מה דעתכם על המוות?

[האבק]

אבל...

אני לא חושב שהכוונה של ההארפיות הייתה שכל אחד יספר איזה סיפור אפי מדהים על החיים שלו. מספיק לספר איזה משהו קטן שאתה זוכר מהחיים שלך - למשל לספר על הכנס הראשון שלך, או המפגש הטולקינאי הראשון או לספר על ה"פנדה" האגדית. לא צריך להיות כשרוני במיוחד, ולא צריך יותר מדי ביטחון עצמי...

 

[הועדה הרוחנית]

כל אחד וההרגשות שלו

תחת לחץ אני לא בטוח שאני אחשוב על סיפור טוב. או על סיפור בכלל. בודאי אם לא היה לי ידע מוקדם שאני אמור לספר אחד. עכשיו, בשביל ידע מוקדם אני צריך להאמין שוויל וליירה פתחו את הדרך כפי שמסופר בבשורה על-פי פולמן ואז מה זה שונה מלהאמין שאחד ישוע פתח את הדרך בהתאם לבשורה על פי מתי/לוקס/מרכוס או יוחנן? עכשיו זה לא שהמסר של פולמן הוא המסר הנוצרי, אבל פולמן בפירוש משתמש פה במיתוס הנוצרי ויוצר מיתוס שדומה לו, אבל מקדם ערכים אחרים - אהבת החיים במקום סגפנות. הנקודה שלי היא שגם בנצרות הדרך פתוחה בפני כל אחד, ולא בזה החידוש של פולמן. ואלה לא דברים לגמרי שונים.

 

[נקמת נעלי הבית]

בקשר לחלק הראשון

ההרפיות לא קופצות עליך ואומרות:"בוחן פתע! ספר לי עכשיו סיפור מדהים מהחיים שלך, אחרת תישאר בחור האפור הזה לנצח!" אתה יכול להיות שם, לחשוב קצת על החיים שלך וכשתמצא סיפור טוב תספר אותו להרפיות ותצא

 

[DHallow]

אבל האווירה ממש לא משהו

שכחת איך זה להיות בארץ המתים? שכחת את החוויה שחווה זה המגיע לארץ המתים? רוג'ר מספר על זה, והוא לא היחיד. ועוד תחשבי על הטראומה של אבדן הדמון כמה רגעים קודם לכן! זה לא מצב של "חדר המתנה", אלא מקום מלחיץ ואיום. לא ממש מעורר השראה... זה מזכיר גם את שחרזדה וגם את הסיפור שאינו נגמר. עוד מישהו שותף למחשבה?

 

[limilu]

כלומר, את האין בסיפור של נגמר?

כי כשאמרת את זה, זה באמת הזכיר לי.

 

[limilu]

הבשורה ע"פ פולמן?

יכול להיות שאני מפספסת פה משהו, אבל אנחנו לא מדברים על טרילוגיית ספרי פנטזיה פה? יש מישהו שבאמת לוקח את כל העלילה של זה ברצינות?

 

[הועדה הרוחנית]

את פיספסת פה משהו

לא לזה התכוונתי.

 

[limilu]

אה. אוקיי.