אני ממש לא מסכים איתך
ברמה המוסיקלית-ביצועית זה מטורף.
 
אתה שופט אותם מנקודת מבט לא נכונה לדעתי. להגיד שהביצוע "איום" זה ממש הזוי לדעתי. יכול להסכים שהוא אולי חסר רגש (אתה דובר צרפתית? כי גם כשאני מקשיב לסטרומאה אין לי מושג על מה הוא מדבר אז די בעייתי "להתרגש" ממנו) אבל מפה ועד איום הדרך ארוכה. אני לא מחפש להתרגש מההרכב הזה.
אתה צריך להבין מה הגדולה שלהם במה שהם עושים.
קח למשל שיר של להקה סטנדרטית הכי פשוטה שיש המורכבת מחמישה אנשים - זמר, גיטרה, באס, תופים, קלידים - תחשוב כמה צלילים ו"אינפורמציה" מוסיקלית קורית בו זמנית כשהלהקה הזו מנגנת. כשגיטריסט או קלידן מנגן אקורד אנחנו כבר מדברים על לפחות 3 צלילים לכל אחד ואפילו יותר. תוסיף את הבאס, התופים (שגם הכלי הזה עצמו מסוגל להוציא יותר מצליל אחד בו זמנית) והשירה ונגיד קורה שהגיטריסט יעשה גם קולות רקע.. אנחנו מדברים על לפחות 10 צלילים וסאונדים שונים שמנוגנים בו זמנית במהלך השיר.
פנטטוניקס מצליחים להחזיק שיר שלם שמתפתח, זז ומשתנה מבחינה דינמית וסוחב בעזרת 5 קולות בלבד. קול אנושי, לא כלי נגינה. בלי אפקטים ומכשירים.
 
דיברנו על להקה רגילה אבל בוא ניקח שיר פופ או R&B. נגיד השיר הזה של סטרומאה. אם תפתח את הפרוייקט בתוכנה שסטרומאה הקליט עליה את השיר (אני לוקח את סטרומאה כרגע כדוגמה אבל תכל'ס זה בכל שיר פופ שתיקח), אני חותם לך שיש שם כ-70-100 ערוצים של סאונדים שונים שמרכיבים את השיר (שחלק מהם גם מנגנים כמה צלילים בו זמנית.. אקורדים של פסנתר למשל או משהו) ככה שבו זמנית מנוגנים עשרות אם לא מאות צלילים שונים שביחד מחזיקים ובונים את השיר הזה כדי שיעבוד כמו שהוא עובד.
פנטטוניקס מצליחים לעשות משהו שנשמע די קרוב למקור ברמת הגודל ואיך ששיר באופן כללי נשמע ומתנהג (לא רק כקאבר, יש להם גם שירים מקוריים שלהם) בעזרת 5 קולות בלבד, שלהזכירך זה די בלתי אפשרי לשיר שני צלילים בו זמנית (קיימות שיטות שירה שבהן כן אפשר לעשות שני קולות בו זמנית אבל זה משהו ממש נדיר ויש ממש מעטים שמצליחים לעשות את זה, ובכל מקרה זה עדיין לא מתקרב לכמות שיש בשיר "רגיל" שהוא לא אקפלה). הם גם מצליחים ליצור שיר שמתפתח וזז ולא נשאר במקום מבחינה עיבודית והפקה קולית (אתה כן מרגיש שהפזמונים נפתחים וכו' וזה לא נשאר במקום, הם כן סוחבים את השיר), זה עניין של עיבוד ווקאלי שכתוב נכון ומבוצע בדינמיקה מדוייקת ביניהם רק עם 5 קולות.
גם כשנשווה אותם להרכבי אקפלה אחרים - יש מלא הרכבי אקפלה אחרים ורובם בנויים מכמות גדולה של זמרים וזמרות כדי להגיע לגודל סאונד מוסיקלי ולשיר כמה שיותר צלילים כדי שהשירים יעבדו. פנטטוניקס הם היחידים בז'אנר שמגיעים לסאונד כזה ביחד מבלי צורך ב"כח אדם" נוסף וגם מצליחים לעשות באקפלה מוסיקה מודרנית ועדכנית לימינו תוך ניצול מירבי של יכולותיהם הווקאליות/מוסיקליות והחיבור המצויין שיש ביניהם כהרכב. לצורך העניין אתה מבין שקווין, הבחור השחור, הגיע לרמה כזו של מקצועיות עם הביט בוקס שלו שהוא מצליח לדמות ביטים של מחשב כמעט כמו הדבר האמיתי, הן מבחינת סאונד והן מבחינת ה"שירה" שלהם כמו מכונת תופים? עם הפה שלו. זה פסיכי. אין שם מחשב. זה הפה שלו.
אגב, הם הרכב האקפלה הראשון שהוחתם בחברת תקליטים גדולה (סוני).
 
לצורך השוואה - קח הרכב אקפלה אחר לדוגמה. הם שישה אנשים, כבר עם "יתרון" על פנטטוניקס בכמות הקולות שהם יכולים לעשות בו זמנית. הם עושים פה את Thriller של מייקל והם לא מצליחים להישמע טוב כמו פנטטוניקס. השיר נשמע לכל אורכו אותו דבר, שום הבדל בדינמיקה, אתה לא מרגיש הבדל בין הבית לפזמון כי זה לא מתפתח, מאוד מונוטוני, הביט בוקסר שלהם הרבה יותר חלש והביט נשמע די מעפן כתוצאה מזה והשיר פשוט לא סוחב באופן כללי.
https://www.youtube.com/watch?v=VUq4CadWL4M
 
כהרכב אקפלה, מה שמייחד אותם בתוך הז'אנר הזה שנקרא אקפלה הוא העובדה שבעזרת עיבודים ווקאליים מדוייקים ונכונים (וכמובן הדינמיקה האדירה שיש בין חמשת החבר'ה האלה ברמת הביצוע הטכני) הם מצליחים ליצור שירים שנשמעים כמו הפקה שלמה למרות שהם רק חמישה אנשים.