מה דעתכם על תופעה

[אבי חברוני]

יכולת להדריך? - לא!

העובדה שאני אחראי (גם) מקצועית על ההוסטל מחייבת אותי (בתפיסתי) להיות גם מדריך. אם אני עושה זאת טוב או לא, היא שאלה אחרת. אולי תסבירי לי מה זה מדריך טוב, ואז אוכל לענות.

 

[עוסית1]

לא דיברתי על מדריך טוב

מההכשרה בשדה בתקופת הלימודים הבנתי שכדי להדריך יש צורך לעבור קורס הדרכה. אולי הכוונה היא רק להדרכת סטודנטים... אני לא יודעת. לכן אני שואלת אם כל אחד יכול להדריך. והשאלה גם מה אתה מצפה שיעלה בהדרכה... אני רואה בהדרכה מקום להעלאת קשיים רגשיים המתעוררים במהלך העבודה מתוך הדינמיקה עם המטופלים, או קשיים וסוגיות העולות עם הצוות, עם המנהל... ומכאן התהייה , עד כמה המנהל יכול להיות אובייקטיבי ולתת לי את המקום כאשר הסוגיה נוגעת גם בו אישית?...

 

[אבי חברוני]

לא עברתי קורס הדרכה

יש לזה משמעות "ביורוקרטית". למשל, אינני יכול לקבל להוסטל סטודנטים לצורך עבודה מעשית, מאחר והם אמורים לקבל הדרכה במקום על ידי מדריך מוסמך ואינני מוכר ככזה על ידי בית הספר לעבודה סוציאלית. לגבי תכני ההדרכה, הקושי שבחבישת כובע של מנהל ושל מדריך מתעורר בדיוק כאן. מאחר והשתדלתי לבנות "אוירה של הדרכה" ולא של שיחת מנהל - מדריכה, התכנים שעלו היו אישיים, לעיתים אישיים מאד, ולא מעט פעמים הדרכות נראו כמו טיפול אישי. כתבתי על עו"סית שהודתה בפני שאינה מסוגלת לטפל באותו זמן. מאחר ותקופה זו נמשכה כחודשיים הייתי צריך כמנהל לשקול את החלפתה (אין לי הרבה אופציות אחרות במסגרת שלי), במקום זאת השתדלתי להקל עליה באותו זמן. העבודה עם הדיירים התעכבה אבל הייתי מדריך "מקבל ומכיל"... לעולם לא אדע בודאות מה נכון יותר לעשות. אני חושב שיש הקבלה בין תפקידי כמנהל וכמדריך ובין תפקידנו בהוסטל כמטפלים ודמויות סמכות ממשמעות עבור הדיירים. כפל התפקידים גורם לזה שלאחר שיחה עם דייר במצוקה אני פוגש אותו בחוץ וצריך לנזוף בו על כך שהשתמט מתורנות. הדבר דומה לכך שלאחר הדרכה שנוגעת בתכנים אישיים אני חוזר להיות המנהל של המודרכת. זה שונה מהתפיסה של טיפול (לצורך העניין) בה המטופל (או המודרכת) מקבלים מקום משלהם, לעצמם, ובו אנו משתדלים להיות אמפתיים ומקבלים. זה בודאי שונה מדמות המטפל ה"אלמוני". תקופה ארוכה ראיתי בכך בעיה עד שקראתי מאמר (אינני זוכר של מי) שהתייחס בדיוק לכך, וטען שם שכך דמות המטפל הופכת שלמה יותר עבור המטופל. מאחר והוא פוגש מספר צדדים של המטפל, המטופל יכול (או נאלץ) לעשות תהליך של איחוד הצדדים שלו וכך הדמות הנתפסת בעיניו היא של אדם שלם יותר. החשיבות של זה ברורה, במיוחד כשעובדים עם אנשים שעושים פיצול של טוב ורע.

 

[עוסג]

בעניין העו"סית שלא יכלה לטפל

באמת, אם היית שומע את זה כמנהל ולא כמדריך היית מחליף אותה?

 

[אבי חברוני]

זה היה מצב די קיצוני

שבו היא פשוט לא תפקדה. היא חששה לפגוש את הדיירים, סבלה מפרצי בכי במשך העבודה ומחרדות. המצב הזה נמשך כחודשיים. זו היתה פגיעה ממשית בעבודה ואני לא בטוח שבמצב כזה לא נכון היה לשקול את החלפתה. אני מדגיש שוב שבמסגרת שלי קשה לי למצוא אלטרנטיבות במצב כזה. הצוות מצומצם מאד ואין כמעט תחליף לאיש צוות שאינו עובד. אני יכול לומר שהיא אישית נעזרה מאד בשיחות שלנו באותה תקופה, אבל כאחראי על המסגרת כולה הייתי צריך לבחון את ההשלכות על שאר התחומים וכמנהל אני חושש שהייתי צריך לחשוב על החלפתה.

 

[עוסג]

לפי מה שאתה כותב, המצב היה ידוע

ולא ממש נודע לך רק במסגרת ההדרכה. זה מצב שונה, ואולי דווקא המסגרת של ההדרכה סייעה לעבור את המשבר. בלי להכיר את העובדות לעומק, נראה לי שעשית את הדבר הנכון ואני מסירה את הכובע בפניך. אני בטוחה שלאופציה השניה היו יכולות להיות השלכות לא טובות - גם עבורה וגם עבור דיירי ההוסטל - וגם להפך. גם אם דיירי ההוסטל לא מכירים את הפרטים, אין לי ספק שהם מרגישים מה קורה, והידיעה שאפשר להתגבר על משברים ולא עוזבים מישהו בגלל זה וודאי תורמת.

 

[SuperGirl 25]

מסכימה מאוד

מה שעבר לי בראש זה שאנחנו צריכים מנהלים כאלה, שמאמינים בנו ובכך שחוסר תיפקודנו הוא זמני. זה מעיד על אנושיות מסויימת ועל כך שההנהלה אינה קרה כקרח.

 

[אבי חברוני]

ובכל זאת אני אומר

שלעולם לא אדע אם זה מה שהיה נכון לעשות (אותה עו"סית עזבה מיוזמתה לאחר חודשיים. האמת היא שכשעזבה היא כבר הרגישה הרבה הרבה יותר טוב). אני יכול כמובן להבין את הצד של המדריכה/ות שמקבלת תמיכה בזמנים קשים ומעודדת מכך, אבל כמנהל אני פשוט לא יכול להתמוגג מזה שהיא הרגישה טוב יותר בסוף כי אני חושב גם על מה שנפגע בדרך, ואולי הפגיעה היתה מעבר למה שמותר היה לי לאפשר. לעולם אי אפשר ממש לדעת...

 

[m a n d e]

חבל שהגעתי לשרשור הזה בגדיעתו...

כל כך מכירה את זה... עובדת בהוסטל ומודרכת (בערך, לא באופן קבוע) אבל כשיש - אז עם המנהלת. מאוד בעייתי. עוסג - נכון שזה תלוי באישיות, אבל... כובע המנהל תמיד ישנו. יש לי מנהלת עם ידע, יכולות וכישרון טיפולי (עם הדיירים והמדריכות) מעולה. אם אני צריכה רעיונות טיפוליים, אינפורמציה שקשורה למיצוי זכויות, קשר עם ארגונים וכו' - יש לה המון מה לתת לי, ואני מנצלת את זה. אבל בכל מה שקשור לרגשות, לונטילציה, לקשיים כעובד, יש ציפיה אצלנו מהעוס"יות, שיהיו תמיד חזקות, תמיד יודעות איזו החלטה לקבל, ואין לגיטימציה להתלבט, או להתקשות במשהו. זה שם אותנו בעצם ללא אוזן קשבת - ולדעתי זה בא מהמקום ה"ניהולי". מנהל צריך את הצוות שלו מתפקד. מדריך אמור לאפשר צמיחה ולימוד השניים לא תמיד בהלימה.

 

[עוסג]

אולי כי היתה לי מדריכה כזאת בעבודה

והיא היתה בעיניי מודל לעו"ס ולמדריכה ובאמת, הגשימה את כל מה שאמרת - כולל ונטילציה ולגיטימציה לדבר על הכל - כולל הפרדה מוחלטת של המקום הניהולי מההדרכה. הדרך שלה הייתה לאפשר ולסייע לעובדות למצוא בעצמן את התשובות הנכונות - גם בדרך של ניסוי וטעייה ואפילו, לפעמים לעבור קצת על הכללים אבל לעשות מה שנכון לי. גם בהכשרה היתה לי מדריכה כזו, ואולי תגידו שזה לא אותו דבר, אבל היא היתה מנהלת שירות ומדריכת צוות והיחסים שלה עם העו"סיות היו אותו דבר. ואם מדברים על יחסים מקבילים - אני חושבת שזה מחלחל גם לעבודה עם המטופלים.

 

[m a n d e]

כיף לך

לי לצערי לא התמזל המזל וגם בלימודים לא היו לי הדרכות טובות. אני מאמינה שיש יחידי סגולה שמצליחים לעשות גם וגם, אבל יש יותר כאלו שלא, והם נמצאים בשני הכובעים האלו.

 

[aurore]

הדרכה

בתור סטודנטית היתה לי הדרכה מעולה והרגשתי שממש בנתה אותי מבחינה מקצועית. היום המדריכה היא גם הבוסית , ולאחר שנכוותי מספר פעמים מתגובותיה בעת שהעלתי קשיים , תגובות כגון : " צריך לעשות את זה בצורה אחרת לגמרי , אבל אני לא יודעת אם את מסוגלת" או שימוש נגדי בדברים או "אם היה לי זמן הייתי עושה שיחות עם הפונה והיית רואה שהיא היתה משתנה " היא פשוט בונה את האגו שלה על חשבוני , לכן אני לא חושפת את עצמי כדי לא להפגע ומביאה להדרכה רק שאלות טכניות . חבר לי מאד שזה מעקב את ההתפתחות המקצועית ,ואני מאד מקווה שבעתיד אמצא מקום עבודה עם הדרכה חיצונית לילה טוב לכולם אני הולכת לנסות להרדם, בהצלחה לי

 

[עוסג]

נתקלתי גם בכאלה

בהדרכה המעשית, בשנה השנייה היתה לי מדריכה איומה ולימדתי את עצמי להתנתק ממנה - במקום, התייעצתי עם כל מי שרק יכולתי ובסך הכל די הצלחתי - אבל היה כרוך בזה לא מעט סבל. גם בהמשך נתקלתי במדריכים לא טובים ורק אז הבנתי כמה מזל היה לי.