מה בפינה מה המצב? "צוק איתן"

[1me too1]

עונה

כמה זמן אתם נמצאים מחוץ לישראל? האם הילדים שלכם חוו מלחמה/מבצע? (בארץ או בחו"ל)
עזבנו ב 2006. ביום של החתימה על הפסקת אש עם החיזבללה. הילדון נולד כאן.

האם בתקופה הזאת, מבצע "צוק איתן", הקשר עם המשפחה, חברים וכל מה שקשור לישראל השתנה? במה?
אנחנו מתכתבים הרבה בוואטסאפ, מדברים בטלפון, לא חושבת שהרבה יותר מהרגיל, למעט חמותי, שהיא במרכז.

איך משפיע אליכם אישית, המצב בישראל כרגע?
אני מאוד לחוצה, אני גם בבית אז מחוברת לחדשות מהארץ, אנחנו מדברים המון בנושא, בעלי ואני.

מה זה עושה בבית? איך הילדים מתיחסים לזה? מה אתם אומרים/מספרים להם?
אני לא מדברת באופן ספציפי על מה שקורה כרגע בארץ, לא רואה בזה טעם, מה גם שהילדון קטן לטעמי כדי להבין, אבל אתמול הכנו משלוח לחיילים והוא שאל למה, אז הסברנו לו שהם עובדים מאוד קשה לשמור על ישראל.

שתפו בזיכרונות שלכם ממלחמה/מבצע שחוויתם בארץ. מה גרם לאותה מלחמה להיות משמעותית עבורכם?
מלחמת המפרץ זכורה לי כחוויה חיובית משום מה, הייתי בכיתה ח או ט, ואני זוכרת שהיה לי כיף בלי בית ספר, והקופסאות האלו שקישטנו והסתובבנו איתם ברחובות, ממש החתה אופנת קופסאות בזמנו

. לעומת זאת מלחמת לבנון השניה זכורה לי כתקופה קשה, ישבתי במקלט שעות, אזעקות תפסו אותנו באמצע צמתים גדולות ובכבישים ראשיים. זכןרה לי פעם אחת שהייתי בטוחה שהורידו את בתי זיקוק, ואנחנו גרים ליד, וישבתי שקרה משהו להורים שלי ונתקפתי חרדה, הגוף השתתק, הכל נהיה מנומלל, בעלי התקשר למדא והם הדריכו אותו מה לעשות. באופן כללי, היתה במצב חרדה במשך כל התקופה ההיא וגם היינו צריכים לארוז כי היו לנו כרטיסי טיסה. מאז ועד היום אני נושאת איתי פוסט טראומה , זיקוקים ובכלל כל בום חזק - מאוד מלחיצים אותי.

האם אתם מרגישים שיש לכם אפשרות לעשות משהו בנושא ההסברה הישארלית? האם אתם מדברים על מה שקורה בארץ עם המכרים שלכם? עושים משהוא אחר? איך זה מתקבל?
אני לא חושבת שאני יכולה לעזור בנושא הסברה אבל אני כן מעבירה פוסטים בפייס שנראים לי נכונים.

שיגמר במהרה

 

[ניריתסקוטלנד]

עונה.

אנחנו בחו"ל יותר מ-6 שנים, ולבוני זאת מלחמה ראשונה. מבחינתה של בוני, עד עכשיו ישראל היתה מקום של חופשה ואהבה אין סופית. הביקור הזה נתן לבוני את החויה הישראלית במנות גדולות במיוחד. לא כייף, אבל אני גם רואה את חיובי בזה.
אנחנו פה מההתחלה ונכנסנו לשיגרה יחסית רגועה. משתדלים להתקלח לפני השעה 20:00, נשארים בבית בשעות הערב. נוסעים לאן שצריך אם זה לא לאשקלון

וזאת שבאשקלון מבינה

כן נוסעים צפונה ל"נוח" מהאזעקות.
לא מותרים על ת"א, אבל במקום מסודר, לא על חוף הים (לא היינו בים ב-3 שבועות שאנחנו כאן). בודקת איפה האזור המוגן בכל מקום ומכינה תוכניות מגרה לכל מצב. לא, זה לא קל, אבל אני שמחה שאני כאן. לדעתי היה לי הרבה יותר קשה לחוות את זה מרחוק.

אני מפרידה בין ערבים לחאמס. סיפרתי לבוני שהחמאס, שהיא קבוצת אנשים שרוצים שהישראלים יעזבו את ישראל ואם הם לא עושים את זה, הם יעשו הכל שזה יקרה, כולל להרוג אותנו. הם רוצים לגרש אותנו מכאן בגלל בעיות היסטוריות. הצבא הישראלי הוא צבא מאוד חזק (אחד החזקים בעולם) ואנחנו צריכים לסמוך עליו. אמרתי שמלחמות זה דבר רע ושני הצדדים מפסידים בדרך. רציתי להראות לה את המפה של ישראל ואיפה זה עזה. בכל המפות עזה נראה קרוב מידי אלינו (אני בשפלה) וזה לא נכון להראות לה. כי אני כל הזמן אומרת לה שהמלחמה רחוקה, למרות שאנחנו שומעים את הבומים ורואים ירוטים.

שיתפתי בפייסבוק פוסטים שנראים לי נכונים ושידברו לליבם של חברי בסקוטלנד. כן היה לי חשוב להעביר את המסר של מה קורה כאן, איפה האנשים בישראל חיים. מדהים אותי השקט שמגיע משם. זה כאילו שהם לא מקבלים את הפוסטים בכלל. אפילו לא LIKE אחד, כלום. הפסקתי. אני משתפת דברים שחשוב לי לשתף ל"חברי" בישראל. כמו כן, חוץ מחברה אחת, אף אחד לא שולח מיילים, מתענין. נראה לי כל כך מוזר, מפחדת לחזור, לא יודעת איך להגיב לשאלה כמו: "איך היתה החופשה שלך?"

הם כנראה לא רוצים לדעת

מקוה שזה יהיה מאחורינו מהר, למרות שגם אני רוצה שימצא פתרון ליותר משנה שנתיים. למה אי אפשר לחיות בשקט? למה כל כך קשה לתת לאנשים משני הצדדים לחיות את חייהם השקטים והנעימים? (אני יודעת שזה נשמע נורא נאיבי, אבל ככה אני) אני שמחה שבעוד שבוע אני חוזרת לעולמי הקטן, הירוק והשקט, ואפילו רוצה את הקרירות שם. ביתי מבצרי

תודה לכם שאתם אוהבים את הפינה. זה מחמם לי את הלב. בפוסט הזה וגם בפוסטים אחרים, אני משתפת ומתיעצת עם חברת פורום מאוד מתוקה שלא רוצה קרדיט, אבל חשוב לי לציין את זה פה. אני מנצלת את ההזדמנות ומזכירה שאני ישמח לקבל נושאים שאתם רוצים שיעלו בפינה. בכייף.

 

[Mottek]

לגבי החברים שלא מגיבים בפייסבוק

לפעמים אנשים לא יודעים איך להגיב לחדשות רעות. מה עושים? מה אומרים? איך מנחמים?
ייתכן גם והם לא רוצים לפגוע בך ולטעות או להגיד משהו אידיוטי או פרו פלסטיני. אני לא יודעת איך התקשורת אצלכם מתייחסת למבצע הזה, ואם דעת הקהל היא יותר פרו-פלסטינית, יכול להיות שזה מהווה להם עוד קושי.
כשתחזרי הם כן ישאלו אותך איך היה. והם כן יתעניינו וישאלו שאלות (אני מקווה) וזה הרבה יותר קל להסביר פנים מול פנים. וזה לא בגלל שהם לא קראו את הפוסטים שלך, אלא בגלל שהם לא רוצים להשתתף ולהחשף לפוליטיקה שלא שלהם, שהם בעצם לא מבינים בה כל-כך הרבה.
אני משתפת בעצמי במספר מצומצם מאוד של פוסטים או וידאו באנגלית שלדעתי מסבירים בצורה רהוטה וברורה את הצד הישראלי. תגובות קיבלתי רק משני חברים שהם יהודים אמריקאים. אז את רואה? זה לא רק אצלך.

 

[אמא נייחת]

אז אולי לכן יש הסבר?

מאוד מטריד אותי שכל החברים (היהודים פרו ישראלים) שלנו בארה״ב לא יצרו קשר. אנחנו שומרים קשר עם הרבה אנשים בארה״ב, כולל בני משפחה רחוקים של בעלי שהתחברנו אליהם מאוד אבל אף אחד לא יצר קשר ושאל מה שלומנו למרות שבחודשים מאז שחזרנו ארצה כן היינו בקשר של בערך פעם בחודש.
אני עובדת על עצמי לא להעלב (פולניה זה אופי, ידוע לי) ותוהה כמה הם נחשפים בתקשורת למצב פה ומה הם יודעים אם בכלל. שלא לדבר על זה שחיי היום יום גורמים לניתוקים כאלו.
מה שכתבתן נגע לי בדיוק בנקודה הזו - מעניין אותי לדעת מאיפה השתיקה הזו באה.

 

[ניריתסקוטלנד]

על זה בדיוק כתבתי. כנראה שהתשובה של

Mottek נכונה. הם פשוט לא יודעים איך ומה ופשוט נמנעים.

גם אני הייתי בכיוון של להעלב, אבל מנסה להבין אותם

אולי נשב בחושך ביחד

 

[אמא נייחת]

 

[פרפרי אהבה]

הממ...

אנחנו עדיין בארץ וכנראה נישאר בחודש הקרוב כי אין ויזות והשגרירות סגורה.
בשבוע הבא מפנים את הדירה ואז נעבור לגור אצל חמותי.

יש פה הרבה מתח ולחץ, אצלי בגן שאנחנו לא בדיוק בשטח שמכוונים אליו הרבה טילים- הילדים כבר מתורגלים לירידה למקלטים. אתמול רק הייתה אזעקה וכולם התייצבו וירדנו תוך חצי דקה למקלט.

זה לא פשוט ולא נעים ולמרות שזה נראה שזה "עובר לידם", זה ממש לא ככה. אני אחרי כל אזעקה כזו עושה להם מפגש להרגיע אותם. זה שובר לי את הלב שילדים בני 3 ואפילו פחות צריכים להתמודד עם דבר כזה ויש כאלה שזוהי השגרה שלהם.

לי קשה עם זה שזה בלתי צפוי וזה מאוד מלחיץ אותי. בגן אני די גיבורה ורואה לנגד עיניי רק את הילדים, לא איכפת לי מעצמי בכלל. אבל בבית אם יש אזעקה-זה מלחיץ אותי מאוד,במיוחד אם אני לבד והיו ימים שהלכתי לישון עם כפכפים על הרגליים, מוכנה לצאת מהר...

גם המלחמה והחיילים שנהרגים עושים לי רע. אני חושבת שצריכת החדשות שלי עלתה משמעותית מאשר בכל השנה האחרונה- וזה עושה לי ממש רע לשמוע חדשות אבל התמכרתי לזה כי חייבת לדעת מה קורה.

אין לי כרגע כלום בבית אבל אם היה-הייתי עושה מבצע אפיית עוגות ושולחת לשם. אם זה יימשך כשנעבור לחמותי-אכין אצלה ואתרום.