מה בפינה מבוכה.

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

מבוכה.

האם אנחנו מביכים את הילדים שלנו בהתנהגויות שנראות לנו טבעיות ונכונות לנו? הנושא הזה עלה בפורום אחר, בעקבות שאלה לגבי עירום בבית, והולך איתי כבר כמה זמן. האם אנחנו באמת ערים למבוכה של הילדים שלנו?

האם היו התנהגויות של ההורים שלכם שהביכו אתכם בילדותכם? אולי אפילו עד היום?

האם קרה שראיתם שהילדים נבוכים מכם? ספרו.

כאשר זה קרה, איך פעלתם? זה יכול להיות התנהגות בחברה, שפה, עירום, סקס וכל דבר אחר.

תרגישו חופשי להוסיף כל דבר רלוונטי לנושא חשוב זה.

 

[libbyorganizer]

וואו...מאיפה להתחיל...

ההורים שלי היו עושים לי מלא פדיחות .....
מריבות מול חברים, מריבות ביניהם, למדתי לשתוק כדי לא לגרום לעוד מריבות...
ההורים שלי דיברו מצחיק, התלבשו מצחיק והתנהגו כמו בשנות החמישים, וכילדה בשנות השמונים סבלתי מזה מאוד..לפעמים הרגשתי כמו הקיץ של אביה
כשגדלתי הבנתי יותר את המניעים שלהם ועל חלק מהדברים סלחתי והבנתי יותר למה הם פעלו כמו שהם פעלו
כיום, אני מנסה מאוד שלא לחזור על הטעיות שלהם עם הילדים שלי ... אבל הם קטנים מדי מכדי להביך אותם, אני בטוחה שאני אביך בעתיד
בינתיים אני מעניקה להם הרבה חום ואהבה, חיבוקים ונשיקות ( כל מה שלא גדלתי עליו בבית) וכשאני רבה עם בעלי, אנחנו משתדלים לאלעשות את זה ליד הילדים ואם כן אז לא מקללים או משפילים ומשלימים ומבקשים סליחה מול הילדים.
ליבי

 

[ניריתסקוטלנד1]

עונה.

בערך כל מה שאמא שלי עשתה תמיד הביך אותי

היום אני יודעת שהייתי מאוד ביקורתית מולה, אני לא יודעת למה, כי זה היה רק מולה, אני לרוב לא אדם ביקורתי .

כשבוני הלכה לגן חובה, היא התבישה שדיברתי איתה עברית מול אחרים. התחלתי לדבר איתה בעברית רק כשאנחנו רק שתינו, או במידה ואני רוצה להגיד משהוא שאחרים לא יבינו - קיבלתי.

פעם בוני אמרה לי שאני מביכה אותה הרבה פעמים, כביקשתי ממנה שתגיד לי כשזה קורה שאני ידע, היא אמרה שמביך אותה שאני הולכת עם שק פלסטיק שחור (כאשר אני לוקחת דברים לחנות יד שניה)

טוב, לא עושה את זה יותר, אם צריך, אני חוזרת הביתה ולוקחת את השק.
לצערי או לשמחתי היא לא ציינה שום דבר נוסף, אבל חשוב לי לשים לב לזה ולא לשים אותה במקום לא נוח.

מאוד מביך את בוני שמשבחים אותה. אני די מבינה את זה, כי גם אני לא ממש יודעת איך לקבל מחמאות, אבל פה אני לא מוותרת כמובן, ואני מקווה שהיא תלמד להתמודד עם זה, כי היא ילדה שיש הרבה מה לשבח

אני חייבת לציין שבוני תפסה אותנו באמצע סקס. היינו במיטה והיא נכנסה לחדר שינה, התכסנו מיד והתנהגנו כאילו כלום. היא לא נראתה נבוכה או תחקרה ואנו לא אמרנו כלום

 

[rona73]

אני לא חושבת שאני מביכה את הילדים שלי.....

להפך ! הם מאוד גאים באימא! הרי אני שם בבית הספר,הם רואים אותי וכולם מכירים אותי.
בקשר לעברית,כיף להם עכשיו שהם יכולים לדבר איתי בעברית ואף אחד לא מבין.
בעיניין העירום,הם עוד לא נבוכים כשרואים אותי או כאני רואה אותם ערומים.אני אפילו שאלתי אותם על זה.

בעיניין הסקס.לפני כמה שנים אחד אמר שהוא שמע אותנו עושים סקס.אבל זה לא נכון!!אולי בחלום?
בקשר להורים שלי,כן.לא יכולה להגיד שהיתי נבוכה ,פשוט בגיל הטיפשעשרה היתי מאוד נגד הכול!!!במיוחד מה שעשו ההורים שלי.
וזה מה שמעניין אותי לדעת איך הילדים שלי התנהגו בעוד שנתיים שלוש.

 

[פרפרי אהבה]

מאיפה להתחיל

ההורים שלי די הביכו אותי לאורך השנים, אם זה על ידי שהם over protective , ואם זה על ידי זה שהם יחסית קולניים וזה משהו שתמיד הפריע לי.
&nbsp
והמריבות שלהם-בכל מקום,בכל זמן ועם כל קהל אפשרי

&nbsp
&nbsp

 

[MissScotland2004]

אפשר לקחת את זה לתת שרשור בנושא העברית?

הילדים שלי עוד קטנים מכדי להיות מובכים ממני אבל מעניין אותי הקטע של השפה...
האם זה שלב בלתי נמנע שהילדים מבקשים ממך לדבר איתם בעברית בציבור? באיזה גיל פחות או יותר זה קורה?
האם מסבירים ומשתדלים להמשיך לדבר עברית או שמוותרים?
הגדולה שלי רק בת שלוש וחצי ואני מדברת אליה עברית גם כשאחרים סביב לא מבינים. אם נראה לי חשוב מספיק אני מתרגמת מה אמרתי. בגיל הזה זה נראה לי ממש לא קריטית אבל אני תוהה אם זה יתהפך בקרוב...?

 

[בוקובזה שטראסה]

זה בוודאות לא שלב בלתי נמנע.

לנו יש ניסיון עם ילד בן 16 (כיתה י"א) שהגיע לארה"ב בגיל שנתיים, וילד בן 8 שנולד פה, ולא רק שאינם מתביישים לדבר עברית בציבור אלא אפילו מתעקשים לדבר איתנו רק בעברית (ועברית היא אפילו לא שפת האם של אשתי, אבל זה כבר סיפור אחר).
&nbsp
לדעתי, מעבר לאופי של הילד עצמו, יש שני משתנים עיקריים שמשפיעים על הנכונות של הילד לדבר בציבור בשפה זרה / שפת אם ולא להתבייש בה:
1. מה המסר שהוא מקבל מההורים בגיל צעיר (א. האם מדברים עברית רק בבית, או ב. גם במרחב ציבורי?).
2. עד כמה הסביבה שבה הוא גדל רב-תרבותית (א. האם הרבה ילדים מדברים בשפה זרה עם ההורים? ב. האם הזרות של ההורים נתפסת כמעט כ-liability?)
&nbsp
אם התשובה לשאלה הראשונה היא ב', ולשאלה השניה א', יש סיכוי טוב שהילד לא יתבייש.
&nbsp
שורה תחתונה: keep on with the good work, והעיקר והעיקר לא לפחד כלל...

 

[alphadelta]

מסכימה מאד.

מסכימה מאד. זה תלוי במה משדרים להם.יכמו כל דבר בהורות. וכשאני מדברת אנגלית יש לי מבטא זר. אבל זאת אני. ואנחנו בסביבה של אנשים מהמון מקומות בעולם. כך שזה לא מוזר פה. והמבטא? זה חלק ממני. אני בטוחה שילדי נבוכים ממני פה ושם. אני אמא. ואני מבחינתם מהדור הישן. אבל אין משהו בסיסי עד כמה שידוע לי. היינו בבית הספר ומרחוק ראינו את הבת ונפנפו לה. היא חייכה , גלגלה עיניים בדרמטיות ( בתוספת חיוך שובב...) אבל לא נופפה חזרה. לעומת זאת חברתה נופפה אלינו בהתלהבות יתרה. לשאלה איזה שפה אתם מדברים ( כשאנחנו בפארק/בסופר/ בבית ספר וכו׳ ) שניהם עונים בגאווה שזו עברית. והתשובה היא לרב ״cool" . לי בתור ילדה ונערה לא זכור שהייתי במבוכה מהורי. פרט לכשהם רקדו במסיבות. לא יודעת למה.


אה, ושנה סינית טובה לכולם

 

[ניריתסקוטלנד1]

בוודאי שאפשר

בוני היתה בת 3 וחצי כשהיא ביקשה ממני לא לדבר עברית בציבור

ולמרות שאני מתחברת למה שבוסטון גאי כתב, אנחנו נמצאים במקום שאין בו כמעט זרים. כאשר אני מדברת עם בוני עברית הילדים, ואפשר להגיד גם המבוגרים, אבל רואים את זה היטב על הילדים, די נבוכים, הם לא מבינים מאיפה זה בא בכלל. לדעתי בוני הרגישה על המבוכה הזאת של הילדים ולכן ביקשה זאת.

האם להמשיך או לוותר, אני מניחה שזה משתנה בכל משפחה. אני יודעת שאת נשואה לבריטי ולכן השפה העיקרית בבית היא אנגלית ולכן זה מקשה. בוני היום בת 9, יש לה עברית טובה. אני הרבה פעמים מדברת אליה אנגלית גם שזה רק שתינו, כי ברור לי שהיא מבינה או שאני רוצה להקל אליה. הביקורים בארץ נותנים בוסט רציני לשפה, והספרים בעברית מגדילים את אוצר המילים.

 

[Et tu Brute]

לא מנסיון אישי כי הבת שלי עוד לא מדברת

אבל אני חושבת שזה קשור (בין השאר) לסביבה בה גרים. השבוע הלכנו לבקר בפעם הראשונה בגן שהיא תתחיל ללכת אליו בקרוב. כשדיברתי עם הגננת הזכרתי שאנחנו מדברים איתה עברית ורוצים שבגן היא תלמד אנגלית. הגננת צחקה ואמרה שאין בעיה, ואז הצביעה על ילד אחד ואמרה - איתו מדברים רק מנדרינית בבית, הצביעה על ילדה אחרת ואמרה שאיתה מדברים רק הולנדית, ילד אחד מדבר בבית רק פרסית ועוד רשימה ארוכה... אנחנו גרים בעיר קוסמופוליטית למדי וזה גם גן של האוניברסיטה אז בכלל. אבל הרגשתי טוב, שהיא לא תהיה המשונה היחידה

.

 

[ניריתסקוטלנד1]

המון בהצלחה בגן.

 

[Et tu Brute]

תודה

באמת קצת מלחיץ...

 

[shalhevet b]

אם תמשיכי לדבר איתם וגם תדרשי שיענו בעברית

הם ידברו עברית. אנחנו החלטנו לפני המעבר שלא נוותר על השפה. היום, אחרי 3 שנים בקנדה הילדים שלי מדברים עברית מצויינת. אפילו הקטן שהגיע לפה בגיל 3 והיה בגן באנגלית. אנחנו גרים בשכונה שהרוב בה הוא של מהגרים ומאוד נפוץ לשמוע הורים מדברים בכל מיני שפות עם הילדים שלהם בציבור. אמנם אם אנחנו נוסעים צפונה לאיזורים עם פחות מהגרים אני רואה מבטים מופתעים של אנשים ששומעים את העברית שלנו בסופר וכו' אבל זה אף פעם לא הפריע לילדים שלי. הם כל כך רגילים שמדברים עם אמא/אבא בעברית שאפילו כשיש חברים אצלנו ואני אומרת שצריך לדבר באנגלית כי החבר לא מבין הם פונים אלי בעברית וגם אחד אל השני בעברית

ספרים מאוד מגדילים את אוצר המילים- אני מקריאה וכשנתקלת במילה לא שגרתית אני מוודאת שהם מבינים את הפירוש שלה.

 

[alphadelta]

מיס סקוטלנד יקרה

אני חושבת שלדבר עם הילדים שלי עברית זה מעבר לנוחיות שלי או לגאוות יחידה. זו לא רק מתנה שאני נותנת להם אלא זו גנבה אם אני לא. זה כישור שיש לי שאני מאמינה שחשוב שאעביר הלאה. כמו כל דבר שברור לנו בהורות אין כמעט עירעורים. ולעומת זאת אם אנחנו לא שלמים 100 אחוז אז הילדים מרגישים. מנקודה אישית : אני גדלתי בבית שלאחד ההורים עברית לא הייתה שפת אם. ומאחר שדיברו רק עברית בבית גדלתי עם שפה קלוקלת ושאריות של מבטא. עד כדי כך שיש אנשים שמתווכחים (!) איתי (!) על כך שאני מסתירה את המוצא האמיתי שלי ואני לא ילידת ישראל. עם השנים העברית השתפרה והמבטא כמעט ונמחק. בקשר לשאלה של דיבור בציבור, אם חשוב אנחנו או הג׳וניורים נתרגם לסביבה. ואם זה אישי אז אין צורך.

 

[MissScotland2004]

תודה רבה לכולם

מאד מעודד לשמוע דברים כאלו.
העברית חשובה לי מאד מאד ועד כה המאמצים נושאים פרי. אני יותר מ-100% שלמה עם העניין ובהחלט מקרינה את זה לילדים. אבל אני כל הזמן חוששת שמחכה לי הפתעה מאחורי הפינה והכל עומד לקרוס. במיוחד נביאי זעם שמספרים לי שברגע שהילדים מתחילים בית ספר אפשר לומר לעברית שלום...
אכן בעלי אנגלי ובינינו אנחנו מדברים באנגלית אבל לפחות עד עכשיו החיים בבית מתנהלים בשתי שפות ומכורח העניין בעלי לומד עברית עם הילדים ומבין המון. הוא גם מאד משתף פעולה איתי בנוגע לעברית.
מה שאמרתם לגבי החיים במקום קוסמופוליטי הוא נקודה חשובה למחשבה. אנחנו גרים בעיר קטנה ולמרות שבקבוצה של הבת שלי בגן יש עוד ילדים שהוריהם אינם אנגלים זה עדיין מרגיש מיעוט. אני ובעלי מדברים כל הזמן ומתכוונים לעבור למקום הרבה יותר מעורב בעתיד הקרוב. בהחלט חיזקתם את המחשבה הזו והוספתם לה יתרון. לא חשבתי על זה קודם.

תודה רבה!

 

[libbyorganizer]

אנחנו החלטנו על עיברית בבית ואנגלית בחוץ

הגענו עם הילדה בגיל 5 חודשים לארהב, כל הזמן דאגנו לספר לה סיפורים בעיברית, להשמיע לה מוזיקה בעיברית, צפייה בקלטות בעיברית. כשהיא נכנסה לגן אמריקאי, עוד יותר הקפדנו על עיברית בבית וכשהיא היתה מתבכיינת שהיא לא רוצה עיברית היינו מסבירים לה שסבא וסבתא לא יודעים טוב אנגלית והיא לא תוכל לדבר איתם כשהיא תחזור לארץ או כשתבקר. כשהיא היתה גדולה יותר הסברנו לה שהעיברית היא חלק מהזהות שלנו כישראלים וכיהודים ושהיא חלק מהקשר למדינת ישראל. אם היא היתה פונה אלינו באנגלית, היינו אומרים לה שאנחנו מקפידים לדבר עיברית בבית ועד שלא פנתה אלינו בעיברית היא לא קיבלה מענה. מעולם הילדה לא הביעה תרעומת או אי נוחות על ההכרח לדבר בעיברית.
שבת שלום
ליסי

 

[MissScotland2004]

תודה

אישית, אני מרגישה מאד לא נוח לדבר עם הילדים שלי באנגלית. מרגיש לי לא נכון מכמה וכמה סיבות. בנוסף, בעלי אנגלי ולכן אנחנו מדברים בינינו גם ככה באנגלית. לכן חשוב לי להשתמש בעברית עם הילדים כמה שיותר.
מה גרם לכם להחליט לדבר איתה באנגלית מחוץ לבית?

 

[carlimi]

אצלנו

"עוד יותר הקפדנו על עיברית בבית וכשהיא היתה מתבכיינת שהיא לא רוצה עיברית"
&nbsp
"מעולם הילדה לא הביעה תרעומת או אי נוחות על ההכרח לדבר בעיברית."
&nbsp
קצת סותר לא?
&nbsp
די מהר אחרי שהגענו לארה"ב, החלטנו שאין לנו כוונה להכריח את הילדים לדבר בשפה מסויימת.
העדפנו שידברו בשפה שנוח להם, העיקר שידברו

אנחנו מאוד משתדלים לדבר איתם בעברית, גם בבית וגם בחוץ, אלא אם כן אחד החברים האמריקאים שלהם איתנו.
היחס אצלנו כלפי העברית, שונה מילד לילד. הגדולה משום מה די אנטי, האמצעי מאוד משתדל, והצעיר - לפי מצב הרוח באותו רגע.

 

[noaronen1]

אני מודה שזה מתחיל לחרפן את הבעל ואותי

שהילדים מדברים באנגלית יותר ויותר בארוחת הערב. יש להם עברית ממש טובה, אבל זה נעשה מן קטע- וזה בעצם הזמן היחידי במהלך היום שאנחנו יכולים לדבר עברית כשמשפחה. זו גם דרך עבורם להעשיר את אוצר המילים.
מודה שזה מפריע לי יותר ממה שחשבתי כי עד לא מזמן היתה ממש מן הפרדה שהם ידעו שאיתנו מדברים עברית ובחוץ אנגלית או כשיש חברים דוברי אנגלית בבית דיברנו כולם באנגלית. וזה היה טבעי - אל דרשנו או ביקשנו זה פשוט היה. והנה זה דועך. אוף!

 

[alphadelta]

קבענו כלל בבית, חולקת איתך

מעבר לדיבור עברית עם אבא ואמא שכולנו שומרים באדיקות, יש כלל לגבי שולחן האוכל. מסביב שולחן האוכל תמיד מדברים עברית. הילדים בינהם מדברים לרב אנגלית. אבל סביב שולחן האוכל הם שומרים על הכלל ומדברים רק עברית. האמת, שבהתחלה הפריע לי שהם מדברים בינהם אנגלית. אבל אז הבנתי שזו שפת המשחק שלהם. וגם, כשהיו קטנים נתן לנו הצצה לאנגלית שהם שומעים ואיזה מילים יש שם... אבל הם יודעים שסביב השולחן ( גם במסעדה או חופשה...) מדברים רק עברית. וזה עובד לנו יופי.