו.

לגבי שימוש הוגן, אני אפילו לא בטוח שהחוק היפני מתייחס לזה - אבל גם אם כן, ממה שקראתי בנושא, העיקרון של שימוש הוגן הוא משהו שנתון להחלטת בית משפט לפי המקרה הספציפי, ואין לו קריטריונים אחידים. לכן לא כדאי לסמוך על זה.

בקיצור, כשזה מגיע לזכויות יוצרים, אף אחד לא לוקח אחריות וכולם מכסת"חים. ומי שמשתמש בחומר בהחלט יכול, בנסיבות מסוימות, להיקלע לבעיות. לכן, כל עוד החוקים האלה לא מנוסחים בצורה ברורה, הדבר היחיד שאפשר בוודאות לעשות בלי להיחשף לסיכונים שונים ומשונים הוא להשתמש בחומר שפגה תקופת ההגנה שלו במדינה שבה הוא נוצר.

 

[jonbaum]

אפשר להעביר את הטקסט למי שמעוניין בו

במסר פרטי.
כשאני למדתי באוניברסיטה (בפרה-היסטוריה) לא היתה למורה ליפנית בעיה לצלם סיפורים קצרים ולחלק לכיתה.