מה בפינה
ספורט פופולרי באזורכם

forglemmigej

New member
ספורט זו תעשיה מאד משומנת

חלק מההליך זה להכניס את ההתלהבות ולהיות חלק מההמון וככה מוציאים כסף כי זה משייך אותך לקבוצה חברתית ובלי שאת מרגישה את מוציאה עוד ועוד העיקר לא להיות מחוץ לעדר, מה רע בזה ? שום דבר וגם לא מה טוב בזה.
גם בישראל זו תעשיה לא קטנה , יש אנשים שנוסעים לראות משחקים של מכבי בכל מקום בעולם כי הם חלק מהעדר הזה.
 

משל333

New member
כן, ספורט זה תעשיה

אבל באמת שלא כל "תעשיה" זה דבר רע.
מצויין שילדים יראו בדמויות כמו סטף קארי דמות לחיקוי, ישחקו בעקבותיו כדורסל בזמן הפנוי, ילמדו שצריך לעבוד קשה כדי להצליח, וילמדו שגם סופרסארים הם צנועים וחביבים.
אפשר להוציא על זה הרבה כסף ואפשר גם מעט מאוד ועדיין להנות. אני מעדיפה שהילדים שלי וחבריהם יהיו חלק מה"תעשיה" הזו מאשר חלק מתעשיה אחרת בלי תוכן (נניח פוקימון, ג'אסטין ביבר, בגדים).
לא ברורה גם הביקורת שלך על השיוך לקבוצה חברתית. כל אחד רוצה להיות שייך לאיזו קבוצה חברתית, וברור שתחביב מסויים יוצר סיטואציה נוחה ליצירת קשרים. וזה לא בסדר כי...?
 

forglemmigej

New member
צפייה במשחק זה לא כמו להשתתף בו

ללבוש חולצה או גרב של הקבוצה ולשבת במגרש זה לא ממש נטילת חלק במשחק,
זה כמו באמנות , אותו דבר להסתכל זה לא נטילת חלק.
זה כמו שתשכנעי את עצמך שאם הלכת למקדונלדס אז אכלת אוכל..
אני מניחה שיש לזה קשר גדול לאסימילציה .
אני ארחיב בערב כשיהיה לי יותר זמן בנושא.
 

forglemmigej

New member
אני רואה בזה הזדהות יתר (overidentification)

אני כמובן לא המצאתי את המושג הזה אלא סורן קירקגור וסלבוי ז’יז’ק,
אני אתן לך דוגמא מתערוכה שראיתי לפני כמה חודשים של שתי אמניות Hesselholdt & Mejlvang שם התערוכה היה Flesh tint project הן לקחו סמלים מאד פטריוטים של מדינות צפון אירופה והוציאו את הצבעים המייצגים שלהם וצבעו אותם בצבע עור אדם וגם צבע עור החזיר שהיא חיה מאד נפוצה באיזור , הכוונה מאחורי התערוכה היא האם אנשים שלא נולדו באותו מקום ואין להם עור בהיר מה שקוראים "האחר" יכולים להזדהות עם הסמלים כשהם חיים כאן.
תחשבי על זה. האם בגלל שאת גרה כעת באמריקה עושה אותך או ילדיך אמריקאים ..האם אין לך מספיק בטחון עצמי להיות מי שאת ובכל זאת להנות ממה שהחברה מציעה, אחת הסיבות שהויקינגים נעלמו מהעולם היא כי בעת שהתישבו בבריטניה הם הפסיקו לדבר את שפתם המקורית, התחתנו עם נשים מקומיות ואימצו לגמרי את המנהגים המקומיים, היהדות שמרה על עצמה לאורך השנים למרות שיהודים ישבו בכל מקום בעולם , מה בעצם הקשר בינך ובין סיני, שבדי או צרפתי שהיגר לאמריקה חוץ מזה שכולכם מדברים את אותה שפה, איזו זהות משותפת יש לכם בכלל.











 

carlimi

New member
אני ממש לא אמריקאית

וזה שאני גרה כעת בארה"ב ממש לא הופך אותי לכזו.
גם העובדה שאני אוהבת ענפי ספורט מקומיים עדיין לא הופכת אותי לכזו.
הילדים שלי - יהיו מה שהם רוצים להיות ומה שיתאים להם להיות, את זה לא אני קובעת. אנחנו מדברים עברית בבית וחוגגים בקטנה חלק מהחגים, את אלו שמתאים לנו, בדיוק כמו שעשינו בארץ.
גם בישראל היינו משפחה חובבת ספורט, פשוט אלו היו ענפי ספורט שונים.
הבת שלי הייתה בחוג שחייה פעמיים בשבוע כבר בגיל 4 וחצי, כי היא כזו וזה מתאים לה. היא אתלטית וחזקה, שאפתנית, תחרותית.
הבן שלי לעומת זאת בן שמונה ולא הולך לאף חוג. זה מפריע לי קצת אבל אני לא דוחפת. אולי זה יגיע ואולי לא.
להיות חלק מספורט קבוצתי או לא, תחרותי או לא, יש בזה הרבה מעבר, והוא תורם רבות לילדים. לדעתי. POSITIVE BODY IMAGE, SELF ESTEEM , התמדה, נחישות, משמעת עצמית ועוד ועוד תכונות שאחכ יתרמו רבות כשיהיו מבוגרים.
כמו בכל דבר כמובן, צריך לדעת לעשות הכל במידה
 

forglemmigej

New member


מה שמייחד את אמריקה ובכלל מדינות הגירה הוא שכל אחד מביא מניסיונו וכשרונו מהמולדת הישנה הוא לא צריך להיות כמו מישהו אחר זה מה שהפך את ישראל למדינה מיוחדת או מיוחדג'ת כמו שאומרים ההיפסטרים, זה מה שהפך מדינות אחרות למגוונות ומשגשגות
 

forglemmigej

New member
ענפי הספורט

פה נחשפתי למשחק שהוא מאד מאד פופולרי וזה כדוריד , הקבוצות גם בנים וגם בנות הרבה פעמים לוקחות אליפיות באירופה או בעולם , גם כדורגל די נחשב פה ויש אפילו שאלה במבחן אזרחות מתי דנמרק לקחה את אליפות אירופה (1992 עם שמייקל כשוער למי שבעינינים), היה אפילו מאמן כדורגל לנבחרת ישראל ריצרד נילסן שהובא בעקבות זכייתה של דנמרק באליפות אירופה, הוא נפטר לפני שנתיים. ספורט אחר די פופולרי הוא טניס וזה בעקבות קרולינה ווזניאקי שהיא אחת מהשחקניות נשים המובילות בעולם , נדמה לי שבשנים האחרונות היא גרה במונקו, בכל חור כמעט יש מגרשי טניס והרבה אנשים נראים מפספסים את הכדורים, העיקר הכוונה.. כמו כן יש את הספורט הליכה עם מקלות נורדים שאני רואה הרבה משתמשים בהם לי זה נראה סרבול מיותר, מאד פופלרי פה זה רכיבת אופניים , המדינה מאד אופניים פריינדלי ובכל חור יש שביל אופניים בהינתן שזו מדינה די שטוחה ורוב הזמן יש רוח זה די כיף לרכב, כל אחד פה רוכב ואפילו שרים ושופטים בעליון מגיעים לעבודה עם אופניים, יש קבוצות ריצה . בקיצור זה עם מאד ספורטיבי ואין כמעט אנשים כבדים, יש גם מיסים גבוהים על כל מוצרי הפחמימות ובמיוחד על מוצרי שוקולד וחמאה כדי שאנשים יחשבו פעמים אם לקנות . ממספר מדינות אירופאיות שביקרתי בהן בשנים האחרונות רוב האנשים רזים ומאד שומרים על עצמם מצד שני זה לא אומר שיש להם תוחלת חיים ארוכה יותר. מוזר.
יש סקנדל קטן בימים האחרונים על בקשה להפריד שעות שחיה בין בנים לבנות בעקבות בקשת מיעוט מסוים שלא מתאים לו שבנותיו ישחו באותה בריכה עם בנים, זה מעורר די סערה כי זו מדינה עם הרבה מקורות מים כמו ים, נהרות, אגמים, פיורדים אי אפשר ליצור בהם חופים נפרדים . ימים יגידו ,
 
הפרדה בין נשים לגברים? בסקנדנביה?

מי הם המבקשים את ההפרדה הזאת?

דווקא פה בבריכה החדשה (שנתיים בערך) עשו מקלחות משותפות, וזה עבר די בקלות. מאוד יפתיע אותי.
 

efi119

New member
אין כאן אנשים כבדים???

לא יודעת באיזו בועה את חיה אבל ה"כבדים" שחיים כאן הם לא בגודל שמוכר לי. אמנם אנחנו חיות ,אני באי ואת בחצי אי ,אבל עדיין אותה מדינה. יש כאן המון אנשים "אובר כבדים" במיוחד נשים, לצערי!
 

orilina

New member
מודה ומתוודה שאני לא מבינה את האובססיה

האמריקאית לספורט
יש לי חברים שהילדים שלהם משחקים בספורט קבוצתי ותחרותי מגילוי הקינדר - לאתים בכמה ענפי ספורט במקביל כשלכל קבוצה יש מספר אימונים במהלך השבוע ועוד משחקים בסוף שבוע וההורים רצים ממגרש למגרש. המצב מסתבך עוד יותר כשיש מספר ילדים במספר קבוצות שונות, שמשחקים במקומות שונים באותו הזמן - מעבר לעלות הכספית האדירה, הילדים הללו סובלים מפציעות, שברים וקרעים בגיל מוקדם מרוב המאמץ המוגזם שמופעל על הגוף שלהם ולא אחת שמעתי על ילדים בגילאי היסודי שנאלצו לעבור ניתוח או תקופת שיקום ופיזיטרפיה ממושכת בגלל העיסוק בספורט. אגב כשמדברים עם ההורים מגלים שהם לא תמיד מבסוטים מהעניין אבל זה מה שמקובל והם הולכים בתלם.
אנחנו בוחרים כל פעם ספורט אחר ומתנסים בו, אם אוהבים ממשיכים אם לא מחפשים משהו אחר - עד עכשיו נמנענו מלרשום את הילדים לליגות או לקבוצה שיש בה משחקים בסופש (מספיק שהם לומדים עברית בסופש ובנוסף ממש לא בא לי להשתעבד לשבת על הדשא בחום של 90 מעלות פרנהייט למשך כמה שעות טובות כשאני יכולה לעשות איתם דברים אחרים ומהנים יותר ).

בסן דייגו גם קבוצת הפוטבול וגם הבייסבול הן די לוזריות אבל זה לא מונע מהן להיות סופר פופולריות - כולל ימי קבוצה בבית ספר וכל השבאנג. אני אוהבת כדורסל אבל לצערנו אין לנו קבוצה ביתית - אם כי אחת החוויות המעולות שהיו לנו היו במשחק אימון שהתקיים בסן דייגו בין הלייקרס וגולדן סטייט. הצלחנו להתקמבן על כרטיסים על המגרש - היתה חויה אדירה.
 
אני כל כך מתחברת למה שכתבת על הילדים שמשחקים בכמה

ענפי ספורט, אחרי שעת ביה"ס או בסופי שבוע ואין להם זמן חופשי/זמן עם משפחה וכד'.
יש ילדים שזה מתאים להם, אבל אם זה קורה בגלל הליכה בתלם
 

shuttles3

New member
צפיה בספורט - עדיין לא עומדת על סדר היום


אילו היו לי כל כך הרבה שעות בשבוע לשבת ולצפות במשהו, הייתי כבר... מוציאה תואר MBA און-ליין
.
בקנדה השגעון הלאומי הוא הוקי. המטרה שלי ושל בעלי היא להרחיק את הילדון מהדבר הזה, כי הוא עוד עלול לאהוב אותו ואז פשיטת רגל היא בלתי נמנעת... מקווים להדביק אותו בחיידק שחיה או מקסימום אמנויות לחימה, את זה עוד חשבון הבנק יוכל לשרוד
.
&nbsp
אכתוב כאן את מה שאמרתי כבר לכמה וכמה חברים בנוגע להערצת שחקני הוקי/כדורסל/כדורגל/פוטבול וכו' למיניהם וההוצאות הנלוות על קלפים, חולצות, ילקוטים ושות' עם הסמלים הרלוונטיים: אני מעדיפה שהילדים שלי יעריצו אנשים ששנים על גבי שנים עובדים מאוד קשה, אוכלים בריא, ישנים מספיק שעות בלילה ומתרחקים כמו מאש מסמים ואלכוהול, מאשר יעריצו עוד מיילי סיירס/ג'סטין ביבר תורנים, שחייהם מצטיירים כשרשרת מסיבות, סמים, אלכוהול, סיבוכים עם החוק וכו'.
 

carlimi

New member
אומנויות לחימה יכול להיות חוג מאוד

יקר.
שני הגדולים שלנו הלכו לפני איזה שנתיים לחוג כזה. קודם כל יש הוצאה על ביגוד (החליפה, החגורה, החולצה הלבנה שמתחת עם הלוגו של המועדון), בנוסף כמובן על ההוצאה החודשית. אחכ לאט לאט מוסיפים עוד ועוד אמנטים - מגינים לרגליים, תיק, כפפות אגרוף, מקל וכו' וכו' כיד הדמיון.
וזה לא הכל - כל סוף סשן, שזה 8 שיעורים, יש מבחן חגורה ועלייה לשלב הבא. כל מבחן כזה עלה 75$ .לילד.
די מהר ויתרנו ....
לא שההתעמלות לא עולה לנו הון, אבל כשהבת רק התחילה לפני שנה וחצי, זה הסתכם בבגד אחד (שעלה 13$ בטרגט) ושיעור אחד פעם בשבוע במתנ"ס השכונתי ....
הקטע הוא שהיא מ מ ש מ מ ש אוהבת את זה וגם לא רעה סה"כ, אז משקיעים.
עברנו למועדון תחרותי, והיום היא הולכת למינימום שני אימונים בשבוע, כל אחד שעתיים. עונת התחרויות התחילה החודש, ועליה להשתתף סה"כ ב 6 אירועים מעכשיו ועד תחילת יולי. במהלך השנה לא היו לה אימונים בסופי שבוע.
הפרצוף שלה שווה על סנט
 

alphadelta

New member
שוק

מודה שאף פעם לא השתתפתי, אבל באיזור הקודם שגרנו היה שוק בין ההורים לציוד משומש של ספורט. ובבית הספר לריקוד המורה ׳שידכה׳ בין הורים לגבי הביגוד להופעה. כך היה אפשר לקנות ב30$ שמלה שעולה פי 4 או יותר.
 

carlimi

New member
יש בהחלט

יש אפילו חנויות מסודרות שמוכרות ציוד ספורט יד שנייה - למשל לקרוס ילדים שהציוד מאוד יקר (קסדה ומקל).
גם במועדון של ההתעמלות שלנו, הייתה מכירה רק שבוע שעבר של בגדי התעמלות (רגילים לא של תחרויות) ב 50% ומעלה. קניתי לבת שלי עוד שני בגדי התעמלות שווים, כל אחד ב 10$ ,כאשר בדר"כ השווים עולים כ 40$ לאחד.
הבעיה עם זה לפעמים היא המידות או הזמינות, וזה לא משהו שתמיד ניתן לסמוך עליו שיהיה בדיוק כשצריך...
 
למעלה