ניצודתי, סוף סוף
וזה לא שלילדה אין את המספר שלי. עד כמה שידוע לי, האזכור היחיד לדמותו של צ'רנובוג במקורות הוא דיווחו של של כומר גרמני מהולשטיין במאה ה12, הלמהולד בכרוניקה הסלאבית שלו בה הוא מתואר כ- zcerneboch, id est nigrum deum appelant, במסגרת תיאור של משתה בקרב הסלאבים הבלטיים, בו היו מעבירים גביע במעגל, וכל אחד היה אומר ברכות לאל הטוב והרע. זה גם היסוד לפיו משוחזרת דמותו האפשרית של ביאלובוג (צ'רנובוג = אל שחור, ביאלובוג = אל לבן). לא ברור אם יחסיהם הם כשל היין והיאנג, כשל אהרו מזדה ואהרימן, או אולי כשל הדיכטומיה האופיינית יותר למיתולוגיה הסלאבית - מזל-טוב ומזל-ביש (הבאים לידי ביטוי בזוגות דוליה וזלודיניה, חבאטה ונחבאטה, וכן הלאה). מסורת סלאבית של ניחוש בקלפים, המשתמשת בשמו של צ'רנובוג כאות למזל רע, נראה שיש ביסוס לסכימה האחרונה. גיימן בחר להציג קשר של קיץ-חורף, אחדות מהותית והשלמה הדדית, שאאמנם לא מבוסס במקורות, אך ניתן לשילוב ברוח המיתולוגיה הסלאבית. דרך מסורת צפון-בלטית על צ'רנוגולוב (שחור-ראש), הצבע השחור, והקישור לגילוי עתידות, ייתכן ויש קשר לאל טריגלב (תלת-ראשי), שאכן מהווה את אל השאול (ולפי דיווחים גרמניים מסוימים, את האל הראשי בפנתיאון, ששלושת ראשיו מסמלים את השליטה על שלושת העולמות), ושדמותו נשארה כנראה באגדות הדרקונים המקומיות על זמיי גוריניץ', שכמעט תמיד מופיע תלת ראשי. באיזורי כפר קיימות קללות המשתמשות בשמו של צ'רנובוג (או זרנבק במסורות גרמניות). גם סופרי פנטזיה התלהבו מהדמות מסיבה לא ברורה (אף כי יש אלים סלאביים קונבנציונאליים ומקובלים בהרבה, כמו פרון, וולס, וסבארוג) החל מהמאה התשע-עשרה. גוגול מביא או ממציא מסורת אוקראינית עליו הממקמת אותו בנאבי, ארץ המוות הצפונית, ונשוי לאלת מוות בשם מארה. אצל גוגול, ויי (דמון אוקראיני בעל עפעפיים כבדות ומבט ממית - עוד קישור קלטי) הוא מפקד צבאותיו שם. אצל וולטר סקוט הוא מוזכר באייבנהו, בשירי המוות והנקמה של הסקסונית הזקנה אולריקה. על הזוריות לא שמעתי הרבה לפני גיימן. אף אחד מהספרים שלי לא מאתר אותם. ה
טענות ב
אינטרנט חוזרות על הרעיון שהן שלוש אחיות (המייצגות אולי את שילוש העלמה, אם, זקנה), ששומרות על כוכבי הדובה הקטנה מלהטרף על ידי כלב שחור הקבור ברקיע. אני לא כל כך סומך על המידע הזה, כל המאמרים מסתמכים זה על זה, והדוקטור שכתב את זה הוא בכלל לכלכלה. באופן כללי, השימוש של גיימן במיתולגיה הסלאבית הוא משונה משהו, שכן בשונה מיתר האלים המוזכרים, הבולטים למדי בתרבויותיהם (ווטאן, עשתר, אנאנסי, אנוביס), האלים הסלאביים שלו די איזוטריים (אף כי מצד שני, אולי האיזוטריים יותר נשארו יותר אקטואליים? מילא) כל האחרים (פראט לכלבים השחורים שאני פשוט לא מכיר) הם סוגים שונים של בני-פיות מהאיים הבריטיים. על כולם נכתב כבר הרבה מאוד (חלק אפילו בעברית - ספר של זיו קיטרו בהוצאת אופוס, אותו לא קראתי, אך התמונות יפות, והאיש די סימפאטי). בקצרה - פיסקים (או פיקסים) הם שדוני בית שובבים במיוחד, ג'ינג'ים, עוטי ירוק, עם נטייות לגניבת והחלפת ילדים, קלקול אוכל, וגניבת סוסים. הם גם מהווים סוג של סמל קלטי, על אף שאחת מהמסורות טוענת שמוצאם בכלל כנעני ושהובאו לקורנוול על ידי ספנים פיניקיים. פסלונים מאד חמודים שלהם במגוון הסצינות ניתן לקנות במקומות בו מוכרים שטויות משעשעות שכאלה. הם גם מופיעים אצל פראצ'ט איפשהו. הספריגאנים הם פיות שובבות ואנוכיות שדומות לחתולים ומצטיינים בחן, אנוכיות, ונטייה להתבודדות. יש להם יכולת לשנות צורה. את הכלבים השחורים של המורים אני לא מכיר. המורים הם המוסלמים של אל-אנדלוס וצפון אפריקה וכלב שחור הוא צורה מסורתית של השטן בספרות הנוצרית המיסטית. שווה לבדוק אולי מקורות במיתולוגיה הספרדית של הוצאת מפה, שנראתה לי די מוצלחת מעיון ראשוני, אף שאם זה מגיע באותה שורה עם האחרים ייתכן וגם זה בריטי (ההיספאנים בכל זאת הכירו את אויבהם טוב מדי, סביר להניח, כדי לייחס להם יותר מדי שטויות). אה, אם זה תורם- בכמה מן הטאיפות באמת הייתה תרבות ציד מפותחת, והאונדים ספרדיים באמת שחורים. נשות כלבי הים זה כנראה קל. אלה הסילקיות, כלבי ים שמורידות מעצמם את העור הזה והופכות ליפיפיות מדהימות. אפשר לחטוף את העור הזה ולהכריח את הסילקי לבוא ולחיות איתך. יש שם גם אי אלו הנחיות על הסתרת העור ומה קורה במידה והוא נשרף, אבל אין לי כח לחפש. זה רעיון מאד נפוץ (קיים בוריאציות שונות גם אצל סלאבים, יפנים, ונדמה לי שגם תורכים), ועשו עליו מספיק סרטי נוער הוליוודיים. משפחות רבות בסקוטלנד מתגאות עד עכשיו במוצא סילקי. בנוגע לאנשי עץ התפוח אני לא בטוח, אבל הייתי מתחיל מזה שמשמעות השם אבאלון היא כנראה אי התפוחים, שעל פי אחת מהמסורות יש במרכזו עץ ענק, ושתפוח מהווה סמל קלטי עתיק של פיות. הנוקרים הם אחד מהייצוגים של הפיות הטכנולוגיות (כמו הגרמלינים של מטוסי מלחמת העולם השנייה ושל הוליווד והקלאבוטרמאנים של ספינות המפרשים הגדולות). כמו הקובולדים, הנוקרים הם פיות של מכרות שקיבלו את שמם מההרגל המגונה לבלבל את הכורים ואף למוטט עליהם מעברים על ידי דפיקה בקירות. שלא כמו הקובולדים, הם בדרך כלל נחמדים דווקא, ויכולים להראות את מיקומם של מחצבים, ללמד בני אדם את המלאכה, ולהזהירם מפני סכנה. בטלנים הם לא, בכל אופן. הם עובדים קשה, מיומנים בשליטה בכלים, ואולי היוו אף חלק מההשראה לגמדים של טולקין (פרט לצוורגן הגרמניים ויהודי ימי הביניים, כמובן). החיבור האחרון מתחזק בהתחשב בכך שדמותם המודרנית של הנוקרים האירופאים (שכן אלה פיות עם נוכחות אמריקאית מאד חזקה דווקא, בעקבות הבהלה לזהב), הושפעה על ידי פיות הבית החרוצות והטרחניות של היהודים, שתהרגו אותי אבל אני לא זוכר איך קוראים להם (אבל יש עליהן סרט מצוייר צרפתי-פולני מאד מוצלח).
אז גם לי יש מבול של שאלות: 1. (רטורית) שמתם לב כמה האחיות מזכירות את הנורנות הנורדיות? 2. מה לדעתכם האלגוריה מאחוריי אלים אמריקאיים? 3. מישהו קרא ספרים מהרשימה