מה בפינה "היום לא התחשק לי להיות אמא"

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

"היום לא התחשק לי להיות אמא"

קורה לכם שלא מתחשק לכם להיות יותר הורים? שאתם רוצים להיות במקום הראשון ולא הילדים? שהלו"ז שלכם וסידרי העדיפויות יהיה תלוי בכם ולא בכל המשפחה?

לפני כמה שבועות, קראתי את הפוסט המצורף שהעתקתי מדף הפייסבוק של הדר מלאך, שגם אישרה לי בשמחה להשתמש בו כאן, ואולי היא אפילו צופה בשירשור הזה כרגע

"היום לא התחשק לי להיות אמא. לא התחשק לי להיות אמא של אף אחד", כך נפתח פוסט שנכתב על ידי הדר מלאך והפך ויראלי כמו אש בשדות קוצים. כנראה שצריך רק 5 מילים כדי לגרום לנו להיצמד לטקסט לא מוכר. הייתכן שלאמא לא מתחשק להיות אמא והיא תעז לומר זאת?
"אספתי מהגן בקושי, כשהשעון הראה דקה לחמש", היא ממשיכה. "לא התחשק לי לחתוך פירות. אז הבנות אכלו תפוחים שלמים ואפילו לא שטופים. ואחרי זה חטיף. כי גם לוויכוחים לא היה לי כוח. בכלל היום לא התחשק לי להיות אמא, אבל אין לי ברירה. אז שאלתי את הבנות במה הן רוצות לצפות ונדחסנו שלושתנו תחת שמיכת הטלוויזיה... ולא התחשק לי היום להיות אמא שמזינה בארוחת ערב בריאה ומגוונת, ולא היה לי כוח היום לשאלות כמו 'מה למדתן בגן?' לא היה לי חשק לדבר אז פשוט הקשבתי להן מדברות... ויתרתי על המקלחות... היום לא היה לי כוח להיות אמא, אז בשבע ושנייה כבר כיביתי אורות אבל לא ויתרתי על הסיפור ועל החיבוקים והנשיקה. 'אמא, היה לי ממש כייף איתך היום! היינו ממש הרבה יחד. התכסינו כולנו בשמיכת הטלוויזה, לא היית עסוקה במטבח, לא כעסת שאנחנו מבלגנות את הכביסה שקיפלת' אכלנו חטיף, שאת לא מרשה ותפוח שלם כמו הגדולים. נראה לי שאני צריכה איזה יום בשבוע, באופן קבוע 'לא לרצות להיות אמא'".
השחרור ייצר משהו אחר שהוא לא פחות טוב"

האם קרה לכם שלא התחשק לכם להיות הורים יותר, לשעה? יום? שבוע? שתפו אותנו בחווית ההורות שלכם בכלל, וכן מה קרה לכם כשהפכתם להורים?

מה הדבר שהכי קשה לכם בהורות? כל אחד מאיתנו שונה, כל אחד מאיתנו חווה את ההורות אחרת, מענין לראות איפה הקושי של כל אחד מאיתנו.

הכל מתאים לשירשור הזה, קדימה!!!


מצ"ב לינק לכתבה בMAKO
http://www.mako.co.il/home-family-r...367ac22415a5c41006.htm?Partner=makoAppArticle

מצ"ב לינק לדף הפייסבוק של הדר מלאך
https://www.facebook.com/pages/Hadar-Mallach-הדר-מלאך/1495455434060411?fref=nf

 

[Sinophile]

אוהוהו...

עונה בקצרנות:
&nbsp

האם קרה לכם שלא התחשק לכם להיות הורים יותר, לשעה? יום? שבוע? שתפו אותנו בחווית ההורות שלכם בכלל, וכן מה קרה לכם כשהפכתם להורים?

ברור שיש רגעים בהם ממש לא מתחשק לי להיות אמא. אם זה סתם עייפות החומר והתשה כללית או איזה אירוע שקורה ושבמהלכו אני מדמיינת מישהו מהצד מסתכל עלי/נו וחושב לעצמו ״כמה אני לא מקנא באמא/בהורים האלו עכשיו...״

מה הדבר שהכי קשה לכם בהורות? כל אחד מאיתנו שונה, כל אחד מאיתנו חווה את ההורות אחרת, מענין לראות איפה הקושי של כל אחד מאיתנו.

הקושי הכי גדול שלי (להזכירכם יש לי 4 ילדים בטווח זמן של פחות מ-4 שנים) הוא הריבים בין הילדים. זה מוציא לי כל חשק לעשות איתם משהו, מעכיר את האווירה ועושה לי איכס כללי שמאוד קשה לי לצאת ממנו.

 

[noaronen1]

אויש את גורמת לי להרגיש ממש טוב עכשיו!

ידעתי שתביני אותי!
גם לנו לא מתחשק לעשות איתם כלום. כל הזמן מתלוננים ורבים אחד עם השני. כל יום אחרי בית ספר לא בא לי להיות אמא. אני מקבלת אותם עם חיוך ופחות מ-30 שניות אחרי החיוך נעלם ואיתו האויר וכבר לא בא לי ואני נכנסת לאוטומט.
וכל יום אני מנסה מחדש.
ולפעמים באמת לא בא לי להיות אמא, אז אני מזמינה בייבסיטר והבעל ואני עושים כיף לבד בלעדיהם, או כמו בבלוג הזה, פשוט נותנת להם לזרום בלי שגרה. ומתעלמת מהריבים או שאנחנו רואים 4 תוכניות של ה- the voice ואני מזמינה פיצה.
&nbsp

 

[Sinophile]

ידעתי שאת תביני!

גם אצלנו, חוזרים מבי״ס וכבר בדלת הם נכנסים עם הריב הביתה.
אני כולי מצפה להם ומתגעגעת ורוצה רק לחבק ולנשק ולשאול איך עבר היום אבל הריב שלהם מוציא לי את כל החשק!!!
זה כל-כך מבאס וכל מה שניסיתי לעשות כדי למגר את הענין פשוט לא עובד!!!

 

[carlimi]

לשלוח כל פעם אחד או שניים

לפליי דייט ....

&nbsp
אני מוצאת שתמיד כשאחד מתוך השלושה לא נמצא, וממש לא משנה איזה אחד, רמת המתח יורדת וחוקי המשחק משתנים, והכל נהיה יותר נעים.
אני בהחלט מודעת שזה לא תמיד אפשרי, ויש חוגים ושיעורים וכו' ....אבל אולי פעם פעמיים בשבוע שווה לנסות ...

 

[noaronen1]

זה לא ממש עובד בגיל חטיבה - לפחות אצלנו

ההורים כאן כל כך נירוטים שזה עצוב. כל יום אימון בייסבול או cheer leading או פסנתר או נבחרת שחיה או שהילדים משחקים בחוץ בשכונה.
יש גיל מסויים שפליידייטס כבר לא ממש עובד - ורק שאני לא אגיד פליידייט לאמא של החברה כי זה ממש אבל ממש embarrassing!!!
השבוע אספתי אותם מהקיטנה עוד לפני שנכנסנו לאוטו הבת שלי נכנסה באם-אמא שלי. שאלתי אותה למה? עוד לא נכנסנו לאוטו וכבר את מתנפלת עלי ועוד אפילו לא סיימת לשמוע את מה שיש לי להגיד - אני רעבה היא ענתה...
לפעמים קבלת הפנים במקום שלום זה: אני רעב - זה לא שהאוכל לא מחכה להם על הבר - הסלט פירות עם הדבש ופיצפוצי שוקולד. כל יום מחדש אני מנסה. לוקחת אויר ו- פוף.......

 

[Sinophile]

 

[carlimi]

אני לוקחת חטיפים לבית הספר

ואני גרה שנייה משם ...חחח
טוב נו זה בגלל שאנחנו בדר"כ נשארים לשחק אחרי הלימודים ....
יוצאים לשחק בחוץ נשמע לי מצויין.
ועוד רגע מתחילה עונת הרחצה ...זכור לי משנה שעברה שיש לכם אחלה בריכה לא?
יאללה, נכנסים לשיגרת קיץ

 

[mumfor4]

גם אני נוהגת ככה

הילדים שלי תמיד תמיד רעבים . אני לוקחת איתי תיק בד עם שתיה , פירות וירקות חתוכים וקרקרים
אם מזג האוויר יפה כלומר לא גשום אנחנו נשארים בפארק על יד בית הספר לשחק , בגלל שאני אוספת שלושה ילדים מאותו בית ספר לא ממש משנה אם יש חברת ילדים אחרים אבל עוד אמהות אימצו את הרעיון ואנחנו נשארים בחוף שעה וחצי שעתיים לפחות . ארוחת הערב כבר מוכנה לפני שאני יוצאת מהבית אני מסיימת לבשל בשעה שלוש ואז חוזרים הביתה , אוכלים , מתקלחים סיפור ולמיטה .
אם עדיין נעים בחוץ אני נותנת להם לקפוץ על הטרמפולינה עוד חצי שעה עד שאני מארגנת ומחממת .
התיק שלי מאוד שימושי כי הם תמיד חוזרים עם דפים ציורים , הודעות ופתקים .

 

[ניריתסקוטלנד1]

איזה באסה שאת לא גרה לידי,

גם אנחנו תמיד נשארים לשחק אחרי ביה"ס, גם אם קר, אפילו לחצי שעה בלבד. יכולת בכייף להצטרף לחבורה שאספתי סביבי

אני בזמנו הייתי מביאה לבוני משהוא מתוק דווקא, אבל שאר ההורים מאוד לא אהבו את זה, ואני לגמרי מבינה, אז הפסקתי. כרגע זה או להביא לכולם (בין 4-8) ילדים, או לא כלום, אז.... לא כלום.

 

[mumfor4]

גם כשקר אנחנו משחקים

רק לא כשגשום ...
אני מביאה אוכל ונשנושים לילדים ואמהות אחרות לילדים שלהם .הם תמיד מתחלקים בינהם אספתי סביבי חבורה רצינית כבר גם
ובלי קשר חבל שאנחנו לא שכנות .

 

[noaronen1]

חחח - באוטו שלי יש קבוע חטיפים ואם אני אוספת אותם יש ערימות

של אוכל - וכמו שאני מכנה את ילדיי - הטרמיטים....
&nbsp

 

[Sinophile]

תודה אבל... לא ממש ישים

בגילם כבר אין כלכך פליידייטס במשך השבוע כי לכולם יש חוגים ואימונים מסוגים שונים והופעות ותחרויות.
(הילדים שלי הולכים למגמות אומנות בבית הספר כך שרב הילדים פשוט עסוקים בתחומי האומנות שלהם...).
גם לנו למען האמת, יש schedule מאוד עמוס ותובעני אחה״צ במשך השבוע.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אולי תסריטו אותם רבים ביניהם?

פתאום חשבתי שאם הם יראו את עצמם רבים, שכמה שזכור לי, זה די מגוחך, אולי זה ישתנה קצת.

סתם רעיון שעלה לי, כאמור, יש לי ילדה אחת ואין לי מושג על מה מדובר, וטוב שכך

 

[בוקובזה שטראסה]

טוב, זה אמנם שרשור אמהות, אבל כמו שכתבו למעלה,

זה לא ממש יעזור אם הסיבה שהם עצבניים היא שהם רעבים (ואני אוסיף: אולי משולב בזה שהם גם מתים לשרותים...).
&nbsp
היה יותר יעיל לנסות למצוא דרך שהם יחזרו הביתה פחות מורעבים...

 

[carlimi]

אין דרך כזו

הילדים שלי תמיד רעבים. בחיי.
הבעיקר הבן האמצעי ...
מהרגע שנגמר בית ספר ועד הרגע בו הוא הולך לישון - הוא אוכל.
שככה יהיה לי טוב, והילד - צפלון!!! כולו עור ועצמות. הלוואי עלי

&nbsp
בכל מקרה, מציעה לצלם אותם בוידיאו, אבל לא רבים ....פשוט למצוא נושאים לעשות עליהם סרטונים
הילדים שלי מתים על זה וזה לגמרי השוס החדש שלנו
אבל שוב, לא בטוח שזה יתאים לכם, מאוחר ומדובר שגילאים מעט שונים.
אולי לשאול אותם?!
נוע - האם שקלת לתת לגדולים לחזור הבייתה לבד ברגל/אופניים???

 

[בוקובזה שטראסה]

נדמה לי שהנסיון שלי קצת יותר ארוך משלך...

 

[carlimi]

נו נהדר

אז אולי תחלוק מנסיונך העשיר?
איך גורמים לילדנו לסיים את יום הלימודים פחות מורעבים?!
באמת שאשמח לשמוע.
הם אוכלים צהריים כמובן בבית הספר, ויש להם גם סנאק מהבית ... עוד משהו?

 

[noaronen1]

בדיוק מה שרציתי לענות ואז ראיתי את התשובה שלך

הילדים שלי מגיעים לבית ספר עם דאבל כמות האוכל של כל ילד אחר, אוכלים עוד חטיף.
וכמו שציינתי האוכל כבר מחכה להם ברגע שהם נכנסים לבית (הם מגיעים עם האוטובוס)
זה פשוט מן גיל כזה בנוסף לרעב... מספיק שאני אומרת שהיא כל-כך יפה עם הבגדים שלה והיא מתנפלת עלי. מספיק שהוא רואה את האח הקטן ושם לו רגל ממש לא בכוונה. מספיק שהקטן אומר שהיה כל כך כיף בבית ספר ואז שני הגדולים צוחקים עליו כי בית ספר זה boring - אחים, וגיל שכזה נו....
עכשיו באמת, שני הגדולים הם בני 10 ו- 12 זה גיל נורא מבלבל בימינו. הם עוד לא בני טיפש עשרה וכבר לא ילדים קטנים והם נורא מבולבלים וההורמונים ולפעמים הם רעבים בנוסף כי הם גדלים בלי הפסקה וכי אמרתי לבריאות וההורמונים משתגעים וזה ממש מעליב והם בוכים ושניה אחרי צועקים עלי ואז שנייה אחרי מחבקים ואומרים סליחה זה לא אני זה פופטיץ... roller coaster in the house!!!!

 

[ניריתסקוטלנד1]

זה שירשור להורים, אני בטוחה שגם אבות מרגישים כך לפעמים