מה בפינה זוגיות ורילוקישיין

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

זוגיות ורילוקישיין

לכבוד ולנטין אני רוצה לעלות את הנושא הכל כך חשוב הזה, שאולי פחות מתאים לפורום הזה, אבל דווקא בפורום שלנו יש כמה דוגמאות להצלחות נהדרות

אז –
מה החיים בחו"ל עשו לזוגיות שלכם?
ועל הדרך, מה המחיר ששילמתם על המעבר הזה, אם אתם הסיבה למעבר ואם לא


מביאה לינק מאתר "תכף נשוב" - מה מחיר הרילוקיישן? מאת: שירלי אביבי
http://www.brb.co.il/מה-מחיר-הרילוקיישן/

 

[ניריתסקוטלנד1]

המחיר היה גבוה, אבל היום, אחרי יותר מ-8 שנים - זה היה שווה

בעלי לא יכול היה לחיות בישראל. הוא לא מצא את עצמו ונכנס לדיכאון קליני. הוא לא מצא עבודה בארץ, הוא לא אהב את ישראל ולא את הישראלים ולא כלום!!! לא היתה ברירה אלה לנסות לחיות בסקוטלנד. זאת היתה תקופה נוראית. אמא שלי היתה עם סרטן ללא סיכויי החלמה. בוני היתה כמו אויר לנשימה בשבילה ובשביל אבא שלי, אבל לא יכולנו לשבת ולחכות שהיא תלך לעולמה, כי כל יום שחזרתי הביתה מהעבודה, פחדתי למצוא את בעלי תלוי ואני לא מגזימה.
עברנו לסקוטלנד. בישראל בעלי היה תלוי בי לגמרי, הכל היה עלי!!!! כשהגענו לכאן החלפנו תפקידים. הכל היה עליו למעט בוני. היא היתה בת שנתיים וחצי בקושי. אני הייתי אמא במשרה מלאה כולל החזקת הבית והוא קיבל את האחריות לכל השאר, למעט מה שלא

בארץ הייתי מזכירה בכירה. עבדתי כמעט 10 שנים כמזכירה/עוזרת אישית של סמנכ"ל השיווק של סלקום ואחרי כן של סמנכ"ל פרסום גיתם. בבריטניה אין לי האנגלית טובה מספיק לעבוד באדמינסטרציה שאני כל כך טובה בה. כאן אני מנקה ועובדת עם ילדים. אני כלום!!! עברתי לכאן בת 44 בערך וחיי השתנו לחלוטין. המחיר גבוה, אבל היום, אחרי יותר מ-8 שנים פה, החיים שלי שקטים, בטוחים וזה היה שווה.

 

[forglemmigej]

סיפור מרתק יש לך

אני חוששת שאין קשר לכישורי האדמיניסטרציה שלך אלא למקום הקטן מאד שאת חיה בו ומעט מאד אופציות לעבודות מספקות, זה לא שלתושבים שם יש אפשרויות יותר טובות כמו מפעלי הייטק או משהו בסגנון , ככה זה במקומות נידחים , זה מזכיר לי שבאיי פארו שיותר קרובים פיזית לאמריקה מאשר לדנמרק הצטמצמה מאד האוכלוסיה הנשית כי היום נשים בעיקר שואפות להשכלה טובה ועבודה מספקת אז ברגע שמסיימים תיכון רבות עוזבות ועוברות לדנמרק או מדינות סקנדינביות אחרות והגברים נאלצים ליבא נשים אסייתיות (מלה מכובסת לתאילנדיות שמוכנות לשלם כל מחיר בשביל לצאת מהשיטהול שהו חיות בו), רוב הילדים באיי פארו היום הם בעלי עיניים מלוכסנות , נדמה לי גם באיסלנד מתחילה להיות בעיה דומה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אנחנו באמת נמצאים במקום בעיתי

וזה אחד הפחדים הגדולים שלי, שבוני תסיים בית ספר ותעזוב את הבית, והמשמעות של זה הרבה פעמים זה לנסוע מאוד רחוק

אבל... זה כן קשור לשליטה שלי באנגלית שהיא לא מספיק טובה. יש כאן עבודה. בגילי במופלג אני לא מחפשת קרירה, אני מחפשת חיים טובים

 

[alphadelta]

רק טוב

למרות שיש לנו גם משפחה בארצות הברית, גרנו בהתחלה רחוק מהם. וזה היה לנו נפלא. רק שנינו ואז עוד שני ילדים. בלי כוחות מבחוץ. אי אפשר
היה לדעת מה היה קורה אם. אבל לדעתי עשה לנו רק טוב

 

[ניריתסקוטלנד1]

נהדר

 

[פרפרי אהבה]

ups and downs

אין ספק שזה חיזק את הזוגיות אבל לפעמים זה לא קל ומרגיש מאוד בודד גם בתוך הזוגיות.
אנחנו גם עברנו כמה שנים מאוד קשות מאז שעברנו לפה עם טיפולי הפוריות ואז ההריון בסיכון והלידה- זה מצד אחד חיזק אותנו, אבל מצד שני- מאוד התרחקנו מכל מיני בחינות.
&nbsp
אני ממש רוצה שנתחיל לצאת לדייט נייט מידי פעם או אפילו באופן קבוע אבל אין לי אומץ או נודה על האמת- כוחות לצאת אחרי שהיא הולכת לישון. אני פשוט גמורה...
&nbsp
משתדלים כן לשבת לדבר אחרי שהיא ישנה, לאכול ביחד ארוחת ערב, לראות סרט/תוכנית ביחד אבל לצאת ממש רק שנינו לא יצא מאז שהיא נולדה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

עם תינוקת ובלי תמיכה שאת יכולה לסמוך ב-101%

אי אפשר לצאת. תקופת הטיפולים עושה שמות לזוגיות וכל זה תוך כדאי מעבר למדינה אחרת... כל כך לא פשוט!!!!

מקוה שתמצאי מטפלת מעולה שתוכל לפנות לכם גם זמן לעצמכם

 

[La Milagrosa]

אנחנו הכרנו במדריד, שנינו מהגרים (כל אחד מארץ אחרת).

גם הוא וגם אני לא מוכנים אפילו לשמוע על אפשרות של לחזור לחיות במדינות המוצא שלנו (ישראל, ארגנטינה), ובעצם גם לא לחיות בשום מקום שהוא לא ספרד- אחרת לא היינו קושרים את גורלינו ביחד.
שנינו מתמודדים עם המחיר של ההגירה, שהשנים לא ממסמסות אותו, אלא להיפך: כשהספרדים מחברים שולחנות בקפה מתחת לבית, עם זוגות אחרים שהם שכנים מילדות וגם הילדים שלהם חברים- שנינו יושבים לבד ונשרפים מקינאה.
כשאני שותה קפה בשכונה והספרדיות יושבות עם חברות שלהן, אני מקנאת.
יש לי חברות פה ולבעלי יש חברים, אבל הם כולם לא גרים בסביבה שלנו, והאמת היא שהחברות עם מי שמכיר אותך מילדות, זה לא דומה אפילו לחברות עם מי שהכיר אותך בגיל 30 . אם היו לי ילדים, כך אומרות לי נשים שאני מכירה, אז בטח הייתי רוקמת קשרים עם אמהות של ילדים אחרים מהכיתה למשל. אולי זה נכון, מה דעתכן?
לסיכום: ההגירה לספרד היתה ההחלטה החשובה והטובה ביותר שקיבלתי בחיי והייתי עושה את זה שוב, בלי שום ספק, לו הייתי בת 20 עכשיו. זו החלטה שממש הצילה את חיי.
יש לה מחיר כבד- זה שתיארתי למעלה- אבל כל החלטה בחיים יש לה מחיר. המחיר שהייתי משלמת לו הייתי נשארת בישראל, הוא כבד פי כמה מהמחיר שאני ובעלי משלמים על זה שהיגרנו לספרד.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני כל כך מתחברת לקטע הזה שאנשים מכירים חברים

מילדות וכד', ומוקפים משפחה, ואת ובן זוגך בעצם מרגישים מבודדדים, אצלנו על האי זה מאוד דומה. במקרה שלנו בעלי מקומי, אבל אין לו פה משפחה, והחברים שלו הם לא בדיוק חברים "שלנו", הם חברים שלו בהקשרים שונים.
אנחנו משפחה של 3 איש והחברים שיוצרים לנו רשת תמיכה הם בעצם מהגרים ואנחנו תומכים אחד בשני, וכן, הקשר ביננו הם הילדים

 

[La Milagrosa]

אם היו ילדים בטח זה היה אחרת.

אבל בסך הכל אני מבסוטה גם ככה. יש לנו זה את זו ובעלי הוא החבר הכי טוב שלי, אם כי בעל/בן זוג לא תמיד יכול לתת מענה כמו חברה טובה.
האמת שגם התאכזבתי כמה פעמים מנשים ספרדיות, שהחשבתי כחברות אמיתיות. זה בדרך כלל קורה סביב הנושא של ישראל והסיכסוך במזרח התיכון, כשאנשים מרשים לעצמם לדבר שטויות ולחוות דעות שלא מבוססות על שום ידע וזה מפוצץ אותי. אני פשוט לא מסוגלת לעבור על דברים כאלה בשתיקה וזה מוציא ממני את כל הרוע, ואני משפילה אנשים עד עפר כשהם מתחילים לברבר ולחרטט מנטרות ודיקלומים שאין מאחוריהם כלום. איבדתי כמה קשרים בתקופה של המלחמה בעזה בקיץ 2014. אבל אני לא מתחרטת.

 

[ניריתסקוטלנד1]

האם את הולכת לפעילויות מקומיות, קבוצות ספורט וכד'?

אלה מקומות נהדרים לפגוש אנשים וליצור קשרים חברתיים

יש לי קבוצת חברות שאחרי שיעור ספורט אנחנו הולכות יחד לשתות קפה. הן לא חברות "הכי" טובות, אבל בהחלט תוספת חברתית

 

[La Milagrosa]

כן, דברים כאלו יש לי. אבל זה לא תחליף לכלום.

זה בערך כמו סטוץ- הוא לא באמת ממלא אותך רגשית ונותן מענה לצורך שלך באהבה כנה ועמוקה.
לפעמים זה אפילו רק מדגיש את החסר.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני מבינה מה את אומרת,

ובאמת מדובר בידידות "רדודה" לרוב, אבל זאת הדרך לקשירת קשרים עם אנשים, ואולי אחד מהם יהפוך ל"חבר טוב"

 

[La Milagrosa]

כן, אני לא מאבדת תקווה. אבל ראית מה סיפרתי על אכזבות העבר?

 

[ניריתסקוטלנד1]

אם היית מוכנה לוותר אליהם, הם כנראה לא היו

ה"חברים הטובים" שאת מחפשת.

גם למדתי שאני לא חייבת להיות שגריר ישראל בעולם בכל מצב. לא תמיד אנחנו יכולים וצריכים לסנגר על ישראל. נכון, מאוד קשה שאנשים לא מבינים שהישראלים נלחמים על הבית, אין לאן ללכת ולא רוצים ללכת. אבל לזכור שלא כולם רואים את זה כך וזה בסדר. אם זה כל כך חזק אצלך, אולי לעצור את השיחה הזאת בשלב מוקדם, לפני שאת מגיעה לנקודת אין חזור

 

[La Milagrosa]

לא עניין של להיות שגרירה. אני מתעבת אנשים טיפשים ובורים

שמעזים לדבר על דברים שאין להם מושג בהם.
זה נכון גם בעניינים אחרים שלא קשורים לישראל, אבל פשוט, בגלל שאני ישראלית, זה עולה בשיחות.
אני תמיד אומרת שכדאי שנרד מהנושא כי אם הם ידברו שטויות, אני אצטרך לענות על זה, וזה לא כדאי להם.
לפעמים זה עוזר, ולפעמים הם לא מבינים את הרמז ואוכלים אותה.
כאמור, אין בי חרטה על אף קשר שנהרס בגלל זה. אנשים כאלו הם לא לרמה שלי, ולא מהכבוד שלי להיות איתם בקשר.

 

[La Milagrosa]

אגב, שכחתי עוד דבר:

אני לא מסכימה עם המשפט "אבל לזכור שלא כולם רואים את זה כך וזה בסדר". למה? - ובכן, כי כדי "לראות" משהו באופן כזה או אחר, קודם כל צריך לדעת. "דעה" שמבוססת על פוסטים שקריים של בי.די.אס בפייסוש, או על דיקלומים ומנטרות של מפגרים שמסתובבים עם כאפייה, הן לא באמת דעות, אלא חירטוטים וזיוני שכל שאין ולא צריך להיות לי כבוד אליהם.

 

[ניריתסקוטלנד1]

זה כבר נושא אחר, אבל

אני מכבדת כל אחד, אפילו אם אני חושבת שהוא הכי טיפש בעולם. ככה הוא!!!

 

[La Milagrosa]

עם טיפשים שיודעים את מקומם אין לי בעיה.

טיפשים שחושבים שהם חכמים זה סיפור אחר לגמרי, ואותם אני נהנית להשפיל באכזריות.