מה דעתכם?

רפסודיה

New member
לדאת כן יכולה לשתף אותו בזה שהובכת מהסיטואציה

אבל כרגע לא נראה לי שאת יכולה לעשות את זה שלא מתוך הבעירה שאת מרגישה של כעס ושל תסכול.
רגשות כאלה שאת מתארת לא נוצרו רק כעת. הם צפים אצלך למעלה בעקבות הסיטואציה הנ"ל אך אלה רגשות שאת אוגרת הרבה זמן ושנמצאים אצלך ברובד עמוק יותר.
זה חומר לעיבוד עצמי בטיפול ובסיוע של עזרה מקצועית. זה לא "חומר" שלגמרי מובן לך עצמך כך שלא ישרת אותך להביאו בשלב המבעבע שלך לשיחה עם בן הזוג, אלא אם כן את באמת מחפשת עיתוי לפוצץ את הקשר. או שאת משתוקקת לאיזה קתרזיס לרגשותייך בדמות הפגנת כוח שבה "תעמידי אותו על מקומו במקום ובזמן".
לדעתי אין בהתפרצות לא מבוקרת שלך עליו שום דבר טוב מכמה סיבות. זה לא יפתור לך מאום לטווח ארוך. אז אולי ירד לך הלחץ המיידי אחרי שתפעילי עליו כוח אבל זה משאיר אותך באפלה לגבי התהליכים המתרחשים אצלך. את לא מגיעה בזה להבנה עם עצמך מה מעורר אצלך רגשות מסוימים שלו ואיך זה מחליש אותך. איך במהלך חוויה כזו את מכווצת את עצמך, ולו היית מודעת יותר למתחולל בקרבך לא רק התגובות שלך היו שונות אלא גם החוויה שלך הייתה משתנה.
עוד נקודה למחשבה היא שאין לך מושג מה התפרצות כזו "תפעיל" אצלו- אולי מפגן כוח שלך זה ילחץ אצלו על איזה כפתור "דווקא" של מפגן כוח שלו. ואת הרי לא מחפשת מאבק כוחות אלא לחיות אתו בזוגיות מיטיבה.
 

איילה421

New member
מחשבות...

הדיון כאן מזכיר לי אירוע שקרה לפני מספר שנים כשחיינו ביחד. אחד הבנים של בן הזוג כעס עליו מאד - היה ביניהם פיצוץ רציני. אני לא התערבתי בשום רמה, מכיוון שהילד הזה הוא בחור מאד מסובך והיחיד שהולך איתו עקב בצד אגודל ולא מרים ידיים לשנייה זה אביו.
והתוצאה?...הילד הפסיק לדבר עם אביו וגם איתי.
בבית הייתה סערה, מכיוון שזה היה ריב רציני. ישבנו בחדר של הגדולה שלו, היא ואני (ואולי הייתה גם ילדה נוספת שלי או שלו, לא זוכרת) והיא שפכה את הלב: מה יהיה איתם? למה הם רבים ככה? הוא לא בסדר אבל גם האבא לא בסדר, בסוף היא אמרה לי: ,ולמה בכלל הוא לא מדבר גם איתך? אמרתי לה: ,איכשהו זה מתנקז אלי.." ואז היא הסתכלה עלי בפליאה ואמרה : נכון, את בסוף יוצאת אשמה וזה לא פייר!!
כמובן השיחה הזו הייתה כשהיו יחסים כל שהם ביני ובינה (רוב השנים השקעתי מאד בקשר איתה..)
וזו התמצית של העניין לדעתי.
זה לא פייר ולא הוגן. המורכבות הזו כלכך מסובכת אצלנו (שישה ילדים בגיל התבגרות המאוחר), כולם אשמים ואף אחד לא אשם. כלאחד רוצה את הנחמה שלו, אבל איכשהו, אצל הילדה זה נתפס כנטישה של אביה אותה, ברמות הכי רגשיות, הכי בלתי נשלטות.
אני מבינה את המצוקה שלה! מבינה, מבינה!!
מצד שני מבינה שהיא חייבת, בשביל עצמה ובשביל אביה ובשביל הזוגיות שלו לעשות לעצמה גבולות.
וזה לא יכול לבוא יותר על חשבוני. אני לקחתי את הצד שלי.
וזה לא התפקיד שלי. זה התפקיד של אביה.
כשלאמא שלי היו בני זוג לא קינאתי? אני מניחה שכן, אך לא בעוצמות כאלו, לא בדורסנות. היה עצב סביב הנושא הזה, כי מקומו של אבי ז"ל כאילו נתפס, אבל לא ככה, לא להרוס לה את החיים. ובטח לא בגיל 25. בגיל הזה הייתי שקועה בחיי - בנישואים שלי, בלימודים שלי. להפך - רווח לי שהיא לא לבד בין ארבעה קירות.
חשתי מצוקה על בן הזוג. למה? לא יודעת. כי אני אוהבת אותו ובאותו רגע ריחמתי עליו. ברור לי שמגיעה לו סטירה ממני.
אנחנו בקושי מדברים ומיום שבת עוד לא נפגשנו- דבר שאף פעם לא קרה. והנה - הסדק מתרחב..
אבל אני לא אשבר. אני משתפת את הפורום הזה כי מקבלת כאן תמיכה עצומה. אני מקבלת בברכה כל תגובה ועצה ותובנה, וכאן אני מתפרקת. אבל אני לא אערוך סנסציה וכפי שדף חדש הציעה - אני לא אותר על הקשר.
ושוב תודה על הכל!
 

דף חדש4

New member
באמת שאני לא מפחידה


יש דברים באנטרנט שלא עוברים נכון. אילו הכרתם אותי הייתם יודעים שאני לא מפחידה. אני בכל מקרה לא מרגישה צורך להסביר את עצמי בפני כל אחד שלא מבין אותי נכון.
העיקר שמי שאוהב אותי לא חושב שאני מפחידה. זה מה שחשוב.
למעשה- כשכתבתי על ההלוויה חשבתי על ההלויה של אבא שלי ועל ההתמודדות שלי עם האחים והאחיות שלי כשכל אחד רצה שהלווייה תראה בצורה מסויימת והכיתוב במודעות האבל ועל המצבה- הכל היה נושא לויכוח. כשכתבתי את זה חשבתי- שטבעי שיהיו חיכוכים בין אנשים שקרובים לנו ושנצטרך, נרצה או לא נרצה (הרבה פעמים- נרצה) להיות איתם בקשר כל חיינו.
מהבחינה הזו- ההתמודדות עם ילדים חורגים אינה שונה מההתמודדות עם אחים או קרובי משפחה אחרים. הם שם. יש חיכוכים. ומתמודדים וממשיכים. זה לא סוף העולם. זה חלק מלהיות בקשר. לגבי הירושה שלי\שלו- דברים מסודרים בהסכם טרום נשואין אצל עורך דין כדי להמנע מויכוחים בין הילדים אבל תמיד יש אפשרות לבוא ולהתוכח על רהיטים ותמונות ושאר זוטות שלא נכנסו להסכם.
 

איילה421

New member
תקשיבו שנייה

הדברים שדף חדש כתבה קיצוניים. אבל באופן כללי נכונים לדעתי. אני מתחילה להבין לעומק את המשמעות של המחירים ששתינו (הבת שלו ואני)משלמות, ולמעשה כל המשפחה.
לצערי אני חושבת שלעולם לא אוכל לאהוב אותה ואפילו...לסמפט אותה. זה נשמע נורא אבל זו האמת.
בזמן האחרון התחלתי להבין כמה מסובך זה עלול להיות: כשהיא ב"ה תתחתן, תהפוך לאם - אילו יחסים יהיו לי עם המשפחה שלה? לעומת היחסים שיש לי עם אחותה, שאני כל כך אוהבת (הדדי לשמחתי). ברור לי שהילדים של אחותה ובעלה העתידי יהיו קרובים אלי (והלוואי שיקראו לי סבתא, הלוואי שתרצה שאלווה אותה לחופה וכו'). ומה לגבי הילדים שיהיו לה? במקום שאני נמצאת בו, אני אשמור מרחק ממנה, מבעלה ולצערי גם מהילדים שלה, כפי שזה נראה לי היום. ומה עם הילדים שלה? מה אעשה? אשמור מרחק מקטנטנים מתוקים בגלל שהקשר ביני לאמא שלהם כזה עגום? מצד שני - איך אקשר אליהם כשביום אחד היא עלולה לעשות לי סנקציות ולא להראות לי אותם? (היא כבר מאיימת בצחוק על אבא שלה שאם לא יעשה לילדים העתידיים שלה בייבי סיטר היא לא תביא אותם אליו - בצחוק כמובן, אבל צחוק צחוק..זה הבנאדם)
בקיצור - לדעתי לזה התכוונה דף חדש שזה לא יסתיים לעולם. ועוד לא דיברנו מה זה עושה לאחים בינהם - כשהיא ואני במצב הזה ואילו עם השאר היחסים רק הולכים ומשתפרים, טפו טפו.
מחשבות קצת טיפשיות אני יודעת, כי מי יודע מה צופן העתיד..
ולהווה... - אתמול יצאנו, בן הזוג ואני. התגעגעתי אליו והוא אלי. התרחקנו בימים האחרונים. הלוואי שיהיה לי השכל להתעלות מעל השטויות שהיא עושה ולהעביר את זה..
 

riki23

New member
מה קשר לאינטימיות רומאנטית?

קצת הגזמת, אולי הם אוהבים ז'אקוזי ? לא רואה שום בעיה.
 

TatyBar

New member
אין בזה שום אירוטיקה

אני גרה בהולנד.
פה, משפחות שלמות הולכות לג'קוזי יחד.
והגזקוזי פה הוא בעירום. גברים ונשים יחד.
במרבית חופי הים האנשים מגיעים לחוף, ומורידים את כל הבגדים. הכל. גברים נשים וטף.
הכל ערבוביה ואין שום אירוטיקה בזה.
גוף באשר הוא גוף.

אז אני לא בטוחה שבמסג' יש בכלל פאן אירוטי.
וזה לא חשוב.
לא בטוחה שהילדה מאוהבת באבא שלה.
מה שכן - מנסה להפריד בין האבא לחברה. זה ברור.
 

רפסודיה

New member
שולחת לך חיבוק גדול


התרגשתי לקרוא את מה שכתבת. נגעת לי בנימים הכי דקים.
מאחלת לך הרבה כוח ובמקביל שתשמרי גם על הרגישות המיוחדת שלך, היא יקרה מאוד.
 

רפסודיה

New member
בחרת את המילים שכתבת

אין למימד של האינטרנט כל חלק בעניין הזה. אנשים כותבים כאן, אנשים קוראים כאן (ומפרשים איש איש על פי ההבנה שלו) ובזה מסתכמת ההיכרות שלהם, לא גולשת מעבר לגבולות הממד הזה.
אך את בחרת מילים מסוימות והתנסחת באופן מסוים, והשימוש הזה במילים איננו מקרי אלא חלק ממי שאת.
הייתי מבינה את מה שכתבת כעת, כפי שכתבת כעת, כלומר לו סיפרת על הלוויה של אבא שלך ועל הריבים שהיו בין בני המשפחה ואח"כ מקשרת לנושא את ה"משפחה" המורכבת ומשתפת בכך שבעיניך זה לא שונה ממה שעלול לקרות אחרי פטירת האב, במשפחת המוצא.
אך לא זה מה שכתבת. אם ניקח סיטואציה כמו זו שתיארת של מוות במשפחה- למה לחשוב אוטומטית על מצב של ריב בין השארים, במקום לעסוק באבדן הנפש הקרובה? למה הרעל של ריב הוא שנמצא ברקע?
הריבים אותם תיארת אינם גזירת מציאות בעיני. הם לגמרי מיותרים. גם אם מישהו מולי, קרוב או רחוק, בא לריב אני עדיין חופשיה לבחור שלא להיכנס אתו למריבה. אני חיה בתחושה שבחיים במשפחה שלי (הקרובה וגם המורכבת) יש מרחב גדול לכולם, בו כל אחד חופשי להביע את רצונו, לכל אחד יש מקום משלו, בלי לדרוך על האחר ועל מקומו, ובכל מקרה, גם אם קורה מקרה של ניגוד דעות מגיעים להבנה הדדית.
אולי זו הראייה הסובייקטיבית שלי אך כשאני קוראת את המילים בהן בחרת, אני מוצאת נימה מאוד וכחנית, עוינת, אף רעילה, בדברים שלך.
התחושה שלי כאילו את מראש, גם בסיטואציות שעוד לא התרחשו, באה מעמדת מוצא של ריב, ומתוך תפישה שרצונו (גם אם הוא לגיטימי) של האחר, בא על חשבונך האישי.
 

רפסודיה

New member
אלה לא מחשבות טיפשיות

אלא הפחד שאת מרגישה והפחד הוא אמיתי ואותנטי. זה עדיין לא אומר שזה מה שיקרה במציאות. היום הבת הזו עדיין צעירה וקוצנית אבל אולי בהמשך הדרך עם ההתבגרות והניסיון בחיים היא תתרכך. וגם אם לא אז את תלמדי להתרכז בטוב שיש לך ולא במה שאין וגם תלמדי לשמור על גבולות שלך כך שגם מצבים וסיטואציות לא נעימות כמו זו שהבאת כדוגמה לפורום לא יערערו אצלך את הביטחון שלך בעצמך ובקשר שיש לך עם בן זוגך.
לא כל אירוע בסביבה שלך קשור אלייך גם אם את נפגעת מהרסיסים שלו. במקרה הזה יותר נכון, הרגשת את הפגיעה ישירה ולא עקיפה. אך עדיין- היא מתנהגת ככה מהסיבות שלה, מתוך האישיות שלה, לא כי זו את. באותה מידה הייתה יכולה להיות זו כל אישה אחרת שנכנסה להיות בת הזוג של אבא שלה.
ואשר לקשר עם ילדיה, כשיהיו - את תזרמי עם מה שיש, קחי משם את הטוב שאפשר, ואל תקחי ללב את מה שלא תוכלי לקבל ממנה בטוב.
הנה את כבר כעת לומדת- את הצלחת לשים הצידה את רעשי הרקע ומתמקדת במה שלך ולבן זוגך יש ביחד. ויש הרבה.
 

דף חדש4

New member
להתעלות

אין ספק שצריך לדעת להתעלות ולא להגרר אחרי פרובוקציות והתנהגויות שלא מקדמות שום דבר טוב ובאות ממקום לא טוב. בדימוי שלי את ההתמודדות מולה להתמודדות עם אחים או קרובי משפחה אחרים שלא תמיד מסתדרים איתם, שלא בחרנו בהם (כפי שבטח חלקינו הרגשנו בחג הקרוב ועוד נרגיש סביב חגים וארועים משפחתיים)- אני מבינה לא רק שככה זה ושזו התמודדות מתמשכת- אלא גם שזה לא נורא אם מכניסים את זה למסגרת של נורמליזציה. של- ככה זה משפחה. לא כולם אוהבים את כולם ולא לכולם נח עם כולם אבל כולם צריכים לדעת להסתדר , להבליג, לריב, להשלים ולהמשיך הלאה. אני כל כך שמחה לשמוע שהתגעגעתם זה לזו ושנהניתם ביחד. זה מה שחשוב ואת זה צריך לטפח.
 

mother cat

New member
סיבה טובה לכתוב צוואה ברורה

וגם להיד מראש איך רוצים שתראה ההלוויה...

לבעלי זה קשה. הוא כבר קבר אישה אחת ונחוש בדעתו למות לפני. אבל כבר הודעתי לו בפרטי פרטים (קצת לא קונבנציונליים אני מוכרחה להודות) מה אני רוצה שיהיה בהלוויה שלי....). שלא יהיו ספקות או מריבות.
 

mother cat

New member
הגעתי באיחור לא אפנתי...

ורק רוצה הגיד שאני מסכימה עם כולם...

מבינה למה הובכת והרגשת לא נוח. מבינה למה יום ספא נשמע קצת הזוי עם אבא (ואולי זה יותר בריכה והרגעות? לא יודעת...). זוכרת את הסיפורים על הבת ואני מבינה שזה יושב לך על פצעים חשופים. וגם מסכימה שאת צריכה להתעלות מעל זה.

שמחה לשמוע שהיה לך קצת זמן זוגי ואני מקווה שזה עזר לך לצאת מהתחושות הקשות. אני חושבת שחשוב שתדברי עם בן זוגך על תחושותיך, אבל אני לא הייתי עושה את זה ברגע של כעס. לא תשיגי בכך כלום והוא לא יהיה פנוי להקשיב.

המון בהצלחה!
 

איילה421

New member
מה דעתכם?

שנה טובה לכולם,
אתמול בצהריים הזמנו אורחים לארוחה בבית של בן הזוג. כתבתי כאן בעבר על הבעיות שהיו לי עם הבכורה של הזוגי, שהיא מעל גיל 25, ובעקבות כך הפרדנו בתים אחרי 5 וחצי שנים ביחד. (בסהכ כבר כעשר שנים ביחד).
יצא כך שסידרנו שניים שלושה שולחנות ולא שולחן אחד לכולם. אולי זו טעות.
כשהתיישבנו לאכול, הבת שלו התיישבה בשולחן הגדול עם כל אחיה והילדים של האורחים, כולם גדולים (כבר אחרי צבא) והשולחן הזה התמלא. כמובן שילדי לא הוזמנו לשבת איתם. הם גם לא מרגישים ביטחון כשהיא בסביבה כי מכירים כבר את הנפשות הפועלות. אני הייתי קצת איטית...סידרתי את הסלטים וכו', וכשהתיישבתי בשולחן השני, ציפיתי שבן הזוג יתיישב לידי, היה מקום פנוי. אבל הילדה שלו אמרה: ,אבא בוא לידנו, סידרתי לך צלחת כבר", ובשניות האלו ראיתי שהוא לא יודע מה לעשות. כמובן שלא אמרתי כלום. הוא כמובן התיישב במקום שהיא שמרה לו לידה.
התוצאה - כל משפחה אכלה ארוחת צהריים בנפרד. אני הייתי מובכת. ישבתי עם ילדי לבד, והשאר ישבו ביחד. האורחים, אני מקווה, לא שמו לב. אבל אני כל כך נעלבתי. בשביל מה באתי? יכולתי לשבת בבית שלי בשקט ולאכול עם ילדי - בדיוק אותו דבר ואפילו יותר נחמד. בזוית העין ראיתי את המצוקה שלו, כמובן שלא אמרתי לו כלום.
והילדה - חוגת את "נצחונה" - לאחר שנשברתי ועזבתי את הבית בגללה (חד משמעית) - עכשיו היא מנגנת לו שיבוא איתה ליום ספא - רק היא והוא ביחד..
האם אני קטנונית? לא נראה כאילו היא מנסה להפריד?
אבל איך להגיד לו את זה בלי לצאת קטנונית? כי מה היא בסהכ עשתה? רק אני רואה את זה.
לאחר הארוחה הלכתי הייתה, ולמעשה לא נפגשנו היום - אין לי חשק להמשיך כאילו לא קרה לי כלום, והוא מבין שקרה משהו אבל לא יגיד כלום.
האם להתעלם?
בזמן האחרון אני חושבת שאיו מוצא - היא הרי לא תוותר ולא תפסיק לקנא לו.
יש למישהו הבנות איך להתנהג?
 

דף חדש4

New member
אני אקח לעצמי את הזכות לא לריב איתך בעניין

כפי שאמרת. לא חייבים לריב. אם יש לך צורך לראות אותי כרעילה ואת מתעקשת על זה, אני באמת חסרת אונים מול הצורך הזה שלך. מן הסתם- תגשימי אותו.
 

רפסודיה

New member
את פגיעה מאוד בעניין הזה

היי איילה. זוכרת היטב את הסיפור שלך וגם שמחתי בשבילך שלמדת לשמור על המקום שלך וגם המשכת בזוגיות הזו, גם אם זה דרש ממך להפריד את המגורים. אני חוששת שכעת את רגישה ופגיעה מדי לכל ניואנס. הלוואי ותוכלי לפתח עור קצת יותר עבה וכך לא תפגעי. לתפישה שלי במצב פשוט וטבעי, בארוחה משותפת של חברים ומשפחותיהם, גם המורכבות, זה לא ממש משנה מי יושב ליד מי. לך זה צרם כי מראש יש בעיתיות במצב בעיניך, וההרגשה הזו לא נעלמת ונפתרת מעצמה, כל עוד את לא תהיי שלמה עם עצמך לגבי הקשר שלך, על כל המורכבות שלו ועל כל מה שאת נותנת ומקבלת בקשר. וגם על מה שאין שם...
לגבי הזמן שהיא רוצה לבלות לבד עם אביה- למה לך להכנס ביניהם? את לא בתחרות איתה. את בת זוגו. היא בתו. וזה יופי שהוא מבלה זמן ייחודי עם הבת שלו לבד. מה רע בזה?
 

kisslali

New member
אני לא זוכרת מה עוד סיפרת על הסיטואציה

אבל ממה שאת כותבת כעת אני לא חושבת שאת רגישה/פגיעה מדי, נהפוך הוא. אני חושבת שבן זוגך לא ממש רגיש לצרכים שלך ושל ילדיך, יותר מזה, הוא לא ממש מנומס. נראה לי שזה לא שאת צריכה להלחם על המקום שלך, זה שאצלו, אין 100% מקום פנוי לבת זוג, כי הוא משאיר לקשר עם ביתו קצת יותר מדי מקום. לא רואה איפה יש לגיטימציה לכך שילדה בת 25 מקנאה בבת זוג של אביה ואם זה כך, היא צריכה טיפול.

לא חושבת שאת צריכה להיות מובכת, דוקא הוא צריך להתבייש שהוא משתף פעולה עם התנהגות של בת 25 שמתאימה יותר לבת 5. אני גם לא חושבת שיש פה 'נצחון' שלה, יותר כמו 'הפסד' שלו - אם הוא מעדיף לחיות עם ילדתו בת ה-25 על פני לחלוק חיים עם בת זוג.

אולי אני המוזרה שחושבת שבגיל 25, אם ילדים עדיין גרים בבית, זה כי הם לא מסוגלים לממן מגורים, למשל בגלל לימודים או משהו כזה. זה לא צריך להיות מצב שהוא 100% מתוך בחירה ואם כן, משהו לא לגמרי תקין. ההורים והילדים לא שותפים לדירה וכבר לא אמורים לחלוק חיי חברה ביחד.

השאלה אינה אם היא תפסיק לקנא לו, השאלה היא אם הוא ימשיך לשתף פעולה ויותר מכך, כמה זה ימשיך להתאים לך. איזה סימנים את רואה שמשהו ישתנה/ישתפר? כמה זמן לדעתך זה יכול לקחת? מה את בכלל רוצה שיקרה ומה הסיכוי לכך?

קחי את עצמך הצידה, דברי עם מישהו שיעזור לך לגבש עמדה לגבי מה את רוצה מול מה באמת את יכולה להשיג מהקשר ותתנהגי בהתאם.

בהצלחה, ללי
 

TatyBar

New member
וואלה.

צודקת לגמרי.
ואני עוד הייתי מוסיפה ועודה לו שטיפה אדירה על ההתנהגות האיומה הזו.
הוא צריך להפגין באופן גלוי והפגנתי לגמרי, שהוא יושב עם בת זוגו!
ומי שעושה לו מקום, שיעשה גם לה!
והוא אמור היה לשאול את בתו איפה המקום של בת הזוג!
כדי שביתו תובך! לא בת הזוג.
 
למעלה