מה בפינה מערכת החינוך

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

מערכת החינוך

מערכת החינוך בכל מקום היא שונה, שלא לדבר על הבדלים בין מדינות

מה הפתיעה אתכם לטובה או לרעה במערכת החינוך במקום בו אתם גרים בחול לעומת ישראל?

מה הפתיעה במערכת החינוך בכלל, בלי השוואה למה שקורה בארץ?

איזה דברים אתם אוהבים במערכת החינוך בה נמצאים הילדים שלכם ומה הייתם רוצים לשפר?

וכרגיל, תרגישו חופשי לעלות פה כל מה שקשור לנושא

תודה רבה למי ששלח לי רעיונות ואשמח לעוד

 

[ניריתסקוטלנד1]

בוני היתה בגן בארץ וב-Preschool (גן חובה) בסקוטלנד

אז קשה לי להשוות. בכל מקרה, בארץ היא היתה במסגרת של קיבוץ ושם הגנים נפלאים.
ביה"ס של בוני מאוד סובלני ותמיד יש עם מי לדבר במידת הצורך. לא היו לנו בעיות גדולות ולכן אין לי מושג איך הם מתמודדים עם דברים גדולים, כשאני פניתי קיבלתי כל עזרה שרציתי והם היו מאוד קשובים. אני מאוד מרוצה מביה"ס ומההשיגים של בוני, למרות שאין לי ממש אפשרות להשוות למקומות אחרים. בוני אוהבת את ביה"ס וזה אומר הרבה וזאת למרות שהבנתי שהכיתה שלה היא אחת הכיתות היותר בעיתיות בשיכבה.
אני אוהבת את העובדה שיש בביה"ס מסורת מצד אחד ופתיחות והכנסת דברים חדשים כל הזמן מצד שני. התקשורת עם הורים די גבוהה לדעתי וזה חשוב מאוד

השבוע הייתי בערב הורים של ביה"ס תיכון אליו בוני עולה בשנת הלימודים הבאה. על פניו ביה"ס מתוקתק ומאוד מסודר וקשוב לצרכים של הילדים וההורים, מענין לראות מה קורה בפועל. ביה"ס נמצא בבנין חדש בן 3-4 שנים והוא פשוט מדהים!!!! להבדיק ממה שאיריס סיפרה, יש שם המון אור, צבעוניות נפלאה, והמון פינות שונות שכל ילד יכול למצוא לעצמו את הפינה שמתאימה לו, כולל סיפרה שפתוחה בשעת הפסקת הצהריים

 

[alphadelta]

אז ככה

אוהבת : את הגישה שכל ילד לומד אחרת ויש לכבד את זה. וחוץ משני מורים שלצערי הבן למד איתם, יש קבלה ל קווי מחשבה שונים בכל בתי הספר בהם היו. אני אוהבת את הנימוס של התלמידים ושל המורים. אוהבת שגם בתיכון יש המון שיעורי בית שהם לא ״ לכתוב סיכום על הנושא״. למשל, לשיעור הסטוריה הם התחלקו לקבוצות וכל קבוצה בחרה מדיה. הבת וחבריה כתבו וצילמו וידאו קליפ על הנושא הנלמד. ולא שמו לב כמה הם למדו בעבודת הרקע.

לי אישית קשה להבין מעברים חדשים ולוקח זמן להתרגל למושגים כמו Dual credit ( הקרדיט גם לתיכון וגם לקולג׳) ו( AP (Advanced placemat או ( IB ( International Baccalaureate
וכשהילדים היו צריכים לבחור לא הרגשתי שאני עוזרת מספיק וזה היה מתסכל. למזלי הם עצמאים ויש להם יועצת מדהימה בבית הספר.

ילדי לא היו במערכת החינוך בארץ. אני כילדה וכנערה בקושי שרדתי. ויצאתי מהמערכת חבולה מפוחדת ובהלם. וכמורה וגננת גם לא ממש הרגשתי שאני תורמת הרבה. פה אני עובדת כגננת בעיקר ונהנת מהחופש שיש לי לתת לילדים לגדול תוך כדי למידה. וללמוד תוך כדי גדילה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

ציינת את הכבוד שיש לילדים למורים, ואני מאוד מתחברת לזה

אצלנו הילדים קוראים למורים מר מקינטוש, גב' מקניל וכד'. הם לא קוראים להם בשמם הפרטי. למרות שהמורים, כל אחד בדרכו שלו כמובן לא מאוד נוקשים, הדיסונס נשמר והכבוד למורה ולאדם המבוגר בכלל כאן הרבה יותר גדול מאשר בארץ לדעתי

אני זוכרת לטובה את השריקה לתחילת יום הלימודים, כשעוד לקחתי את הבוני לביה"ס, בכ-5 דקות יותר מ-500 ילדים מסתדרים בשורות לפי כיתות ונכנסים לביה"ס אחרי המורה שלהם. הדהים אותי כל פעם מחדש, ומאוד לטובה

 

[נחמנית]

לא גידלתי ילדים בישראל

אבל כן היתה לי ציפייה מסויימת ממה שהכרתי כל השנים

בקנדה שנאתי/הופתעתי לרעה/הותשתי מהרובטויות, הקבעון המחשבתי, הפרצדורליות. היו משאבים. היתה כוונה מערכתית (יש אג'נדה נכונה). בפועל, יש נהלים, ולא רואים ילדים אלא נוהל ואם הילד לא מתאים לנוהל אז הנוהל מנצח (במקום בו אני גרתי, בגני הילדים, לא מערכת חינוך ציבורית)

במקום הספציפי בו אני גרה בארה"ב - הופתעתי מהגמישות המחשבתית של המורות גם בבית ספר וגם בגנים. רואים ילד כילד וחושבים על תוכנית פעולה לילד (לא דברים מורכבים, אלא איך לזרום עם הדברים - הילד הגיע לגן ולא מוכן להצטרף לשולחן לאכול, מושיבים אותו על הברכיים, מפתים אותו עם קרקר שהוא אוהב בנוסף לאוכל - דברים טריוויאלים שבקנדה לא היו, אז הפתיעו אותי כאן). הפתיעו אותי המשאבים, היכולת להעניק לילדים, הבנייה של התוכנית הלימודית. גם לטובה - עיסוק מותאם גיל בנושאים מורכבים בהיסטוריה. וגם לרעה - כיתה ב ועדיין מתעסקים עם חיבור וחיסור והקצב איטי להחריד. גם הפתיע אותי שהבית ספר מתייחס לילד כתלמיד וזהו - עוזרים בכל מה שקשור להוראה בלי לראות את הילד כמכלול באופן מערכתי. לא שזה שונה בארץ, אבל יש מעין סתירה פנימית בין אג'נדות מסויימות

הייתי שמחה אם התפריט היה קצת פחות זבל. אם היתה קצת פחות חומרניות (גיוס כספים, הרווחת מתנות וכו). הייתי שמחה לקצת יותר חשיבה וקצת פחות טכניקה.

גם מאוד הפתיע אותי שכל שנה מערבבים את הכיתות. אני עדיין מנסה להתרגל לזה, למרות שבפועל אני רואה שזה רק טוב. חבל שבארץ לא עושים את זה לפחות כל שנתיים.

 

[thecurrentcarlimi]

גיוס כספים

הוא לא סתם פרופר חומריות. הכספים האלה חוזרים אחכ לבית הספר בצורה אחרת לטובת התלמידים החל מספרים, מדפסות תלת מימדיות, ימי כיף ועוד ועוד.
גם אני הייתי אנטי בהתחלה ואז התחלתי לאט לאט לראות את התוצאות של הכספים בשטח.
רואים את זה בבירור כשעוברים מבית ספר בשכונה ענייה לבית ספר בשכונה עשירה.

 

[נחמנית]

אין לי בעיה לתת 10 דולר כשמבקשים ממני

למרות שבהחלט לפעמים ה-10 דולר האלה מצטברים ומצטברים. אבל המרתון גיוסי כספים האלה... אני לא אלך לכל מכרי לבקש כסף. איסוף בוקס טופס, איסוף מוצרים, איסוף ואיסוף ואיסוף. אני מעדיפה להשתתף בשיעורי בית ולא בדברים האלה. יכול להיות שנכון וזה הכל חוזר לבית ספר, אבל אותי זה מתיש וקצת מרגיז

 

[thecurrentcarlimi]

זה כל הכיף

יש כלכך הרבה אפשרויות לתרום, שניתן לבחור במה להתמקד.
אני לא עושה רבע מהדברים שכתבת, ועדיין, יש מלא דברים אחרים (לא חייבים לתרום כסף, יש מספיק אירועים שאפשר להתנדב או אפילו לעזור בכיתות).
המגוון הוא עצום ובהחלט מאפשר לכל משפחה לתרום כסף או זמן או דברים אחרים (אצלנו למשל אוספים גם מעילים וציוד לחורף לנזקקים) לפי יכולתה.
אגב, ניתן לתת סכום כסף סמלי בתחילת השנה ולפתור את עצמך מכל זה

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני לא בטוחה שמבינה על מה מדובר

אבל אם אצלנו נותנים לילדים למכור חידונים וראפל טיכטס למניהם, אני או בוני אפילו לא מנסות למכור אותם, אני שמה את הכסף וזהו

נראה לי שזה מתאים למי שיש לו משפחה גדולה שגרה לידו, לא לאנשים כמוני, ואין מצב שאני יבקש משכנים או חברים שלי, שמן הסתם ירגישו חובה לקנות

אצלנו זה לא יותר מידי בשנה ואני בהחלט רואה איך זה חוזר לטובת הילדים. לפני כ-3 שנים שידרגו את מגרש המשחקים מסביב לביה"ס ברמה גבוהה ביותר

 

[פרפרי אהבה]

הקטנה עדיין לא בגן אבל בתור גננת הפתיע אותי

שרוב הגנים/בתי ספר הפרטיים ממש עושים בחינות קבלה וכו' וזה אחרי שדורשים המון המון כסף.
ברור לי מאיפה זה נובע- רצון שיהיה רמה גבוהה בביה"ס, אבל בתכל"ס מכירה הרבה מקומות כאלה שזה הכל הצגה שלמה ובתכל"ס כל מי שמשלם-מתקבל.
&nbsp
עוד דבר שלא אוהבת בבתי ספר בארה"ב זה מסחטת הכספים שעושים כדי לתרום כספים לביה"ס אחרי שמשלמים גם ככה הון תועפות- לאפות עוגיות/קאפקייקס/וואטבר ואז הילדים מוכרים את זה להורים בימי הורים וכל מיני כאלה...

 

[thecurrentcarlimi]

את מתכוונת ל

בתי ספר פרטיים.
בתי ספר ציבוריים בארה"ב הם חינם, ובטח שאין אליהם מבחני קבלה.
בתי ספר פרטיים יכולים להרשות לעצמם גם לגבות כסף והרבה, וגם לעשות מבחני קבלה.
מה שטוב בכל הסיפור הוא - שיש אלטרנטיבה מעולה לבתי הספר האלה

 

[נחמנית]

זה כי אנחנו גרות במקומות עם אלטרנטיבה

יש לי חברה שגרה בלואיזיאנה והמצב שם נורא. הבתי ספר הציבוריים בקריסה. אפשר להרשם לבית ספר ציבורי מחוץ לשכונה שלך על בסיס של מבחני קבלה. יש בתי ספר צ'רטר, שזה אומנם לא ציבורי, אבל גם לא פרטי מבחינת תשלום. רק כשהכל עובד על ראיונות ומבחנים בצ'רטר. בקיצור, ילד שנפל על שכונה לא טובה (ברמת הרחוב), ולא עובר מבחן כמצטיין (גם בהיבט החברתי וגם בהיבט החינוכי-הישגי), נופל בין הכסאות.

 

[פרפרי אהבה]

אכן, כתבתי שמדובר בבתי ספר/גנים פרטיים

סתם זה משעשע והפתיע אותי בהתחלה כי הרי הם דורשים המון המון כסף וכל הועדות האלה לא בטוחה עד כמה הן רציניות.
&nbsp
בביה"ס שבו עבדתי באמת בחנו כל מיני דברים דרך פליידייט שאירגנו, כמו איך הילדים משחקים עם ילדים אחרים ואיך ההורים מתנהלים בפליידייט וכו'.
&nbsp
&nbsp

 

[KallaGLP]

בקליפורניה התנסינו

בבית ספר שנחשב מעולה (ברמה של כל ארה"ב), אבל לא רואים בו ילדים ממטר. אגב, זה לא אומר מורים טובים שיודעים איך ללמד. המורים היו איומים ונוראים ולא היה להם אכפת מכלום. זה אומר שכדי להצליח ולעמוד בדרישות כל הילדים הסינים (מעל 90% מהאוכלוסיה בבית הספר הזה) לומדים לבד ו/או במסגרות אחר הצהריים וכל האחריות היא עליהם. אפס התחשבות בילדים חולים שמחסירים, בתלמידים חדשים וכד'. אחרי שעברנו, קיבלנו מערכת הרבה יותר אנושית ונעימה. גם בית ספר שמדורג גבוה וגם מורים טובים שרובם יודעים ללמד ואכפת להם מהתלמידים ברמה האישית.
גם אני שנאתי בקליפורניה את ההתרמות הבלתי פוסקות בסכומים גבוהים. ובמיוחד שנאתי שקראו לזה donations אבל חלק נכבד מזה היה חובה וחלק שאמנם רשמית לא חובה, אך אם לא תשלם את זה עדיף לך שתבלע אותך האדמה. פה זה כמעט לא קיים, והפלא ופלא - בית הספר מתנהל לא פחות טוב, כולל פעילויות מחוץ למסגרת הלימודים, ולא חסר כלום.