מה אתן עושות כש....

מתרוצצת

New member
מה אתן עושות כש....

דפנה שב כתבה בזמנו פוסט משעשע ואמיתי מאוד, ריצה של בנות; היום תוך כדי עלעול ב runner's world (יש מאגר של המגזין אונליין, בחינם! לינק בהמשך), ראיתי שמישהי שאלה באחד המדורים את השאלה הבאה: What's the etiquette for midrun nose blowing? my training partner grosses me out התשובה היתה שהיא יכולה לבקש ממנו/ממנה לרוץ צעד אחד אחורה, לסובב את הראש הצידה ולירות את הנזלת לכיוון הדשא. אני לא יודעת מה איתכן, אבל (רגע של כנות) כשאני רצה, כל גורם שמפריע לי לרוץ חייב להיעלם ומיד. נזלת? אני פשוט מקנחת את האף לתוך היד, מקפידה לראות שאין אף אחד בצד ומנערת, או מנגבת על החולצה/טייטס. גזים? תנחשו לבד... (אם כי אני מודה שכאן אני מקפידה יותר לוודא שאין אף אחד בסביבה). כנ"ל לגבי כל דבר אחר. אולי זה משהו שנשאר לי מהרוגבי, הצורך בפתרון מיידי לכל דבר שמציק ויכול להפריע. אז מה אתן עושות? והאם אתן חושבות שזה שאנחנו נשים אמור למנוע מאיתנו תגובות שהן יותר... גבריות במהות הסוציאלית שלהן?
 
../images/Emo6.gif אני איתך...

בוחרת בנוחות
אם כי אישית, אני מעדיפה לירוק.
 

bjill

New member
לקח לי זמן להתרגל לזה..

במיוחד ברכיבות כביש, איזה ברזים נפתחים לי מהאף - ודי סבלתי כי היה לי ממש לא נעים לירות את זה כמו הבנים...עכשיו, כבר התרגלתי - אין לי בעיה עם זה - עדיף להתפטר מזה ולא למשוך פנימה...רק מה, אני מקפידה ללכת אחורה ולבדוק כיווני רוח...
 

avivar

New member
הפועל "לקנח"..

מה עם לקנח לטישיו?? מוקצה בעיני המנהג של גברים שתוך כדי רכיבה עושים ניקוי צנרת ואת חוטפת נתזים .. שלא לדבר עכשיו על האקטואליה של היגיינה (שפעת...בדרך..). לא מקובל עלי! אם אני מצליחה להוציא טישיו מהכיס האחורי של החולצה, כל רוכב שיכול להוציא בקבוק מהמגרעת יכול להוציא טישיו כמוני. כבר היה כאן דיון שלם על נשים ונשיות בהקשר של הספורט באשר הוא. גם את יתר הפרשות הגוף ניתן לקנח בטישיו. מתנצלת אם אני נשמעת אגרסיבית לא זו כוונתי אבל כאחת שאכפת לה מאוד בעיקר בעינייני חינוך ותרבות, זוהי נקודה מהותית בעיני. אנחנו מהווים דוגמה,לילדנו ורצוי שניתן את הדעת קודם כל איך אנחנו מתנהגים.
 

מתרוצצת

New member
דעותינו חלוקות...

מבחינתי הנזלת, או הזיעה - הינו הך. אני לא זורקת את הנזלת שלי על אף אחד ואף אחת, ולרוב מנגבת על החולצה; אבל אני מודה, באמצע ריצת טמפו של 8 קילומטרים, אין לי כוונה להקדיש מחשבה לקינוח האף בטישיו. מודה ומתוודה. אני לא רוכבת על אופניים אז אין לי מגרעת להוציא ממנה חצי מחסן. כיס אחורי קטן שלתוכו נכנס מפתח, קצת אוכל וביד אני מחזיקה בקבוק מים. קצת פחות פריבילגיות לרצים על שתי רגליים מאשר רוכבים על שני גלגלים, כנראה.... בכל מקרה, בדיוק כמו שבאמצע משחק רוגבי לא הייתי עוצרת ומוציאה טישיו מהכיס של המכנס, כך גם תוך כדי ריצה, השאיפה היא להישאר בפוקוס על הפעילות. חינוך ותרבות מתבטאים בעוד הרבה דברים, קינוח האף הוא (לעניות דעתי) הקטן בהם. לשם העניין, האם קינוח האף בקולי קולות נחשב למנומס? או שגם כאן יש סטנדרטים? (ואגב, אם היה דיון בפורום, זה אומר שהנושא סגור ואסור לעלות הירהורים והגיגים לגביו?)
 

avivar

New member
מכבדת את דעתך

גם אם לא ב100% מסכימה.. למרות שעקרונית כניראה שיש הבדל של לוגיסטיקה בין רצה לרוכבת. לנו באמת יש כיסים אחוריים שניתן לאפסן "חצי מחסן".. כן זה נכון. אז אני מסייגת את מה שכתבתי לרוכבים ורוכבות. וכעיקרון לדעתי יש לנושא הנימוס חלק בתרבות של החברה. ואחרון חביב.. את יכולה להעלות לדיון כל נושא שיכול להיות רלוונטי לפורום, על אף שהעלו אותו בעבר, אין מניעה לחזור ולדון בו ,לפי הצורך...
 

bjill

New member
אני איתך...

אני לא חושבת שבזה מבדילים בין נימוסי נשים / גברים....אני מאד נזהרת (ומצפה שגם הגברים שאני רוכבת איתם ייזהרו..) - ולא תמיד יש לי אפשרות לקנח בטישוי תוך כדי רכיבה מאומצת. בעצירות זה משהו אחר...
 
בדיוק שאלתי את מור על יריקות

אני נוטה לירוק (לא בטוחה אם קלטתי את זה מהרצים או מהסינים) כשהצורך עולה, והוא עולה מידי פעם, במיוחד כשאני צמאה. ועכשיו אני רצה בחו"ל עם אנשים וחשבתי - הו לא, מה אם אני אירק לי כהרגלי והם יחשבו שאני ניאנדרטלית??? אז הגעתי למסקנה שעד שיוכח אחרת (כלומר שמישהו אחר יירק) אני אתאפק. נזלת - בדיסקרטיות ליד ואז לחולצה.זה לא בריא למשוך באף!
 

ofec bar

New member
אפשר לינק לשרשור על ספורט ונשיות?

באופן אישי אין לי צורך לירוק, אבל גרמת לי להיזכר בעניין אחר - נגיד שאתן בטריאתלון ארוך, או במרתון, ואתן צריכות פיפי. מה לעשות? לגברים יש פתרון נוח שלא דורש הורדת הבגדים, ומה אתנו?
 
אפרופו ספורט ונשיות

אני לא יורקת, לא מקנחת את האף באימון/תחרות (אלא אם אני חולה) להיפך יבשה כמו מדבר ולגבי פיפי הממ גם זה לא מגיע... הגוף שלי למד להתאפק לפעמיים ביום. למרות שאני תמיד אומרת שצריך להקשיב לגוף, אני דוגלת בכך שהגוף יקשיב לי ולרצונות שלי... או אם לימדתי את העציצים שלי לחיות ללא מים כי אני לא מגיעה/לא זוכרת להשקות.. . כך גם הגוף יכול ללמוד מה שמלמדים אותו. כשראיתי את הכותרת של ספורט ונשיות עלה לי משהו אחר בראש... האם אתן מטופחות? מה לובשות לעבודה? ג'ינס? (רק ביום חמישי כמו בהייטק?) בגדי מעצבים? מותגים? איפור? תכשיטים? אקססוריז למיניהם?טייץ? בגדי ספורט שיתאימו לאימון שאחרי? נעלי עקב/שטוח/ספורט?
 
באמת בעקבות השרשור ההוא הגעתי למסקנה

שהבעיה שלי עם הנשיות היא לא הספורט אלא חוסר טיפוח באופן כללי אני פשוט לא מייחסת לזה חשיבות וגם לא ממש יודעת איך לעשות את זה מעדיפה להוציא את הכסף על שיעורי קונג פו ולא על מספרה ולא זוכרת מתי קניתי בגדים שלא לספורט... אולי אם הייתי מטפחת את עצמי יותר זה היה פחות מפריע לי שיש לי שרירי ירכיים של משאית! חוץ מזה, כשהאחיינים שלי רוצים "ידיים" ורק לי יש את הכח להניף אותם שעה - אז אי אפשר להגיד שספורט זה לא נשי! אבל עוד משהו לגבי הפיפי - אני תמיד צריכה שירותים בתחילת ריצה. במקום שאני אלמד את הגוף להתאפק, הוא מלמד אותי... כמובן שאני "צריכה" רק כשיש שירותים בסביבה כי זה לגמרי פסיכולוגי, אבל מפיפי קשה להתעלם. מעצבן!!! ברור לי שגם עם היריקות אני יכולה להתאפק אבל יותר נוח לי לירוק.
 
מטופחת - לא, משתדלת להשקיע קצת - כן

לובשת בעיקר ג'ינס ונגזרותיו, משתדלת להשקיע קצת יותר בחולצות שוות ובנעליים מגניבות (אבל תמיד שטוחות). אקססוריז - רק תיק. לא בדיוק יכולה לאמר שהנשיות ניגרת ממני לכל הכיוונים, טומבוי הייתי וטומבוי אשאר לעולמים
 

avivar

New member
לא ממש לינק אבל תסתכלי

בתאריך 20 ליולי דובר על עיניין האסטטיקה, על ספורטאיות והדילמה של לא להראות גברית מידי..
 

ofec bar

New member
תודה!

הנושא מעסיק אותי לאחרונה, לפני למעלה משנה הפסקתי לרכוב על אופניים בגלל שזה "לא נשי" ועכשיו מצאתי את עצמי חוזרת לזה...
 
קטנה ועצבנית

השלפוחית שלי... מי שרצים איתי כבר יודעים, וצוחקים על זה שגם אם רצתי מהר קדימה, הם כבר ישיגו אותי כשאעצור להשקות שיח בדרך... לפני המרתון זו בדיוק היתה הדאגה הגדולה שלי, אבל עד שהגיע יום התחרות כבר הייתי כל כך עסוקה בפציעה שאיימה על היכולת לסיים בכלל, ושכחתי לגמרי מהנושא. המרתון הושלם בלי שום עצירה
באימונים אני עוצרת חופשי כשצריך, מחפשת שיח צמא וזהו, אלא אם יש שירותים סבירים בסביבה. אני רצה עם פאוץ' קטן על הזרוע ובתוכו המון נייר טואלט, על כל צרה שלא תבוא, כסף ומפתח הרכב אם לא יצאתי לרוץ מהבית. הנייר שלי כבר הציל גם אותי וגם רצים אחרים...
 
למעלה