מה בפינה בית

[ניריתסקוטלנד]

מה בפינה

בית

בשבילי "בית" זה הדבר הכי חשוב. אני צריכה להרגיש בבית בשביל שיהיה לי נוח. גם שאני יוצאת לחופשה, אני מארגנת הכל שיהיה לי "בית", אפילו אם זה לכמה ימים בלבד. מה איתכם?

האם אתם מרגישים בבית במקום בו אתם גרים היום? כמה זמן לקח לכם להרגיש שם בבית? אם אתם לא מרגישים בבית, למה?

כאשר אתם עוברים בית, מה הדבר שעושה את הבית בית?

מה תלוי על הקירות אצלכם בבית? האם אתם שמים תמונות של משפחה, צילומים, איורים,ציורים של הילדים, אומנות אחרת?

האם סגנון עיצוב הבית השתנה אחרי המעבר לחו"ל?

כשאתם נוסעים לישראל, האם אתם מרגישים "בבית" או שזה רק ביקור מולדת? מצד שני האם אתם נושמים לרווחה כשאתם חוזרים למקום מגוריכם כי שם אתם באמת בבית?

אני רוצה לצרף פוסט של מאי בן-פרין בנושא פנג שואי לקראת השנה החדשה:
"התחלה מביאה עימה ציפייה למשהו חדש. רצון שהדברים יסתדרו לטובה, שהחלומות יתממשו. לפחות ככה זה אצלי ולכן אני כל כך אוהבת את ראש השנה.
אחד הדברים שאני מקפידה לעשות לפני כניסת שנה חדשה הוא לערוך בבית סדר יסודי. אומנם אני שומרת על סדר סביר במהלך כל ימות השנה, אולם לפני ראש השנה פעולת הסידור נעשית מתוך התכווננות גדולה לשחרר את המקום מכל דבר מיותר.
בדרך אני משתדלת גם לסיים "פרוייקטים" אשר מחכים מיותמים ליום שמישהו (אני למשל) יעשה איתם משהו: תמונה שנקנתה וטרם נתלתה, מנורה לא מתאימה שמחכה בסבלנות אין קץ שאחליף אותה בחנות באחרת, וים של ניירת למיון.
כך אני מצליחה להיפטר מאותו חלק מלא אשמה בתוכי (לפחות בכל הקשור לבית) שמתעסק בנושא בכל פעם שאני חולפת ליד החפצים הללו. התזכורת הקבועה "שצריך לעשות - אבל..." גורמת לחלק מהאנרגיה שלי ללכת לאיבוד.
לכבוד ראש השנה הכנתי מדריך קצר- "סדר בחדרי הנפש". אין בכוונתי להושיב אותך על ספת הפסיכולוג אלא להרחיב קמעה את המודעות שלך להבין כיצד כל חדר בבית עתיד להשפיע על החיים שלך בשנה החדשה."

http://www.mychi.co.il/tip.php?pid=130

 

[Mottek]

בית זה בסך הכל קופסא שגרים בה...

אם אתם מרגישים בבית במקום בו אתם גרים היום? כמה זמן לקח לכם להרגיש שם בבית? אם אתם לא מרגישים בבית, למה?
אני מאוד מרגישה בבית איפה שאני גרה, טוב אני כבר גרה באותו מקום כבר 12 שנים. אני אוהבת את הבית, את הפרטיות, את הגינה שלי, את הגודל של הבית (יותר מה70 מ"ר מרובע שגדלתי בו). זה מקום שבו אני ובעלי מגדלים בו את הילדים שלנו. אבל אני ארחיב את ההגדרה של בית גם לקהילה, ואני מרגישה שמצאתי מקום בו אני מרגישה שייכת, מקום בו אני יכולה להיות עצמי ומקום בו מעריכים אותי.

כאשר אתם עוברים בית, מה הדבר שעושה את הבית בית?
כבר מזמן לא עברתי דירה... אבל בשבילי זה בעיקר לפרק את כל הקופסאות מהמעבר ולמצוא מקום לכל הפריטים.

מה תלוי על הקירות אצלכם בבית? האם אתם שמים תמונות של משפחה, צילומים, איורים,ציורים של הילדים, אומנות אחרת?
בסלון יש לנו תמונות אבסטרקטיות בצבעי פסטל עדינים, אבל זה רק לאחרונה. לפני כמה שבועות קנינו תמונות בפעם הראשונה. עד עז היו תמונות של הילדים בסלון, אבל בעלי טען שזה אזור ציבורי מידי לתמונות האלו והוא מעדיף משהו יותר ניטרלי לסלון. אז העברנו למסדרון ולקירות הפנימיים תמונות של הילדים שהיו קטנים, תמונות משותפות של כולנו ביחד בצילומים משפחתיים (אין הרבה כאלו). הפרוייקט האחרון שלי שאני עדיין עובדת עליו זה להכין קיר עם תמונות של המשפחה המורחבת, דודים, סבים וכו'.
לגבי ציורים של הילדים, לפעמים תולים אותם על המקרר. הרבה פעמים הם יצירו תמונות ויתלו אותם בחדר השינה שלי או שלהם ליד המיטה. לפעמים הם מציירים תמונות לכלב ויתלו לו תמונות ליד המיטה של הכלב (שנמצא בחדר שלי). זה כל-כך חמוד!

האם סגנון עיצוב הבית השתנה אחרי המעבר לחו"ל?
גרתי בקיבוץ ועזבתי ישר אחרי הצבא כך שלא היה לי ממש סגנון משל עצמי בטרם עברתי לחו"ל.

כשאתם נוסעים לישראל, האם אתם מרגישים "בבית" או שזה רק ביקור מולדת? מצד שני האם אתם נושמים לרווחה כשאתם חוזרים למקום מגוריכם כי שם אתם באמת בבית?
בשבילי לנסוע לישראל זה ביקור מולדת. לצערי זה כבר לא הבית שלי. יש שם דברים שאני מתגעגעת אליהם ומאוד נהנית בארץ (ים, טיולים בחיק הטבע), אבל הרבה יותר מידי דברים מעלים לי את הסעיף (חניה בקניונים, גסות, ראש קטן) ולא נותנים לי הרגשה של בית ורוגע. מה לעשות, התרגלתי לסגנון חיים אחר.

 

[פרפרי אהבה]

אאוץ' פגעת בנקודה רגישה אצלי

אני אישית מאוד מאמינה שבית

זה המקום שבו הלב

נמצא.
כרגע מאוד קשה לי כי זה רק השבוע השני שלנו פה ואומנם אני כבר מתחילה להכיר מקומות ואנשים אבל לא פשוט לי, מרגישה סוג של בדידות

.אולי גם בגלל שהיינו בבית זמני וכל הזמן קנינו רק קצת דברים בסופר כדי לא לצבור דברים כי "עוד רגע עוברים" כל הזמן זה נתן תחושה של ארעיות וגם עכשיו... זה עדיין לא מרגיש בית.
&nbsp
הדירה פה שונה מאוד מהדירות שלנו בארץ:
נתחיל בגודל- גרנו בדירות ענקיות, ישנות אבל גדולות ועם המון מקומות אחסון ופה יש בעיה קלה של אחסון אם כי הדירה שלנו נחשבת גדולה יחסית.
&nbsp
עיצבנו את הדירה בצורה שונה, מאוד פקציונלית בגלל שאין הרבה מקום. לשם שינוי, כמעט ואין רהיטים מאיקיאה אלא הרשנו לעצמנו להתפרע ולקנות רהיטים בחנויות רהיטים ומאוד השקענו בעיצוב הדירה.
&nbsp
אני מאוד אוהבת את איך שעיצבנו, לדעתי יצא ממש יפה... אבל עם כל זה- זה עדיין לא הבית שלי מבחינתי. הלב שלי די חצוי- לא לפה ולא שם

 

[ניריתסקוטלנד]

 

[noaronen1]

צעד אחרי צעד אחרי צעד אחרי צעד

בית זו רק קופסא
home זו הרגשה
זה קורה כשמזמינים חברים לארוחת בוקר,
כשהמשפחה באה לבקר והם אוכלים איתכם ארוחת ערב
כאת קונה פרחים
כשאת תולה תמונה על הקיר
כשאת נוסעת לאנשהו וחוזרת והלב לא מתגעגע לבית הישן ופתאום הרחובות כבר לא מרגישים זרים כשאת הולכת לקנות חלב.
כשאת רואה פריחה של אביב מהחלון
כצוחקים עם השכן
כשכקוראים ספר בזמן שיש בחוץ סופת שלג והכל לבן.
זה אוסף של זכרונות שעושים את המקום חלק ממשהו גדול יותר שאת מרגישה שייכת אליו.
עזבת מקום שחיית בו כל חייך. צעד אחרי צעד, זכרון אחרי זכרון לאט לאט בלי שמרגישים הקופסא הופכת לבית.
אצלי התחושה הראשונה מופיעה אחרי שאני חוזרת מחופשה (אבל לא הראשונה שנוסעים אליה חודש אחרי שעוברים).

 

[ניריתסקוטלנד]

 

[פרפרי אהבה]

יש בזה משהו, עודדת אותי

 

[אולי נוסעים]

בית

אני טיפוס מאוד ביתי.. מאוד אוהבת להרגיש בבית..

אם אתם מרגישים בבית במקום בו אתם גרים היום? כמה זמן לקח לכם להרגיש שם בבית? אם אתם לא מרגישים בבית, למה?
מרגישה מאוד בבית. מאוד אוהבת את הבית, את הגינה ואת הסביבה. לקח קצת זמן להרגיש בבית כי עברנו מבית קטן לבית גדול אז לקח קצת לסדר ולמלא את החלל (אז מילאנו אותו בילדים..

)
כאשר אתם עוברים בית, מה הדבר שעושה את הבית בית?
קודם כל, נעלי בית!!! גם בבית מלון- נעלי בית שלי מהבית יעשו לי הרגשה של בית..
חוץ מזה, בגדים בארונות, מצעים, מגבות.. הדברים של היום- יום
וכמובן, עציצים! הכי חשוב.
מה תלוי על הקירות אצלכם בבית? האם אתם שמים תמונות של משפחה, צילומים, איורים,ציורים של הילדים, אומנות אחרת?
יש על הקירות הרבה מאוד תמונות שצייר סבא של בעלי. תמונות מקסימות שנותנות הרגשה אישית וביתית.
בחדר שינה יש שתי תמונות מאוד יפות שלנו שהגדלנו.
בסלון מפוזרות קצת תמונות של הילדים

האם סגנון עיצוב הבית השתנה אחרי המעבר לחו"ל?
נראה עוד חודש כשנעבור.. יהיה מעניין לחזור לשאלה הזאת ולראות מה השתנה..
מה שבטוח ישתנה זה שלא נוכל לקחת איתנו את התמונות הגדולות

כשאתם נוסעים לישראל, האם אתם מרגישים "בבית" או שזה רק ביקור מולדת? מצד שני האם אתם נושמים לרווחה כשאתם חוזרים למקום מגוריכם כי שם אתם באמת בבית?
בנתיים פה. נראה לי שאמשיך להרגיש שזה הבית שלי

על השאלון המקסים

 

[ניריתסקוטלנד]

 

[alphadelta]

האם אתם מרגישים בבית במקום בו אתם גרים היום? כן. המשפחה עושה לי את ההרגשה של בית. וגם השגרה. כאשר אתם עוברים בית, מה הדבר שעושה את הבית בית? המנהגים הקטנים והיומיומיים. יחד עם זה, הספה שלנו ותמונות שנודדות איתנו שנים. ושאר דברים יומיומיים כמו מגבות, מצעים, ושאר פיצ'יפקס.מה תלוי על הקירות אצלכם בבית? האם אתם שמים תמונות של משפחה, צילומים, איורים,ציורים של הילדים, אומנות אחרת? כן וכןוכן וכן וכן כשאתם נוסעים לישראל, האם אתם מרגישים "בבית" או שזה רק ביקור מולדת? מצד שני האם אתם נושמים לרווחה כשאתם חוזרים למקום מגוריכם כי שם אתם באמת בבית? זה הפך לביקור. הבית שלי ושלנו הוא פה.

 

[ניריתסקוטלנד]

ביתי מבצרי.

האם אתם מרגישים בבית במקום בו אתם גרים היום? כמה זמן לקח לכם להרגיש שם בבית? אם אתם לא מרגישים בבית, למה?
אני מרגישה בבית, וזה כולל את הקהילה בה אני גרה כמו שנכתב כבר. אני חייבת להרגיש בבית, אחרת אני לא יכולה להרגע, לא יכולה לשבת בשקט בכייף. זה כולל גם חופשות שאנחנו נוסעים לצימרים וכד'. לא לוקח לי הרבה זמן להפוך את המקום הזה לבית שלי עם הדברים שלנו והתחושה הביתית.

כאשר אתם עוברים בית, מה הדבר שעושה את הבית בית?
הדברים הקטנים שהם שלנו. הסדר שעושה לי שכל

מה תלוי על הקירות אצלכם בבית? האם אתם שמים תמונות של משפחה, צילומים, איורים,ציורים של הילדים, אומנות אחרת?
גם אני וגם בעלי מעדיפים ציורים/איורים על תמונות מצולמות. כאשר הגענו לכאן (בית של 3 חדרי שינה) עם כלום, קנינו לוח שנה עם איורים מקומיים מלפני 100 ויותר שנה, קנינו מסגרות יפות בחנויות יד שניה והחלפנו את התמונות. ציורים של בוני נתלים על קיר הגלריה שלה בחדר שלה. היא אחראית אליו והיא מחליטה מה יתלה שם ואיפה. אני לא אוהבת את הבלגן של פתקים על המקרר. המקרר שלנו נקי ממגנטים ופתקים.
אני די קרועה בין הסיגנון המודרני לסיגנון הישן ומנסה לשלב ביניהם.

האם סגנון עיצוב הבית השתנה אחרי המעבר לחו"ל?
בהחלט. האח בסלון היא בסיגנון הישן (עץ עם פיתוחים) שמחייב סיגנון שלא קיים בארץ. השטיחים מקיר לקיר עושים משהוא מאוד שונה לבית. הוילונות השקופים של ישראל לא מתאימים פה, כי הוילון פה צריך לחסום את האור ולהשאיר את הקור בחוץ.

כשאתם נוסעים לישראל, האם אתם מרגישים "בבית" או שזה רק ביקור מולדת? מצד שני האם אתם נושמים לרווחה כשאתם חוזרים למקום מגוריכם כי שם אתם באמת בבית?
אני מתארחת אצל אבא שלי. יש לנו שם בגדים וצעצועים שנשארים שם תמיד. אבא שלי מפנה לנו את חדר השינה שלו והוא עובר לחדר השני למיטת יחיד. אני מנקה את הבית במשך יומיים ומסדרת את הדברים שלנו. מקבלת את הבעלות על הבית, מטבח, קניות ואוטו לזמן שאנחנו שם

זה ביקור מולדת, לא חוזרת הביתה לישראל, למרות שיש הרגשה של חזרה הביתה במידה מסויימת (חוזרת לקיבוץ בו גדלתי). אני תמיד אוהבת לחזור הביתה, לבית שלי, לבעלי (שלא נוסע איתנו לישראל) לשיגרה שאני אוהבת

 

[forglemmigej]

תשובות

כשיוצאת לכמה ימים לוקחת רק דברים הכרחיים, מקוה שיהיה לי נוח ולא מתיחסת למקום מעבר לכך.

לקח לי כמה שנים להרגיש בבית ,אבל אני טיפוס איטי ופחות זורם מרוב בני האדם , היות שהחלטה שליי לעזוב את הבית הקודם היתה נחושה, זה הקל על ההתבייתות .

קודם כל בחירת הבית לא עוברים סתם, זה לוקח זמן רב עד שמוצאים את המקום הפיזי המתאים , אחרי זה בודקת או אולי בזמן החיפושים, אם זה מתאים לי מבחינה חברתית , האם זה ידידותי לסביבה מבחינת חתבורה , חנויות , כל מיני שרותים הכרחיים, חייב להיות בו טבע בסביבה הקרובה, אני כבר לא טיפוס אורבני והביקור האחרון בקופנהגן הוכיח לי את זה אוטובוסים ורכבים שפולטים זיהום בלי סוף , בתים מכוסים בפיח עקב כך , מאות פרצופים מנוכרים וזרים ,מה לי ולהם, מליון חנויות שמפתות אותך לבזבז את הכסף אצלן. לא מענין. נו, אחרי שצלחתי את כל המשוכות ,אז פשוט להכנס אל ארבע קירות ולהגיד היוש.

רק תמונות משפחתיות ובקטנה.

השתנה לגמרי, אימצתי את הסגנון המקומי שכל הדברים הם קישוט והרמוניה. מנורות נמוכות מאד עם אור רך , מטבח מעץ בהיר ולא מפורניר כמו שהיה בארץ, כלי מטבח מעוצבים יפה ,הכל זה חלק מהבית ועם זאת פונקציונלי , הרבה עציצים בכל מקום , יש כל הזמן אוירה של עיצוב באויר זה מוטמע פה מגיל צעיר מאד, אגב הבן זוג הרבה יותר טוב ממני בהתאמת צבעים וריהוט לבית והוא בוחר את הדברים בדרך כלל, זה לא מפריע לי כי אני לומדת ממנו.

ישראל תמיד היתה ותהיה המולדת שלי על כל המשתמע ,מבחינה פיזית , תרבותית ורגשית , שום מקום מעודן תרבותי או נאור לא יחליפו אותה , אני חושבת שאחרי שמבצעים הגירה על כל המשתמע שום דבר הוא לא באמת הבית, יש הרגשת נינוחות אבל האם זה באמת הבית , האם אני חלק מהקודים התרבותיים , האם השפה מספיקה לי בתור ישראלית חופרת, הרבה פעמים לא. ובכלל יום אחד הילדים פורשים כנף ואז נשארים עם מישהו או מישהי שהם הם הבית שלך, הם אלו שצריכים לסבול או להכיל , אותה מלה מכובסת ואיומה , את מי שאתה ..השאלות רבות ומנקרות , לגבי לנשום לרווחה, אני אף פעם לא לחוצה בשום מקום אבל מעדיפה את המיטה שלי בסוף היום .

 

[קסם מעשית]

הבית שלנו

עד היום גרתי ב 30 דירות ובתים, בחישוב קצר יוצא שבערך כל שנתיים עברתי דירה. עד שלא פגשתי את בעלי לא הבנתי את המושג home לעומת house או דירה, תמיד חשבתי שבית זו רק קופסא שגרים בה......

אם אתם מרגישים בבית במקום בו אתם גרים היום? כמה זמן לקח לכם להרגיש שם בבית? אם אתם לא מרגישים בבית, למה?
כן! סוף סוף יש לנו רק רק בית, אלא גם home. לקח לי שנתיים להרגיש בבית, ומבחינתי זה לא קשור רק לארבע קירות שמקיפים אותנו, אלא להרגשה שלי בקשר לעיר, לשכונה ולשכנים. אני לא יכולה להצביע בירור על הרגע המסויים שבו הרגשתי שיש לי home, אבל יום אחד נכנסתי הבייתה, וידעתי שאני בבית.

כאשר אתם עוברים בית, מה הדבר שעושה את הבית בית?
חמסה על הקיר בכניסה לבית, תמונה של המשפחה במקום מרכזי, וקופסא עם הכוס המנופצת מהחופה על מדף בסלון.

מה תלוי על הקירות אצלכם בבית? האם אתם שמים תמונות של משפחה, צילומים, איורים,ציורים של הילדים, אומנות אחרת?
אנחנו מאוד אוהבים שהבית שלנו מקושט. לי היה קשה מאוד לתלות תמונת במשך המון שנים, תמיד קישרתי תמונות על הקיר להרגשת בית, ואם אני לא מרגישה בבית, אז בשביל מה לטרוח ולקשט?
אנחנו לא אוהבים קירות לבנים, קודם כל צובעים כמה שיותר קירות.
אנחנו אוהבים מזכרות מטיולים שעשינו ומקומות בהם ביקרנו. יש לנו תמונות מפריז בסלון, לטאה מברצלונה במטבח, תמונות מסין בחדר שינה, תמונות ומסגרות עץ מתאילנד בכל הבית. חמסות וברכת הבית מהשוק ביפו בכניסה לבית. בחדר של הבנות ובמסדרון בין החדרי שינה תלינו תמונות שהבנות ציירו בחוג ציור, מהתקרה תליתי מוביילים שהכנו מדיסקים ישנים. תלינו 3 ציורים שאני הכנתי. יש גם המון תמונות משפחתיות, יש גלריה מעל המדרגות, ובפינת אוכל.
ו2 שעונים גדולים, אחד במטבח, אחד בפינת אוכל.
מעל האח יש תמונה משפחתית, תמונה מהחתונה, ואת קופסאת הזכוכית עם הכוס מהחופה.

האם סגנון עיצוב הבית השתנה אחרי המעבר לחו"ל? לא ממש, פשוט יש הרבה יותר קירות לקשט
מאוד אוהבת את סגנון הבתים האמריקנים, למרות השנאה התהומית שפיתחתי כלפי שטיחים מקיר לקיר....

כשאתם נוסעים לישראל, האם אתם מרגישים "בבית" או שזה רק ביקור מולדת? מצד שני האם אתם נושמים לרווחה כשאתם חוזרים למקום מגוריכם כי שם אתם באמת בבית? היינו רק בביקור מולדת, והופתעתי שהרגשתי מאוד בנוח "בבית" בכל מקום בו התארחנו. היה כיף לחזור הבייתה, רק חיזק את הרגשת השייכות והביתיות שהתחלתי להרגיש.

 

[אמא נייחת]

עצוב לי להודות אבל

אני לא בבית עכשיו, אני בבית בדירה המקסימה שלנו בתל אביב אבל מחוץ לבית, בישראל אני מרגישה בגלות. בארה״ב הרגשתי בבית מהרגע שנחתנו. אנשים שאלו אותי כמה זמן אני בארה״ב תוך שבוע, כשעזבנו ואמרתי לבעלת חנות שאני חוזרת הביתה היא שאלה איזו state? כי היה לה ברור שאני אמריקאית.
אני מאוד אוהבת את הבית שלנו כאן - הרהיטים, תמונות שבעלי צילם מטיולים, וילונות רכים אבל מתגעגעת לבית האמריקאי עם רצפות העץ והאור הרך.
אני מרגישה בבית גם באוהל אם בעלי והילדים איתי, ברגע שיש את כולנו סביב שולחן אוכל - אני בבית, אפילו שולחן פיקניק בפארק.
לבית חדש אני מביאה את ריחות הבישולים שלי, תמונות - לעולם לא ציורים של הילדים או תמונות משפחה.
העיצוב בארץ משמעותית שונה מהאמריקאי ונראה לי שגם כשנחזור לארה״ב (אמן בקרוב) ישאר בי משהו ישראלי במובן הזה.
ישראל מרגישה לי כמקום בו אני לא שייכת וזה מתחדד כשאני רואה שהאנשים שאני אוהבת - בני משפחה כן מתאימים כאן ואוהבים לחיות כאן. לא עניין שיפוטי, אני לא מתאימה כאן כמו שאני לא מתאימה בקמבודיה.

 

[ניריתסקוטלנד]

נשמע שאת במקום מאוד לא נוח.

אני מקוה שזה ישתנה בקרוב. לא נעים להיות במקום שלא טוב לך, שאתה לא מרגיש שייך. מצחיק שלרוב זה קורה לנו כשאנחנו עוזבים את ישראל ולא בישראל

שבת שלום

 

[אמא נייחת]

אי אפשר לחצות אותו נהר פעמיים

חזרנו ארצה בלב לא שלם והלב צדק, זה הכל.
עזבנו בית, חזרנו כזרים לישראל שהתפתחה לכיוונים שונים מאיתנו, כמו בזוגיות כנראה.
תודה על ההבנה, זה לא משהו שאני יכולה לומר לאנשים שחיים בארץ, מקבלים תחושת שפיטה וכנראה בצדק אז הרשתי לעצמי איתכן קצת לפתוח
לא לראשי

 

[Sinophile]

אני לחלוטין מבינה אותך.
מתארת לעצמי שאם הייתי נאלצת לחזור לישראל הייתי מרגישה דומה.
מחבקת ומחזקת אותך מרחוק ומקווה שתמצאי את מקומך בעולם. את המקום שיהפוך לבית שגם יעשה אותך מאושרת

 

[ניריתסקוטלנד]

טוב שיש מקום שבו את יכולה לפתוח את הלב ויבינו אותך

אני זוכרת שאחרי הביקור הראשון שלנו בישראל, הבנתי שלעולם אני כבר לא שייכת לגמרי לישראל (כמו שהיה לפני שעזבתי) וגם לכאן, לצערי אני לא לגמרי שייכת. אני זוכרת שממש הייתי חרדה. להיות שייך זה משהוא מאוד חזק אצלי וההבנה הזאת ממש טילטלה אותי.

 

[noaronen1]

גם אני מרגישה כך

הביקור האחרון בישראל רק הגדיל את הפער.
התחושה שזה לא בית יותר. היתה לי מועקה מאד קשה בביקור האחרון, שמחתי בשביל הזוג שהתחתן ואני שמחה שבאנו לשמוח איתם אבל ברגע שיצאתי מהאוטו בכניסה לבית שלי, צילמתי לבעלי שעוד היה בארץ חיוך גדול. מן תחושת רווחה. אני מצטערת לשמוע ובהחלט מסכימה שיש קושי גדול לשתף בתחושות אנשים שגרים בארץ, בדיוק כמו שאני בדיוק אמרתי לבני משפחתי בארץ שאני סיימתי! לא רוצה יותר להתנצל על בחירתי לחיות בארה"ב.

 

[TearGarden]

מזדהה עם מה שכתבת

אמנם לא חזרנו לארץ, אבל בשנה שעברה נסעתי לביקור עם הקטנה שלי פעם ראשונה אחרי שעזבנו את ישראל (ואחרי 3 שנים שלא הייתי שם). היה נחמד להיות בבית של ההורים שלי שהוא נוח ונעים, והיה נחמד לאכול מילקי וקוטג'

, אבל כל השאר הרגיש כל כך רחוק ממני... הרגשתי כמו זרה וזה היה מוזר. גם פתאום הבנתי שלא ממש נשארו לי חברים שם. כלומר, נפגשתי עם חברים והסיבה שבכלל טסתי הייתה חתונה של חברה טובה שלי, אבל אפילו באירוע עם המון אנשים שרק לפני כמה שנים היינו יוצאים ביחד ונפגשים והכל, הרגשתי זרה ולא שייכת.
כשחזרתי לקנדה הרגשתי הקלה שחזרתי למקום המוכר שלי ולסביבה שאני אוהבת.
בישראל נחמד להיות תיירים, אבל אני לא יכולה לדמיין את עצמי חוזרת לגור שם.