טנקס... ומנסה לענות
אני לא בטוחה אם אני הולכת להיות שלמה עם מה שאני אכתוב... פשוט מנסה אוקיי? אני חושבת שעבורי להיות "בריאה" פיזית ונפשית כאחד זה לוותר על מקום שיש לי, איזה שהוא מעמד לא פורמלי שכזה אם זה עם חברים ואם זה בתחומי המשפחה קשה לי להסביר את זה... זה כאילו שאני משחקת כמה תפקידים לפעמים אני הכי חזקה ותומכת בכולם ולפעמים אני "מתפנקת" ו"נהנת" מתשומת לב של "בואו תעזרו לי כי אני לא יכולה" אנ יודעת שזה נשמע נורא זה כאילו שבלי הדברים הרעים האלו אני סתם עוד מישהי שקצת קשה לה לפעמים, ביג דיל לכולם קשה, אלו החיים אבל עם החולי וכל הבלאגנים מסביב... אני שונה תמיד הרגשתי שונה גם ככה אז זה בא רק כדי לאמת לי את השוני ולהקצין אותו... אז הנה, אני זאת שיש לה תסביכים עם אוכל, אני זאת שצריך לדאוג לה, אני זאת שחוששים שיקרה לה "משהו", אני זאת שצריכה הגנה... נשמע עלוב ולרוב אני כל כך מתנגדת לסטיגמות האלו שנדבקו (הדבקתי) עליי אבל לפעמים? אני מאמצת אותן לליבי ונשענת לאחור ואומרת לעצמי שעכשיו מישהו אחר יקח את המושכות ואני פשוט אשאב לתוכי את הדאגה שלהם אליי ואנסה להבין שהיא באה מאהבה ותו לא אני יודעת שזה דבילי לתקוע את עצמך בנקודה שעושה לך כל כך רע ומזיקה אבל בשלבים מסויימים בחיים שלי זאת הייתה הנקודה שבחרתי לעצמי בין אם היא מעוררת רחמים או לא לא רציתי להניח לה עכשיו אני כן רוצה לעזוב את המקום הזה, שונאת רחמים, אין על מה לרחם עליי, כל מה שקרה קרה איכשהו בשביל שאני אלמד משהו ואני חושבת שהתחלתי ללמוד וחלק מזה זה גם לקבל (כמה שאפשר) ולהפנים את הניסיון כדי לא להצטרך לחזור על אותם הדברים שוב ושוב (ושוב) אני מנסה להמשיך מעבר לכל הקושי ולוותר על הדברים שעושים לי רע ופוגעים בי (בכל מובן שיהיה) ולאהוב את הדרך הזאת במיוחד בגלל שהיא שונה ממה שתמיד עשיתי ולמרות החששות להמשיך ללכת עד שאהיה בטוחה שאני במובנים מסויימים בריאה וסלחי לי ברי נראה לי שעכשיו אני באמת אלך לשכב לילה טוף
