Neora Barak
New member
טלי - וכואבות יקרות ../images/Emo39.gif../images/Emo39.gif
באחד השרשורים הקודמים כתבנו עד כמה אנחנו משתדלים כל הזמן להתיישר לפי תכתיבים של הסביבה, אנחנו כל כך מאולפים להיות לא חריגים, שכשרע לנו, וכואב, אנחנו מוצאים לפעמים פיתרון של מחלה או כאב לגיטימי למשבר שאנחנו עוברים, כדי לקבל אישור חיצוני לפסק זמן שאנחנו רוצים לקחת לנו ממרוץ החיים, ואני רוצה דווקא לומר משו לא פוליטיקלי קורקט, שכשיש משבר, הוא מבטא קושי עצום שיש לנו, מותר !!! שיהיה לנו משבר, כיוון שכשיש, הוא מבטא אי השלמה עם משהוא שנורא מכעיס אותנו, שלא קל לנו לעמוד מולו, והוא תהליך שאם לא היינו עוברים אותו, לא היינו מתחדשים לעתיד טוב יותר, למשבר יש המון סיבות, והמון פתרונות אישיים, יש שמפתחים מחלות, יש שנעשים מאוד עצובים ו"משחקים אותה" בחוץ, יש שמשתבללים ונתקעים בחוסר אונים, ויש שיודעים שעובר עליהם משו, מתים לצאת מזה, ופשוט לא יכולים, לכל אדם דרכים משלו לצאת ממשבר, יש שזה לוקח להם זמן מועט, ויש שמתאוששים לאט, את כותבת טלי שנורא קשה לך, ומבטאת את החידלון שלך ב"גב' מתה מהלכת", ועם זאת בין השורות והמילים, אני מזהה אצלך בפנוכו נחל מפעפע של רצון אדיר לחיים, בשעות השקט שלך נסי לדמיין לך מחק גדול, שימחוק לך את כל התקופה של העצב, מחק שיחזיר אותך בזמן לנקודה שלפני שהתחיל הכל, עמדי שם, הביטי קדימה, דמייני אותך בעתיד נעים רחוק, מה את רואה? איך את רואה את עצמך? מה הצבעים? הרקע? הקולות? הריחות? איך היית רוצה לקרב אלייך עתיד כזה?
באחד השרשורים הקודמים כתבנו עד כמה אנחנו משתדלים כל הזמן להתיישר לפי תכתיבים של הסביבה, אנחנו כל כך מאולפים להיות לא חריגים, שכשרע לנו, וכואב, אנחנו מוצאים לפעמים פיתרון של מחלה או כאב לגיטימי למשבר שאנחנו עוברים, כדי לקבל אישור חיצוני לפסק זמן שאנחנו רוצים לקחת לנו ממרוץ החיים, ואני רוצה דווקא לומר משו לא פוליטיקלי קורקט, שכשיש משבר, הוא מבטא קושי עצום שיש לנו, מותר !!! שיהיה לנו משבר, כיוון שכשיש, הוא מבטא אי השלמה עם משהוא שנורא מכעיס אותנו, שלא קל לנו לעמוד מולו, והוא תהליך שאם לא היינו עוברים אותו, לא היינו מתחדשים לעתיד טוב יותר, למשבר יש המון סיבות, והמון פתרונות אישיים, יש שמפתחים מחלות, יש שנעשים מאוד עצובים ו"משחקים אותה" בחוץ, יש שמשתבללים ונתקעים בחוסר אונים, ויש שיודעים שעובר עליהם משו, מתים לצאת מזה, ופשוט לא יכולים, לכל אדם דרכים משלו לצאת ממשבר, יש שזה לוקח להם זמן מועט, ויש שמתאוששים לאט, את כותבת טלי שנורא קשה לך, ומבטאת את החידלון שלך ב"גב' מתה מהלכת", ועם זאת בין השורות והמילים, אני מזהה אצלך בפנוכו נחל מפעפע של רצון אדיר לחיים, בשעות השקט שלך נסי לדמיין לך מחק גדול, שימחוק לך את כל התקופה של העצב, מחק שיחזיר אותך בזמן לנקודה שלפני שהתחיל הכל, עמדי שם, הביטי קדימה, דמייני אותך בעתיד נעים רחוק, מה את רואה? איך את רואה את עצמך? מה הצבעים? הרקע? הקולות? הריחות? איך היית רוצה לקרב אלייך עתיד כזה?
